על החומר של הנפש: הבסיס המטפיסי של העצמי המורחב (9) On the Matter of the Mind

Flower 7. Israel. Photo by Steven Moore

איירין בלום, על החומר של הנפש: הבסיס המטפיסי של העצמי המורחב
Bloom, Irene, "On the Matter of the Mind: The Metaphysical Basis of the Expanded Self."
מאנגלית: גדי ישי

קונפוציוס ומנציוס על הנפש – המשך (9)

(299) כאשר הוא מדבר על תפיסת האדם כ- "הוויה אוטונומית לחלוטין אשר לרשותה עומד כושר פנימי ומכריע... לבחור בין אלטרנטיבות אמיתיות," הוא מעלה כבסיס להשוואה לא את תפיסת הרצון היוונית או הרומאית אלא את התפיסה הנוצרית המאוחרת יותר. רעיון זה לא היה ידוע לאפלטון, לאריסטו, לסטואים, ואף לנוצרים המוקדמים. במקום לראות את המחויבות הקונפוציאנית למנהגים הטכסיים כחלופה להתעניינות בחיים הפנימיים או כחקירתם – זה נושא הפרשנות הנתון ביסוד חיבורו של פינגרט – ייתכן כי נכון יותר לגשת לבעיה מההיבט ההיסטורי. כאן יש להכיר בכך שהעניין בחיים הפנימיים התפתח בסין, כמו במערב, במשך זמן ותוך כדי דיונים ארוכים על טבע האדם ויחסיו עם האינסופי (infinite). במערב הייתה השפעה מכרעת לזרימה המשותפת של שתי המסורות, הלטינית והנוצרית. בסין, במידה דומה, השאלות החודרות ביותר ביחס לטבע הנפש הופיעו מתוך העימותים ויחסי הגומלין בין הקונפוציאנים והבודהיסטים שהגיעו לשיאם במשך המאות האחת-עשרה והשתים-עשרה במסגרת המסורת הניאו-קונפוציאנית.

ההמשך: כל זה לא מיועד לפקפק בחשיבות הערותיו של פינגרט