כלבי פו / Fu Dogs / Foo dogs / שומרי הסף של המטבח שלי / וגם על מסורת של הגנה, דרך ותיקון מיסטיים / וגם סין יפן חרבין אודסה

 

כלב פו מצויר על צלחת / צייר לא ידוע / דוד מיכאלי 

כלבי פו       Fu dogs  /  Foo dogs

 

כאשר משכתי את צלחת החרסינה הגדולה מתחת לצלחות האחרות והנחתי אותה על השיש ראיתי כי על הצלחת הלבנה היו ארבעה ציורי כתמים אדומים של יצורים כלשהם וביניהם כתמים ירוקים קטנים. על היקפה נשארו שרידים מחוקים של קו זהב דק. הצלחת הגיעה ממטבחה של אמי. אל מטבחה של אמי הגיעה הצלחת עם סבתי, שעלתה לארץ בתחילת שנות החמישים בעלייה היהודית האחרונה מחרבין שבסין, עם זריחת הקיסרות הקומוניסטית. סבי דוד, איש הספרים לבית משפחת מיכאילובסקי, שהיו פליטי פוגרום אודסה, שהיו רבנים וגם סוחרי פרוות על דרך המשי שבין מנג'וריה לאודסה, שהפכה לברזל, נשאר שם, בחרבין, על גדות הנהר סון-גא-רי, מגן דוד דק לשמירה חקוק על אבן קברו האפורה. כשהתבוננתי מקרוב בכתמים הענבריים שעל צלחת החרסינה ראיתי כלבי פו לוטשים עיניים ובין הכתמים טיפות ירקן.

 

בסין המסורתית "כלבי פו" (Foo Dogs) או "אריות בייג'ינג" או "כלבי אריה", הם פסלי שמירה מיסטיים להגנה על עושר משפחתי ומעמד חברתי מפני רוחות רעות. פסלונים וציורים של כלבי פו מופיעים בכלי בית, מגולפים כקמיעות שומרים באבני חן או כמקשים לדלת. בימינו כלבי פו יכולים להימצא בכניסות למבני ציבור כמו מסעדות, מלונות, בתי הימורים. כלבי פו הם בעלי רעמה ושיער שופע ומייצגים אריות מגינים.

 

מקורם של כלבי פו מיוחס לבודהיזם ההודי ולדימויי האריות של דרום אסיה שליוו את שאקיאמוני שהיה לבודהה והותמרו לשומריו המסוגננים במקדשיו. שאגת האריה מסמלת את יכולת הביטוי המדבירה של מתרגלי הדהרמה. כפת האריה מסמלת את כף ידו המוזהבת והמוארת של הבודהה. שני אלו, השאגה והכף מצאו במשך הדורות מקום בטכניקות הקרב הסודיות של בתי הטריאדות ואגדות הקונג-פו.

 

יחד עם נדידת הבודהיזם לסין הגיעה גם אדריכלות המקדשים הבודהיסטיים, במיוחד בתקופת טאנג. אתה הגיעו גם פסלי שומרי המקדשים שנקראו אריות האבן  (shíshī 石獅). זוגות של כלבי פו שגולפו מעץ, אבן, שיש, גרניט, ברונזה, הוצבו בסין המסורתית בכניסות למקדשים, ארמונות, קברים, מבני ממשל ואחוזות.

 

העיבוד הסיני העמוק שיושם על כל יבוא תרבותי, תרם, במיוחד בתקופת סונג הניאו-קונפוציאנית, לפיתוח הבינארי של הצמד המיסטי כזכר ונקבה המייצגים את היין והיאנג ואת הסדר המשפחתי, יחד עם הסיגנון הדמוני עם הפנים הפחוסות שתרם לדימויים ככלבים. אולי בדומה למחשבת ה"בונזאי" היפנית, אפשר לומר שדמות הכלב הפקינזי שופעת השיער והפנים הפחוסות היא מזעור מטופח של דמויות כלבי פו. כך גם כלבי להאסה אפסו, הצ'ואו צ'ואו, הטרייר הטיבטי.

 

כלבי פו הגיעו עם גלגולי הבודהיזם מהודו דרך סין לכל מזרח אסיה. ליפן הגיעו כלבי פו דרך "השער הסיני" של אוקינאווה כמיזוג מיתי בין כלב לאריה ונקראו "כלבי שיסה" )  ( shisa-dog シーサー. האגדה האוקינאווית מספרת כי שליח קיסרי סיני הביא פסלון של כלב פו מיסטי מתנה לשליט וכי פסלון מיסטי זה הפעיל את כוחו השמיימי והציל את הקהילה מדרקון ים מרושע. גם כיום, השיסה נפוצים באי. רישום מסוגנן של שיסה נבחר להיות הלוגו של המכון למדע וטכנולוגיה באוקינאווה.

 

ביפן, במקדשי השינטו הם מוצבים כאריות שמירה ומכונים "קומאינו"  (Komainu  狛犬 ) . בעבר השם "קומאינו" יוחד לנקבה שבצמד והזכר שבצמד נקרא "שישי". בעיצובים השונים, הזנב שלפעמים עוטר בלהבות קיבל נפח ודמיון לזנב שועל. ייתכן שזו ההשראה לגרסה של קומאינו המופיעה כזוגות של שועלים שומרים במקדשי ה"אינארי" אלהות האורז וההצלחה, נפחי החרבות והמסחר. אריות השמירה מכונים החל מתקופת אדו (1603-1868) "כלבים שומרים". לאירופה הגיעו כלבי מקדשים מסוגננים אלו באמצעות הסחר עם יפן. האנגלים כינו אותם כלבי פו. 

 

כלבי פו מופיעים בזוגות של זכר ונקבה כאשר הזכר מייצג "יאנג" המגן כלפי חוץ על הבית עצמו, והנקבה מייצגת "יין" המגן כלפי פנים, על בני הבית. הזכר מוצב מימין, והנקבה מוצבת משמאל. כפתו הקדמית של הזכר מונחת על כדור המייצג את החומר או את העולם וכפתה הקדמית של הנקבה מונחת על גור המייצג את הרוח או טבע וטיפוח. פי הזכר פתוח כדי לגרש את הרוחות הרעות ופי הנקבה סגור כדי לשמור את הרוחות הטובות בפנים. באוקינאווה יש הסוברים להיפך: פי הזכר סגור ופי הנקבה פתוח. צמד כלבי פו נהדרים מופיעים בספר "שר השדים" של רוג'ר זילאזני. לזכר צבע ירקן קיסרי ולנקבה צבע ענבר עמוק או קרניאולין.

 

כשאני מתבונן בכלבי פו שלי מקרוב אני רואה את הנחות המכחול המדויקות של הצייר העלום. העננות המשתנה בכתמי הצבע, הפיזור של הצבע וגבולותיו המתמזגים עם הרקע, עיטורי הספירלות להמחשת אדוות, התנועה החיה העולה ויורדת, מצביעים על דרך ציור דאואיסטית.

 

משמח אותי לדעת שבמטבח שלי נמצאים שומרי סף מיסטיים משפחתיים אלו. כשאני מתבונן בצלחת החרסינה עליה הם מצוירים, ומעביר אצבע על שרידי קו הזהב הדק שלה, אני נוגע בשובל הארוך של נתיבי הסחר, הפליטות וההגירה של דרך המשי האסיינית שבה חלפו, חנו וסחרו בני משפחתי. ערבות, מדבר, הרים, ים. מביצור מיכאילובסקי שליד אודסה לפורט ארתור שבמנג'וריה. מפורט ארתור לשנחאי, לטוקיו, לרומא, לניו-יורק ולתל-אביב. אני חושב על הדרך החיה שבה התפזרו העושר המשפחתי, המעמד החברתי וכלי הבית שנשאו עימם בני המשפחה.

 

כמו הצלחת היפנית עם ציור דייגים שהייתה תלויה בבית הורי, ועכשיו היא תלויה מעל שולחן העבודה שלי, ייתכן שבמקורה צלחת החרסינה עם הציורים של כלבי פו הייתה מיועדת לתלייה על הקיר להגנה. והגנה היא הרי נחוצה תמיד. מפוגרום אודסה ועד פוגרום בארי. 

במדף לידה, ליד צלחת ליל הסדר, שמורים מכל משמר ארבעה ספלי תה יפניים מחרסינה דקה ביותר, קו זהב על שפתם, ידיתם מוזהבת. על פני החרסינה שלהם דוגמאות גיאומטריות מופשטות כחולות, כהות ובהירות, בעיצוב אר-דקו וינאי. שלשה מהם ללא פגם. הספל הרביעי שכנראה נשבר לשניים בתיבה שנסעה במרחקים הגדולים של אסיה, מציג תיקון נפלא במלאכת אומנות שכוחה. שני חלקיו חוברו להם בשלמות באמצעות ארבעה בריחי ברזל קטנים כהים, שנים מימין ושנים משמאל. כשאני אוחז בזהירות בספל הדק המתוקן, מעיין דרך עלי התה הסיני המקומטים הצוללים בנוזל הענברי הרותח, בברק הסדק החוצה את הספל כולו, חש את מגע הברזל המתקן על פני חלקת החרסינה, אני יודע, שוב, שאין שלם מלב שבור. אבל זהו כבר סיפור אחר. 

אריה שמירה מאבן מקדש יונג'י בייג'ין / מקור: ויקיפדיה

ראש כלב שיסה מסוגנן, לוגו המכון המדעי טכנולוגי באוקינאווה / מקור: ויקיפדיה

שימו לב לסימטריה המושלמת של ארבעת הכיוונים 

דמון יפני "שומר האמונה" עם פנים פחוסות ודמיון רב לאריה שמירה - כלב פו - שיסה / התנוחה מזכירה את אחת מתנועות הקרב מתוך הקטה "טקי שודאן" בקרטה האוקינאווי / צילום של פסל עץ מתוך סדרת פסלים "שומרי האמונה" / צילום והדפס משי דוד מיכאלי, 1979 

שיסה עם זנב דמוי שועל / מקור: ויקיפדיה

הספל היפני השבור עם התיקון המופלא 

טיוטת הקדמה - חלק ב עשר הערות על הספר אמנות המלחמה מאת סאן-דזה / על גישת ניהול הכוח / וגם על ישראל הנצורה / דוד מיכאלי / מדף הוצאה לאור, 2023

David Michaeli The Great Game 1993-2002

 

טיוטת הקדמה - חלק ב / עשר הערות על הספר אמנות המלחמה מאת סאן-דזה / על גישת ניהול הכוח / וגם על ישראל הנצורה / דוד מיכאלי / מדף הוצאה לאור, 2023 

1

סאן-דזה אמר כי ''האמנות העילאית של המלחמה היא להשתלט על האויב ללא קרב.'' האסטרטג הטוב צריך להיות מסוגל להכניע את צבא האויב בלי להתעמת אתו, לכבוש את עריו בלי להטיל עליהן מצור, ולכלות את כוחו הצבאי ללא שפיכות דמים.

סאן-דזה ראה את המוסר, התכנון והנסיבות של המלחמה, כגורמים חשובים יותר מן הממדים הפיזיים, והזהיר שליטים ומפקדים שלא להסתמך רק על כוח צבאי צרוף. הוא לא תפס את המלחמה במושגים של נקמה, טבח והרס; האסטרטגיה הנכונה היא לכבוש את הכל שלם, או פגוע בצורה מינימאלית.

מבחינתו לחימה אינה רק התנגשות של גברים חמושים. ''לכמויות בלבד, אין יתרון'' אמר. פרויקט החגורה והדרך הסיני תואם חשיבה זו. ותוכנית ביצוע ארוכת טווח במשך דורות אינה דבר חדש בסין.

2

הסְפַר המונגולי עם גבולה של סין – ''הארץ התיכונה'' היווה דלקת מדממת של מאות שנים שבהן התנגשה התרבות הנוודית באלימות עם התרבות העירונית והחקלאית. לכן נבנתה החומה הסינית הגדולה. מיכאל פראוודין בספרו על ההיסטוריה המונגולית מספר כי בשנת 1570 התקבלה מדיניות חדשה בקיסרות הסינית ונפתח מבצע מדהים ומתוכנן לכמה דורות ומעבר לטווח של תקופת ממשל רגילה, של המרת דת לשבטים הלוחמניים של הערבות משאמניזם לבודהיזם פציפיסטי באמצעות מורים בודהיסטיים מטיבט שייסדו מנזרים והפכו את האמונה הבודהיסטית הלמאית לדת מדינה.

במשך כמה דורות ספורים השתנתה האוריינטציה ממלחמה לפציפיזם והגבול שקט לראשונה מזה מאות שנים. פראוודין מוסיף וכותב: ''זוהי אולי דוגמה יחידה לשימוש בדת להשכנת נטיית שלום בקרב שכן תוקפני ולדיכוי תאוות קרב אצל עם, על ידי החדרה של תורה פציפיסטית תיאטרלית ומוחצנת. קדושים, מפלצות ושדים שיבשו את דמיונו. זו דוגמה לבלימת תרבות מלחמתית על ידי חינוך של לוחמים פוטנציאלים להיות נזירים ופרושים מנשים.'' בסימטריה מרתקת פעלו הסובייטים בתקופת מלחמת רוסיה-יפן כאשר פעלו להפוך מחדש את אותם הפציפיסטים ללוחמניים. ייתכן מאוד כי התפיסות הפציפיסטיות של הניו-אייג' המודרני יכולות להיות כלי אפשרי לעיצוב מדיני ופתרון לטרור וקנאות.

3

עם זאת, סאן-דזה אמר, "על כוח צבאי לפעול כשיטפון. כפי שמים זורמים מן ההר הגבוה אל המישור הנמוך, כך פנה מן המקום החזק כדי להכות במקום החלש. כפי שמים זורמים על פי ערוצי השטח, כך ישיג הצבא את יעדיו על פי מצב האויב לפניו".

אומר סאן-דזה: במלחמה, הגורם היחיד הקבוע הוא השינוי המתמיד. והוא מוסיף: מי שאינו יוזם לרוב מפסיד, ומי שיוזם לרוב מנצח.

מאו-דזה-דונג הוליך את צבא היחפנים שלו כאשר אמונה בוערת בליבם והביס את הצבאות העדיפים של היפנים ושל אדוני המלחמה וההון שלא הצליחו להבין מה קורה להם. חייליו של מאו היו משליכים אליהם בזלזול מעבר לקווים את הספרון הקטן של מאו שהכיל אמרות מ''אמנות המלחמה''.

כמצביא סיני, מאו יישם אינטואיטיבית את דבריו של סאן-דזה. מטרתו היחידה הייתה כיבוש המדינה, מבלי לעסוק בשאלות של התקפה או הגנה. בדומה לסאן-דזה, ועם תחושת בטן של אדם מאזור ספר, הוא ידע כי אין דרך לנצח במלחמה באמצעות גישה סטטית. את המצדדים בעמדה זאת כינה ''שוטים''. האסטרטגיה והטקטיקה שהצליחו במלחמה נגד היפנים, הדגישו את הצורך בתנועה מתמדת על פי ארבע סיסמאות קליטות לשינון וביצוע:

1. כאשר האויב מתקדם, אנחנו נסוגים!
2. כאשר האויב עוצר, אנחנו מטרידים אותו!
3. כאשר האויב מנסה לחמוק מקרב, אנחנו תוקפים!
4. כאשר האויב נסוג – אנחנו רודפים אחריו!

מפקד בשם לי-צ'ינג אמר לאנשיו דברים אלה: ''המהירות היא הדבר החשוב ביותר במלחמה. אסור להחמיץ שום הזדמנות... נופיע באורח בלתי צפוי לגמרי מתחת לחומות עיר בירתו. כפי שנאמר, "כאשר הרעם רועם, אין זמן לכסות את האוזניים". גם אם יגלה אותנו, לא יוכל להמציא בן רגע תוכנית מבצעית נגדנו, ואין ספק כי נוכל לגבור עליו.''

4

הוא ידע להעריך את השפעת המלחמה על הכלכלה והיה כנראה הראשון שהעיר שעליית מחירים ונזק כלכלי הם תוצאת לוואי בלתי נמנעת של כל מערכה צבאית. ''מעולם לא הייתה מלחמה ממושכת שהביאה תועלת לארץ כלשהי,'' כתב.

הוא הצביע על ההשפעה המכרעת של האספקה על הצד המבצעי.

5

הוא דן ביחסים שבין השליט ובין המפקד מטעמו; בתכונות המוסריות, הרגשית והאינטלקטואליות הרצויות של הגנרל הטוב; ארגון, יכולת תמרון, שליטה, שטח ומזג אוויר. אין שום אפשרות להתחמק מהתמודדות עם סוגיות אלו.

בפרק 3, תכנון תקיפה, אומר סאן דזה: שר הצבא הוא חומת המגן של המדינה. אם החומה תמימה ושלמה, המדינה חזקה. אם החומה פגומה, המדינה חלשה. והוא מפרט כי יש שלוש דרכים שבהן שליט יכול לפגוע בצבאו: כאשר ללא קשר למצב הצבאי הוא פוקד להתקדם כשאסור להתקדם, או לסגת כשאסור לסגת. זה נקרא קשירת ידי הצבא. כאשר הוא מתעלם מהסמכות הצבאית ומנהל את הצבא באופן פוליטי, הדבר גורם לתסכול אצל הקצינים. כאשר אינו פועל בהתאמה לנסיבות ומכתיב משימות לא מותאמות, הדבר מעורר חשדנות אצל הלוחמים ומערער ביטחון בצבא. וכך, הוא מוסיף, אם הצבא חשדן עם ביטחון מעורער, שליטים שכנים יגרמו בעיות. ומוסיף אמרה, ''צבא מבולבל מאבד את יכולתו לנצח''.

6

סאן-דזה רואה בתכנון מדוקדק, המבוסס על מידע בדוק על האויב, את הכלי הראשי להכרעה צבאית. הצבא החמוש הוא הכלי הסופי להנחתת מכת המחץ על אויב שהוחלש זמן רב לפני כן באופן יזום ומתוכנן באמצעות הפצת מידע מטעה לניתוק האויב מבני בריתו. שיחוד והשחתת בעלי תפקידים, יצירת בלבול וחוסר אמון באמצעות הסתה ופלגנות, גיוס מרגלים בכל מקום אפשרי לקבלת מידע מפורט על כל רמות האויב ושימוש במידע זה לתכנון התקפה. ס.ב. גריפית שתרגם את הספר לאנגלית מספר במבוא המעולה שכתב כי פיקוד הצבא האדום דגל בדעה כי לפני הניצחון ''יש לעשות הכנות מתאימות במחנה האויב כך שהתוצאה תוכרע מראש''. ובפרפראזה על סאן-דזה, ''הצבא המנצח תוקף ארץ מובסת הסובלת מדה-מוראליזציה.''

7

מבחינה זאת בית הספר של המיליטריזם האיסלאמי הנוכחי מאמץ מסרים ודרכי פעולה רבות מדרך חשיבה זו ורואה את עצמו כנציגה האותנטי של אסיה הגדולה במאבק נגד המערב השבע, האדיש והמפולג לדעתו. מאחורי פלוגות המחץ של השיעים, ומאחורי טהראן הרואה עתה את עצמה כשליטת המחוז המערבי העולה של מרחבי אסיה, נחבאות בין הקלעים דמויות ורוחות הענק של סין ורוסיה ופרשנותן לגלובליזציה כאשר הן רואות באסיה את המתווים של האימפריה המונגולית לשעבר: הארץ התיכונה – סין ובנותיה כמרכז העולם, מחנה הזהב – כל תחום השליטה הרוסי, וקיסרות האילחאנים – כל מערב אסיה עד לים.

8

מלחמת 2023 היא מערכה אחת מתוך מצב מלחמה מתמשך של האסלאם הקיצוני כדת פוליטית ומבצעית מול העולם שאינו אסלאמי. היערכות הכוחות הגלובלית דומה במידה מסוימת לימים טרום מלחמת העולם השנייה. זהו משחק גו עולמי שבו המזרח והמערב בודקים את חלוקת העולם. כמו תמיד, אינטרסים מסחריים רוכבים על גב דרקון ג'יהדיסטי זה ומהמרים על מקורות ונתיבי אנרגיה.

הגורם שלא היה קיים בתקופת מלחמת העולם השנייה, הוא קיומה של מדינת ישראל.

גורם נוסף שלא היה קיים בתקופת מלחמת העולם השנייה, הוא אסטרטגיית הכנה שיטתית וארוכה של השפעה על האוכלוסייה המערבית באמצעות אידיאולוגיה, השגת דומיננטיות בארגונים בינלאומיים, מימון אוניברסיטאות, שימוש בפליטים, המשגה באמצעות רשתות חברתיות, וסוכני טרור פעילים במערב.  

עבור האסלאם הקיצוני, היהודים הם יעד להשמדה דתית, ובמערך הגלובלי הם נציגי המערב שיש לדחוק אותו. בנוסף, ערבים רבים תושבי ישראל הפכו בפועל לישראלים עם הערכים ההומניסטיים והמערכתיים של מדינת ישראל ומתוכם גם יש רבים שהחליטו על שותפות גורל עם המדינה. המשמעות היא סוג של המרה תרבותית לערכי הקידמה הנתפסת כבגידה באסלאם הקיצוני.

עבור המערב מדינת ישראל היא עוגן הומניסטי ומערכתי, חלק מסימון הגבול העולמי בין המערב למזרח ומעוז השומר על אינטרסים מערביים במזרח ובים התיכון.

מבחינה טקטית, מעצם תחילת קיומה כמדינה בשנת 1948, מדינת ישראל היא עיר נצורה המנהלת מלחמת הגנה סטטית ורציפה במערכי מצור מקומיים וגיאופוליטיים בעצימות משתנה.

9

קבלת החלטות בשטח, ניהול אילוצים ועמידות בפני הטיות של מצבים חברתיים וגופניים, מחייבת תכונות של מוסר, שכל ישר, ניקיון רגשי, יצירתיות רציפה, יוזמה, תעוזה, יכולת הימור ותחושת בטן של "הנכון". סאן-דזה מפגין את כל התכונות האלו בדבריו. מנהל טוב הוא אמן. ועל פי פתגם זן, אמן טוב אינו משאיר עקבות. ועל פי סאן-דזה, כאן בפרק 13, הייה מתוחכם, הייה לא מורגש.

10

בסופו של דבר החרב חותכת את הקו המפריד בין חיים. בשטח ובאמנות המלחמה אנו פוסעים על קו זה. לחימה היא עניין גורלי למדינה, מקום של מוות וחיים, הדרך לקיום או אבדן, חובה להשגיח עליה. סאן-דזה, פרק 1, משפט ראשון.

 

טיוטת הקדמה - חלק ב עשר הערות על הספר אמנות המלחמה מאת סאן-דזה / דוד מיכאלי / מדף הוצאה לאור, 2023

 

 

על החומר של הנפש: הבסיס המטפיסי של העצמי המורחב (9) On the Matter of the Mind

Flower 7. Israel. Photo by Steven Moore

איירין בלום, על החומר של הנפש: הבסיס המטפיסי של העצמי המורחב
Bloom, Irene, "On the Matter of the Mind: The Metaphysical Basis of the Expanded Self."
מאנגלית: גדי ישי

קונפוציוס ומנציוס על הנפש – המשך (9)

(299) כאשר הוא מדבר על תפיסת האדם כ- "הוויה אוטונומית לחלוטין אשר לרשותה עומד כושר פנימי ומכריע... לבחור בין אלטרנטיבות אמיתיות," הוא מעלה כבסיס להשוואה לא את תפיסת הרצון היוונית או הרומאית אלא את התפיסה הנוצרית המאוחרת יותר. רעיון זה לא היה ידוע לאפלטון, לאריסטו, לסטואים, ואף לנוצרים המוקדמים. במקום לראות את המחויבות הקונפוציאנית למנהגים הטכסיים כחלופה להתעניינות בחיים הפנימיים או כחקירתם – זה נושא הפרשנות הנתון ביסוד חיבורו של פינגרט – ייתכן כי נכון יותר לגשת לבעיה מההיבט ההיסטורי. כאן יש להכיר בכך שהעניין בחיים הפנימיים התפתח בסין, כמו במערב, במשך זמן ותוך כדי דיונים ארוכים על טבע האדם ויחסיו עם האינסופי (infinite). במערב הייתה השפעה מכרעת לזרימה המשותפת של שתי המסורות, הלטינית והנוצרית. בסין, במידה דומה, השאלות החודרות ביותר ביחס לטבע הנפש הופיעו מתוך העימותים ויחסי הגומלין בין הקונפוציאנים והבודהיסטים שהגיעו לשיאם במשך המאות האחת-עשרה והשתים-עשרה במסגרת המסורת הניאו-קונפוציאנית.

ההמשך: כל זה לא מיועד לפקפק בחשיבות הערותיו של פינגרט