יום רביעי, 26 ביוני 2019
יום שישי, 21 ביוני 2019
מאסאקו באן - תערוכה - Masako Ban - Exhibition

יום רביעי, 19 ביוני 2019
זמן המדבר / דוד מיכאלי / 2001 / מדף בית הוצאה לאור / המכון ללימודי שטח / נוגדן תודעתי לסוכנות הAI
קוראים כותבים:
''…. תודה על הספר
הקטן/גדול הזה. ''זמן המדבר הוא חוויה של ממש ויש המון מה ללמוד ממנו, אבל מה
שחשוב באמת זו הרוח האנושית הנושבת ממנו וככזה הוא עצמו מהווה נווה מדבר…
''…''זמן המדבר'' הוא
מפגש מקסים של הלב עם המוח. העובדה שהמפגש מתקיים במדבר רק מוסיפה לקסמו.''
''…המילים והמשפטים
נכנסים ישר אל תוך לבי…''
''…הספר הינו אבן דרך
למחפשים ונקודת מוצא למסעות מכל הסוגים…''
''…מלים של מורים
גדולים…''
זמן המדבר הוא ספר קטן שיצא לאור בשנת 2001 והסתמן מיד כקלאסיקה בת-קיימא של התבוננות ורגישות אישית, חברתית ומרחבית. מיכאלי משתלב במסורת עשירה של כתיבה אקולוגית-פילוסופית, תוך שהוא מביא אליה קול מדברי ומזרח-תיכוני ייחודי. בדומה להנרי דיוויד ת'ורו בוולדן, שחיפש את הפשטות והשתחרר מחומרנות ביער, מיכאלי מוצא במדבר מרחב להתנתקות מהמולת החברה ולשיבה אל היסודות. בדומה לוויליאם וורדסוורת', הוא חווה התפעלות עמוקה מהפלא שבטבע ומזמין להתבוננות מודעת ברגע הנוכחי כמשאב של התעלות נפשית. לצד הוגים סביבתיים מודרניים כמרי אוליבר, וונדל ברי וגארי סניידר, מיכאלי משרטט תודעה סביבתית שבה הטבע אינו אובייקט בר-ניצול אלא מורה דיאלוגי המעניק לאדם תובנות מוסריות, העצמה וריפוי.
ייחודו הבהיר של הספר טמון בשילוב בין הגות מופשטת, כמסות תפיסתיות קטנות, לבין עצות הישרדות מעשיות בשטח. עצות אלו – דוגמת ההנחיה ללכת בעקבות עדר כדי להגיע למים, או הקביעה כי אין לפגוע בפרטיותו של נחש, חורגות ממישור ההנחיות הטכניות ומקבלות איכות של שירה פילוסופית, "הייקו של הישרדות". זהו חיבור בין התובנה הרוחנית למעשה הארצי, שבו ההישרדות הפיזית וההתפתחות הפנימית כרוכות זו בזו באופן בלתי נפרד.
הרלוונטיות של
היצירה לימינו עתה הולכת וגדלה. בעידן דיגיטלי, ניכור גובר ושינויי
אקלים המערערים את תחושת היציבות, "זמן המדבר" מציע נוגדן תודעתי חיוני לסוכנות ה AI.
בעוד התרבות העכשווית מעודדת צריכה בלתי פוסקת ואשליה של שליטה טכנולוגית, המדבר
של מיכאלי מסמן את גבולות הכוח ואת הנחיצות של פשטות, השתהות וקשב לפיתוח יכולת התבוננות כמרכיב קיומי.
קריאה
ב"זמן המדבר" מותירה בסופו של דבר תחושה עמוקה של נחמה. היא מזכירה לנו
כי הבדידות והמרחב הן חוויה אנושית משותפת, וכי דווקא מתוך ההכרה בקטנותנו מול מרחבי
העולם, אנו מוצאים את שייכותנו האמיתית כמתמודדים, כחומלים, וכאורחים מבורכים ומברכים
בבית הקיום, יהיה אשר יהיה.














