יום רביעי, 1 באוקטובר 2014

לאיריס - הנה חלק מהשירים האחרונים



חברתי הרוח הצפונית
חברתי הרוח המערבית
נשיקותיהן הקרות
בונות בתים במים
כשאני רוקד על החוף
הן צוחקות מימיני ומלפני
לפני שהן מניעות
את הקרקע תחת רגלי
האחת לוטפת את ליבי
והשנייה מאמצת אותו
על שפת האין


בימים הנוראים
באתי לשים אבן על קברך
אני שהייתי אהובך
הראשון


זהו מקרה לדיון ציבורי
מספר עשרים ותשע
או אולי מאתיים עשרים ותשע
האם אלוהים
הוא חלק או מחוספס
השכם בבוקר

 
מלח לפנות בוקר

אודה לאוהבים
בשמלת הים
ההופכים אותו
למתוק בחיבוקם
בתל אביב


וכך
יש ים
יש סירה
יש מטען
כאשר מרכזים
את המטען בצד אחד
של הסירה
הסירה מתהפכת


באיזה קלות מבוזבזת חירות
דמים של דור ראשון
נמסים
בעקבות חוסר היראה
מופיע – איך זה ייתכן - הפחד
לא ידענו בכלל שזה קיים
חשבנו שזו מחלה שנכחדה
והנה עכשיו – מוטב שלא נדבר –
או אם מוכרחים - בלחש – להיות נגוע
- האם כולם – הייתכן  - ולמה
ואיך מחזירים עכשיו את הזכות
לחלקת שקט פנימי וגאווה כמוסה
של בני חורין
הו, להילחם – איזו טרחה -
ומדוע גיליוטינה גולאג וג'יהאד
מתחילים  לעזאזל באות גימל
והאם לעובדה שבנק מתחיל באות בית –
ישנה משמעות – אלפא-ביתית
ומתוך כך אנחנו יודעים שיין
באמת עוזר – עדיין -
ויש לנו לפחות שעה של השפעה
לפני שניזכר שוב בספינה שטה
- ערב, קיץ – כבר כאן

אין תגובות: