טַאנְג חָאוֹ,
היסטוריון אמנויות הלחימה בסין
חקר היסטורית אמנויות הלחימה בסין חב את קיומו
להיסטוריון שהקדיש את חייו פשוטו כמשמעו לנושא. טַאנְג חָאוֹ, או בשמו האחר טַאנְג
פַאן-שֶנְג[1] היה חוקר
חלוצי של אמנויות הלחימה בסין, מורה לאמנויות לחימה בעצמו, פעיל במיסוד התחום ודמות
טראגית. בחייו, שנפרשו על פני תקופה סוערת בהיסטוריה הסינית, הניח את היסודות
למחקר וביקורת ללימוד הפן ההיסטורי והמעשי של אמנויות הלחימה.
טַאנְג היה ביקורתי לגבי מיתוסים של שושלות
מורים וביקורתי לגבי החיבור בין אמנויות הלחימה לדת, לעל-טבעי ולמיסטי. קריאתו
לגישה ריאליסטית יותר בהיסטוריוגרפיה של סגנונות אמנויות הלחימה לא נתקבלה באהדה.
הספרים שהותיר אחריו סייעו לראות סתירות, אי
התאמות, ואי סבירויות בשושלות היסטוריות מקצועיות ולממצאיו קיים תוקף במחקר
העכשווי. כפי שכתב גוּ לִיוּ-שִׂין[2]: "טַאנְג
חָאוֹ עסק ללא לאות במחקר לכתיבת ספריו. לפיכך הללו אמיתיים, מפורטים, מדויקים,
ומניבים מסקנות הוגנות. הדבר משקף את הידע הנרחב של טַאנְג ואת גישתו הרצינית".
טַאנְג נולד בשנת 1887 למשפחה ענייה בנפת ווּ-שִׂיאֶן
שבמחוז גִ'יָאנְגסוּ[3]
ונטה מילדותו לאמנויות לחימה וספרות. מצבה הכלכלי הקשה של משפחתו אילץ אותו להפסיק
את לימודיו ולעבור לשַאנְגחָאי[4] בתקווה
למצוא פרנסה. בשַאנְגחָאי החל טַאנְג ללמוד את סגנון לִיוּ-חֵה צ'וּאַן (ששת
ההרמוניות)[5] עם המורה לִיוּ
גֶ'ן-נָאן[6]. על פי גוּ
לִיוּ-שִׂין המורה לִיוּ שבא ממחוז שַאנְדוֹנְג[7], היה בעליו
של בית ספר לאמנויות לחימה ולימד באוניברסיטת גִ'יָאוֹ- טוֹנְג[8]. טַאנְג הפך
למנהל בית ספר יסודי בשַאנְגחָאי, והחל ללמד את תלמידיו אמנויות לחימה בהדגישו את
תרבות הגוף כבסיס לכלל אימוני הלחימה. הוא התנגד להילת הסודיות והתיאטרליות שאפפה
את אמנות הלחימה וראה את התרגול השיטתי כמוליך למיומנות גבוהה. בתקופה שבה רתמו
מורים אגדות לקידום פרנסתם הוא עורר עוינות. גוּ לִיוּ-שִׂין מספר כי "שחקנים
מהאופרה הסינית שגילמו דמויות מעולם הלחימה אהבו לצפות באימונים של המורה לִיוּ,
וגם באימונים של טַאנְג בבית הספר היסודי".
דעותיו הפוליטיות הישירות של טַאנְג גרמו
ללאומנים להאשימו כקומוניסט. בשנת 1927 עצר אותו השלטון היפני בשַאנְגחָאי בהאשמה
של סיכון פוליטי ובחשד לקשרים עם המפלגה הקומוניסטית. טַאנְג שוחרר כאשר חברו ג'וּ
גוּאוֹ-פוּ[9] שהיה אח הגוֹנְג-פוּ[10] שלו, שימש
כערב לטובתו והביא את כל משפחתו לאזור המעצר על מנת לערוב לטַאנְג[11].
על מנת למנוע צרות נוספות, ג'וּ וחברים נוספים
מימנו את נסיעתו של טַאנְג ליפן ללימודי משפטים ומדעי המדינה. בשהותו ביפן למד את שיטת
הלחימה ג'וּקֶן-גּ'וּטְסוּ [12]
- לחימה בחרב צבאית וברובה מכוּדַן (bayonet) תוך שימוש בציוד מגן.
עם שובו לסין שימש לתקופה קצרה כמפקח מחלקת
העריכה בחטיבת ההוצאה לאור של של המכון המרכזי לאמנויות הלחימה בנָאנְגִ'ינְג[13]. בשנת 1930
הוביל משלחת מחקר של נציגי המכון ליפן. בשנה זו פרסם המכון את ספרו "מחקר שָאוֹלִין
ווּ-דַאנְג[14]".
