אריה ביפן / LION IN JAPAN

אריה קוץ, אוקטובר 2008, יפן

2
Toyo Ito wired

טויו איטו - אדריכלות נרקמת
טוקיו, אומוטסנדו

1
Automn sun on Meiji-shrine garden, Kyoto

שמש סתיו
אווזי בר במנוחה
ציפורי זהב

על הדוכיפת

doves.d.m.tlv.1996

על הדוכיפת

מתוך סיפורים על גבריות וזיכרון

''מנטיק אל טייר'' הוא סיפור ''כנסת בעלי הכנף'' של המיסטיקן הפרסי פריד אל דין אבו טליב מוחמד בן איברהים עטאר, וזה קיצור סיפורו:

הריבון הנעלם של בעלי הכנף, הוא הסימורג, השיל בארץ התיכונה נוצה נפלאה מכל תיאור. בעלי הכנף שמאסו באבדן הדרך והסנוורים השוררים ביניהן מקדמת דנא, מחליטים להתחקות על עקבותיו בהנהגתה של ציפור הדוכיפת. בעלי הכנף יודעים כי פשר שמו של ריבונן הוא ''שלושה מניינים של בעלי כנף''. כן יודעים בעלי הכנף כי מישכנו של הריבון ניצב על ''אלכאף'', הלוא הוא ההר המקיף את הארץ כולה וכך יצאו להרפתקה שאין קץ לה: המחפשים חוצים את שבעת ההרים ואת שבעת הימים. שמו של הים הלפני אחרון הוא ''אבדן עשתונות''. שמו של הים האחרון הוא ''אִיוּן''. רבים עורקים בייאושם, אחרים נספים. שלושים, שנצרפו מדרך המַתלאה, דורכים על במתי ההר של הסימורג. אז כאשר הם נושאים מעלה את עיניהם הכלות הם תופסים כי הם הם הריבון הנעלם והוא כל אחד מהם וכולם יחדיו.

הסִימוֹרְג היא ציפור אגדית במיתוסים האיראניים ומקור השראה סוּפי. על פי ויקיפדיה, השם כולל כנראה משמעות נוספת: סי מורג; שלושים בפרסית. המעשה הסוּפי של 'כנסת בעלי הכנף' מוזכר בהערה החותמת של הסיפור 'ההתקרבות אל אלמותאסים' של בורחס שתורגם לעברית בידי יורם ברונובסקי (הוצ' הקיבוץ המאוחד). בשיחה על כוס קפה במטבח בגבעתיים, סיפר לי צבי גילת שקיבל מאלמוני שהיה חניך בקבוצת סוד של גורדג'ייף עותק קרוע וחסר כריכה של התרגום האנגלי הישן (Conference Of The Birds, Routledge & Kegan Paul, London, 1954 מצרפתית (C.F.Nott עם איורים בסגנון פרסי של קייט אדמסון. תרגום מחודש הופיע בשנת 1984 בסדרה הקלסית של פינגווין. יש כנראה קשר גם לאגדה הערבית על הדוכיפת בעיבודו של ביאליק ולבריכה שבסוף המעשה, שבה הציפורים רואות/בוראות את צלמן. על אותם קווים של בריכת העולם, הרוטטים תדיר בין משיכת הכבידה והמעוף הצנטריפוגלי, צצות להן לפתע שלושים הציפורים מבית הכלוב שבתל רומיידה בחברון, בעדותה של רג'אא אבו עיישה, בת שבע-עשרה, במאי 2005 באתר ''בצלם''. הודות לח. פוגלמן מצאתי אותן מופיעות גם אצל סלמן רושדי בתארו את אביו מוכה השבץ של ד''ר אדאם בספרו ''ילדי חצות'' (1981). באופן טבעי עולה הקשר לביטוי ''ציפור הנפש''. הפניקס המערבי שמקורו בחול המצרי (אורשינא עפ''י רש''י), הפאנג הואנג הסיני המתגלה רק בזמנים של שלום ושגשוג, הזיז במיתולוגיה היהודית שהושווה לסימורג, והרוק(ה) הפרסי היכול לשאת שמונה פילים הם כנראה השלכות של אותה רוח. המעשה הועלה לבמה על ידי המיסטיקן פיטר ברוק. קיימת גם גרסת ג'אז נחשבת משנות השבעים של הקוורטט של דייב הולנד. בית מפורסם מן היצירה הוא:

בואו, אתם הפּרוּדים, האבודים, אל ליבּת משיכתכם (או: משיחתכם)
והֶיוּ למראה הנצחית בה חזיתם
קרינה שנדדה לפלא אל מרחבי האופל
חוזרת ושבה אל דממת שמשכֶם.

האם אתה מכיר את הדבר הזה

בשנות השבעים של המאה הקודמת היה לי תקליט ויניל מרוט שנקרא SUPER SESSION של הקלטה חיה ששמעתי אותו שוב ושוב על פטיפון "לנקו" שבניתי לבד מקיט. לא יודע מי היו האמנים. אבל היה שם שיר ברוח הזאת. דוד מיכאלי

אתה יודע, לפעמים, אתה נכנס לחדר מלא אנשים
ומבט של אישה שמעולם לא ראית
מכה בך כמו הבזק של שמש משתקפת
בחלון או מראה.
הנה היא, אתה אומר בפליאה.

אתה לא יודע מי היא
אבל אתה יודע שרק נפגשתם מחדש
והכל נאמר כבר מזמן ורועד וידוע
יש המון אנשים מסביב
ואתה והיא מובדלים וזרים לחלוטין לאירוע.

הכל מסביב נעלם
היכן אתה אומר ליבה בפשטות.
ואתה יודע שאם רק תיגש ותיקח את ידה
פשוט תצאו מהדלת אל עולם אחר.
היא מכירה אותך כמוך אבל עלי למשול בפיתוי

במקום אחר הייתם ביחד.
אבל כאן כבר הכה בך המבט האפל
בחדר אחר של שמש וצל
שם חצית מזמן את העולם
ועלי למשול בפיתוי.

נחלוף אחד ליד השנייה מובדלים בדממה
כאשר ילדינו חובטים על השמשות הסגורות
והגשם בוכה על החלון האחורי המתרחק.
אני האיש את האישה
אבל, עלי למשול בפיתוי