ויליאם בלייק / שירי ניסיון / 1794
הָלַכְתִּי אֶל גַּן הָאַהֲבָה,
וְרָאִיתִי מָה שֶׁלֹּא רָאִיתִי אֵי פַּעַם:
בַּיִת לִתְפִלָּה נִבְנָה בַּמֶּרְכָּז בֵּינוֹתָיו
הֵיכָן שֶׁשִּׂחַקְתִּי עַל יְרַק עֲדָנָיו.
וְשַׁעֲרֵי הַבַּיִת הַזֶּה סְגוּרִים הָיוּ
ו"אָסוּר לָכֶם". עַל הַדֶּלֶת חָרְטוּ;
אָז פָּנִיתִי אֶל גַּן הָאַהֲבָה
שֶׁפְּרָחִים מְתוּקִים כֹּה רַבִּים נָשָּׂא
וְרָאִיתִי כִּי נִמְלָּא בִּקְבָרִים
וּמַצֵּבוֹת שָׂם בִּמְקוֹם הַפְּרָחִים
וְאַנְשֵׁי דָּת גְּלוּמִים בְּשָׁחֹר הוֹלְכִים וְחַגִים
אוֹחֲזִים שִמְחוֹתַיי תְּשׁוּקוֹתַי בְּחָחִים.
וְרָאִיתִי מָה שֶׁלֹּא רָאִיתִי אֵי פַּעַם:
בַּיִת לִתְפִלָּה נִבְנָה בַּמֶּרְכָּז בֵּינוֹתָיו
הֵיכָן שֶׁשִּׂחַקְתִּי עַל יְרַק עֲדָנָיו.
וְשַׁעֲרֵי הַבַּיִת הַזֶּה סְגוּרִים הָיוּ
ו"אָסוּר לָכֶם". עַל הַדֶּלֶת חָרְטוּ;
אָז פָּנִיתִי אֶל גַּן הָאַהֲבָה
שֶׁפְּרָחִים מְתוּקִים כֹּה רַבִּים נָשָּׂא
וְרָאִיתִי כִּי נִמְלָּא בִּקְבָרִים
וּמַצֵּבוֹת שָׂם בִּמְקוֹם הַפְּרָחִים
וְאַנְשֵׁי דָּת גְּלוּמִים בְּשָׁחֹר הוֹלְכִים וְחַגִים
אוֹחֲזִים שִמְחוֹתַיי תְּשׁוּקוֹתַי בְּחָחִים.
I went
to the Garden of Love,
And saw
what I never had seen:
A
Chapel was built in the midst,
Where I
used to play on the green.
And the
gates of this Chapel were shut,
And
Thou shalt not. writ over the door;
So I
turn'd to the Garden of Love,
That so
many sweet flowers bore.
And I
saw it was filled with graves,
And
tomb-stones where flowers should be:
And
Priests in black gowns, were walking their rounds,
And
binding with briars, my joys & desires.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה