השפעתו המשחררת של היופי בתחום הרוח / דברי חכמה של אלברט איינשטיין / ציטטה רחל אליאור

דברי חכמה של אלברט איינשטיין

"לעולם אל תתייחס אל לימודיך כאל חובה אלא כהזדמנות מעוררת קנאה ללמוד ולדעת את השפעתו המשחררת של היופי בתחום הרוח. לשם אושרך שלך ולתועלת הקהילה שבתוכה תעבוד בעתיד."

*

"יש שני דברים אינסופים: היקום וטיפשותו של האדם. ואני לא בטוח לגבי היקום."

*

*

״ההבדל בין גאונות לטיפשות הוא שלגאונות יש גבולות"

*

"כל עוד נשאר עבדים לאמת, לצדק, ולחירות, נוסיף לייצור הערכים שיסייעו לתיקון האנושות.".

*

"הדבר היחידי שמדען מוכרח לדעת זה מיקומה של הספרייה הקרובה."

*

“שאיפה לחקירה לשמה, אהבת הצדק עד כדי קנאות ושאיפה לעצמאות אישית – אלה הם יסודות המסורת של העם היהודי, שהולידו בי את הרגש, ששייכותי לעם זה היא לי מתנת הגורל… כל זמן שאנו נשארים עבדים נאמנים לאמת, לצדק ולחירות, לא זו בלבד שנחיה כעם העתיק מכל העמים, אלא גם נוסיף כבעבר ליצור על ידי עבודה פורייה ערכים, שיסייעו לתיקון האנושות”.

(מאיר הלל הבן שמאי, איינשטיין, אלברט, האנציקלופדיה העברית, כרך שני, תשי"א, עמ' 995)

דוד מיכאלי - ריכוז קישורים לעבודות

קישור לבלוג "כתוב" – כתיבה ועבודות חזותיות

קישור לתצוגת ספרים – דף הוצאה מנדלי

קישור למוסף תרבות ספרות הארץ – יומן לילות החטופים – מנהרות לילה

קישור למוסף תרבות ספרות הארץ – מסה - בין פוגרום אודסה לפוגרום בארי

קישור למוסף ספרים הארץ – שיר "הילחמו על העוגיות"

קישור ליוטיוב – קינה 710 – מוזיקה וציורים 9:30 דק'

קישור ליוטיוב – "מכיוון" – שירה בליווי מוזיקלי

קישור ליוטיוב – הדרך לשדה בוקר – שירת ההולך במדבר מוזיקה צילום ואנימציה 24 דק'

נפילת המערב - המנון ללייבוביץ / דוד מיכאלי

נפילת המערב - המנון ללייבוביץ

 

וּכְשֶׁהַמַּעֲרָב נָפַל

נָפַל גַּם הַצָּפוֹן

נִשְׁאֲרוּ רַק מִזְרָח וְדָרוֹם

הַמַּצְפֵּן הִתְהַפֵּךְ עַל צִדּוֹ וְטָבַע

לִיבֶּרָה-מִי נָשָׂא אֶת אָוֶה-מָרִיָּה

חֲזָרָה אֶל צִיּוֹן הַיְּהוּדִיָּה הַקְּטַנָּה

הִיא לָחֲשָׁה בְּאוֹזְנוֹ    ...סִיבֹּלֶת...

הוּא לָחַשׁ בְּאוֹזְנָהּ    ...הַתְמָדָה...

וְהִמְשַׁכְנוּ לַחְתֹּר בָּאוֹתִיּוֹת הַסּוֹפִיּוֹת

אֶל מַּצְפֵּן הַר סִינַי וְהַר הַמּוֹרִיָּה

 

וְשׁוּב הַמְּעַרְבּוֹלוֹת שֶׁבַּיָּם

אֶת הַשְּׁאוֹל לְמַעְלָה מוֹשְׁכוֹת

וְשׁוּב הַגַּלִּים שֶׁבַּדָּם

פּוֹרְצִים מִבָּתֵּי הַתְּפִלּוֹת

הוּא לָחַשׁ בְּאוֹזְנָהּ אַל תַּבִּיטִי מִזְרָחָה

פֶּן תִּהְיִי לְאֶבֶן חָאקִי גַּרְעִינִית

הִיא לָחֲשָׁה בְּאוֹזְנוֹ אַל תַּבִּיט דָּרוֹמָה  

פֶּן תִּהְיֶה לְחוֹל-דָּם וְאָבָק

נֵלְכָה לְפִי הַכּוֹכָב בָּאוֹתִיּוֹת הַסּוֹפִיּוֹת וְנַגִּיעַ

אֶל מַּצְפֵּן הַר סִינַי וְהַר הַמּוֹרִיָּה

 

הִיא לָחֲשָׁה בְּאוֹזְנוֹ בְּמִנְהֶרֶת הַלַּיִל:  

אִמּוֹתַי הֵן רָחֵל וְלֵאָה וְרִבְקָה וְשָׂרָה

וּבֵינִי לְבֵינְךָ יֵשׁ בְּאֵר מְכֻסָּה

עִם גְּוִילִים וְצִנַּת עֲצָמוֹת

לְהָבִים שֶׁל דָּמִים תִּקּוּנִים שֶׁל חֲצוֹת

וּכְסוּפִים יְלָדַי עַל צְלַבְסַהַר מְחוֹג הַשָּׁעוֹת

הוּא לָחַשׁ בְּאוֹזְנָהּ

וּבֵינִי לְבֵינְךָ אֲצַיֵּר אֶת הָאוֹת

כִּי לְפִי הַכּוֹכָב וְהָרוּחַ

נַמְשִׁיךְ וְנֵלְכָה בָּאוֹתִיּוֹת הַסּוֹפִיּוֹת וְנַגִּיעַ

אֶל מַּצְפֵּן הַר סִינַי וְהַר הַמּוֹרִיָּה

המנון ללייבוביץ A Canticle for Leibowitz  הוא רומן המדע הבדיוני של וולטר מילר, התפרסם ב 1959 ועוסק בסוגיות שימור הידע המדעי במנזר ע''ש לייבוביץ בעולם לאחר שואה גרעינית.

נפילת המערב" מאת אוסוואלד שפנגלר, פורסם בשני כרכים בין השנים 1918 ל-1922. (בתום מלחמת העולם הראשונה). שפנגלר רואה את ההיסטוריה כאורגניזם חי, דוחה את התפיסה הקווית: עתיק -  ימי הביניים – מודרני, ומציע מבט מבני של שמונה תרבויות-על עצמאיות גדולות, בהן התרבות המצרית, ההודית, הסינית, הקלאסית-יוונית והתרבות המערבית כאשר כל אחת מהן עוברת שלבים של ילדות, נעורים, בגרות, זיקנה ומוות לאורך כ-1,000 שנים. הוא מבחין בין שני שלבים: הראשון הוא תרבות (Kultur) - שלב הילדות והבגרות של החברה המתבטא באמנות, פילוסופיה ואדריכלות. השלב השני הוא ציוויליזציה (Zivilisation) - שלב הזיקנה והמוות המתבטא באובדן הנשמה. אמנות מוחלפת בהנדסה, מופיעים כרכי ענק (מגאלופוליס), והחברה מתמקדת בכסף, טכנולוגיה, פוליטיקה כוחנית ושעשועי המונים. לטענתו החל מהמאה ה-19 התרבות המערבית האירופית-אמריקאית נכנסה לשלב ה"ציוויליזציה" ומנבא שבמאות הבאות המערב יחווה שקיעה רוחנית, אובדן הדמוקרטיה לטובת שלטון כוחני וקיסרי, ושלטון של הון ומכונה, עד לדעיכתו וסיומו.

The fall of the West – A Canticle for Leibowitz

 

And when the West fell

The North fell too

Only East and South remained

The compass capsized

on its side and sank

Libera me carried Ave Maria

Back to Zion, the little Judean lass.

She whispered in his ear ...Endurance...

He whispered in her ear ...Perseverance...

And we continued to row through the Final Letters

By the compass of Mount Sinai and Mount Moriah.

 

And when the compass fell,  

They came, they came,

And I said...

You shall not pass!

 

And again, the whirlpools in the sea

Pull the Inferno upward  

And again, the blood waves  

Burst from the houses of prayer

He whispered in her ear: Do not look Eastward

Lest you turn into a nuclear khaki stone

She whispered in his ear: Do not look Southward   

Lest you turn into gore, sand, and dust

Let us go by the star of the Final Letters

By the compass of Mount Sinai and Mount Moriah.

 

And when the compass fell,  

They came, they came,

And I said...

You shall not pass!

 

In the night tunnel She whispered in his ear:

My Maters are Rachel and Leah and Rebecca and Sarah

And between you and me lies a sealed well

With parchment scrolls and chill childhood bones

Blades of blood, rectifications of midnight

And my children yearn on a crescent-cross clock hand

He whispered in her ear:

And between you and me I shall mark the sign  

For by the David star and the wind

We shall keep walking through the Final Letters

By the compass of Mount Sinai and Mount Moriah.

 

And when the compass fell,  

They came, they came,

And I said...

רות פנטופרו / בצלאל ירושלים 1976-1980 / ציורים ורישומים אמנון גרוף

 

מעברים ושינויים / בית הסופר / הקראה

 מעברים ושינויים

דוד מיכאלי

 

 

מלגה לגלות

 

Q

הֵיכָן שֶׁמִזְוָדוֹת נוֹפְלוֹת עַל צִדָּן וְנֶעֱלָמוֹת

מֶרְחָב גָּדוֹל מִסְתַּמֵּן לְאִטּוֹ

הֶעָבָר בִּלְתִּי צָפוּי

שׁוּב

לְפִיכָךְ:

הַוַּעֲדָה לִקְרוּאָסוֹן שְׁקֵדִים וְאֵרוּעִים מוֹחִיִּים

מַזְמִינָה לְהַגִּישׁ מֻעֲמָדוּת

לְקַבָּלַת מִלְגָּה לְגָלוּת

מֻזְמָנִים פְּלִיטֵי שָׁחֹר לָבָן

מַסְכִּימִים כְרוֹנִיִּים עִם צִפִּיָּה לְנֶפֶץ פִּתְאוֹמִי

מְאַבְּדֵי פֵּשֶׁר אֵיבָרִים וְקוֹל

גַּנָּבֵי מִזְוָדוֹת מִלִּים תְּלוּיִים לְמֶחֱצָה

נִמְנָעִים מִדֵּעָה וְשׁוֹמְרֵי מִסְרוֹנִים

יֵשׁ לִשְׁלֹחַ יְמֵי עֳתָקִים הַכּוֹלְלִים   

קוֹרוֹת לְלֹא קִירוֹת

לְפָחוֹת צֹמֶת מִתְנוֹעֵעַ אֶחָד 

רְשִׁימַת סְדָקִים מוּכָחִים.

עֲדִיפוּת לְבַעֲלֵי תְּאָרִים לְמַחֲנוֹת,

לִבְתוּלִים קְבוּעִים, לִזְנוּת,

לְהַפְנָיַית מַבָּט, לְהִתְעַלְּמוּת

יֵשׁ לְצָרֵף מַצְפֵּן זִכָּרוֹן בְּקֻפְסַת עָשָׁן קְלָסִית

רֵיחַ לֶחֶם אָבוּד וּנְשִׁירָה אִלֶּמֶת שֶׁל גָ'קָרַנְדָּה

בִּרְשִׁימַת הַמַּמְלִיצִים יֵשׁ לִכְלֹל אֶת הַדְּמוּת הָאַחַת

אֵלֶיהָ אַתָּה כּוֹתֵב

Q

אִם כִּי וְכוּ' וְכוּ' - מְיֹעֶדֶת לְכָל הַמִּינִים

 

 

 

 

 

 

רגע מעבר

 

רֶגַע הַמַּעֲבָר

דְּאִיָּה וְשֶׁקֶט

מֵאָחוֹר קוֹל סְלָעִים

לְפָנִים רַעַשׁ אֲדָמָה

הָעֹמֶק הוּא

נֶחָמָתוֹ שֶׁל הַשֶּׁבֶר

 

 

 

 

מקום

 

מָקוֹם

אֶרֶץ שֶׁנָּסְעָה הָלְאָה

מִתְרַחֶקֶת אַט

מִשְּׂפַת הָאֵם

שֶׁעָלֶיהָ אֲנִי עוֹמֵד

תַּחְתַּי

סִרְטֵי מַיִם וְאָבָק

מְצַפִּים תְּהוֹם

שֶׁבָּהּ נוֹלַד רֶגַע רֶגַע

אוֹקְיָאנוֹס חָדָשׁ

 

 

 

תכונת הכמיהה לבחירה מחדש

 

הָאֵין אָנוּ חוֹתְרִים לְהַגִּיעַ אֶל אוֹתָהּ צֹמֶת שֶׁל אֶפְשָׁרוּיוֹת שֶׁחָלַפְנוּ בָּהּ? הָאֵין אָנוּ כְּמֵהִים לַחֲזֹר בִּזְמַן כְּדֵי לְשַׂחֵק מֵחָדָשׁ וְלִבְחֹר מֵחָדָשׁ? לְתַקֵּן? אוֹ לְפָחוֹת לִבְחֹן אֶת בְּחִירָתֵנוּ הַהִיסְטוֹרִית?  כִּבְרִיּוֹת הַיְּכוֹלוֹת לְסַפֵּר סִפּוּר וּלְהִתְבּוֹנֵן אֶל עֲבָרֵינוּ, קִיּוּמוֹ שֶׁל הַמֶּרְחָב, אוֹ הַנָּתִיב, שֶׁלֹּא בָּחַרְנוּ בּוֹ, עֲדַיִן תָּקֵף, לְפָחוֹת בְּזִכְרוֹנֵנוּ, וְכָךְ גַּם אֶפְשָׁרוּת הַבְּחִירָה הַמַּמְשִׁיכָה לְרַחֵף סְבִיבֵנוּ לְתָמִיד, בְּשֹׁבֶל הָאָרֹךְ אוֹ בַּעֲנָנִים שֶׁל זִכְרוֹנֵנוּ, הַאִם בָּחַרְנוּ נָכוֹן אוֹ הַאִם נָטִינוּ אוֹ הֻטִּינוּ. תְּחִלַּת הַפְּעֻלָּה הִיא גַּם תְּחִלַּת תִּקְתּוּקוֹ שֶׁל הַזִּכָּרוֹן. הָיָה, יָכוֹל הָיָה שֶׁלֹּא לִהְיוֹת, הָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת אַחֶרֶת.

הָרָצוֹן לְקַבֵּל הִזְדַּמְּנוּת לִבְחִירָה חוֹזֶרֶת הִנּוֹ חֵלֶק מִתְּכוּנַת זִכְרוֹנֵנוּ, מֵאֱנוֹשִׁיּוּתֵנוּ. לַבְּחִירָה שֶׁנָּטַלְנוּ בְּשִׁיטוּט הַקִּיּוּמִי שֶׁלָּנוּ, הַכּוֹלֵל הִקָּלְעוּת לְמַצָּבִים פּוֹגְעִים שֶׁאֵינָם מֻזְמָנִים וְאֵינָם נִשְׁלָטִים, יֵשׁ מַשְׁמָעוּת אִישִׁית שֶׁל גּוֹרָל, הִתְמוֹדְדוּת וּנְטִילַת אַחְרָיוּת. וּמִכָּאן שְׁמוֹנַת הַמַּשְׁמָעוּיוֹת הָרִגְשִׁיּוֹת: זַעַם, נְקָמָה, יֵאוּשׁ, אַשְׁמָה, בּוּשָׁה, חֲרָטָה, צַעַר, גֹּעַל, הַנּוֹבְעוֹת מִסּוֹפִיּוּת הַבְּחִירָה שֶׁבָּחַרְנוּ, אוֹ שֶׁנִּכְפְּתָה עָלֵינוּ, בִּנְקֻדָּה כָּלְשֶׁהִי בַּזְּמַן, רֶגַע שֶׁאֵינוֹ קַיָּם יוֹתֵר וּלְעוֹלָם לֹא יַחֲזֹר. 

"אִם, רַק, אָז", אֵלּוּ הַבִּטּוּיִים הַמַּצָּבִיִּים וְהַסִּבָּתִיִּים הַמְּלַוִּים אוֹתִי יַחַד עִם נְתִיבָה הַנִּמְשָׁךְ שֶׁל הַבְּחִירָה וּמְעַבְּדִים אֶת הַמֶּרְחָב הָעִלָּאִי שֶׁל רָצוֹן, כַּוָּנָה, מַחֲשָׁבָה וְהִרְהוּר. מִכָּאן נִגְזָרוֹת הָאֶפְשָׁרוּיוֹת הַהִסְתַּבְּרוּתִיּוֹת שֶׁל הַתִּקְוָה, הַתִּקּוּן, הַפִּצּוּי, הַהַשְׁלָמָה, הַמִּתְנַתְּקוֹת מִן הָאִחוּז הַמַּכְאִיב שֶׁל "אִם, רַק, אָז", וּבָזֹאת הֵן אוֹחֲזוֹת בְּמֵמַד שֶׁל הַחְלָמָה.

 

 

 

 

שיר למד דעת / רחובות הנהר / אורי צבי גרינברג