יום שני, 16 בפברואר 2009

חופשה / שי גטריידה

customer samurai, david michaeli, givatime, 1999


חופשַת מַשְמַע קיץ לַתלמידים נושא ניתֵן (כמו
המוח שלהם שבור ומגמגם),
לא ים פשוט לארמונות ניבנה בחול (עת
יֵין אצות יתסוס ירקיב בַּמסביב, ולאיטן, משֹוּרטנות, מדוזות נמסות)
לא ארטיק ללקק עד סוכריות מחוספסות
שלל לשונות צבועות במנטה, דובדבן, מִשְמש, כתום, כחול, סגול (או
אבטיח לפחות, בערב, ומעט ריח של לימון).
וקיץ לא גם למחנות הרְבּות בהם כפיתות סֵיזַל, צביטות, מצמוץ ונשיקות
בכפתורי שדיים לעתיד (אפשר
בנֶטֶש יאֲפילו סוד, אך כאן ימתיקו בַּכּוּרות),
שמן צ'יפס ומוֹר הטוּנה יִמְשַחוּ השפתיים העוברות.

לא כלום מאלה לוּ יהי לוֹ
(קיץ מתפתל לחופש)
+ תאריך 2.7 (שני
לשביעי) פותח פעילות וכאן השיר מתחיל בַּעקרונות :
הנ אָה וְ ה נ עָה
הצט רפ ות חו פש ית גמי שותמב נית התר ג לו תלס יטו אציות ח דשו תב ח ירה ש ינוימִבְ ני
למיד ה וְ הפק הלמי דה וְהפ גה פ עילו תגופ נית קיש ורל תארי ך

תגמול על המאמץ, תגמול על המאמץ.

בשעה 0830 (אפס
שמונה שלושים)
קיץ של ממש, לא פריקי שכזה רגיש, מרגיש, אינו יודע את עצמו, שרוף במיץ, מקטיר עשן ירוק מריר לאלף עזאזל, מורד, לא מתגייס, ערגונותיו אל אֱרְאלי האור צולב,
ומסתלבט לו ברצינות תמוהה, כמו לא בנעלי בלט רוקד על פי תהום, מוׁעד להתרסק, על שן צוק זו של הנושא.
ניתן אותו דידקטי, פדגוגי, אקדמי, שבַּ"כִּי, נְהֲלי כזה. בטוח, סטטיסטית מאובטח, נְעול פינות, סגור מראש, נטול אי הבנות, בשפת לא כלום כללית, לגמרי לא אישית, שומם, עצוב, מרגיע כמצופה,
כמו שצריך (כלומר),
אוי, כמה, כמה מדכא.

ובשעה 0900 (אפס
תשע אפס אפס) כפופה לאובייקטיביות מדדי הערכה כגון:
חש וב ל שמו ר עלסד רוליי דעהת למ ידיםמה מת רחשה תל מיד ים יפ יקו תוצ ריםשו נים בתח וםהאומנ ותקולו ת י צי רותוכד' ה נאהותגו בות ח יוב יות תוצ רשל טיפ וחהס ביבה שת ילהוגינו ןכל כית התייצ רמז ון מס וים מה טב ע ה נ אָ ה וּ:
מופרטת (כרוח השעה), ריקה (מרגש, מדמיון),
נושפת, מתנשמת, מלחיתה;
שביעות רצון, שביעות רצון.

שיכר אצות חמוץ נִכְרֵה במשתאות דרוזופילה שלנו,
שמן צי'פס ומור הטוּנה, יזילו השפתיים העוברות.

יום חמישי, 5 בפברואר 2009

לעולם אינך יכול להביט ביופי / הנה חזרתי / דוד מיכאלי

1.
לעולם אינך יכול להביט ביופי


לעולם אינך יכול להביט ביופי במלואו
אלא רק להציץ בו במבט מצומצם
כאשר אתה אוחז בחבל ביטחון
או שוקל עוגן כבד המוביל אותך לאפלה
היד הנוגעת בשמיים
שרצפתם מאדימה בתום שטפונות הלילה
או הפנים הטבולות ברוח בוקר שקופה
מתעלמים בחיבה מכאביה של כף הרגל
אליה רתומים גידי הגוף הרועדים
חבלי מפרש הרוח





2.
הנה חזרתי


הנה חזרתי
כדי לטעון את החדרים הקרים
בריח של אורז חם
וניגון מתמשך של גוף

הנה חזרתי
למלא את החלל בין הקירות
בריח דק של בושם ובישול
לכבוד יום הולדתנו הפתאומי

הנה חזרתי
להבריח את הצללים חזרה לפינות
להשאיר פרחי פירורים על השיש
לראות מגע של אור בוקר מצייר את
עלי השיח שבחוץ פנימה בחדרים

הנה חזרתי
ממתין בסבלנות לשריקות הקומקום הכבד
ולקפה הטחון הצונח בדממה חייכנית
מעבר לשולי הכפית המהרהרת
מעל שתי כוסות

הנה חזרתי
לחם ומלח ושמן טוב וכוס חמה
וקולות ללא הדים בחדרים
הנה חזרתי הביתה


דבי עשב שירים חדשים


צלליות בשקיעה, צילום סלוני כצמן, 2005



נתקבל במזרח הרמון ב SMS

Debi – 20.01. 2009 17:06:58

להלן מתכון העוגה:
100 גר' שמרים של כמיהה
80 גר' קרני שמש
200 גר' רוח זֶפיר
50 גר' אבק כוכבים
3 ביצי עוף החול
1 כוס חלומות
חופן צלילי אדמה
קמצוץ חריף של תימהון
כף מרקחת עלומים חומדי לצון
גרד עננים וכפית שמרי חרדה (לאיזון)
לבחוש, חום של 180 מ' למשך זמן...
עד להזהבה משיבת נפש
לבוראה



נתקבל במזרח הרמון על פתק צהוב מצורף לעוגת גזר מצוינת.

וכמו אלת הגורל
עומדת על כדור
כשעיני מכוסות, כנפיי מתוחות,
וקרן שפע בידיי
מאורה מקרה עיוור.
בן חלוף, קל ומלא חן
הרגע הזה.