Reality and Imag – in – ation / Matteo Sica / artist and writer

 

Reality and Imag – in – ation

By Matteo Sica an artist and writer

As I woke up this morning in my atelier, a very bright splash of summer sunlight rays was cast on a painting of mine placed on the floor, by the wall opposite my bed. The already hot sun, through the large three-pane old double windows, became a sharp patch of strongly highlighted colours on the artwork, and left in the shadow the remaining parts not engulfed by any light. These sunrays would then take a bend and swerve away from the canvas streaming on right on the wooden floor beneath. Finally, they dissolved briefly after because of the presence of a huge tree in front of my house and its thick green leaves. So, this flickering moment I captured on the photos you can see here. What really strikes me now looking at it is that the light originated by the sun hits my painting, which is the fruit of my creativity, it highlights parts of it, and then it flows on onto the floor (created by some other creator) and in all this my mind perceived some sort of “knot” or binding between imagination and reality. As if this streak of light temporarily tied together to itself the worlds of imagination, of creative products (such as my painting), and the floor. The floor in this photo feels real more than anything else. It’s the basis for many acts of “solidity”, of many solid actions in our upright standing three-dimensional daily lives. We walk on it, we even think on it. In choosing the title “reality and Imag – in – ation” for this photo, I started thinking whether imagination is really so distant and separate from reality or whether it’s actually an inherent part of it, like a “mitochondrial energetic engine” (I like to play with unusual metaphors, I hope you do, too!) of reality creation. And the answer is obvious to many who see the connection between arts, creativity, thought, science, vision: everything we create in the time space physical reality was before an idea. So Imag – in – ation, image – in – action, it made me also think about the word “magic”, image, i-magic, and so on. “Magic”, was, in a sense, a general way for saying “making things out of thin air”. Well, on creating… let’s think of an electronical device, like a computer, which under our clicking fingers feels pretty concrete to us, very “created” and solidly a part of “the creation”, …it was a drawing before, wasn’t it,  so a two dimensional thing. And even before it was an idea. And perhaps, even before it was just an emotion, just a wish to… make something, to make something new. So imagination and reality are on a continuum spectrum to me, just like shadow and light are on a continuum in a semi-lit atelier. While some sun rays shine very brightly where they are let free to transit through the windows, they then become less intense when some foliage blocks parts of them. Somewhere else in my painting studio, they accentuate some colours more than others. Then they are also stopped, limited within darker shadows, because of other objects coming into play and interacting with the light phenomenon. So imag – in – ation, image – in – action, in the word itself we have probably the solution that reveals the connection between ideas – as the unit measure or building blocks of imagination -, and creation and that is: action! So images in action. Images in action?!? All the time, we take images, we act upon them so that they can become reality. So our magic, is to transform images into creations, through action. Another time I’ll look at the etymology of some closely related words, such as “transition” or trans – form –ation, so trans – form – action. And then one more stimuli comes to my mind, which is the Italian word for “border”: “il confine”. Look at the photos again and see that there is a clear border between the canvas of my painting and the floor. Also between the strong shadows and the brightly lit colours. This “confine” may appear as a line that strongly divides the world of imagination (and ideas) and the “solid” world of creation, or created, the reality, the “solidity”, the physical space. The Italian word “il confine” is made of two words “con” + “fine”, which means “with end”. That can also be understood as a “common end”, where two realities or two... – ah! it’s hard to call imagination a reality -, but let’s say two aspects of the perception of our existence, have a common end, so that they end in the same place, which means that they do meet rather than being sharply separated. And if they “end together”, they may also originate together, they may be together all along the way. I feel that imagination and reality are on a continuum: imagination is the engine of reality - that’s quite obvious, every new project, solution, artwork or “thing” must be thought of, and we think in images. Yet, what really makes the very event happen is… the light. The light that allowed this photo. The light that allows my reflections. And the light that also brought a possible philosophical solution, or interpretation or explanation. Ah, such an en-light-ening summer time in my painting atelier.

 

Check Matteo Sica artwork on Instagram: @mattecolourwave

The Gate to Heaven practice - A letter to Mr. Ohshima

Dear Mr. Tsutomu Ohshima,

I am writing to you because you created one of the strongest and unique moments in my life for which I am gratitude to you.

It was during the special training of 1982 in Gush Etzion – Jerusalem.

It was the preparing night practice before the Shodan test. In this lesson you did the practice you called “Gate to Heaven”, where each one of us had to confront you with Oi Zuki attack, which seemed to me completely impossible. In my turn to attack, I threw myself blindly forward. You held my shoulders and said: “Good spirit but it is not this. Do it again”.

In the second time I stood in front of you, I dared to look at your eyes. In this very moment my whole body tension began to drop and melt down, something I never ever felt before. Then I dared to look again into your eyes. Your eyes enlarged immediately and I found myself looking at an endless and lightened desert-like plain. It felt friendly and parentally-like, and I just flew inside completely calm, completely free of any weight and shape, completely abstract, completely into love. Next thing I remember is that you, satisfied, tapped my back and said: “You have done it”.

I went back into the line overwhelmed. I was sure that everyone experienced that. Because I felt that it was such a private and unique moment, I honored that and did not ask my colleagues about their experience. Years later I shared this experience with Yuan Tsur who is my beloved practice brother. Later on I talked with Eli Cohen. Then I realized that my moment was private.

In that moment of singularity you have been the presence soul and it became an inherent part of my life–memory–being. I am still going through special sessions and teach the art of encounter in my desert sessions of Eco-encounter psychotherapy, as an abstract artwork of momentary reflections on the big movement. The endless door is always with me.

I thank you for your being and wish you happiness and health.

Yours with love,

D.M.

דוד מיכאלי - תרגומים לעברית של דילן תומס - 6 שירים

 https://catuv.blogspot.com/search?q=%D7%93%D7%99%D7%9C%D7%9F+%D7%AA%D7%95%D7%9E%D7%A1

תרגומים לעברית של דילן תומס - 6 שירים

1. אנליזה של אהבה בבית המשוגעים 

2. הכוח אשר דרך המתך הירוק מניע את הפרח 

3. ולא תהי למוות ממשלה 

4. אל תלכו בשקט אל תוך הלילה טוב הזה 

5. סירוב לבכות את המוות, באש, של ילדה בלונדון 

6. מיתות ומעברות

הַדֶּרֶךְ לִשְׂדֵה בּוֹקֵר / המחזור השביעי

היצירה מתעדת מסע רגלי בן עשרה ימים במדבר בין מצדה לשדה בוקר. המסע נערך בשנת 2019 כקמפוס לימודי יחד עם קבוצת סטודנטים ממחזור 7 בתוכנית הבינתחומית לטיפול שטח בסמינר הקיבוצים שבה אני מרצה.

היצירה מציגה רשמים פיזיים, רגשיים ונפשיים של ההולך במדבר מחשבותיו וזכרונותיו על מקום, סביבה, חברה וזמן. מהר קנאים שליד מצדה כשבר והתחלה ועד אל שדה בוקר כמחוז חפץ ומסד מוסרי. היצירה מתבססת על רשימות שנכתבו בשטח ולאחר מכן נערכו לספר שירים (מדף, 2020). היצירה מורכבת מ 77 רשימות שיר קצרות בעשרה בתים. כל בית הוא יום במסע. 

הַדֶּרֶךְ לִשְׂדֵה בּוֹקֵר

דוד מיכאלי

 

וּבִשְׁאָלְךָ אוֹתִי

לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?

אֹמַר לְךָ,

אֲנִי הוֹלֵךְ לִשְׂדֵה בּוֹקֵר

 

 

הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן

 

בְּעָזְבִי אֶת בֵּיתִי, נוֹשֵׂא מִשְׁקָל וּבִלְבּוּל,

מִתְנַחֵם בְּרֶגַע שֶׁל שְׁתִיַּת קָּפֶה

 

צוֹפֶה מִפִּסְגַּת הַר קַנָּאִים, אֵל אֶרֶץ רֵיקָה,

לִקְרַאת הֲלִיכָתִי

בְּאֶרֶץ חֲרוּצָה קְמָטִים בְּאֵין מְנַחֵם,

וּבָהּ הַדְּרִיכָה מַחֲלִיפָה מַחְשָׁבָה

בְּאָפִיק יְעֵלִים עַד עֵרֶב עָשֵׁן

 

עַנְנֵי לַיְלָה נִשְׁעָנִים אֶל רֶכֶס זֹהַר,

עַל דֶּרֶךְ אֱדוֹם הָעַתִּיקָה, הַבָּאָה מִצִּיּוֹן,

בּוֹנֶה בַּיִת בְּגֶשֶׁם דַּק

 

וּבִשְׁאָלְךָ אוֹתִי

לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?

