ויקרא Vayikra

 

וַיִּקְרָא 

 

שָׂרוֹף שֹׂרַף וְרֶקַע הֶלֶם

שׁוֹבָל בָּהִיר קָרֵב נָמוֹג 

טָרוֹף טֹרַף אָדָם בֶּן עֶלֶם

גַּלִּים שֶׁל אֲדָמָה בְּאֶרֶץ נוֹד

 

הָיֹה הָיָה וָאַיִן

וּפַעַם פַּעַם בָּרַקּוֹת הוֹלֵם

וְזַעַם זַעַם מוּל קַיָּם עֲדַיִן

וְאֵין וְאֵין מַמְשִׁיךְ פּוֹעֵם

 

וְאַב הָרַחֲמִים וְאֵם הַנְּקָמוֹת

פְּרוּשִׂים עַל פְּנֵי הַשַּׁיִשׁ יֵשׁ וָאַיִן

גַּבָּם דּוֹמֵם אֶל תְּהוֹמוֹת שָׁמַיִם

שָׁם צִפּוֹרִים חַדּוֹת חָגוֹת

 

אַט מִתְרַחֵב חוּגָן בְּמַעְגָּל

הַצֵּל אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ שְׁמוֹת דְּבָרִים

בֵּיתִי נִתַּק מִמֶּנִּי וְנָסַע מִכָּאן 

מִדְבָּר נִפְרָשׂ מִכָּאן וָהָלְאָה

 

לוּ רַק יָכֹלְתִּי וְאָבוֹא תַּחְתֶּיךָ

וּמִי יִתֵּן יָכֹלְתִּי בִּמְקוֹמְךָ לְהִטָּמֵן

בְּאֶרֶץ כְּבָר נוֹתַר רַק הַמּוֹרָד אֵלֶיךָ

כֵּיצַד מִבְּרֵאשִׁית חַיִּים?

 

Vayikra

 

Burns burning and a shock-thrum wake

A light trail nears and fades  

Devoured devoured son of the world

Waves of earth in a land of nod

 

Once was and is and naught

And pulseing pulseing at the temples beat

And rage and rage against what still exists

And void and void keeps beating   

 

And the father of Mercy and the mother of Vengeance

Upon the marble spread the Be and Naught

Their back is silent to abysses of sky  

Where birds are cyphers gyre  

 

Their ring is slowly widened

The shadow hears not the Names of things  

My home was severed, and moved away from me

A desert spread from here and on

 

If only I could come instead of thee

If only I could be buried in your stead

In ever-past land naught but descent unto you remains

How from beginning can one live?

 

 

 

 

 

 

דומוסDomus

 

דומוס

 

עִם הַצַּלָּחוֹת קַל יוֹתֵר לְהִתְיַדֵּד

הַכַּפִּיּוֹת הַרְבֵּה יוֹתֵר אָנֹכִיּוֹת, חֲתוּלִיּוֹת

הַמַּזְלְגוֹת הַנֶּאֱמָנִים מוּכָנִים לִנְעֹץ

שֵׁן תָּמִיד

הַכִּיּוֹר מַגְשִׁים אֶת הַצֶּנְטְרִיפֶּטָלִי

מִתְבּוֹנֵן בְּעֵינוֹ הַיְּחִידָה אֶל מְקוֹר הַזֶּרֶם

פִּי הַנָּחָשׁ אוֹחֵז אֶת זְנָבוֹ הַזּוֹרֵם

בַּהֲמֻלַּת הַכֵּלִים הַמְּנַחֶמֶת, בְּגִחוּךְ

הַסְּפָלִים הַגּוּצִים וְהַתַּחְתִּיּוֹת הַמְּסֻפָּקוֹת

מַפְצִיעִים מִבַּעַד לַקֶּצֶף

בּוּעָה חֲדָשָׁה, הִרְהוּר,

מַתְכּוֹן חָדָשׁ.

Domus

With the plates it is easier to befriend

The teaspoons are much more selfish, feline

The loyal forks always ready to stick a tooth

The sink fulfills the centripetal

Gazing with its single eye at the source of the flow

The snake’s mouth holds its tail flowing

In the comforting clatter of dishes, in the smirk

of the stocky cups and the contented saucers

Emerging through the foam

A new bubble, a reflection,

A new recipe.

הילדים המבוגרים

ילדים מבוגרים, ד.מ. 2026

הַיְּלָדִים הַמְּבֻגָּרִים

מוּל הַדֶּלְפֵּק בְּבֵית הַקָּפֶה

הֵם רוֹצִים מַאֲפֶה 

הֵם רוֹצִים קָפֶה חַם

הֵם רוֹצִים חִיּוּךְ 

הֵם רוֹצִים חִבּוּק

שֶׁכָּל כָּךְ חָסֵר לָהֶם

כֹּה חַם כֹּה זָהֹב

הֵם אוֹמְרִים בִּדְמָמָה

מָאמָא, מָאמָא,

אִמָּא, אִמָּא,

אִמָּא'לֶה

אֵיךְ הִשְׁאַרְתְּ אוֹתִי לְבַד

עִם קָפֶה וּמַאֲפֶה

ונעשה סדר - חג חירות ושלום - And we shall set a SEDER - A holy day of freedom and peace פיוט

פיוט פסח 

וְנַעֲשֶׂה סֵדֶר

 

וְנַעֲשֶׂה סֵדֶר

וּבַהֲסִבֵּנוּ אֶל שֻׁלְחַן הַסֵּדֶר,

נִזְכֹּר אֶת אִי-הַסֵּדֶר

נִזְכֹּר עַבְדוּת וּפַחַד

נִזְכֹּר מִדְבָּר וּפַחַד

וְנַמְשִׁיךְ וְנוֹבִיל בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן בַּמִּדְבָּר

 

וְנַעֲשֶׂה סֵדֶר

בֵּין אָדָם לַאֲדָמָה

בֵּין אָדָם לַשָּׁמַיִם

בֵּין אֲדָמָה לַשָּׁמַיִם

וְנַמְשִׁיךְ וְנוֹבִיל בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן בַּמִּדְבָּר

 

וְנַעֲשֶׂה סֵדֶר

עִם אַגָּדַת הַצְּלִיחָה

עִם הַגָּדַת הַקְּהִלָּה

עִם הַכָּרַת הַגְּאֻלָּה

וְנַמְשִׁיךְ וְנוֹבִיל בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן בַּמִּדְבָּר

וְנַעֲשֶׂה סֵדֶר

 

חַג חֵרוּת וְשָׁלוֹם

 

 

And we shall set a SEDER

 

And we shall set a SEDER

And as we set the table for the SEDER

We shall remember the unmaking  

We shall remember slavery and fear

We shall remember the desert and the dread  

And we shall continue to go forth  

With love and with goodwill

through the DESERT

 

And we shall set a SEDER

In between human and earth

In between human and heaven

In between earth and heaven

And we shall continue to guide

With love and with goodwill

through the DESERT

 

And we shall set a SEDER

With the legend of the crossing

With the telling of the people

With the knowing of the liberation

And we shall continue to shepherd

With love and with goodwill

through the DESERT

And we shall make the SEDER

 

A holy day of freedom and peace

שירת מלחמה אוקראינית / אוקסנה (קְסֶנָה) רובניאק / הַזְּמַן כָּאן נִמְדָּד בִּנְשִׁימוֹת (מתוך "על קו המגע") / תרגום דוד מיכאלי

צילום: ויקיפדיה

שירת מלחמה אוקראינית / אוקסנה (קְסֶנָה) רובניאק

עברית והקדמה: דוד מיכאלי

 

אוֹקסַנַה רוּבּניַאק (Oksana Rubaniak), ידועה בכינויה הצבאי "קְסֶנָה" (Xena), משלבת בין כתיבת שירה לבין שירות קרבי פעיל בחזית.

על פי ויקיפדיה, אוקסנה נולדה ב 2003, באזור הרי הקרפטים במערב אוקראינה. בגיל 19, עם פרוץ המלחמה בשנת 2022, היא קטעה את לימודיה כסטודנטית, התנדבה לצבא אוקראינה והצטרפה ליחידת חי"ר (החטיבה ה-72). היא שירתה כמפקדת מחלקת מקלעים ביחידה שנלחמה בקרבות קשים, כולל באזור ווהלדאר (Vuhledar) ובאחמוט, נפצעה קשה, ולאחר תקופת שיקום חזרה לשירות פעיל בחזית כמפקדת פלוגת רחפני תקיפה.

אוקסנה מייצגת דור חדש של "משוררים-לוחמים" (אם להשוות לדור המשוררים הסובייטים של מלחמת העולם השניה כמו קונסטנטין סימונוב (את חכי לי...), יוליה דרונינה וחבריהם, או לדור המשוררים הבריטים במלחמת העולם הראשונה כמו וילפרד אוון, זיגפריד ששון וחבריהם).

עם היכולת הטכנולוגית של תקופתינו היא מפרסמת את שיריה ברשתות חברתיות כמו פייסבוק ואינסטגרם שם היא נוהגת להעלות סרטונים שבהם היא מקריאה את שיריה משטחי הלחימה כאשר קולות הרקע בשטח מהווים חלק מהשיר. 

ספרה הראשון "על קו המגע" (На лінії зіткнення) הוא קובץ שירים שנכתבו בחזית עצמה. ספרה השני "הדרך אל הניצחון" (Шлях до перемоги) נכתב לאחר פציעתה. אוקסנה היא אחת הדמויות המרכזיות בפרויקט אוקראיני המאגד משוררים לוחמים (Poetry of the Free) והתפרסמה כסמל של עמידות אוקראינית.  

שיריה של אוקסנה מהדהדים איכות של ישירות ותום קיומיים נטולי מבוכה המזכירים אולי את שירת תש''ח הרחוקה והנשכחת. קו המגע הממשי משיב אותנו אל היסודות.

על התרגום: 

איני דובר וקורא אוקראינית. תרגמתי מילונית באמצעות גוגלטרנסלייט וג'מיני ואז עבדתי על השירים עד לתוצאה המוצגת כאן. ניסיוני במלאכת תרגום מסוג זה החל בשנות התשעים עם עבודת התרגום מסינית על הטקסטים של "כתבי המופת – טאיג'י צ'ואן ג'ינג" שם באמצעות מילונים רשמתי את הפירושים של כל סימנייה ולאחר מכן עבדתי על התרגום כאשר המנחה אותי הוא חיפוש אחר הגדרת הכוח הפועל או "תמונת פעולה" כמכנה משותף אוניברסלי ולא שמות עצם יחד עם ניסיוני הצבור בתנועה ומרחב. רק כשנה לאחר שהספר יצא לאור (2003), הסתבר לי כי המשורר עזרא פאונד פעל באותה טכניקת תרגום מילונית, במיוחד בטיפולו בשירה הסינית (כפי שמופיע ב-Cathay). פאונד, בעקבות המזרחן ארנסט פנולוזה, ראה בסימניה הסינית (האידיאוגרמה) "תמונה של פעולה" ושאף לתרגם לאחר שמיפה את המשמעות המילונית, את ה"אנרגיה" הכלואה בתוך הסימניה. כאמור, באותו אופן מבני פעלתי גם אני, ובדיעבד, שמחתי להיתלות באילן גבוה. מאז זה הקו המנחה אותי בכל התרגומים העולים על שולחני. כך גם בתרגום כאן מאוקראינית עם זיכרונות מלחמה. 

קישור: על התרגום מסינית של כתבי המופת  

 

הַזְּמַן כָּאן נִמְדָּד בִּנְשִׁימוֹת  / מתוך "על קו המגע"

 

כָּאן הַזְּמַן לֹא נִמְדָּד בִּשְׁנִיּוֹת,

אֶלָּא בְּכָל נְשִׁימָה נִפְלֶטֶת מִן הֶחָזֵה.

הָיִינוּ לְצֵל, הָיִינוּ לְמֵיתָרִים, 

לְהִשָּׁמַע עֲבוּר אֵלּוּ הַחָפְשִׁיִּים עֲדַיִן.

הָאֲדָמָה רוֹעֶדֶת תַּחַת רַגְלֵינוּ, 

וְהַשָּׁמַיִם - גַּג שֶׁנִּפְרַץ.

אָנוּ נִצָּבִים כָּאן, לֹא בְּזִמּוּן שֶׁל גּוֹרָל

כִּי כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יוֹדֵעַ אֶת הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה.

 

"Час тут вимірюється не секундами..."

 

Час тут вимірюється не секундами,

А кожним подихом, що вирвався із грудей.

Ми стали тінню, ми стали струнами,

Які звучать для вільних ще людей.

Земля дрижить під нашими підошвами,

А небо — наче дах, що протікає.

Ми тут стоїмо, долею непрошеними,

Та кожен з нас дорогу правди знає.

 

כותבת את השורות האלה על ברכי...

 

כּוֹתֶבֶת אֶת הַשּׁוּרוֹת הָאֵלֶּה עַל בִּרְכִּי,

שָׁם בִּמְקוֹם שֻּׁלְחָן - מַתֶּכֶת קָרָה

אֲנַחְנוּ כָּאן הַיּוֹם, אֲנַחְנוּ כָּאן אֶחָד,  

בְּתוֹךְ אֵשׁ וּסְלָעִים נִשְׁבָּרִים.

הַמִּלָּה - הִיא נֶשֶׁק פּוֹגַעַת מִבְּלִי לְהַחְטִיא,

הַמִּלָּה - הִיא מָגֵן חוֹסֶמֶת מַּכָּה.

וְגַם עֵת הַכֹּל סָבִיב מַאֲפִיר מְפֹרָר,

לֹא נִתָּן לְכַבּוֹת אֶת הָאֵשׁ שֶׁבַּלֵּב שֶׁתִּבְעַר.

 

 

"Я пишу ці рядки на коліні..."

 

Я пишу ці рядки на коліні,

Де замість столу — холодний метал.

Ми тут сьогодні, ми тут єдині,

Серед вогню і розбитих скель.

Слово — це зброя, що б’є без промаху,

Слово — це щит, що тримає удар.

Навіть коли навколо все порохом,

В серці горить незгасимий жар.

 

יחדיו

 

דְּמָמָה. יְרִיָּה. שׁוּב דְּמָמָה.

אָחִי קָרוֹב - עֲדַיִן נוֹשֵׁם.

מַבָּט לַשָּׁמַיִם, אֶל הַמֶּרְחָק הָאָפֹר,

בַּלֵּב - מַתֶּכֶת, בָּעֵינַיִם - פְּלָדָה.

אֵינֶנּוּ אֲשֵׁמִים שֶׁאֲנַחְנוּ כָּאן,

מַחֲזִיקִים בַּמֻּצָּב שֶׁלָּנוּ.

 

"Поруч"

Тиша. Постріл. Знову тиша.

Брат мій поруч — він ще дише.

Погляд в небо, в сіру даль,

В серці — криця, в омах — сталь.

Ми не винні, що ми тут,

Ми тримаєм свій редут.