על החומר של הנפש: הבסיס המטפיסי של העצמי המורחב (19) On the Matter of the Mind

Flower 14. Israel. Photo by Steven Moore

איירין בלום, על החומר של הנפש: הבסיס המטפיסי של העצמי המורחב
Bloom, Irene, "On the Matter of the Mind: The Metaphysical Basis of the Expanded Self."
מאנגלית: גדי ישי

כדי לקרוא את המאמר מתחילתו יש לגלול לאחור לרשומות קודמות אל הפוסט הראשון של המאמר (יום חמישי 13 מרץ 2008)

השגות על מושג הנפש באסכולת צ'נג-ג'ו בתקופת סונג – המשך (19)

את המחשבה הקונפוציאנית ביחס לאדם מאפיינת באופן מובהק הוודאות ביחס לשלמותו הטבעית של האדם ותקופת החיים הבלתי-נפרדת. כלומר, בקונפוציאניזם, המטפיסיקה של האדם, תוך הימנעות ראויה לציון מדואליות נפש/גוף או הכרה/רגש, הצטרפה אל התפיסה ההיסטוריסיסטית הסינית, ונטייתה לקבל את מעגל תקופת החיים האנושית הטבעית והרגילה כמשמעותית הן בפני עצמה והן כחוליה מקשרת בין דורות קודמים ועתידיים. אולם חוסן התפיסה הסינית לא עמד בפני הזעזוע שהביאה הספקנות הבודהיסטית ביחס לתנאי האחדות האישית. הגוף הפיסי, אשר התקבל כנתון טבעי, ספג מידה של חוסר טוהר, התמותה הבלתי נמנעת שלו נראתה כאזהרה לקלישות ושבירות היחסים בין מרכיביו. הנפש אותה הקונפוציאנים כיבדו כאדון האדם, הפכה לקורבן אפשרי להטעיות ואשליות, גם אם ראו בה גורם אשר בסופו של דבר בו תתגשם ההארה לאמת הריקנות. מסגרת הזמן ההיסטורי נתגלתה כאשליה, ועם תורת הקרמה, החלו להטיל ספק אף בנוגע לאפשרות "לעבור בדרך זו ולו רק פעם אחת."

ההמשך: השגות על מושג הנפש באסכולת צ'נג-ג'ו בתקופת סונג