אֹמַר לְךָ,

אֲנִי הוֹלֵךְ לִשְׂדֵה בּוֹקֵר

 

 

הַבַּיִת הַשֵּׁנִי

 

וּבְקוּמִי בַּחֹשֶׁךְ אֶל צִנַּת הַמָּקוֹם,

מַחְוִיר מֵעֵבֶר לָהָר, הַבֹּקֶר

מוּל דֶּרֶךְ תַּמְרוּר, אוֹרֵז אֶת מִשְׁקָלִי

הַהוֹלְכִים אִתִּי בַּמִּדְבָּר, עַכְשָׁו מִשְׁפַּחְתִּי

 

עַל פְּנֵי מֶרְחֲבֵי הַחֵימָר,

זְמַן שָׁקוּף נִגָּר, נוֹקֵשׁ עַל מֶרְחָב נִמְשָׁךְ שֶׁל חֲלוּקִים,

 

וּבְתֹם מִישׁוֹרֵי הַיּוֹם, חוֹלֵץ אֶת נְעָלַי, אֶל מַגָּע הַחוֹל,

בְּנַחַל גְּמַלִּים

 

פִּנַּת בִּשּׁוּל עוֹמֶמֶת, גְּבוּלוֹת שֵׁנָה עֲמוּמִים טַל,

צִפּוֹר וְקִינָה, הֶגֶה בֵּינוֹת עַנְנֵי חֲשֵׁכָה

 

וּבִשְׁאָלְךָ אוֹתִי

לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?

אֹמַר לְךָ,

אֲנִי הוֹלֵךְ לִשְׂדֵה בּוֹקֵר

 

 

הַבַּיִת הַשְּׁלִישִׁי

 

מֵעֵבֶר לָהָר מַמְתִּין הַבֹּקֶר

מֵאֲחוֹרֵי שִׂיחַ רֹתֶם,

מְכַסֶּה אֶת צוֹאָתִי בְּחוֹל לְצַד גֶּלְלֵי גָּמַל

 

נוֹשֵׂא אֶת מִשְׁקָל מֵימַי וְלַחְמִי, אֶל רֶכֶס קוֹמוֹת

עַל פְּנֵי הַמִּדְרוֹן הַתָּלוּל מִתְפַּזְּרִים הַגְּמַלִּים, וּבִכְרָם

 

גַּם אִם הָיוּ פְּחָדַי מְזוֹנְךָ בֶּעָבָר, דַּע כִּי פַּחֲדֵי אֲחֵרִים

לֹא יִהְיוּ מְזוֹנִי בַּמִּדְבָּר

 

רָמַת הֲמִדְבָּר, בְּמֶרְחַב פָּרָשַׁת הַמַּיִם, אֲבָנִים חַיּוֹת בְּתַלְכִּידֵי הַזְּמַן,

רָמַת הֲמִדְבָּר, מִקְצְבֵי גּוּפִי מְאִטִּים, חוּג רְאִיָּתִי גָּדֵל

תָּמִיד צוֹפֶה מֶרְחָב, תָּמִיד נִצְפֶּה מֶּרְחָב

הִנֵּה הָאָב, הִנֵּה הָאֵם, הִנֵּה הַבְּכוֹר, הִנָּהּ הָאֶמְצָעִי,

וְהִנֵּה הַקָּטֹן

 

לְצַד הַדֶּרֶךְ קוֹפֵא עַל מְקוֹמוֹ לְרֶגַע רָץ מִדְבָּר,

בֵּין שִׂיחֵי הַמָּלוּחַ שׁוּעַל נוֹתֵב אֶל קַרְנֵי הַר צְבָאִים וּכְנָפוֹת נַחַל פֶּרֶס

 

וּבַדֶּרֶךְ דָּרוֹמָה, מִנְיַן הַלֵּילוֹת הוּא גֶּשֶׁר צָר

בֵּין חֲרָדָה לְבֵין חֵרָגוֹן

 

תַּחַת מֶשֶׁךְ עֲנָנִים כָּבֵד מַעֲרָבָה, תַּחַת יְרִיעָה שׁוֹקַעַת

מָקוֹם, בַּיִת, רֶגַע

 

וּבִשְׁאָלְךָ אוֹתִי

לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?

אֹמַר לְךָ,

אֲנִי הוֹלֵךְ לִשְׂדֵה בּוֹקֵר

 

 

הַבַּיִת הָרְבִיעִי

 

תַּרְמִילִים מִבַּעַד לַטַּל מַאֲפִירִים בְּאוֹר

עוּגַת זוֹכְרִים סְבִיב רֶמֶץ בֹּקֶר

מַפְנָה אֶת גַּבָּה לַקּוֹר

 

עַל שְׁתִיַּת הַבֹּקֶר, כּוֹס רִאשׁוֹנָה, שְׁנִיָּה, וּשְׁלִישִׁית,

הָעוֹלָם קָם מֵחָדָשׁ

מֵעֵבֶר יְרִיעַת הָאֹהֶל קוֹלוֹת נָשִׁים

 

וּבֵין מִדְבָּר הַלַּיְלָה לְמִדְבָּר הַיּוֹם, בְּרִית אֵשׁ וַאֲנָשִׁים

עֹנֶג הַלֶּחֶם הַחָם

 

גַּם בְּלֹא כָּל אֶרֶץ וּמִשְׁקָל, יָחוּגוּ בִּי תָּמִיד,

מָחוֹג הַלַּיְלָה וּמָחוֹג הַיּוֹם

גַּם בְּלֹא כָּל אֶרֶץ וּמִשְׁקָל, יָחוּגוּ בִּי תָּמִיד,

הַכֹּהֵן, הַטַּבָּח, הַבַּנַּאי, הַלּוֹחֵם, הַמְּשׁוֹרֵר,

הָרוּחוֹת חוֹלְפוֹת בַּמְּצָד עַל דֶּרֶךְ אֱדוֹם הָעַתִּיקָה הַבָּאָה מִצִּיּוֹן

 

וּבִשְׁאָלְךָ אוֹתִי

לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?

אֹמַר לְךָ,

אֲנִי הוֹלֵךְ לִשְׂדֵה בּוֹקֵר

 

 

הַבַּיִת הַחֲמִישִׁי

 

בְּהִפָּרְדִי מִמָּקוֹם, אָמוּת. בְּהִכָּנְסִי לְמָקוֹם, אִוָּלֵד.

עוֹזֵב וּמוֹדֶה לַמָּקוֹם, אֲרֻחַם

 

תְּהֵא מְלֶאכֶת הָרוּחַ דְּחִיסָה וְשִׁחְרוּר

שִׁיּוּף מֶתַח פָּנִים, חוֹשֵׂף שִׁנַּיִם

 

הַשְּׁבִילִים זוֹהֲרִים

הוֹלֵךְ כְּדֵי לִזְכֹּר אֶת יָמַי, בֵּין מִדְבָּר יְהוּדָה לְמִדְבָּר הַנֶּגֶב

 

וּבְרֹאשׁ מַעֲלֶה חֲצֵרָהּ, פְּעֻלָּה צוּרָה וְכַוָּנָהּ מִתְלַכְּדִים

לִקְרַאת הַסָּפֵק הַגָּדוֹל,

לְפִיכָךְ, אֹחַז בְּיָדִי גָּבִישׁ לָבָן וְדוּר קוֹצִים יָבֵשׁ

 

יוֹרֵד לַמַּכְתֵּשׁ הַקָּטָן

קְעָרָה נֶהְדֶּרֶת לְלִישַׁת הַבָּצֵק

מַהִי כִּכַּר הַלֶּחֶם שֶׁנֹּאפֶה?

 

לִקְרַאת כְּנֵסִיָּתִי

יָשֵׁן בְּפֶתַח הַמַּכְתֵּשׁ

עַל מַצַּע שֶׁל אֲבָנִים וְרוּחַ

 

מִקְצָב הַגֶּשֶׁם,

מַכָּה בְּשַׁעַר אַשְׁמְדַאי

רוּחַ הַמַּכְתֵּשׁ

 

וּבִשְׁאָלְךָ אוֹתִי

לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?

אֹמַר לְךָ,

אֲנִי הוֹלֵךְ לִשְׂדֵה בּוֹקֵר

 

 

הַבַּיִת הַשִּׁשִּׁי

 

אֹפֶק אָפֹר וְנִתּוּר צִפּוֹר הָעֶפְרוֹנִי,

מִזְרָח מַוְרִיד

כַּפּוֹת רַגְלַי גֶּחָלִים עַל אֲבָנִים

 

מְפָרֵק, מַעֲמִיס, נוֹטֵשׁ,

מוֹלִיךְ אֶת מִשְׁקָל צִלִּי, אֶל תּוֹךְ הַמַּכְתֵּשׁ,

דֶּרֶך שִׂיחֵי אַבְרָהָם

שְׂפָתַי סְדוּקוֹת רוּחַ, וּבְהוֹלְכִי עַד תֹּם הֲמִלִּים

לוֹמֵד אֶת יְלָדַי

 

מַעֲלֶה עֵלִי

לְרֹחַב קַעֲרַת הַמַּכְתֵּשׁ

נוֹצֶצֶת תַּחֲרַת גֶּשֶׁם

 

בְּתוֹךְ הַמַּעֲבָר, הֶכְרֵחַ דְּרִיכָתִי לַשָּׁמַיִם

בַּנֶּקֶב שֶׁבֵּין חַדְרֵי הַמֶּרְחָב, נוֹשֶׁבֶת רוּחַ

 

וּכְשֶׁהַמָּצוֹק דּוֹעֵךְ, מִסְתַּמֵּן עַל שִׁדְרַת הַשְּׁלוּחָה

שְׁבִיל בָּהִיר מְנֻקָּד שִׂיחַ זוּגָן

 

וּבְהַבִּיטִי לְאָחוֹר אֶל צָפוֹן וּמִזְרָח, עָנָן נָפוּחַ מַשְׁחִיר

מַעַל נַחַל צָפִית

 

וְעַם הַיְּצִיאָה מִכֵּלַי, אֶחֱצֶה אֶת הַשָּׂדֶה הָרֵיק,

לוֹבֵשׁ, עָשָׁן

 

עַל גַּלֵּי צִין וְיָמִין, מְצַד צָפִיר,

בְּתוֹךְ שֶׁטֶף צְלָלִים מִתְאָרְכִים, סֶכֶר אֶבֶן

 

כּוֹכְבֵי זָעַם מִתְפַּזְּרִים בַּמִּישׁוֹר

הִבְהוּב, מַחְצֶלֶת, מָזוֹן, בְּתוֹךְ גּוּשֵׁי לַיִל קֹר

וְעֵינַי לוֹחֲשׁוֹת קַוִּים בַּחֹשֶׁךְ, פְּלֵיָאדוֹת,

אוֹרְיוֹן, קַסְיוֹפֵּאָה, דֻּבָּה קְטַנָּה,

עַד יַעֲבֹר כּוֹכַב שַׁחַר

 

וּבִשְׁאָלְךָ אוֹתִי

לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?

אֹמַר לְךָ,

אֲנִי הוֹלֵךְ לִשְׂדֵה בּוֹקֵר

 

 

הַבַּיִת הַשְּׁבִיעִי

 

שׁוֹפֵף בַּקֹּר עַל מְדוּרָה לַחָה, קוֹלֶה אֶת כְּאֵבֵי הַיּוֹם

מֵעַל מִישׁוֹר יָמִין, בִּקְצֵה קַעֲרַת הָרָקִיעַ

מַאֲדִים פַּס רֶכֶס צָפִיר

 

וּפִתְאוֹם בְּקִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ, רְסִיס אֹשֶׁר עַז, וְקוֹרֵא מִדְבָּר נֶחְפָּז,

כַּפּוֹת יָדַי מְשֻׁיָּפוֹת רוּחַ

 

מוּצָף זִכָּרוֹן מְאַבֵּד אֶת צוּרָתִי בְּגֵב יָמִין, רְסִיסֵי עָתִיד רוֹעֲדִים

מִצְטַלְּבִים עַל סֶלַע חוֹל מַאְדִּים,

וְעִקְבוֹתַיִךְ, הֵן עִקְּבוֹת הַנָּמֵר

 

הִרְהוּר אֵינוֹ עוֹצֵר תְּנוּעָה, עַל סַכִּין הַבְּחִירָה

מְזַקֵּק פַּחַד וְזָעַם לִפְעֻלָּה

 

אֶשָּׂא עֵינַי מִן הַסְּדָקִים הַגְּדוֹלִים,

הַאִם, נָשַׁמְתִּי, רֶגַע, עַל שְׂפַת מַפָּל הַחֲתִירָה,

 

בִּמְרֻחָק לְמַטָּה,

שִׁיטָה סְלִילָנִית וְצֹמֶת, שְׁתוּקָה

 

וּבְנָפְלִי אֶל עַל בַּמַּעֲלֶה, אֶל מֵעֵבֶר לְנַּקֵּבּ אֶל יַהוּד

בֵּין סַלְעֵי סוֹף הַיּוֹם, מַיִם רְקוּעִים

 

לְאֹרֶךְ קֶשֶׁת הַמַּכְתֵּשׁ, הַקּוֹל מִתְרַחֵק דָּרוֹמָה, הַקֹּר מַעֲמִיק לְמַטָּה

 

וְאֵלּוּ עֲשֶׂרֶת סִימָנֵי בְּנִיַּת הַבַּיִת בַּיּשִׁימוֹן:

רֵאשִׁית נְקֻדַּת יִחוּס. שִׂיחַ, סֶלַע, דֹּפֶן עָרוּץ, עֵץ

שֵׁנִית כָּל סִימָן אֶפְשָׁרִי שֶׁל גַּג אוֹ תְּחִלַּת גַּג

שְׁלִישִׁית מִדּוֹת הַגּוּף אוֹ הַקְּבוּצָה

רְבִיעִית כִּוּוּן הָרוּחַ

חֲמִישִׁית הַמַּצָּע

שִׁשִּׁית הַחֹם וְהָאוֹר

שְׁבִיעִית הַבִּשּׁוּל

שְׁמִינִית כְּנִסָּה וִיצִיאָה

תְּשִׁיעִית אֵזוֹר הִתְפַּנּוּת

עֲשִׂירִית כִּוּוּן עֲזִיבָה

 

וּבִשְׁנָתִי בַּמִּדְבָּר, רֹאשִׁי פּוֹנֵה אֶל הַצָּפוֹן

 

וּבִשְׁאָלְךָ אוֹתִי

לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?

אֹמַר לְךָ,

אֲנִי הוֹלֵךְ לִשְׂדֵה בּוֹקֵר

 

 

הַבַּיִת הַשְּׁמִינִי

 

בְּטַל שָׁחַר כָּבֵד

אֲנִי נוֹדֵד מִמְּלֶאכֶת הַשֵּׁנָה, אֶל מְלֶאכֶת הַהִתְפַּנּוּת

 

מֵעַל מִצְלְעוֹת הַמַּעֲרָב, הַלְּבָנָה.

מוּלָה, מַחֲוִירוֹת אֶצְבְּעוֹת הַמִּזְרָח

מֵעַל הַיְּשֵׁנִים עֲדַיִן, הַעֲטוּפִים, הַגְּלוּמִים

עַל דֹּפֶן הַשְּׁלוּחָה, שְׁנֵי זְאֵבִים רָצִים צָפֹנָה

 

וּמְנוֹעֵי הַבֹּקֶר, פַּסֵּי קוֹל מִתְעַבִּים, נְמוֹגִים

 

וְאֵלּוּ תִּשְׁעַת סִימָנֵי הַנּוֹדֵד:

רֵאשִׁית הֲלִיכָה

שֵׁנִית שְׁתִיקָה

שְׁלִישִׁית קְבוּצָה

רְבִיעִית צִיּוּד

חֲמִישִׁית אֵשׁ אֲרוּזָה

שִׁשִּׁית אָמְדָן

שְׁבִיעִית הַשְׁלָמָה

שְׁמִינִית הַתְרָסָה

תְּשִׁיעִית הַתְמָדָה

 

וְאֵלּוּ תִּשְׁעַת סִימָנֵי הַפָּלִיט:

רֵאשִׁית הֲלִיכָה

שֵׁנִית דְּמָמָה

שְׁלִישִׁית קְבוּצָה

רְבִיעִית כֵּלִים אֲסוּפִים

חֲמִישִׁית אֵשׁ אֲרוּזָה

שִׁשִּׁית אָמְדָן

שְׁבִיעִית תְּבוּסָה

שְׁמִינִית הַתְרָסָה

תְּשִׁיעִית לְלֹא מְנוּחָה

 

וְזוֹ תַּחֲזוּקַת הַהוֹלֵךְ

רֵיחַ - רַחֲצָה

כְּאֵבֵי שְׁרִירִים בָּרַגְלַיִם - מְנוּחָה

שַׁלְפּוּחִיּוֹת וּכְאֵבִים בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם – אֶגֶד דָּבִיק

כְּאֵבֵי גַּב - מְנוּחָה

כְּאֵבֵי בִּרְכַּיִם - תַּחְבּוֹשׁוֹת נִמְתָּחוֹת

פְּרִיקַת כָּתֵף - טִלְטוּל וּקְשִׁירָה

אֵין כְּאֵבֵי רֹאשׁ לְאַחַר שָׁבוּעַ

 

הַרְחֵק מַעַל רֶכֶס חָלַק שְׁתִיקַת הַשֶּׁמֶשׁ

מְרַחֲפוֹת מַעַל רֹאשׁ גִּבְעָה

הֲבָרוֹת בּוֹדְדוֹת

 

וּמֶחְטָף פַּת בֹּקֶר, נֶשֶׁךְ הַבָּצָל וְדִמְעוֹתָיו, וּפֶרַע צְחוֹק יַחְדָּו

 

וְאֵת הָאַף הַמְּטַפְטֵף קַנַּח בְּכָל הַבָּא לְיָד,

שְׁאֵרִית נְיָר, שַׁרְווּל אוֹ קְצֵה כִּסּוּי רֹאשׁ

 

וּבַמִּדְבָּר רָאִיתִי כִּי אֲנִי הָעִיר

אֵינִי הַצַּיָּד

אֵינִי עוֹבֵד הָאֲדָמָה

תָּלוּי מַעֲרֶכֶת מִחוּץ לְמַעֲרֶכֶת הִנְנִי.

וּתְפִיסָתִי נָעָה אִתִּי עַל פְּנֵי הֲמִדְבָּר.

הָעִיר הַנָּעָה.

 

אֲרִיזַת בַּיִת, הֲרֵי שַׂקִּיּוֹת הֵן יְרִיעָה מְקֻפֶּלֶת

 

בְּהֶמְשֵׁךְ הַמִּצְלָעוֹת, מַשְׁחִיר יַחְנוּק,

וּמְּסִלָּה נִמְשֶׁכֶת, עַד מָדוֹר הַנֶּפֶשׁ

שֶׁמֶשׁ אַחֲרוֹנָה נוֹגַעַת בְּגִבְעָה קְטוּמָה

 

יָרֵחַ אָדֹם נִכְנַס לַבַּיִת הַשְּׁמִינִי

הַפְּסָמוֹן זָהִיר לְצַד מִקְלָטוֹ בְּשִׂיחַ הַמָּלוּחַ

 

וּבִשְׁאָלְךָ אוֹתִי

לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?

אֹמַר לְךָ,

אֲנִי הוֹלֵךְ לִשְׂדֵה בּוֹקֵר

 

 

הַבַּיִת הַתְּשִׁיעִי

 

אַשְׁמֹרֶת שְׁלִישִׁית לְרוּחַ מִתְקַצֶּרֶת

מַה בֵּין הַדָּבָר לַמָּקוֹם, וּלְבֵין הַדָּבָר שֶׁאֵינוֹ בִּמְקוֹמוֹ?

הוֹ, הַפַּחַד

 

סָטוּי, חֲרִיג, מַטְרִיד, מְשֻׁגָּע, מְשֻׁלָּח,

תִּינוֹק, זָקֵן, מְפַגֵּר, נָכֶה, וּפָלִיט, מְשׁוֹטֵט וְקַבְּצָן

מַהוּ רֵיחוֹ שֶׁל הֶחָסֵר?

מַהוּ גּוֹנוֹ שֶׁל הַהֵעָדֵר?

וּמִכֵּיוָן שֶׁגְּבוּלוֹתַי כְּבָר פְּרוּצִים,

מַהוּ הַדָּבָר שֶׁאִתּוֹ אֲנִי יָכוֹל לְדַבֵּר בַּעֲבוּרְכֶם?

 

קְהִלָּה, קְבוּצָה, מִשְׁפָּחָה,

מַהִי הַלְּכִידוּת? מַהוּ הָאִחוּז? מַהוּ הֶסְתֵּר הַפָּנִים?

נִדּוּי? הֶסְגֵּר? הֲמָרָה? שִׁלּוּחַ? קָרְבָּן?

הִתְעַלְּמוּת, דְּחִיָּה, תִּעוּב, חֲרָדָה, רֹגֶז, תְּקִיפָה, הַשְׁמָדָה

מִכֵּיוָן שֶׁגְּבוּלוֹתֵינוּ כֹּה שְׁמוּרִים, כֵּיצַד נָעִיז לִשְׁמֹעַ אֶת הַשָּׂעִיר

שֶׁאָנוּ מְשַׁלְּחִים דֶּרֶך הַמָּצוּק עֲבוּר עַצְמֵנוּ?

 

נִקּוּי שֵׁרוּתִים

אֲרִיזַת הַשֵּׁנָה

סְגִירַת הָאֵשׁ

הֲכַנַּת הַצֵּידָה

פִּנּוּי אַשְׁפָּה

הַמָּקוֹם חוֹזֵר לְקַדְמוּתוֹ

הַמָּקוֹם בִּמְקוֹמוֹ

 

וּבְהַבִּיטִי הָלְאָה וְקָדִימָה אֶזְכֹּר

כִּי בֶּגֶד מִלִּים מְכַסֶּה

מִפְגָּשׁ חָשׂוּף

 

וְנוֹכַח גַּל הָהָר רַגְלַי כְּבֵדוֹת לְלֹא נְשׂוֹא

וְלָעוּף וְלָדַעַת, הֲרֵי זֶה כָּל כָּךְ פָּשׁוּט

וְגַם, הַדְּמָעוֹת

וּלְפֶתַע מִישׁוֹרֵי צִין מָלְאוּ פְּרָחִים

 

טוֹבֵל בַּתְּהוֹם כָּחֹל,

בָּרוּחַ, לֹבֶן הָרֹתֶם, תְּהוּדַת הַיָּרֹק הָרִשְׁתִּי

וּבְמֶתַח הַפָּנִים, רַךְ מְאוֹד הַמַּבָּט

מָה,

הָלַךְ,

דַּרְכִּי?

 

לֵיל שִׁמּוּרִים וְגָלֵי זִכָּרוֹן וְרוּחַ וְכוֹכָבִים

מְנֻחָם בְּחֹם וּבְאוֹר קְטֵנִים בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה

 

וּבִשְׁאָלְךָ אוֹתִי

לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?

אֹמַר לְךָ,

אֲנִי הוֹלֵךְ לִשְׂדֵה בּוֹקֵר

 

 

הַבַּיִת הַעֲשִׂירִי

 

אֲדָמָהּ מְלֻבֶּנֶת כְּפֹר

וּבְתוֹךְ מַעְגַּל אֲבָנִים, עַל גֶּחָלִים אַחֲרוֹנוֹת

נוֹטֶה קֻמְקוּם עַתִּיק וְיָדִיתוֹ שְׁבוּרָה נִשְׂרֶפֶת

 

וְעַל חִיּוּךְ שִׂפְתֵי הַיְּשִׁימוֹן

אַבְנֵי סִמּוּן מְחַלְּקוֹת אָרֶץ לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל

וּמֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר, סִדְקֵי הַאֲדַמָּהּ מוּאָרִים בַּשֶּׁמֶשׁ

 

וְעַתָּה, אֶתְעַרְבֵּל לְאֹרֶךְ הַגָּדֵר,

אָבָק וְקוֹצִים, עַד לְשַׁעַר הָעִיר

וּבְהִיכָּנְסִי יַחְפָן בַּשַּׁעַר, נֶחְתַּם זִכָּרוֹן וְנִפְתַּח זִכָּרוֹן

 

וְעַתָּה,

קוֹלוֹת שֶׁל מְנוֹעִים

וְהַחֵרָגוֹן הוֹלֵךְ אִתִּי

נְבִיחוֹת כְּלָבִים

כִּי זָרוּת נִכְנֶסֶת, אֵל הָעִיר

פָּחֵי אַשְׁפָּהּ וְעוֹרְבִים וַחֲתוּלִים

גְּדֵרוֹת וְאַבְנֵי שָׂפָה וּכְבִישׁ וְשִׁלּוּט

וַעֲדַיִן, דּוֹרֵךְ עַל צִלִּי

וּנְשִׁימָה עֲמֻקָּה שֶׁל דֶּשֶׁא יָרֹק, וְקָצוּץ, וּמֻשְׁקֶה,

וְקוֹלוֹת יְלָדִים נִשָּׂאִים בָּרוּחַ

מֵעַל לְמַעְגַּל הַתְּנוּעָה הַגָּדוֹל

 

וְהִגַּעְתִּי   

 

דֶּרֶך הַצִּיָּה אֶל הַשְּׁתִיָּה

אֶל רֵאשִׁית הָאֶבֶן  

וְאֶל מוֹסָדוֹ שֶׁל בֵּיתִי

וּמְגִילוֹת כְּנָפַי עַל שִׁכְמִי,

פְּתוּחוֹת, רְשׁוּמוֹת וְאֵינָן אֲסוּפוֹת

 

וּבִשְׁאָלְךָ אוֹתִי

לְאָן הָלַכְתָּ?

אֹמַר לְךָ,

הָלַכְתִּי לִשְׂדֵה בּוֹקֵר