אנה / דבי עשב
אנה, את שומעת?
אח, מה טובה הייתה
הארוחה.
ישבנו
סביב השולחן,
קילפנו מילים בזהירות.
חילקו כרטיסי ביקור.
קלטנו הדים, גנחנו
על עוגת גבינה, צחקקנו למראה רימון מבעבע, ייחלנו בלשון מעטה
להתרחשות שתשרוט
את המסך-
אבל הסרט היה כה
אילם,
שחור לבן.
רק המוסיקה חילחלה,
תוססת
בועלת זיכרונות,
מוחקת געגוע.
אז לבשתי חולצה
על המעיל
על השולחן השארתי
פרורים וטיפ,
המלצר מלמל משהו
על קפהתה.
תור ארוך השתרך,
כולם חיכו לארוחה
שתבלבל את הדכדוך.
הייתי כבר בחוץ
מתעכבת בסנטימטרים
ספורים
ממה שיכולתי להיות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה