יום רביעי, 13 בינואר 2021

כותבים ויוצרים שהופיעו בכתוב Writers and artists in CATUV

ציור דוד מיכאלי 1993

כותבים ויוצרים שהופיעו בכתוב  Writers and artists in CATUV

אפריל 2008 – ינואר 2021

 

1.      אגור שיף - כתיבה

2.      דבי עשב - שירה וציור

3.      יואן צור - תנועה, צילום 

4.      אבי מוריה - תנועה, כתיבה 

5.      סרג'יו וקסמן - ציור, כתיבה 

6.      אמנון גרוף - ציור 

7.      נועם שיזף - כתיבה 

8.      קארין ברונמן - צילום, כתיבה

9.      מתיאו סיקה - ציור, כתיבה

10.  מורן בצר - שירה, כתיבה

11.  אריק ביקוביצקי - שירה

12.  איציק פטיש  - צילום 

13.  אריה קוץ - אדריכלות, מיצב וכתיבה

14.  שמואל שם-טוב - כתיבה 

15.  גדי ישי - תרגום 

16.  בני לוז - מקורות וציטוט שירה 

17.  שי גטריידה - כתיבה 

18.  יהל כרמי - פיסול 

19.  שאולי לב - כתיבה וצילום 

20.  סיגל קרומר לב - ציור וצילום 

21.  תמי בלום - פיסול 

22.  עידו הרטוגזון - כתיבה 

23.  יונתן לוי - ראיונות 

24.  אהוד אלחנני - פיסול וציור 

25.  אורי לוטן - כתיבה 

26.  רותי פנטופרו - פיסול, ציור 

27.  מאסקו-באן - עיצוב 

28.  ארז שחר - כתיבה, צילום 

29.  גליה שיזף - צילום 

30.  איריס אלחנני - אוצרות 

31.  דן סודרי - שירה 

32.  נועה שנדר - כתיבה 

33.  עמירם אורן - כתיבה 

34.  איילת טיקוצקי - ציור 

35.  דניאל קרן - כתיבה 

36.  ניצן מיכאלי - כתיבה 

37.  נילי לנדסמן - כתיבה 

38.  שרית שופן - רישום 

39.  אלדד פריבס - מיצג 

40.  בלינדה בילינגס - שירה 

41.  איילת חן - שירה

42.  סטיבן מור - שירה 

43.  ניר אונגר - צילום, כתיבה 

44.  דידו - שירה 

45.  יונתן מיכאלי - צילום 

46.  דוד מיכאלי – ציור, צילום, כתיבה

 


דבי עשב / פורטרט / אשה תל אביבית / 2021 Debi Essev / TLV Woman

דבי עשב / פורטרט / אשה תל אביבית / 2021  Debi Essev / TLV Woman

צבעי מים ועט על נייר

Unintentional Beauty by Karin Brünnemann

 

Unintentional Beauty

OR:

The Perfect is the Enemy of the Good

by Karin Brünnemann


Recently, I wanted to take a photo of Moon and Mars, as they were visible close to each other. As I did not apply the correct camera settings, the results were not as expected. The exposure time was far too long for me to hold the camera still, capturing a powerful streak instead of the lunar sphere and only a faint doodle of our neighboring planet.  My immediate thought was to remove the picture, but my thumb hovered above the delete icon. Wait a minute. This is not what I had imagined – but wasn’t there something beautiful in this celestial image? Something captivating? Something out of this world? I decided to keep the photo, corrected my camera settings, and took a “proper” photo as I originally intended. I did manage to capture the heavenly bodies in close proximity in all their beauty, however, compared to the “failed” strong and streaky shot, this photo appeared rather unspectacular, vacuous.

 A few clicks later, the bold streak almost looks like an intentional artwork. Once again, I find myself musing about perfectionism. Isn’t perfectionism a narrow one-way street? A cul-de-sac? When striving for the perfect, don’t we leave heaps of good on either side of our fairway? Should we not appreciate the beauty in the unintentional instead of devaluating “flaws” and “failures”? Should we hover our thumbs more often over the delete icon before discarding an idea, a piece of work, a relationship? Should we expose ourselves more to the unexpected, the unusual, the imperfect? Should we take our time to appreciate less-than-perfect results and create something good from it? Something better? Better than perfect?

יום שני, 11 בינואר 2021

הקראה של "הדרך לשדה בוקר" / דוד מיכאלי

קישור:

 הקראה הדרך לשדה בוקר

 

וּבִשְׁאָלְךָ אוֹתִי

לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?

אֹמַר לְךָ,

אֲנִי הוֹלֵךְ לִשְׂדֵה בּוֹקֵר


הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן

 

בְּעָזְבִי אֶת בֵּיתִי, נוֹשֵׂא מִשְׁקָל וּבִלְבּוּל,

מִתְנַחֵם בְּרֶגַע שֶׁל שְׁתִיַּת קָּפֶה

 

צוֹפֶה מִפִּסְגַּת הַר קַנָּאִים, אֵל אֶרֶץ רֵיקָה,

לִקְרַאת הֲלִיכָתִי

בְּאֶרֶץ חֲרוּצָה קְמָטִים בְּאֵין מְנַחֵם,

וּבָהּ הַדְּרִיכָה מַחֲלִיפָה מַחְשָׁבָה

בְּאָפִיק יְעֵלִים עַד עֵרֶב עָשֵׁן

 

עַנְנֵי לַיְלָה נִשְׁעָנִים אֶל רֶכֶס זֹהַר,

עַל דֶּרֶךְ אֱדוֹם הָעַתִּיקָה, הַבָּאָה מִצִּיּוֹן,

בּוֹנֶה בַּיִת בְּגֶשֶׁם דַּק

 

וּבִשְׁאָלְךָ אוֹתִי

לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?

אֹמַר לְךָ,

אֲנִי הוֹלֵךְ לִשְׂדֵה בּוֹקֵר

 

יום שבת, 2 בינואר 2021

אריה ביקוביצקי – עשרים ושניים שירים

 אריה ביקוביצקי – אסופה

אריק ביקוביצקי, ילד רוח ומשורר, צמח בשנות ילדותו על הרי הגליל העליון במושבה מטולה ובנעוריו בעמק החולה ביסוד המעלה, משנות השלושים של המאה העשרים על מוראותיה ועד שנות העשרים של המאה העשרים ואחת. מבעד לברק עיניו הצוחקות-דומעות צף פלא מאבק העולם והאדם. עשרים ושניים רגעים מנוקדים אלו יכולים להיכנס רק אצל מי שפתח את דלת ההתבוננות שלו בזמן של הר ואגם. בקריאה, תנו זמן בין רגע לרגע.

קם בבוקר

לאין מקום

 

אריה ביקוביצקי – עשרים ושניים שירים

 

ויזעק זעקה אחת גדולה ומרה                                                                                                          

ואחר כך שתק שתיקה

ארוכה וחדה

"הברכה אחת היא לך

אבי.

(בראשית כ"ז, 38)

 

 

 

1.

כְּמוֹ

עִיר מִשְׁתַּקֶּפֶת בְּתוֹךְ הַדְּמָמָה

  הַפְּרוּסָה לְרַגְלֶיהָ

שֶׁיּוֹנֶיהָ עָפוֹת בִּמְהֻפָּךְ

הָלוֹךְ וָחוּג לְאָחור

וְהַגֶּשֶׁם הָעוֹלֶה בָהּ וְיוֹרֵד

מָחַק אֶת הַגְּבוּל

  בֵּינָהּ לְבֵינָהּ.

וְאֵינְךָ יוֹדֵעַ אִם קוֹל צוֹפָרֶיהָ

  בָּא אֵלֶיהָ

   אוֹ מִתּוֹכָהּ. 

 

 

 

 

2.

...זֶה כְבָר לֹא אוֹתוֹ דָּבָר, אָמַר,

אֲבָל הַזְּמַן סֵרַב לַעֲשׂוֹת

אֶת אֲשֶר הַזְּמַן אָמוּר הָיָה לַעֲשׂוֹת מִזְּמַן.

וְרַק לַחֲלָל הַזְּמַן לֹא נוֹתַר זְמַן דַּיּוֹ

   לְכָסוֹת.

 

מִכָּל הָרְשֻׁיּוֹת הַנְּתוּנוֹת

נותְרוּ רַק אֵלּוּ

  הַנֶּאֱמָרוֹת

הַבִּלְתִּי צְפוּיוֹת.

 

 

 

 

3.

מִלִּים עוֹשׂוֹת אֶפְשָׁרִי

לְבִלְתִּי אֶפְשָׁרִי,

             אָמְרָה.

שְׁתִיקָה, אָמְרָה, עוֹשָׂה מַעֲשִׂים.

שְׁתִיקָה, אָמְרָה, מַתִּירָה נְדָרִים.

בִּשְׁתִיקַת שְׁתִי

וּבִשְׁתִיקַת עֵרֶב

אַחֲבֹשׁ פְּצָעֶיךָ,

           אָמְרָה

 

 

 

 

 

4.

רָצִיתִי לוֹמַר לָךְ:

בַּחוּץ צָוְחוּ יְלָדִים

מִישֶׁהוּ נִגֵּן בְּמַפּוּחִית פֶּה

מִישֶׁהוּ הֵסִיר פִּגּוּמִים.

וְהָיָה מִי שֶׁשָּׂם אֶת יָדוֹ

עַל מִצְחוֹ שֶׁל יֶלֶד חוֹלֶה

וְהָיָה מִי שֶׁאָמַר:

הָכֹּל זוֹרֵם הַכֹּל מַיִם –

 

אֲבָל כָּאן רָצִיתִי לוֹמַר

שֶׁרָצִיתִי לוֹמַר

 

 

 

 

 

5.

עֲשִׂינוּ אֶת כָּל הָאֶפְשָׁרִי

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר הַמַּעֲשִׂים,

אָמְרָה בְקוֹל מַרְגִּיעַ קִמְעָא,

אֲבָל כָּאָמוּר,אָמְרָה,

נִסִּים אֵינָם קוֹרִים

יֵשׁ מֵאַיִן,

וְגַם עֵרוּי שֶּׁל מִלִּים

לֹא מְשַׁנֶּה אֶת הָעֻבְדָּה

שֶׁאֵין אָדָם רוֹחֵץ פַּעֲמַיִם

  בְּאוֹתוֹ הַנָּהָר---  

 

 

 


 

6.

עַכְשָׁיו הַשָּׁעָה שֶׁבַע,

בְּעוֹד שָׁעָה תִּהְיֶה הַשָּׁעָה שְׁמוֹנֶה,

אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת אֶת הַהִתְכַּלּוּת הַזֹּאת שֶׁל הַזְּמַן

בְּיָדַיִךְ

בְּפָנַיִךְ

בְּגוּפֵךְ

שֶׁהָפַךְ בְּיָדַי לְמִלִּים הַמְּכָסוֹת           

אֶת הַשָּׁעוֹת לְאָחוֹר

  וְאֶת אֵלּוּ הָאֲמוּרוֹת לָבוֹא.

 

 

 

 

 

7.

וְאָז נוֹתְרוּ רַק מִלִּים

שֶׁאֵינָן יְכוֹלוֹת לַעֲמֹד בַּרוּחַ

וְהֵן קוֹרְסוֹת וְנַעֲשׁוֹת חֲלוּלוֹת

וְשׁוֹרְקוֹת בְּאָזְנַי

וְלֹא נוֹתְנוֹת לִי מָנוֹחַ.     

 

 

        

 

8.

... וְגַם לְאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה

נוֹתָר תָּמִיד דִּבּוּר שֶׁלֹּא נִפְקַד

שֶׁבִּקֵּשׁ לְעַצְמוֹ

מִדְרָךְ כַּף רֶגֶל

עֲנָף כָּלְשֶׁהוּ

שֶׁהִשִּׁיל לְרֶגַע נַעֲלָיו

...אֻכַּל אַךְ לֹא בָּעַר.

 

 

 

 

9.

הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא סַךְ מַעֲשָׂיו

       שֶׁלֹא נַעֲשׂוּ -             

אַהֲבוֹתָיו שֶׁלֹא נֶאֱהָבוּ

שֶׁנִּלְווּ אֵל בֵּין מֵתָיו

  בְּעוֹבֵר וָשָׁב שֶׁל חַיָּיו

  בְּדִין לְלֹא צִדּוּק.

 

 

 

 

10.

יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר:               

מִנַּיִן אַתָּה.

וְּלאָן אַתָּה.

וּבַדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ אַתָּה הוֹלֵךְ

אֵין יוֹצֵא

וְאֵין בָּא.

וְתָמִיד חוֹזֵר.

וְלִפְנֵי מִי אַתָּה

עָתִיד לָתֵת

מַה שֶּׁלֹּא נִתָּן      

וְלֹא יִנָּתֵן

וּלְעוֹלָם חוֹזֵר

 

 

 

 

11.

 

מֶחְוָה לְאַלֶן גִינְזְבֶּרְג      

 

הַיּוֹם בַּסוּפֵּר פַארְם

רָאִיתִי אוֹתְךָ, אַלֶן,

רוֹאֶה אֶת ווֹלְט וִיטְמָן

בֵּין הַקּוֹסְמֶטִיקָה וְהָאַסְפִּירִין

 

וַאֲנִי רָצִיתִי לוֹמַר קָדִישׁ

לְכָל הַמֵּתִים שֶׁבְּתוֹכִי

וְּלְאֵלֶּה שֶׁעֲזָבוּנִי מִזְּמַן.         

      אֲבָל הַמִּלִים, אַלֶן,        

         הַמִּלִים

בְּלִי אֵל וּבְלִי רַחֲמִים. 

        

וְכָךְ נִשְׁאַרְנוּ שְׁנֵינוּ לְבַד –

אַתָּה שֶׁמִּזְּמַן אֵינְךָ כָּאן

וַאֲנִי עִם הַמֵּתִים שֶׁבְּתוֹכִי

וְאֵלֶּה שֶׁעֲזָבוּנִי מִזְּמַן.  

 

 

 

          

12.

בִּשְׂדֵרוֹת סַן זֶ'רְמֵן

קָרְאוּ פַּעֲמוֹנֵי הַכְּנֵסִיָּה לְכָל הַמֵּתִים.

תַּיֶּרֶת אֲרֻכַּת צִפָּרְנַיִם שֶׁלא יָדְעָה             

בִּקְּשָׁה קָפֶה אוֹלֶה לְלֹא סֻכָּר.

 

הָלַכְתְּ לִרְאוֹת חַיֵּי יוֹם-יוֹם

                       בִּימֵי הַבֵּינַיִם

וַאֲנִי נִשְאַרְתִּי לְבַד

בֵּין הַזְּמַנִּים

בִּשְׂדֵרוֹת סַן זֶ'רְמֵן.

 

 

 

 

לְרוֹנִי, נכדתי הבכורה:

 

15.

כַּף יָדִי הַגְּדוֹלָה

קְטַנָּה מִלְהָכִיל אֶת כַּף יָדֵךְ

   הַקְּטַנָּה

עַל עַפְעַפַּיִךְ זָע הָעוֹלָם שֶׁבְּתוֹכִי       

   בַּחֲרָדָה

 

 

טִפַּת הַגֶּשֶׁם הַקְּטַנָּה

שֶׁיָּרְדָה מִלֶּחְיִי

לְלֶחְיֵךְ הַקְּטַנָּה

הִזְכִּירָה לִי

שֶׁלָךְ וְלִי חָלְפָה

   שָׁנָה.

 

 

 

 

16

 

אֵיךְ זֶה קוֹרֶה                      

כְּשֶׁאֲנִי מִסְתַּכֵּל עָמֹק עָמֹק לְתוֹךְ עֵינַיך       

שׁוֹמֵעַ אֶת הַגִּרְגּוּר הַהוּא

הַהוּא שֶׁל הַחֲתוּלָה שֶׁלִי מִשֶׁכְּבָר הַיָּמִים  

מְעַרְסֵל אוֹתִי, נוֹשֵׂא אוֹתִי עַל כַּפַּיִם

לִמְחוֹזוֹת

    אֲחֵרִים אֲחֵרִים.                   

 

אֵיךְ אֶפְשָׁר הָיָה לוֹמַר

אַחֲרֵי כָּל כָּךְ

הַרְבֵּה הַרְבֵּה יָמִים

   שֶׁהַכֹּל

       הַכֹּל

נִגְמַר

  נִגְמַר

     נִגְמַרְרר....

 

 

  

 

17

 

אֵין חֶסֶד שָׁוְא

וְלֹא שֶׁל אֶמֶת

מֵעֵבֶר לַיָּד הַמּוּשֶׁטֶת

הַחוֹזֶרֶת רֵיקָם אֶל חֵיקָהּ –

כְּמוֹ אָבִי הַמֵּת

אֵי שָׁם בְּבֵית אָבוֹת

              בְּרַעֲנָנָה.        

 

 

 

 

18

בְּחוּג הַסַּרְטָן בַּמִּסְדְּרוֹנוֹת

  שֶׁל אִיכֵלוֹב                             

הַשֶּׁמֶשׁ תָּמִיד בְּזֵנִית –

אָדָם

מְאַבֵּד אֶת צִלּוֹ.

בְּחוּג הַסַּרְטָן בַּמִּסְדְּרוֹנוֹת

שֶׁל אִיכֵלוֹב

אָדָם

  עוֹבֵר כְּצֵל.                  

 

 

 

 

 

19

סְפֹר יָמֶיךָ לְאָחוֹר

סְפֹר אֶת הַלֵּילוֹת, סְפֹר אֶת הַיָּמִים,

הַשָּׁעוֹת, הַדַּקּוֹת –                     

סְפֹר אוֹתָם לְאֵין סְפֹר

עוֹבְרִים לְפָנֶיִךָ כִּבְנֵי מָרוֹן

זוֹלְפִים

עַל קַו פָּרָשַׁת הַמַּיִם

אֶל מֵי הַתְּהוֹם

         מִכָּאן – וּמִכָּאן.    

 

 

 

 

 

20

 

שָׂרֵךְ רַגְלֶיךָ בַּחוֹלוֹת –                

אֶחָד מִשִּׁלְהֵי 48

עִם אֶחָד

שֶׁלֹּא יָדַע אֶת 67 וְלֹא אֶת 73.

כָּאן לֹא כּוֹבְשִׁים שְׁבִילִים

וְלֹא עוֹשִׂים הִיסְטוֹרִיָּה .       

לֹא הַרְחֵק מִגַּ'בְּל מוּסָא

כְּשֶׁהָעַם הָיוּ עוֹמְדִים וְשׁוֹמְעִים

לֹא אֶת קוֹלוֹ שֶׁל הָרָסָ"ר –

"5 דַּקּוֹת לְמִסְדָּר!"                       

                    (מילואים )81

 

 

 

 

21

תְּנוּ לִי מְטוּלָה

שֶׁל יְמֵי גֹרֶן אֲרֻכִּים

וְלֵילוֹת חֲשֵׁכָה צְלוּלִים

וַאֲנָשִׁים שֶׁשְּׂפָתָם קָשָה.

 

וְשָׂדוֹת כְּמֶרְחָק כַּף יָד

  שֶׁל יֶלֶד קָטָן            

בֵּינָם לְבֵין הַשָׁמַיִם

הַגְּבוֹהִים,

וּזְמַן הַחוֹפֵן בְּחֻבּוֹ

סוֹדוֹת תֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ.

 

 

 

 

22

קם בבקר בוקר בו לא קם

בין זאב לכלב

תכלת ללבן

עורבים של טרם שחר

על עץ אחד כלם

ואין כוכב אחד...

משק עיתון על סף הדלת

יד רועדת

כתמי קפה

 שובל מילים

 מאין מקום

            לאין מקום