יום שבת, 30 במאי 2009

הרהורים על צבע חום / דוד מיכאלי

הסיפור מופיע במקור תחת השם 3 לידות בספר "סיפורים על גבריות וזיכרון".
נעלה את בסיפור לרשת בערך ב 7 קטעים.
שלוש לידות

1

מוזרות הדרכים בהן נצבעת תודעתנו. מצבים שונים טובעים את סימנם בצבע או ריח. אז כאשר יחצה את דרכנו אחד מסימנים אלו תעלה תמונת המצב שלמה אך מותמרת כמו הדפס מדפוסי הזיכרון המסתחררים סביב עצמם. איני יודע מדוע דווקא הצבע החום חצה את דרכי במובחן שלוש פעמים ועתה הוא לבדו מקשר בין שלוש תמונות. חוץ ממנו אין ביניהן מן המשותף. סיבה משנית שבמשנית, נראה, לחבר את התמונות הללו ביחד. אולם קשה מאוד לצפות את כיוון הדרך הגדולה, העמומה, התמיד מוחלטת ואולי בסוף הסיפור אדע מדוע. אולי לא. החלטתי כבר נפלה והאותיות מצטרפות ומצטברות על הרקע הלבן, יוצרות את ה''ד'יכּר'' הלוא הוא מעשה הזכירה של המאמינים הסוּפים ואשר בסופן אולי, תקום משמעות שלא שיערתי. זכרוני נע מיד, נמשך, סב ובודק את הגוון הזה עם הופעתו. הקירות הערפיליים של צבירי הזיכרון הופכים לשקופים כאשר אני מעמיק לתוכם. כיצד ומתי פגשתי את הצבע החום? הפעם הראשונה שצבע זה חרג מכלל הצבעים והפך לזיכרון בהיר ומובהק של מצב הייתה בנהר הקולוראדו שבארצות הברית של אמריקה.
היינו עשרים ואחת בני אדם על רפסודת מילוט של מפציץ בי-29 מתקופת מלחמת קוריאה של אמצע המאה העשרים. ארבעה גלילי גומי אפורים וגדולים עם מסגרת מתכת מחברת, ביניהם תלו ארגזי הציוד ואנו ישבנו עליהם מאובטחים בטבעות ורצועות, חזיות הצלה וכובעים. שק גדול מלא פחיות בירה, קשור בחבל ניילון, נגרר במים שיצאו מתחתיתו של סכר פאואל בטמפרטורה של שבע מעלות. אכן, הבירות היו מצוננות היטב. שמש עזה הייתה עלינו ומפעם לפעם משינו את השק ונטלנו פחית קרה. זה היה טיול מסעיר על הנהר לאורך שלוש מאות קילומטרים ונתמזל מזלי להצטרף. הארוחות היו נפלאות ועשירות. האשדות היו מסעירי לב ונפש וחצינו אותם אפופי קצף רותח בטלטלות ענק בין סלעים שהיתמרו לשמים. אודיסאוס עצמו היה מאשר מקומות אלו כסקילה וכריבדיס של אמריקה.
את הרפסודה הנהיג צוות של טיפוסים, אנשי שטח ונהר שנראו רומנטיים ועזי נפש. אחד מהם היה איש כבן ארבעים וחמש שעזב את העיר וחיים של מנהל בחברה של נכסי דלא-ניידי ויצא אל חיים אחרים על פני הנהר. ג'ון היה שמו. ובזאת אני מחזיר לו חוב של תודה. לא פעם אני נזכר בו כאשר אני מוצא את עצמי הולך על הרמות המנצנצות של מדבר יהודה באור הבוקר לפני עוצמת השמש המלאה. חצינו עשרות יורות רותחות בין סלעי מגור, בערב אכלנו נתחי בשר, פעם עשינו מרחץ אדים סביב סלעים לוהטים ששמנו באש המדורה. אחרי כן רצנו עירומים לנהר הקר. המים נגעו בי כמו שמיכת משי, קרים ולא קרים.

תגובה 1:

אנונימי אמר/ה...

When applied in cool, wet weather, it can cause burning of the leaves and the russeting
of fruit. Native plants or at least plants adapted to similar conditions as your region will have a better chance of growing and thriving.
Again, using companion planting techniques will help your organic
garden flourish.

Feel free to visit my web blog seepage