הספר מתח ביקורת על המיתוס שקישר את שָאוֹלִין צ'וּאַן לבּוֹדְהִידְהַרְמָה ועל המיתוס שקישר את הולדת הטָאי-גִ'י צ'וּאַן לגַ'אנְג סַאן-פֶנְג. היות ורבים מהפרסומים בתקופה תיארו את העברת הטָאי-גִ'י
צ'וּאַן מדור לדור דרך בני אלמוות דאואיסטים, לא פלא שהמחקר התקבל בעוינות על ידי החוג
המקצועי של אמנויות הלחימה, עד כדי כך שזממו לפגוע בטַאנְג.
שוב חש לעזרתו ג'וּ גוּאוֹ-פוּ שהתמחה בשִׂינְג-אִי
צ'וּאַן[15], האבקות
ואיגרוף מערבי[16].
ג'וּ הגיע ל"גישור" עם המאיימים על טַאנְג. זמן קצר לאחר מכן טַאנְג חָאוֹ
עזב את נָאנְגִ'ינְג ושב לשַאנְגחָאי שם עסק בעריכת דין ובכתיבה לכתב העת לאמנויות
לחימה המאוחדות[17].
בינואר 1932 יצאו טַאנְג וצֶ'ן דְזְה-מִינְג[18], מתרגל טָאי-גִ'י
צ'וּאַן בסגנון צֶ'ן, לכפר צֶ'ן[19], על מנת
לחקור את המקורות וההתפתחות של הטָאי-גִ'י צ'וּאַן. גוּ לִיוּ-שִׂין מספר שזמן קצר
לאחר שיצאו למסע קיבל מכתב מטַאנְג: "הנהר הצהוב הוצף. לא הייתה שום אכסניה
בנמצא, אבל בחנות אחת היה חדר ריק שהוצע לנו. נתקלנו בסופות, שלושה ימים לא היה
אפשר לחצות את הנהר. כשהסופה שככה שכרנו ספינה קטנה בעזרתה חצינו את הנהר הכמעט
קפוא. היה זה ראש השנה הסיני".
בהגיעם לכפר צֶ'ן, טַאנְג סקר רשומות ומצבות,
וחיפש אחר תיעוד נוסף. הוא ביקר את זקני הכפר והקשיב לתורתם. על פי דבריו המחויבות
שלו הייתה "לתקוף את המיתוסים של השושלות: להבחין בין אמיתי למזויף".
אחד הגילויים בכפר היה כתב יד שנכתב בידי צֶ'ן שִׂין[20], בן הדור השש-עשרה
לשושלת צֶ'ן, שבו פירט את מורשת הכפר. לאחר מותו של צֶ'ן, טַאנְג סייע להוציא לאור
את כתב היד שכונה ''טָאי-גִ'י צ'וּאַן מצויר[21]''. טַאנְג היה
הראשון שהצליח לבסס את ההשערה כי תבנית הטָאי-גִ'י צ'וּאַן של צֶ'ן וַאנְג-טִינְג[22] התבססה על עשרים
ותשע תנועות מתוך שלושים ושתיים התנועות בתבנית של המצביא צִ'י גִ'י-גוּאַנְג[23].
בשנת 1931 טַאנְג היה פעיל בהקמת "התאחדות
הווּ-שוּ של שַאנְגחָאי[24]",
במטרה לקדם פטריוטיזם ולעודד התנגדות ליפנים. מספר שנים מאוחר יותר הממשל היפני בשַאנְגחָאי
הכריז על טַאנְג כ"אישיות פוליטית
מסוכנת" והטיל עליו צו מאסר. טַאנְג הסתתר במשך חודשיים בביתו של עמית
לאמנויות הלחימה. במסתור כתב את "מחקר על הכתבים הסודיים של אמנות אגרוף שָאוֹלִין[25]".
טַאנְג חי תמיד במצב כלכלי גרוע. למרות זאת הצליח
לפרסם מחקרים אודות אמנויות הלחימה. אשתו דאגה לנהל את משק הבית ולשמש רעיה נאמנה,
אך היו להם פיות רבים להאכיל והם חיו בדוחק. על ספרו ''מחקר שָאוֹלִין ווּ-דַאנְג''
כתב: "טיוטה סופית בערב מותו של בני השלישי, קורבן למחסור בקורת גג ותזונה".
כאשר גילה כי עכברושים כרסמו ברבים מהחומרים שכתב, האשים את אשתו כי לא שמרה עליהם
כראוי, וכתוצאה מכך תלתה את עצמה. בנוסף לכל, טַאנְג ההמום מהתאבדות אשתו, נעצר שוב
בידי המשטרה הצבאית היפנית ושוחרר שוב ללא הוכחה לקשריו עם הקומוניסטים.
לאחר שחרורו עבר להתגורר במחוז אַנְחוּאֵי[26] כזאב בודד,
יצא את ביתו לעיתים רחוקות והקדיש את כל זמנו לכתיבה. לאחר זמן שב להתגורר בשַאנְגחָאי
ובשנת 1955 הצטרף ל"ועדה לחינוך גופני" של הממשל הלאומני במטרה לחקור את
ההיסטוריה של הספורט הסיני. ארבע שנים מאוחר יותר חלה ונפטר בעשרים לינואר 1959 כשהוא חסר כל. כתביו מהווים אבני דרך בהבנת
היסטוריית אמנויות הלחימה בסין[27].
[1] Tang
Hao 唐豪 a.k.a Tang Fansheng 唐範生1887-1959
[2] Gu Liuxin 顧留馨1908-1990, סגן מנהל מכון המחקר לחינוך גופני בשַאנְגחָאי,
מחבר המאמר "לזכרו של טַאנְג חָאוֹ".
[3] 江蘇吳縣 Jiangsu Wuxian
[4] Shanghai 上海
[5] Liuhe Quan六合拳
[6] Liu Zhennan劉震南
[7] Shandong 山東
[8] 交通
Jiaotong University ,
מילולית: "תקשורת", מהאוניברסיטאות המודרניות הוותיקות והמכובדות ביותר
בסין.
[9] Zhu Guofu 朱國福1891-1968
[10] "אח
גוֹנְג-פוּ", עמית באחוות הלימוד.
[11] קנדי וגוּאוֹ: היה זה הליך משפטי שבשגרה לפיו בן
משפחה או המשפחה כולה אחראים וערבים לצד שלישי.
[12] הגירסה הסינית מכונה פִּי-צִי pici 劈刺, מילולית
"חיתוך ודקירה", תורגלה בסין מתחילת תקופת הרפובליקה.
[13] Nanjing Zhongyang Guoshuguan
南京中央國術館
[14] Shaolin
Wudang kao少林武當考 (Shaolin and
Wudang Research, 1930). Taibei: Hualian chubanshe, 1983.
[15] Xingyi Quan 形意拳
[16] קנדי וגוּאוֹ: לא רק המזרח השפיע על
המערב אלא גם להיפך. בשנת 1934 פורסם הספר "איגרוף מערבי", אותו תרגם
והעיר צֶ'ן טִינְג-רוּאֵי. איגרוף תורגל בשנות ה-30 במכון המרכזי וביחידות אחדות
של הצבא הרפובליקני.
Chen Tingrui 陳霆銳 (translator and commentator).
Xiyang quanshu 西洋拳術 (Western Boxing
Method) 1934.
Shanghai: Zhonghua
shuju 1934.
[17] Guoshu
tongyi yuekanshe國術統一月刊社
[18] Chen
Ziming陳子明 d.1951
[19] Chenjiagou 陳家溝, כפר צֶ'ן במחוז חֵנַאן מונה כמה
אלפי תושבים של משפחת צֶ'ן, המתייחסת לאב מייסד אחד. הכפר נמצא מצפון לנהר הצהוב
במרחק של כשני ימי הליכה ממנזר שָאוֹלִין.
[20] Chen Xin陳鑫 1849-1929
[21] Chen Xin 陳鑫. Chen shi taiji quan tu shuo 陳氏太極拳圖說 (Chen Family Style
Taiji Quan Illustrated and Elucidated, 1932).
Shanghai: Shanghai
shudian chubanshe, 1986.
[22] עפ''י מקורות כפר צ'ן: 1600-1680 Chen Wangting 陳王庭
עפ''י דוגלאס וויל 1597-1664
[23] Qi Jiguang 戚繼光
1528-1588
[24] Shanghai zhongguo wushu xuehui上海中國武術學會
[25] Shaolin quanshu mijue kaozheng 少林拳术秘诀考证
(Secret Textual
Research on Shaolin Boxing Art)
Shanghai: Shanghai
guoshu xiejinhui, 1941.
[26] Anhui 安徽
[27] רשימה
כרונולוגית של כתבי טַאנְג חָאוֹ מצורפת בסוף הספר. מקורות לפרק:
*"Tang
Hao: Historian, Martial Artist, Wanted man". In:: Kennedy, Brian & Guo,
Elizabeth. Chinese Martial Arts Training
Manuals – A Historical Survey.
Berkeley, CA: Blue Snake Books, 2009.
Szymanski, Jarek. "Brief
Analysis of Chen Family Boxing Manuals". http://www.chinafrominside.com/ma/taiji/chenboxingmanuals.html
Green, Thomas A. & Svinth, Joseph R. (eds.) Martial
Arts in the Modern World. Wesport, CT: Praeger Publishers, 2003.
Gu Liuxin顾留馨. "In memory
of Tang Hao", 1982.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה