יום חמישי, 19 במרץ 2026

שירת מלחמה אוקראינית / אוקסנה (קְסֶנָה) רובניאק / הַזְּמַן כָּאן נִמְדָּד בִּנְשִׁימוֹת (מתוך "על קו המגע") / תרגום דוד מיכאלי

צילום: ויקיפדיה

שירת מלחמה אוקראינית / אוקסנה (קְסֶנָה) רובניאק

עברית והקדמה: דוד מיכאלי

 

אוֹקסַנַה רוּבּניַאק (Oksana Rubaniak), ידועה בכינויה הצבאי "קְסֶנָה" (Xena), משלבת בין כתיבת שירה לבין שירות קרבי פעיל בחזית.

על פי ויקיפדיה, אוקסנה נולדה ב 2003, באזור הרי הקרפטים במערב אוקראינה. בגיל 19, עם פרוץ המלחמה בשנת 2022, היא קטעה את לימודיה כסטודנטית, התנדבה לצבא אוקראינה והצטרפה ליחידת חי"ר (החטיבה ה-72). היא שירתה כמפקדת מחלקת מקלעים ביחידה שנלחמה בקרבות קשים, כולל באזור ווהלדאר (Vuhledar) ובאחמוט, נפצעה קשה, ולאחר תקופת שיקום חזרה לשירות פעיל בחזית כמפקדת פלוגת רחפני תקיפה.

אוקסנה מייצגת דור חדש של "משוררים-לוחמים" (אם להשוות לדור המשוררים הסובייטים של מלחמת העולם השניה כמו קונסטנטין סימונוב (את חכי לי...), יוליה דרונינה וחבריהם, או לדור המשוררים הבריטים במלחמת העולם הראשונה כמו וילפרד אוון, זיגפריד ששון וחבריהם).

עם היכולת הטכנולוגית של תקופתינו היא מפרסמת את שיריה ברשתות חברתיות כמו פייסבוק ואינסטגרם שם היא נוהגת להעלות סרטונים שבהם היא מקריאה את שיריה משטחי הלחימה כאשר קולות הרקע בשטח מהווים חלק מהשיר. 

ספרה הראשון "על קו המגע" (На лінії зіткнення) הוא קובץ שירים שנכתבו בחזית עצמה. ספרה השני "הדרך אל הניצחון" (Шлях до перемоги) נכתב לאחר פציעתה. אוקסנה היא אחת הדמויות המרכזיות בפרויקט אוקראיני המאגד משוררים לוחמים (Poetry of the Free) והתפרסמה כסמל של עמידות אוקראינית.  

שיריה של אוקסנה מהדהדים איכות של ישירות ותום קיומיים נטולי מבוכה המזכירים אולי את שירת תש''ח הרחוקה והנשכחת. קו המגע הממשי משיב אותנו אל היסודות.

על התרגום: 

איני דובר וקורא אוקראינית. תרגמתי מילונית באמצעות גוגלטרנסלייט וג'מיני ואז עבדתי על השירים עד לתוצאה המוצגת כאן. ניסיוני במלאכת תרגום מסוג זה החל בשנות התשעים עם עבודת התרגום מסינית על הטקסטים של "כתבי המופת – טאיג'י צ'ואן ג'ינג" שם באמצעות מילונים רשמתי את הפירושים של כל סימנייה ולאחר מכן עבדתי על התרגום כאשר המנחה אותי הוא חיפוש אחר הגדרת הכוח הפועל או "תמונת פעולה" כמכנה משותף אוניברסלי ולא שמות עצם יחד עם ניסיוני הצבור בתנועה ומרחב. רק כשנה לאחר שהספר יצא לאור (2003), הסתבר לי כי המשורר עזרא פאונד פעל באותה טכניקת תרגום מילונית, במיוחד בטיפולו בשירה הסינית (כפי שמופיע ב-Cathay). פאונד, בעקבות המזרחן ארנסט פנולוזה, ראה בסימניה הסינית (האידיאוגרמה) "תמונה של פעולה" ושאף לתרגם לאחר שמיפה את המשמעות המילונית, את ה"אנרגיה" הכלואה בתוך הסימניה. כאמור, באותו אופן מבני פעלתי גם אני, ובדיעבד, שמחתי להיתלות באילן גבוה. מאז זה הקו המנחה אותי בכל התרגומים העולים על שולחני. כך גם בתרגום כאן מאוקראינית עם זיכרונות מלחמה. 

קישור: על התרגום מסינית של כתבי המופת  

 

הַזְּמַן כָּאן נִמְדָּד בִּנְשִׁימוֹת  / מתוך "על קו המגע"

 

כָּאן הַזְּמַן לֹא נִמְדָּד בִּשְׁנִיּוֹת,

אֶלָּא בְּכָל נְשִׁימָה נִפְלֶטֶת מִן הֶחָזֵה.

הָיִינוּ לְצֵל, הָיִינוּ לְמֵיתָרִים, 

לְהִשָּׁמַע עֲבוּר אֵלּוּ הַחָפְשִׁיִּים עֲדַיִן.

הָאֲדָמָה רוֹעֶדֶת תַּחַת רַגְלֵינוּ, 

וְהַשָּׁמַיִם - גַּג שֶׁנִּפְרַץ.

אָנוּ נִצָּבִים כָּאן, לֹא בְּזִמּוּן שֶׁל גּוֹרָל

כִּי כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יוֹדֵעַ אֶת הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה.

 

"Час тут вимірюється не секундами..."

 

Час тут вимірюється не секундами,

А кожним подихом, що вирвався із грудей.

Ми стали тінню, ми стали струнами,

Які звучать для вільних ще людей.

Земля дрижить під нашими підошвами,

А небо — наче дах, що протікає.

Ми тут стоїмо, долею непрошеними,

Та кожен з нас дорогу правди знає.

 

כותבת את השורות האלה על ברכי...

 

כּוֹתֶבֶת אֶת הַשּׁוּרוֹת הָאֵלֶּה עַל בִּרְכִּי,

שָׁם בִּמְקוֹם שֻּׁלְחָן - מַתֶּכֶת קָרָה

אֲנַחְנוּ כָּאן הַיּוֹם, אֲנַחְנוּ כָּאן אֶחָד,  

בְּתוֹךְ אֵשׁ וּסְלָעִים נִשְׁבָּרִים.

הַמִּלָּה - הִיא נֶשֶׁק פּוֹגַעַת מִבְּלִי לְהַחְטִיא,

הַמִּלָּה - הִיא מָגֵן חוֹסֶמֶת מַּכָּה.

וְגַם עֵת הַכֹּל סָבִיב מַאֲפִיר מְפֹרָר,

לֹא נִתָּן לְכַבּוֹת אֶת הָאֵשׁ שֶׁבַּלֵּב שֶׁתִּבְעַר.

 

 

"Я пишу ці рядки на коліні..."

 

Я пишу ці рядки на коліні,

Де замість столу — холодний метал.

Ми тут сьогодні, ми тут єдині,

Серед вогню і розбитих скель.

Слово — це зброя, що б’є без промаху,

Слово — це щит, що тримає удар.

Навіть коли навколо все порохом,

В серці горить незгасимий жар.

 

יחדיו

 

דְּמָמָה. יְרִיָּה. שׁוּב דְּמָמָה.

אָחִי קָרוֹב - עֲדַיִן נוֹשֵׁם.

מַבָּט לַשָּׁמַיִם, אֶל הַמֶּרְחָק הָאָפֹר,

בַּלֵּב - מַתֶּכֶת, בָּעֵינַיִם - פְּלָדָה.

אֵינֶנּוּ אֲשֵׁמִים שֶׁאֲנַחְנוּ כָּאן,

מַחֲזִיקִים בַּמֻּצָּב שֶׁלָּנוּ.

 

"Поруч"

Тиша. Постріл. Знову тиша.

Брат мій поруч — він ще дише.

Погляд в небо, в сіру даль,

В серці — криця, в омах — сталь.

Ми не винні, що ми тут,

Ми тримаєм свій редут.

 

 

 

 

יום שלישי, 17 במרץ 2026

פצע: על טרילוגיית התנועה של דוד מיכאלי


פצע: על טרילוגיית התנועה של דוד מיכאלי

מאת: כתוב

טרילוגית הספרים של השירה ההוראתית - "הערות זמניות על תנועה", "טאי-ג'י צ'ואן ג'ינג" (תרגום ופרשנות לכתבי המופת) ו"תשעת נקבי הפנינה" - היא פרויקט פנומנולוגי הממשיג את יחסי אדם, חלל ומפגש. במרחב פעולה זה הגוף הוא המעבדה והמילים הן הדו"ח המדעי של הניסוי.

חלק ראשון הערות זמניות על תנועה

הספר הראשון "הערות זמניות על תנועה", הינו רשימות המורה שנכתבו בשנות ההוראה. המילה "זמניות" בשם הספר מצביעה על הכרה כי הכתיבה "זמנית" כפי שכל התופעות זמניות ועם זאת, עולה מן הכתוב תחושה של הכרה בנצחיות. 

הכתיבה ההוראתית מאופיינת במקצב פנימי, במשפטים קצרים ובפסקאות קצרות, המותירים מרחב הרהור לקורא. בדומה למושג ה"ריק" (Void) החוזר בכתוב, הלבן שבין השורות מקבל תפקיד פעיל גם הוא. ברווחים שבין הפרקים ציורי הפעולה שבוצעו ביד חשופה נראים כתנועה לכשעצמה שנתפסה על הנייר. 

הספר מציג אונטולוגיה של תנועה וגוף. מושגים פיזיקליים כמו "משקל", "מרכז כובד" ו"אנך" מוכרים כמצבים תודעתיים. האנך המחבר בין קודקוד הראש למרכז כדור הארץ ומשם הלאה במרחב הקוסמי, הינו "ציר של תודעה". 

חלק שני טאיג'י צ'ואן ג'ינג

הכתבים הקלאסיים הקריפטוגרפיים, מתפענחים כ"שירה הוראתית על המקום שבין הלא כלום לפעולה", ל"דקדוק של תנועה", ולכלי לעבודה עם ה"ריק". אך כפי שמצוין במוטו, "אם אינך מתרגל לא תבין את הכתוב... כאשר אתה מבין אינך זקוק לכתוב". זוהי פילוסופיה התלויה במימוש. 

פסקאות הטקסט הסיני הקלאסי הפתגמיות הן "שירה הוראתית" שאיכותה נגזרת מהאמת העל-זמנית של מסריה. יש דימיון לספרי משלי וקהלת. במבוא לספר "טאי-ג'י צ'ואן ג'ינג", מוצגת המתודולוגיה של מלאכת התרגום; לאתר את רובד ה"פעולה" כמכנה משותף אוניברסלי. התרגום ניגש לסימניות הסיניות בכתבי המופת של הטאי-ג'י כתיבות פעולה ובכך הוא מחלץ את הטקסט מההקשר ה"פולקלוריסטי" שלו ומציב אותו כחלק מהגות המבקשת לחבר מחדש בין מילה, דימוי, גוף. זוהי טכניקה שניתן לכנותה "תרגום פנומנולוגי". 

המתרגם נצמד לפיזיולוגיה של השפה כשהוא קורא את הטקסט הקלאסי כפרטיטורה וניסה לשחזר בעברית את "מצב הפעולה" שכל סימניה ממסגרת. על פי תיאורו בפרק מבוא "על התרגום" הוא הציב את עצמו במרכז המעגל של שבעת בנייני הפעולה בעברית ושדרכם האיר ובחן בטקסט הסיני כל אחת מן האידאוגרמות עם משמעויותיהן הרבות, כל אחת כשורש פעולה, לבדוק את משמעויותיהן המצרפיות על מנת לאתר את מושג הפעולה הנכונה לבחון אותו על פי ניסיון התנועה הממשי הצבור ורק אז למקמו נכונה במשפט.

רק לאחר שהשלים את עבודת התרגום והפרשנות, התברר הדמיון המפתיע לטכניקת התרגום המילונית של המשורר עזרא פאונד, במיוחד בטיפולו בשירה הסינית (כפי שמופיע ב-Cathay). פאונד, בעקבות המזרחן ארנסט פנולוזה, ראה בסימניה הסינית (האידיאוגרמה) "תמונה של פעולה" ושאף לתרגם לא רק את המשמעות המילונית, אלא את ה"אנרגיה" הכלואה בתוך הסימניה. מיכאלי, מבלי שהכיר את תרגומיו של פאונד, בבואו לתרגם את הג'ינג, פעל באותו אופן מבני. 

פאונד, במאמרו המכונן על הכתב הסיני, טען כי השפה הסינית היא שפה של תהליכים, לא של עצמים. בעוד שהשפות האירופיות נוטות לסווג את העולם לקטגוריות סטטיות (שמות עצם), האידיאוגרמה הסינית היא "ציור של כוח". לדוגמה, הסימניה ל"שמש" אינה רק ייצוג של הכוכב, אלא ייצוג של אור קורן או של זמן חולף. פאונד חיפש את ה"דימוי" (Image) – אותו רגע שבו קומפלקס של רגש וזמן מופיע כהרף עין. מיכאלי מחפש את הגדרת הכוח הפועל ואז בוחן את מופעיה השונים של הפעולה על פי בנייני הפעולה העבריים כדי לאתר את השימוש הנכון בהוראה. הזיקה הזו לפאונד מעניקה לעבודתו של מיכאלי הקשר של מודרניזם ספרותי.

בפרשנותו לכתבי וואנג דזונג-יואה, מיכאלי כותב על "יש מאין נצחי". עבורו, המילה "אין" בתרגום אינה העדר, אלא מצב של פוטנציאל אנרגטי – כפי שפאונד ראה בסימניה הסינית סליל דרוך של משמעות. התזה המרכזית העולה מן הכתוב כאן היא כי ישנו "דקדוק אוניברסלי של פעולה" שחוצה תרבויות. כפי שהוא מציין במבוא, "הכתוב הוא פרטיטורה" וכפי שמצוין בשם הספר; היעד הוא המקום הבלתי מורגש שבין הלא-כלום לפעולה.

אם בכתבי המופת נבחנת פעולה, הרי שב"תשעת נקבי הפנינה" נבחן שער.

חלק שלישי תשעת נקבי הפנינה

השירה ההוראתית ב"תשעת נקבי הפנינה" היא החלקים המאוחרים מ"יומן המורה" שלא נכנסו לספר "הערות זמניות על תנועה" ולכן יצאו לאור כעשרים שנים לאחר "הערות" ובלבוש של שאלה ותשובה בין ישות נשית לישות גברית. מיכאלי מתיך את זירת הלחימה ואת זירת האהבה לכדי מרחב אחד – "אמנות המפגש". בשני המקרים מדובר באותו אתגר קיומי: היכולת להיות נוכח מול "האחר" מבלי לאבד את ה"מרכז", ומבלי להסתגר מאחורי חומות של הגנה. הכתיבה משלבת בין המדיטטיבי לפואטי והופכת כמעט למאגית – היא מנסה ליצור את שדה המשמעות של המפגש. המשפט "התפיסה יוצרת בו זמנית את האני ואת המציאות – היכן הנך?" אינו רק שאלה פילוסופית, הוא קריאה לנוכחות חיה. "תשעת נקבי הפנינה", מחבר בין הפואטיקה של "אמנות המפגש", לבין התחושה הגופנית בפרישתה הרחבה ביותר כטופוגרפיה של מפגש.

בדיאלוג שבתוך "תשעת נקבי הפנינה" דמויות הלוחם והמאהבת אינן זהויות מגדריות, אלא ארכיטיפים של אינטנסיביות קיומית המנסים "לעבור בשער ולגעת במסתורין של הקיום". מושג ה"מפגש" מתאר את האונטולוגיה של היות יחד. הטקסט מדבר על אהבה ולחימה באותה נשימה כשתי צורות של אינטנסיביות שבהן האדם נדרש להיות נוכחות חיה.

הדיאלוג ב"תשעת נקבי הפנינה" מהדהד את שירת הדבקות של המשוררת ההודית בת המאה ה-16, מירה באי. עבור מירה באי, זירת האהבה לאל (קרישנה) הייתה זירה של טוטאליות קיומית שבה הגוף כולו הופך לכלי קיבול לגעגוע ולמפגש. בדומה לארכיטיפ ה"מאהבת" ב"תשעת נקבי הפנינה", גם אצל מירה באי האהבה אינה רגש סנטימנטלי, אלא מצב של "הטלת הנפש מנגד בעיניים פקוחות". בשירתה, היא מתארת לעיתים קרובות את התמסרותה כחליל במבוק שבו נושף האל; "תשעת הנקבים" ממחיש את כלי הגוף עם הנוכחות כלחן מוזיקלי. כדי שהצליל יופק, על החליל להיות ריק ופתוח. חילופי הכוחות במפגש, מפיקים "ראזה" (תמצית רגשית) שבה הגוף מאפשר למציאות לנשוב דרכו ללא מחסום. כפי שנכתב במבוא: "אלו המצבים הקיצוניים שבהם אנו מטילים את נפשנו מנגד בעיניים פקוחות... ולפעמים, אנו מצליחים לעבור בשער ולגעת במסתורין של הקיום". המקום שבו טכניקה גופנית הופכת להתעלות רוחנית. הפסקת התגובה ותחילת הריקוד; "אני" ו"אתה" ניתכים לשדה אחד של רטט. המילים מצביעות על המקום שבו אין מילים.

כאן מופיעה זיקה עמוקה לטקסט ההודי הקלאסי "ויג'נאנה בהיראווה טנטרה". שם, הטכניקה היא רק אמצעי לעבור אל מעבר לטכניקה. שם הדיון הופך מפיזיולוגי-תנועתי למטפיזי-קיומי. הוויג'נאנה בהיראווה מציעה 112 שערים (דהאראנות) אל התודעה הטהורה, רבים מהם דרך התבוננות בחללי הגוף. ב"פנינה" אלו תשעת שערי הגוף; "לנשום אל תשעת נקבי הפנינה – אין מקום שלא נגיע אליו". המשפט הזה, המצטט את וו יו-שיאנג מתרגום כתבי המופת,  מהדהד לתיאור של שיווה (התודעה כחלל ריק) במפגש עם השאקטי (הכוח הנע של הנשימה). הטקסט הטנטרי העתיק מלמד כיצד להשתמש בנקבי הגוף ובמרחבים שביניהם כמעברים אל התודעה הטהורה. מיכאלי לוקח את המושג "נקב" (Aperture) והופך אותו למושג טופוגרפי. הגוף אינו גוש של חומר, אלא מבנה של חלל. העין, האוזן, האף, הפה, פתחי הפליטה והפינוי, הם רשת "נתיבי חיבור" בין ישויות. 

השפה לתיאור המפגש בין הישויות היא שפה של "שדות משמעות". המשפט: "הדבר יוצר את השדה בעצם הופעתו... התפיסה יוצרת בו זמנית את האני ואת המציאות", מהדהד את הפילוסופיה של הריק (Shunya) – המציאות נבראת מתוך המפגש. בטאי-ג'י, מושג ה"דביקות" (Sticky Hands) מייצג את החיבור הדולק, כפי שכתב בהערות זמניות על תנועה: "המגע הוא פצע", היכולת להיות קיים בין הניתוק ללחיצה. מיכאלי מרחיב זאת אל האתיקה של המפגש האנושי: היכולת החיה לשהות בתוך החיבור מבלי לדרוס או להידרס. 

אם הויג'נאנה בהיראווה מספקת את המבנה האונטולוגי של הריק, הרי שהזיקה למירה באי מזרימה לתוך "נקבי הפנינה" את האש של הדבקות (Bhakti) – אותה אינטנסיביות שבה המבט והנשימה הופכים לנתיבים של איחוד.

"תשעת נקבי הפנינה" מזקק את המהות של הטרילוגיה כולה. אם "הערות זמניות" עסק בהמשגת התנועה במרחב ובגוף, ו"כתבי המופת" עסקו בדקדוק של הפעולה, הרי ש"הנקבים" עוסקים בחיבור לנשגב: האפשרות לגעת במוחלט דרך היחסי.  

סוף דבר

מסע הקריאה בטרילוגיה - מן המבט הפנומנולוגי של "הערות זמניות על תנועה", דרך הדקדוק הפילוסופי של "כתבי המופת", ועד לשיא האונטולוגי ב"תשעת נקבי הפנינה"  – הוא מסע פנומנולוגי של חלל וחושים עם התבוננות ביש ובאין. 

התבוננות זו יכולה לשקף אף את מושג ה"סאטורי" (הארה רגעית) המופיע באופן בלתי צפוי כאשר זכינו להיות ריקים לרגע. המפגש לכשעצמו נתפס כשירה לכשעצמה: רגע מזוקק של מגע שבו אין עבר או עתיד, אלא רק "צליל המים" של הכוח הזורם בתוך ובין שני גופים. זהו "ריקוד של שדות" שבו הגוף יכול להיות השער. וכפי שנכתב שם: "התפיסה יוצרת בו זמנית את האני ואת המציאות"

המשפט המסיים את היצירה, "היכן הנך?", אינו משאיר את הקורא עם תשובה, אלא עם אחריות. זוהי הזמנה לנוכחות רדיקלית בתוך המרחב שהוא תמיד זמני, תמיד בתנועה, ותמיד פתוח דרך תשעת נקביו אל חלל האינסוף.

לאחר שעברנו דרך האנך הקוסמי של "הערות זמניות", דרך תיבות הפעולה של "כתבי המופת" ודרך השערים של ה"פנינה", נראה כי מדובר בגוף עבודה אחד הממפה תנועה, מפגש ויחסים; מפת דרכים אל תוך עצמנו, בין אדם לחברו, ובין אדם לעולם. מי שצולל אל תוך הכתוב יכול לצאת עם הבנה וחוויה של עקרונות הן של טכניקה והן של פילוסופיה, עם תחושה מחודשת של נוכחות גופו שלו, ושל האפשרויות הצפונות בחלל האחד המשותף לכולנו.

 

ריכוז קישורים הנוגעים ליצירתו של דוד מיכאלי וכתיבת הספרים: הערות זמניות על תנועה, כתבי המופת של טאיג'י צ'ואן ג'ינג, תשעת נקבי הפנינה 

יום שבת, 7 במרץ 2026

דוד מיכאלי רשימת פרסומים

 דוד מיכאלי רשימת פרסומים

ספרים:

  1. הערות זמניות על תנועה (שירה הוראתית), גבעתיים, תל אביב: הוצאת מדף, 1997.
  2. זמן המדבר, גבעתיים, תל אביב: הוצאת מדף, 2000.
  3. כתבי המופת, טאיג'י צ'ואן ג'ינג (שירה הוראתית), (תרגום מוער מסינית), גבעתיים, תל אביב: הוצאת מדף, 2005.
  4. סיפורים על גבריות וזיכרון, גבעתיים תל אביב: הוצאת מדף, 2006.
  5. גלות, מסע, בחירה, טיפול דרך שטח, גבעתיים, תל אביב: הוצאת מדף, 2007.
  6. מכת חום, גבעתיים, תל אביב: הוצאת מדף, 2010.
  7. תשעת נקבי הפנינה (שירה הוראתית), גבעתיים, תל אביב: הוצאת מדף, 2017.ספר: זמן המדבר
  8. צעדים ומרחבים, גבעתיים, תל אביב: הוצאת מדף והמכון ללימודי שטח, 2017.
  9. פסוקי ההשתוקקות, מגילת שיר השירים, גבעתיים, תל אביב: הוצאת מדף, 2018.
  10. הדרך לשדה בוקר (שירה), גבעתיים, תל אביב: הוצאת מדף, 2020.
  11. אבן מים (שירה), גבעתיים, תל אביב: הוצאת מדף, 2022.
  12. הר, דרך, בית, זמן (ילדים), גבעתיים, תל אביב: הוצאת מדף, 2022.
  13. אב 2023 (שירת מחאה), גבעתיים, תל אביב: הוצאת מדף, 2023.
  14. מנהרות לילה (שירה), גבעתיים, תל אביב: הוצאת מדף, 2024.

 

פרסומים במוסף תרבות וספרות הארץ:

  1. הכותאב, 15 באפריל 2003 (תחרות הסיפור הקצר 2003)
  2. החומה, 28 ביולי 2004
  3. הערות אודיסיאניות על צל, ספטמבר 2004
  4. המאמר, 17 ביוני 2005
  5. על פרשת ההר, 6 באוקטובר 2005
  6. סיפור / צפריר, 10 ביולי 2009
  7. שיר / הילחמו על העוגיות, 18 במאי 2022
  8. שיר / קִינָה עַל תֹּם נַעֲרוּת "סירוב לבכות את המוות, בשריפה, של ילדה בלונדון", שיר מאת דילן תומס. תירגם מאנגלית דוד מיכאלי, 24 באוקטובר 2023
  9. היאפי האציל והפרא האציל, 28 באפריל 2023
  10. בין פוגרום אודסה לפוגרום בארי, 10 באפריל 2024

 

סקירות:

  • אילן ברקוביץ משורר בשטח, שמע ישראל אל תשכחנו, סקירת מנהרות לילה, תרבות וספרות הארץ 15 במאי 2024
  • אילן ברקוביץ, שירת ישראל, 0 / דוד מיכאלי, סקירת מנהרות לילה, עיתון 77, גיליון 436, עמ' 13, אפריל-מאי 2024. 

 

שירה דוקומנטרית:

מנהרות לילה, בית הסופר, תל-אביב, 30 בינואר 2024

מנהרות לילה – רקוויאם 710, סינמטק תל-אביב, וידאו-ארט מולחן 80 דק', 31 בינואר 2025

 

פרסומים באתר NRG מעריב:

1.       מה תופסות הצפרדעים? 16 ביוני 2005

2.       לישון בתוך דפוסים ולהתעורר 23 ביוני 2005

3.       ערות והארה 1 ביולי 2005

4.       מהו משקלו של ענן? 7 ביולי 2005

5.       כיצד תלך ישר בשביל מתפתל בהר? 18 ביולי 2005

6.       רק העשירים עושים מדיטציה 5 באוגוסט 2005

7.       מדריך הטרמפיסט לבדידות  14 באוגוסט 2005

8.       מדריך הטרמפיסט לבדידות – המסע והנוסע 19 באוגוסט 2005

9.       מדריך הטרמפיסט לבדידות - המקום 29 באוגוסט 2005

10.   מעצבי המציאות 16 בספטמבר 2005

11.   הבזוקה ג'ו המיתולוגי של סין 22 בספטמבר 2005

12.   לתפוס פר בחמש אחה''צ 30 בספטמבר 2005

13.   הצום הגדול 11 באוקטובר 2005

14.   מסע אל הקצה 3 ביוני 2006

15.   מכלום להחלטה 17 ביוני 2006

16.   תודעת שירות, 16 בנובמבר 2007

17.   האנושיים, 15 באפריל 2007

18.   מחול אחרון ופרידה  11 בנובמבר 2005

19.   גן עדן של רוצחים 17 באוגוסט 2006

20.   לעניין האהבה 30 ליולי 2007

21.   אה! על אמנות השירה הקצרה בעולם, 18 באפריל 2008

22.   קץ הדימוי ופני המוות 16 בספטמבר 2008

 

פרסומים מוסדיים:

  • דוד מיכאלי, "מחשבות על תפיסות אסטרטגיות בעיצוב המרחב בישראל" בתוך: עורכים: ש' חסון, ע' קוטוק, ד' דרוקמן, ד' רוטר ישראל 2048, חשיבה אסטרטגית לתכנון ופיתוח מרחבי, הוצאת מינהל התכנון, מרכז שאשא למחקרים אסטרטגיים אוניברסיטה עברית ירושלים, 2016, (193 עמ'), (נייר עמדה).
  • דוד מיכאלי (MPH), פרופיובל חלד, שאול לב, "דו"ח הוועדה לקביעת מדדים ודרכי ניהול פעילות שטח בתנאי אקלים חריגים עבור אוכלוסיות משרד החינוך", אגף ביטחון ובטיחות משרד החינוך, המכון ללימודי שטח, הוד השרון, 2016, (52 עמ').

 

עריכת ספרים:

  • אורי לוטןיש חדש במערב, תולדות הניו-אייג', גבעתיים, תל אביב: הוצאת מדף, 2005.
  • אני הוא זה, שיחות עם שרי ניסרגדטה מהאראג', (תרגום), גבעתיים, תל אביב: הוצאת מדף, 2008.
  • עידו הרטוגזוןטכנומיסטיקה, גבעתיים, תל אביב: הוצאת מדף, 2009.
  • עמירם אורןשטחים מגויסים, היווצרות ההגמוניה של צה"ל על מקרקעי המדינה ועל מרחביה בשנותיה הראשונות, גבעתיים, תל אביב: הוצאת מדף, 2009.
  • אלדוס לאונרד האקסלידלתות התודעה עדן ושאול, (תרגום), גבעתיים: הוצאת מדף ועולם חדש, 2016.
  • מוריה אברהםנמר בהיר דרקון אפל, אמנויות לחימה סיניות בראי התרבות, גבעתיים: הוצאת מדף, 2018.

 

איור ספרים:

  • יעקב רז, שיחות מטורפות: מעשי זן, תל אביב: הוצאת מודן, 1995.
  • גואו-אן (מחבר), יעקב רז, דן דאור (תרגום), איש מחפש פר, Taming the Bull תל אביב: הוצאת מודן, 1996