יום ראשון, 14 במרץ 2010

ימים רבים / דוד מיכאלי

צילום: דוד מיכאלי

חזרנו מהמסע הארוך ועוד לא חזרנו

זאת שיחת הסיכום ממסע 2009



ימים רבים

לפני הרבה ימים יצאנו ממקום אחד
וכל הימים האלה שהלכנו, בדרך,
אנחנו לא ממש זוכרים אותם
הם כבר מכוסים בערפל
ונשארו לנו דקות אחרונות
לסיים את המסע.

המסע הזה היה חלון הזדמנויות בשבילנו
גם להתמודד עם דבר בגודל שלא חשבנו אותו
(וגם הרבה אנשים אחרים בחברה לא חושבים עליו)
ועד הרגע הזה עשינו אותו בהצלחה
ועוד נשאר לנו הסוף. עוד לא סיימנו.
וזה גם היה חלון הזדמנויות לפגוש את עצמנו
כי כל בן אדם שהולך, הולך בשני מקומות:
הוא הולך גם על האדמה שבחוץ,
וגם בתוך הלב שלו בפנים.

כל כך הרבה זמן
זה מאפשר לנו לפגוש אצלנו משהו בפנים
שהוא לא קשור ללאומיות ולא לתרבות
ולא לשום משהו אחר, אלא רק לעובדה הפשוטה
שאנחנו בני אדם.
והמחשבה הזאת שאנו בני אדם היא העתיד,
כי כל מחשבה אחרת היא מיושנת.
ויש חיבור בין האדמה לבין האדם ובין השמים
והחיבור הזה עובר דרך הלב.
וזאת הייתה ההזדמנות שלנו,
לפחות לחלק מאיתנו לנסות לגעת בזה
אפילו אם אנחנו לא מצליחים להגדיר את זה בשם
וזאת היא איזה שהיא הרגשה
שאתם צריכים לקחת את זה אתכם חזרה
לחיים שלכם.

זה הסיום
וכל סיום הוא גם התחלה חדשה
ונשאר לנו הלילה
ונשאר לנו את מחר
ואלו הדקות האחרונות שהולכות ונגמרות.
ואני מקווה שאתם פשוט תנצלו את הדקות האלה
לחשוב, להרגיש, להריח את המדבר.
כי אחר כך אנחנו אומרים שלום.
ואתם צריכים לזכור תמיד שאין זמן.
אין לנו זמן.
אנחנו חושבים תמיד שנחיה לנצח. אנחנו לא.
אין לנו זמן אף פעם וכל דקה היא יקרה.

ואני מקווה שהפגישה הזאת (המסע) תהיה לכם לתועלת
ויהיה לכם רק טוב.


http://video.google.com/videoplay?docid=-867464247084467539&ei=2FWAS9PaBIm62wK_sczgBw&q=catem+bachus&hl=en&view=3#

אין תגובות: