גלות, מסע, בחירה - הכשרת מטפלים באמצעות השטח - סמינר הקיבוצים

בשעה טובה אנו שמחים להודיע על פתיחת המסלול הדו-שנתי לשנת תשע''א 2010-2011, להכשרת מטפלים בשטח בניהולו של דוד מיכאלי, ובהשתתפותם של ניר גור, חברי צוות שביל ומרצים אורחים.

התוכנית שואפת להעביר את מירב הידע המעשי, התיאורטי והפילוסופי שנצבר במסעות הארוכים של השנים האחרונות ושל סמינרי ההישרדות משנת 1995 במדבר יהודה ובנגב עם קהלים מקצה הרצף בדגש על מנהיגות, ניהול משברים, יחסי אנוש ותפיסה סביבתית.

התוכנית מיועדת לעובדים סוציאליים, לקציני מבחן, למטפלים ומדריכים בחינוך הפורמאלי והבלתי פורמאלי, המעוניינים להכשיר עצמם לתחום הטיפול בעזרת השטח. למדריכי מטיילים, אנשי החברה להגנת הטבע, רשות שמורות הטבע, כמו כן מיועדת התוכנית גם לבעלי תארים ותפקידים המעוניינים להשתלם במנהיגות, בניהול משברים, ביחסי אנוש ובתפיסה סביבתית.

התוכנית בחסות עמותת ענ''ב, ועמותת דרך לוטן.


דוד מיכאלי יפגוש סטודנטים ונרשמים בתאריכים 12 לספטמבר, יום א, ו 19 לספטמבר יום א, בבנין ללימודים מתקדמים, חדר 304 בשעה 11:00. אפשר לפנות בטלפון 0509113299

הרשמה דרך האתר, טלפונית או במשרדי סמינר הקיבוצים. מספר המקומות מוגבל. אנא הזדרזו להירשם.

ליצירת קשר והרשמה:
מחלקת הרישוםא'-ה' 08:00 - 17:00
03-6901200
smkb@smkb.ac.il


לימודי תעודה, תכנית דו – שנתית להכשרת מטפלים באמצעות השטח

התוכנית שואפת להעביר את מירב הידע המעשי, התיאורטי והפילוסופי שנצבר במסעות הארוכים של השנים האחרונות ושל סמינרי ההישרדות משנת 1995 במדבר יהודה ובנגב עם קהלים מקצה הרצף בדגש על מנהיגות, ניהול משברים, יחסי אנוש ותפיסה סביבתית.

רכז התכנית: דוד מיכאלי
בצוות המורים: דוד מיכאלי (פילוסופיה בתנאי קיצון), ניר גור (הישרדות וטיפול שטח), רון בן דור (ייעוץ ארגוני והנחיית קבוצות), ישראל אלטמן ( עבודה סוציאלית שיקומית), עמית שריג (נוער בסיכון), שאול לב (ארגון והנחייה), שי גטריידה (חינוך מיוחד וטיפול שטח), יעל טל (קרימינולוגית וטיפול שטח), זיו שילוח (צילום ותיעוד). מרצים נוספים: ד"ר אורן גור (פסיכולוג קליני), יקירה לוי (נשים בסיכון), מרצים אורחים.

התוכנית בחסות עמותת ענ''ב, ועמותת דרך לוטן.

מטרות התכנית
1. הכשרת מטפלים: לימודי טיפול, הנחייה, מנהיגות, ניהול שטח, ניהול משברים והתערבויות שטח באוכלוסיות של נוער ומבוגרים, נורמטיביים ומקצה הרצף.
2. הכרת גורמים פיזיולוגיים, סביבתיים, חברתיים ותרבותיים המשפיעים על קבלת החלטות בשטח ובזמני משבר.
3. הכרה דרך התנסות של החוויות הסובייקטיביות של הנחשפים לשטח, של חווית החניכה ושל גישת הלמידה החווייתית.
4. שיטות טיפול ודרכי התמודדות עם מצבי שטח שונים ומשברים של הפרט והקהילה במישור הבין-אישי, החברתי והתרבותי דרך ספרות, הצגות מקרה, דיונים והתנסות.
5. הכרת תקנים של המסע האקולוגי ושל גופים מוסדיים ומשרדי ממשלה למסע הטיפולי ולשטח.

התוכנית מחייבת קריאת ספרות מרובה, כתיבת עבודות וסמינריונים בשטח.

התוכנית מיועדת

התוכנית מיועדת לעובדים סוציאליים, לקציני מבחן, למטפלים ומדריכים בחינוך הפורמאלי והבלתי פורמאלי, המעוניינים להכשיר עצמם לתחום הטיפול בעזרת השטח. למדריכי מטיילים, אנשי החברה להגנת הטבע, רשות שמורות הטבע, כמו כן מיועדת התוכנית גם לבעלי תארים ותפקידים המעוניינים להשתלם במנהיגות, בניהול משברים, ביחסי אנוש ובתפיסה סביבתית.

מתכונת כללית
תכנית דו-שנתית, בהיקף של 280 שעות לימוד + 150 שעות התנסות + 150 שעות פרקטיקום מלווה בהדרכה. לימודים עיוניים מלווים בהכשרה מעשית. השיעורים יתקיימו בכיתה בצד פעילויות שטח ומטלות בארץ ובמדבר. מסיימי התכנית שיעמדו בכל החובות, יקבלו תעודה מטעם סמינר הקיבוצים.
תנאי קבלה
· אוריינטציה וחיבור לשטח
· הכרות כלשהי עם אוכלוסיות בסיכון
· ראיון קבלה

תהליך קבלה
הרשמה וראיון אישי

תכנים שנה א'

מבוא לפסיכולוגיה,פסיכולוגיה התפתחותית, פסיכופתולוגיה, אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים.
פילוסופיה בתנאי קיצון, תפיסת סביבה, התנהגות שטח, הכרות עם התערבויות שטח טיפוליות, ניווט והישרדות, התנסות בפעילויות שטח, ניהול מסע, ניהול מצבי חירום, תהליכי הנחייה ועיבוד.

מתכונת שנה א'

לימודים בהיקף של 168 שעות + 75 שעות התנסות + 60 שעות פרקטיקום. יום לימודים בשבוע, ימי השטח יתקיימו במהלך הסמסטר במתכונת מרוכזת (נתון לשינוי). המעבר משנה א' לשנה ב' מותנה בעמידה במלוא חובות הקורס (דרישות התנסויות ופרקטיקום)

זמני הלימוד: יום ה' בשבוע

סמסטר א' 19:15-10:15
סמסטר ב' 21:00-8:30

סמל 3121/1

תכנים שנה ב'
פסיכותרפיה, גיאוגרפיה, מיומנויות שטח, אתגרים ומצבי קיצון, מזג אויר, ניהול משברים, הדרכה: יציאה לשטח הלכה למעשה, תכנון ובניית תכנית שנתית. בשנה זו יתנסו הסטודנטים בתכנון והפקה של פעילויות שטח מורכבות.

מתכונת שנה ב'
לימוד בהיקף של 112 שעות + 75 שעות התנסות + 90 שעות פרקטיקום.בסיס של יום לימודים עיוני בשבוע.
ימי השטח יתקיימו במהלך הסמסטר במתכונת מרוכזת (נתון לשינוי).

בוגרי הקורס זכאים להצטרף למסע טיפולי במדבר-התנסות בתנאי אמת, ללא תוספת תשלום.
סמל : 3125

התוכנית בחסות עמותת ענ''ב ועמותת דרך לוטן

ספר חדש / מכת חום / דוד מיכאלי / מדף בית הוצאה לאור

אנו שמחים להודיע על הוצאתו לאור של הספר "מכת חום"

מילות מפתח: הלם אקולוגי, תזונה, אקלום, חברת שפע, מקצבים, ליבת הגוף, תעוקת חום, הרטבה.

היה היה איש, יוסף שמו. / אגור שיף

היה היה איש, יוסף שמו.

מאת: אגור שיף

בעצם אני יודע מעט מאד על יוסף מייסנר, בעלה הראשון של אימי, האיש שבמותו המטופש ציווה לי את חיי.
הוא נולד, אני משער, בשנת 1913 או 1914 לסוחר תכשיטים ברלינאי. לא ידוע לי על ילדותו דבר מלבד העובדה שזכה לחינוך דתי בנוסח יהדות גרמניה של תחילת המאה ה-20. כלומר, עם הנחות פה ושם. בכל אופן הרביצו בנער יוסף מספיק תורה כדי שיהפוך ברבות הימים לקומוניסט. הוא הגיע לפלשתינה ב-33' כחלוץ משפחתי. אביו, אימו ואחותו הצעירה, קלר, הגיעו לפלשתינה ארבע או חמש שנים אחריו. היכן רכש את העברית הנפלאה שלו? איך הצליח להשתלט באופן מרשים כל כך על השפה הערבית הפלסטינית?
אבל מה שיותר חשוב: מתי ואיך התאהב באווה קוכהיים, חברתה הטובה של אחותו קלר?
אני יודע שכשנפגשו שוב בפלשתינה, יוסף כבר היה סטודנט ותיק למזרחנות באוניברסיטה העברית שעל הר הצופים בירושלים. נדמה לי שלמד לתואר שני. אולי כבר התקדם לעבר הדוקטוראט. בשנות חייו האחרונות, שקד על פרויקט מונומנטאלי: המילון הראשון לערבית פלסטינית מדוברת.
אווה הייתה עולה חדשה. היא הייתה צעירה מאד, בת 20 או 21 , לא יפה אבל חיננית וקוקטית. הוא היה גבוה, בעל עיניים ירוקות, וחוטם נשרי. יפה תואר, בעצם. יש לי תמונות שלו. שלהם ביחד. תלתליה בקושי ליטפו את סנטרו.
מתי נישאו?
הוא התגייס לצבא הבריטי. האם נשארה נאמנה לו? אחר כך חזר לירושלים ונעשה פעיל בקבוצה קומוניסטית קטנה. מה עוללו? על שום מה נזרק ל"קישלה" לארבע חודשים? האם קינא לה כשנודע לו שפיתתה את רס"ר המשמר כדי שתוכל להבריח לתוך הכלא פירות וספרים? ואולי בכלל הפיק תענוג אינטלקטואלי מהישיבה בבית הסוהר שבו ליקט עוד ועוד מלים ערביות למילון שלו?
ערב אחד, בחורף 46' , הסיק את דוד המים, התפשט ונכנס לאמבטיה. החלונות היו אטומים בגלל הקור שבחוץ ותוצר בערת העצים, גז רעיל חסר ריח שנקרא פחמן חד-חמצני, מילא את חלל החדר הקטן . יוסף מייסנר נשם את הרעל, התנמנם, נרדם, ושקע לתוך שנת נצח.
אווה לא הצליחה לפתוח את הדלת שהייתה נעולה מבפנים – כך סיפרה לי כעבור ארבעים שנה. השכנים עזרו לה לפרוץ. הם מצאו את בעלה המת ערום באמבטיה. המים עוד היו חמים.
יוסף מייסנר נקבר בהר הזיתים. אווה המאושרת עוד הספיקה לעבוד ב"רויטרס" ברחוב פרינסס מרי ולראות איך המלחמה ניצתת בירושלים. כמה חודשים אחר כך מת אביה, דוקטור ליאו קוכהיים . הדאגה לבתו היחידה שמתגוררת בירושלים ההולכת וניטרפת, התישה את ליבו.
הסיפור המשיך כמובן, ויוסף מייסנר, הגיבור שעזב בפרולוג, נשתכח וכוסה בשכבות אפורות של זמן.
והנה לפני שבועיים, בנסיבות מצערות של מוות אחר, פתחה אחותי ארגז מסמכים שבו מצאה מחברת ישנה ובה תרגום שעשה יוסף מייסנר לשירו של גתה "גלגול הצמחים" ושאותו הקדיש לאשתו. כלומר לאווה. כלומר לאימי. אני מניח שזה תרגום שיוסף באמת עשה בעצמו. קיימת כמובן האפשרות שמישהו אחר תירגם, ויוסף רק העתיק. אבל סביר יותר שזאת עבודתו שלו. אותות המאמץ המחקרי שלו בשפה העברית ניכרים כאן, והעבודה אינה עבודתו של מתרגם מיומן. בכל אופן, ברור שלמתרגם חסרה הערכה נכונה של משקלים וקצב ובעיקר של צלילי השפה העברית. ובכלל, יתכן שליוסף מייסנר כלל לא היה כישרון מיוחד לתרגום. הוא ידע עברית היטב כמובן, וגרמנית הייתה שפת אימו. אבל יש משהו חלול ולא לגמרי מתנגן, בשורותיו העבריות של מייסנר. אני מקווה שתסלחו לו. זה היה כנראה אחד מניסיונותיו הראשונים לבחון את האסתטיקה של השפה. אם היה זוכה להמשיך בחייו בוודאי היה משתכלל ומשתפר ולומד להשמיע את המלודיה המיוחדת של השפה הזאת. אבל אני מרשה לעצמי להתפעל מעצם הניסיון מבלי לבחון את התוצאה. אני מרשה לעצמי להתרשם מהניקוד המדויק. ואפילו מכתב- היד העדין.
וכמובן אני לא יכול שלא להעלות במוחי את תמונתו של יוסף מייסנר, חייל בצבא הבריטי, יושב על ארגז תחמושת ריק במחנה אוהלים בשולי אלכסנדריה, על בירכיו ספר מרופט, כרוך עור, של שירי גתה, ושלל דפים שעליהם הוא רושם בעפרון את השורות המתורגמות.
ובכן הנה השיר כפי שהעתקתי אותו, (ללא ניקוד ובתיקוני כתיב מלא הכרחיים) מהמחברת העטופה וורוד שנשלחה מיוסף לאשתו אווה מייסנר בירושלים:

"גלגול הצמחים"
Metamophose der Pflanzen
Von
J.W. von Goethe
לאשתי – ידידתי
יוסף
אלכסנדריה, במאי 1945

עמוד 1 –

הן נבוכות, האהובה, למראה הסוגים האלף,
ערב פרחים פזורים על פני משרעי הגִינה:
מה רבים השמות נקראים להם, שם רודף שם,
צליל אחר צליל כנלעז יעלה ויבוא באזנך.
כל הצורות תִדָמֵין, אך אחת לא תשווה למשנה;
אין זאת כי אם יש כאן כלל המורה על החוק הנסתר,
על חידה קדושה. מי ייתן, הידידה הנחמדת,
לך אוכל להצליח פָרֵש מה פשר- דבר!
צאי-נא עתה וראי בהתהוותו של הצמח,
איך יונהג ואט-אט ייווצרו בו ניצן ופֶרי.

עמוד 2 –

מן הזרע הוא התפתח, כאשר האדמה
אל החיים תשלחו חרישי מחיקה המפרה,
תפקידנו לחסד האור הקדוש והנע
כל עודו באִבו ואינו כי-אם נבט כה רך
כוח בזרע רדם, וכעין הדמות המוקדמת
נחו, סגורים תוך עצמם, מתכנסים בתיקם,
שורש, עלה והנבט, צורים למחצה בלא צבע;
כן הגרעין ישמר ביָבשם החיים השלווים,
מעלה ישגה וישאף בבטחו בלח הענוג,
כך ירים ראשו והנהו יצא מתחומו של הלילה.

עמוד 3 –

אך חזיון פשוט ישֻווה לגילוי הראשון,
אין זה כי אם גם בין הצמחים יצוין הילד
נצר חדש חדש מיד לו יקום ובשגבו יחדש,
פקע על פקע יוסף, את היצור הראשון
הן לא אותו יצור עצמו כי גוונים מרובים
עם הישלמו ייווצר העלה הנוסף לעלה,
הן מורחב ומובלט יותר, חלקיו וקצוָויו
זה מזה מובדלים, שהיו מאוחים עוד ברחם
כה הוא יגיע ראשון לשלמות עליונה הנועדת,
זו השלמות שתתמיה אותך במין זה או רעהו.

עמוד 4 –

רב צלעות ופצלים, על פני שטח שגיא ומדושן,
שפע הנצר נראה לך בלתי מסויג ואין קץ לו.
כאן הטבע, אולם, יעצור בחוזק-ידיים
את הבריאה ויַטָה בעדינות על פני המושלם.
זרם הלשד אז יזרים בצמצום ויצר התאים.
תכף ניגלה ביצור פועלו של שינוי מעודן.
חרש יסוגו מגדול קצוותיו השגים של הנצר,
הן תתקרם אלי יתר מליאוּת גם שדרת הקנה.
כן הגבעול הענוג יחסר העלים חיש ישגב,
אז יצור-פלאים ימשוך את לבב כל רואהו.

עמוד 5 –

במעגל מסביב יתיצב העלה הקטן
הן מספר לו ולא ייספר, מול עלה הדומה לו.
אומר יגמור הגביע הפך, המאוסף על הציר,
שלל צבעים ישלח כתריו לדמות עליונה.
זה הדרו של הטבע, רם ושגיא חזיונו,
טור אלֵי טור יגלה לך , תא מדורג עֲלֵי תא.
הן מחדש תתמהי מדי נוד בַּגבעול הפרח
על הרקמה הדקה של העלים החולפים.
אך הפאר מבשר את הבריאה המחודשת;
הן העלה המגוון חש את היד האלוהית,

עמוד 6 –

כווץ- יתכווץ חיש מהר; הענוגות בצורות
שתיים-שתיים תחתורנה אל האיחוד כמיועד.
באמונה ובהוד יעמדו הזוגות זה מול זה,
רב מספר הסדורים סביב המזבח המקודש.
הימֵן קרב ויגָל, ריחות ניחוח אדיר,
בושם ערב, משיב-נפש, יריקו לכל מסביב.
זעיר פה עתה יתוֹסוּ מיד נבטים אין מספר,
חך אימהי של פירות מתפיחים יעטפם ברוך
כאן הטבע יסגור את טבעת חוקי הנצח
אך טבעת שנייה מיד תאחז בקודמת

עמוד 7 –

אין זאת כי-אם למען תארך השלשלת לעד,
כלל היקום כהַפְּרט בכולם יתקיימו החיים.
שאי עתה, האהובה, את עינך להמון המגוון,
לא עוד יוסיף לבלבל ולטשטש את רוחך הנבוכה.
הן כל צמח בשר יבשר לך חוקים לא יעבורו,
הן כל פרח ירים את קולו וידבר אליך
כאן אם תוכלי פענח אותות האלה הקדושים
הן תכירים גם בכל המקומות לא שונתה תליתם:
זחל יהי מהסס בזחלו, הפרפר יחפז –נא,
את הצורה המיועדת אנוש היוצר ישנה.

עמוד 8 –

הוי, זכור גם זכרי איך מגרעין-הכרות
בָּנו צָמַח אט-לאט נועם הרגל הדדי,
וידידות נגלתה ופרצה בעזוז מקרבנו,
איכה אמור סוף-סוף הוליד ניצנים ופירות
נא זכרי מה רבות ושונות ומשונות הצורות,
הנפתחות ושאולות מהטבע לרחש-לִבֵּנו!
יום זה שמחי בו שמוח! האהבה הקדושה
אל פריה העליון של תמימות הדעות תעפיל,
פרי של שווי השקפות, למען הזוג יתאחד
תוך הסתכלות הרמונית ימצא העולם הנשגב.

עפעפיים / דבי עשב

כשהעפעפיים צונחים אט-אט והחוטים הדקיקים מתהדקים אל המרכז אני מציירת מפה חדשה ומעיפה אותה אל שמים כהים.

בין יקיצה ליקיצה המפה משתנה: זה הזמן שאוזניי קשובות - ובהיפתח השערים, צילם אוסף את כל הקווים המפריעים, את ייאוש החומות המקיפות, הרוח פורמת את המרחב ומטילה מעט ממני מעט מן המקום -

כי רק התמצית עוברת אל מקום ההתחברות והנקודות מתלכדות אל חוט השני שקשרתי לחלון.

שיוכלו המרגלים לגשש דרכם מסמטאות אפלות אליי - זונה של חזיונות אל נהרה קורנת מדמיון חסר שחר - הוא הוא השחר המקיץ השכם והערב והשכם ההודף ללכת הלאה, הלוך וצעוד, דוחף קדימה את דברי השיר עד תום.

עושר / דוד מיכאלי

ידידתי היקרה
ראי איזה עושר נדרש כדי לכתוב שיר
זמן פנוי ללא גבול
גימוד כל מה שנחוץ ומעשי לנקודה זעירה בשוליים
הגדלת העלה הבודד שמתבוננים בו
לעולם מלא על עורקיו וורידיו
אנוכיות טהורה כל כך עד שהיא הופכת
ליקום
והחוצפה לשכוח ממנו
יכולת להתענג ללא גבול על התוצאה
הבוז העמוק לכל אלו שלא
כח קפריזי לשמוט את היצירה
ללא נקיפת לב
הציפייה לפרשת אהבים חדשה, פרועה
וחסרת אחריות לחלוטין. אולי עם
אבן קטנה, או ענן.

שימו לב, כאשר מדברים איתנו על חוות גז / ניצן מיכאלי

שימו לב, כאשר מדברים איתנו על חוות גז בעצם מדברים על מפעל פטרוכימי מלא הכולל:סדר גודל התחלתי של 200-250 דונם, ארובות נישוב ולפידים בגובה עשרות מטרים, צנרת בלחץ גבוה, מיכלי אחסון של 60 מטר קוטר ו-50 מטר גובה, מיכלי איחסון חומרים מסוכנים אחרים, ריח וזיהום שיגיעו עד עשרות קילומטרים מהמפעל, תנועה ערה של כלים כבדים לשינוע גז מסביב לשעון. כלומר, אם תקום באזור חוות גז הוא יהפוך לאזור סיכון של אסון המוני של הרעלת גז (ללא ריח), חנק, שריפות ופיצוץ, יהווה מטרה להפגזות בזמן מלחמה או אירועי טרור, משאיות המובילות חומרים מסוכנים יגדשו את כבישי האיזור, האויר ברדיוס של עשרות קילומטרים יהפוך למזוהם ולמזיק לנשימה ועוד........אנו מאמינים שהאלטרנטיבה השפויה היחידה היא הקמת המפעל בלב ים רק כך תוכל מדינת ישראל ליהנות מההטבות שמציעים מאגרי הגז הללו, ללא פגיעה בבריאות עשרות אלפים מתושביה , וללא סיכון חיי מאות אלפים מהם!.--

ניצן מיכאלי

דוא"ל:

nitsan.michaeli@gmail.com

אתר ספרי בארי לונג:

www.barrylong.co.il

על מדף בית הוצאה לאור - מסעות בין שירת התנועה לשירת המדבר

מדף - בית הוצאה לאור עצמאי המתמחה בספרות, שירה, אמנות ותפיסה. ההוצאה הוקמה בשנת 2002 על ידי המשורר והאמן דוד מיכאלי.

ההוצאה מפרסמת יצירות בעלות אופי ייחודי – החל משירה ופרוזה, דרך ספרי אמנות ועד לספרים העוסקים בסביבה, תנועה, וטיפול שטח במיוחד סביב תפיסת המדבר כמרחב טיפולי.

לאורך השנים רקמה ההוצאה רשת תוכן הכוללת את הבלוג "כתוב" לאמנות, שירה וספרות, הבלוג "השטח הפסיכואקטיבי" ליחסי אדם וסביבה וטיפול שטח, ערוץ יוטיוב עם מוזיקה ווידאו-ארט, ושיתוף פעולה הדוק עם "המכון ללימודי שטח". 

מדף הוציאה לאור קלאסיקות מתורגמות כמו "דלתות התודעה" מאת אלדוס האקסלי ו"אני הוא זה" מאת ניסארגדתה מהאראג', עיונים מרחביים וחברתיים כגון "שטחים מגויסים" מאת עמירם אורן, "טכנומיסטיקה" מאת עידו הרטוגזון, "יש חדש במערב" מאת אורי לוטן,  היסטוריוגרפיה ומחשבה של אמנויות לחימה כמו "נמר בהיר דרקון אפל" מאת אבי מוריה, את טרילוגיית ספרי המדבר וטרילוגיית השירה ההוראתית של התנועה מאת דוד מיכאלי, שירת מחאה "אב 2023" ושירת הייקו דוקומנטרית של יומן החטופים "מנהרות לילה" שהופקה כיצירת וידאו-ארט.

חפשו אותנו באתר מנדלי מוכר ספרים ברשת  

שתי קבוצות ספרים תופסות מקום מרכזי ב"מדף" – האחת עוסקת בתנועה ותודעה, והשנייה מוקדשת למרחב, תפיסה וטיפול.

הקבוצה הראשונה היא טרילוגיית התנועה – חיבורים ותרגומים של שירה הוראתית על תודעת התנועה.

1. הערות זמניות על תנועה (1997): הערות המורה - יצירת היסוד הראשונה של ההוצאה המגדירה את הפילוסופיה של התנועה והגוף דרך שירה הוראתית.
2. כתבי המופת, טאיג'י צ'ואן ג'ינג (2005): תרגום מוער וייחודי מסינית של כתבי המופת של הטאיג'י, המנגיש את עקרונות הפעולה והתנועה באמנות הלחימה.
3. תשעת נקבי הפנינה (2017): המשך מאוחר של הערות המורה - יצירה של שירה הוראתית, המעמיקה ברובד המטפורי והמעשי של המפגש, הגוף וההכרה.

ונוסף להם עיון היסטורי מעמיק:

4. נמר בהיר דרקון אפל / אבי מוריה (2018): מחקר היסטורי הבוחן את אמנויות הלחימה הסיניות בראי התרבות, ומספק רקע וציר זמן תקופתי, יישומי והגותי על אמנויות הלחימה.

האופן שבו הספרים הללו משלבים בין שירה הוראתית, פילוסופיה ומחקר תרבותי הופך אותם הלכה למעשה לטקסט-בוק (Textbook)  של מקצועות התנועה, הגוף והמפגש בארץ. הם מציעים תשתית מושגית, הגותית ומעשית עמוקה שמלווה את המורה והמתרגל לאורך שנים.

הקבוצה השנייה היא שבעת ספרי השטח - מסות, תיעוד, מחקר, הרצאות ושירה על המרחב הפתוח והקשר בין סביבה לטיפול. 

1. זמן המדבר (2000): ספר המעגן מושגית ופרקטית את התפיסה והמפגש של האדם עם מרחב המדבר, ומניח את התשתית לאוריינות הסביבתית.
2. גלות, מסע, בחירה - טיפול דרך שטח (2007): ספר שיצא בשיתוף עם עמותת ענב ומשרד הרווחה ומהווה חיבור חלוצי המגדיר את עולם הטיפול דרך השטח (Eco-encounter Therapy) ומציב את המרחב הפתוח ככלי פסיכואקטיבי וריפוי נפשי.
3. מכת חום (2010): ספר שיצא לזכרו של בן אורן ומציג את פגיעות החום בהיבטים פיזיולוגיים, סביבתיים ותרבותיים, בהשפעות סביבתיות על התנהגות ובעזרה ראשונה בשטח.   
4. צעדים ומרחבים (2017): ספר שיצא בשיתוף עם "המכון ללימודי שטח" ומסכם את הפילוסופיה והפרקטיקה של יחסי אדם, סביבה והתמצאות במרחב כפי שהועברו בהרצאות בתוכנית הבינתחומית לטיפול שטח בסמינר הקיבוצים.   
5. הדרך לשדה בוקר (2020): ספר שיצא בשיתוף עם "המכון ללימודי שטח". שירת ההולך במדבר על מקום, סביבה, חברה וזמן. נכתב תוך כדי הליכה בת עשרה ימים מהר קנאים מעל מצדה אל שדה בוקר, מסע שנערך עם המחזור השביעי של התוכנית הבינתחומית לטיפול שטח בסמינר הקיבוצים.
6. הר, דרך, בית, זמן (2022): ספר שיצא בשיתוף עם "המכון ללימודי שטח ועם "אוביה - ידידים" שותפות לקידום נערות בקניה. "איך להתמודד עם כל מיני דברים מוזרים – סיפור על גבוה, רחוק, יפה ועמוק" הר דרך בית זמן הוא סיפור שיר על הליכה במדבר המנגיש עקרונות של התמצאות במצבי חיים. מתאים לילדים ומבוגרים.
7. הישרדות ותושיית שדה / ניר גור (2022): ספר שיצא בשיתוף עם "המכון ללימודי שטח". ניסיון השטח הפנומנלי של מדריך ההישרדות ניר גור מפורט בפרקים סדורים של התמצאות, שדאות והישרדות עם הנחיות מפורטות ומצילות חיים בשטח. 

כפי שסדרת התנועה הגדירה את שפת הגוף והמפגש, ספרי השטח והמדבר של הוצאת "מדף" מהווים את הטקסט-בוק (Textbook) המכונן של מקצוע טיפול השטח (Eco-encounter Therapy) בישראל.

ספרים אלו הם התשתית התיאורטית והקלינית העמוקה ביותר שנכתבה בארץ על המרחב הפתוח כמרחב טיפולי, ומלווה את אנשי המקצוע, המטפלים והחוקרים בתחום.

חפשו אותנו באתר מנדלי מוכר ספרים ברשת

 

ספרי מדף:

1.       הערות זמניות על תנועה (שירה הוראתית), 1997.

2.       זמן המדבר, 2000.

3.       אורי לוטן, יש חדש במערב, תולדות הניו-אייג,  2005.

4.       כתבי המופת, טאיג'י צ'ואן ג'ינג (שירה הוראתית), (תרגום מוער מסינית), 2005.

5.       סיפורים על גבריות וזיכרון, 2006.

6.       גלות, מסע, בחירה, טיפול דרך שטח,  2007.

7.       אני הוא זה, שיחות עם שרי ניסרגדטה מהאראג, (תרגום), 2008.

8.       עידו הרטוגזון, טכנומיסטיקה, 2009.

9.    עמירם אורן, שטחים מגויסים, היווצרות ההגמוניה של צה"ל על מקרקעי המדינה ועל מרחביה בשנותיה הראשונות,  2009.

10.   מכת חום,  2010.

11.   אלדוס לאונרד האקסלי, דלתות התודעה עדן ושאול, (תרגום),  2016.

12.   תשעת נקבי הפנינה (שירה הוראתית), 2017 

13.   צעדים ומרחבים,  2017.

14.   מוריה אברהם, נמר בהיר דרקון אפל, אמנויות לחימה סיניות בראי התרבות,  2018.

15.   פסוקי ההשתוקקות - מגילת שיר השירים,  2018.

16.   הדרך לשדה בוקר (שירה),  2020.

17.   אבן מים (שירה), 2022.

18.   הר, דרך, בית, זמן (ילדים), 2022.

19.   אב 2023 (שירת מחאה), 2023.

20.   מנהרות לילה (שירה), 2024.

מפעל גז? רק בים! / תלם יהב, מערכת אתר "סטודנט" 20/5/2010

photo: david michaeli 2010

מפעל גז? רק בים! / תלם יהב, מערכת אתר "סטודנט" 20/5/2010

בשבוע האחרון החליטה מועצת אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב להצטרף למאבק בחוות הגז, שמתעתדת להפתח בחוף הכרמל. ביום שלישי, 1.6, תתקיים הפגנה בירושלים. הסעות יצאו מכיכר אנטין.

תלם יהב, מערכת אתר "סטודנט" 20/5/2010

יצחק תשובה רגיל לעשות ככל העולה על רוחו. כאשר הוא דורש, שרי ממשלתנו נעמדים כמו חיילים בשורה. האם את האחריות לבטיחות חיינו אנו חייבים להפקיד בידיהם?
בחופי הכרמל התגלו מאגרי גז טבעיים בשווי של כ-8 מיליארד שקלים. עשרות אלפי האנשים אשר מתגוררים באזור עומדים לראות את חופי הרחצה היפים ביותר בישראל עומדים להפוך לערימת לכלוך וזבל תעשייתי. חוף דור, שמורת טבע מוכרזת, עתיד להפוך לחוף חור. כדי לדלות את הגז מן האדמה, הפתרון ההגיוני היה להקים אסדת קידוח בלב ים, אשר מרוחקת לפחות 15 ק"מ מהחוף, ושומרת על חיי האזרחים באזור. לצערנו, הפתרון הזה מכביד על כיסו של תשובה, על כן בחר להקים את "חוות הגז" במרכז חוף הכרמל. ה-"חווה", כמובן, היא שם מכובס ויפה למפעל תעשייתי גדול, מכוער ומזהם. זיהום האוויר שעלול להיגרם מהימצאותו של מפעל שכזה בלב אוכלוסייה אזרחית הוא בלתי נתפש.
אישור תכנית הקמת "חוות הגז" היה בחטף, וכמעט ללא אפשרות להתנגד. למעשה, מפעל יבשתי שכזה, שעתיד לעמוד בלחץ של עד 400 אטמוספרות, לא הוקם בעבר בשום מקום בעולם. אצלנו אפילו לא נבדקו ההשפעות הסביבתיות של הקמת מפעל כזה בלב אוכלוסייה אזרחית. חלם. זהו המקום לציין כי הגז הטבעי הזה יכול להיות תרומה אדירה לכלכלה ולפיתוח בישראל. המאגרים הללו עשויים לספק אנרגיה לתחנות כוח ולמפעלי התעשייה הכבדה למשך עשרות שנים.
כאשר הבינו תושבי האזור כי באם יוקם המפעל הדבר עלול להוות להם נזק אדיר וחסר תקדים החלו במאבק כנגד התכנית. יוזמי המאבק מאמינים כי האוויר ברדיוס של קילומטרים יהפוך להיות מזוהם ומזיק לנשימה וכן חלקים גדולים מנופיה היפה ביותר של מדינת ישראל יוחלף בנוף תעשייתי אפור ומכוער. אם כן, יוזמי המאבק מאמינים כי יש לשנע את הפרויקט ללב ים, והולכתו של הגז תתבצע באמצעות צנרת עד לחוף. למעשה, יצירת אסדת קידוח גז בלב ים היא הרעיון ההגיוני ביותר.

אם כך, מדוע אנו מתנגדים?
איחוד תשתיות – ההגיון מחייב להצמיד את המתקנים לקומפלקס תעשייתי קיים ולא לפתוח מוקד חדש של תעשייה פטרוכימית בלב אזור עתיר תרבות טבע ונוף. איחוד תשתיות היא המדיניות המוצהרת של רשויות התכנון במדינה ואין סיבה לחרוג ממדיניות זו.סכנת דליפת גז - הגז מגיע בלחץ גבוה מהים, מטופל ומנוקה באתר. קיימת סכנת דליפה של גז ודליפת זיהום לאוויר.
סכנת התפוצצות – תחנת דלק וכביש מהיר חיפה תל אביב נמצאים בצמוד לשטח המיועד. הצירוף של סכנת דליפת גז ואדי הדלק יכול להסתיים בפיצוץ אדיר.
סכנת זיהום מי תהום- שטח זה מוגדר לפי תמ"א 35 כשטח לשימור משאבי מים. קיימת אפשרות סבירה לדליפת חומרים מסוכנים אשר יזהמו את מי התהום. רק בשנה שעברה אירעו מספר מקרים של תקלות חמורות בקו הגז בדרום, ורק בדרך נס נמנע אסון כבד.
פגיעה בתיירות – נחשולים, דור, וזכרון יעקב הינם יישובים אשר פרנסתם על תיירות, ומהווים את העוגן התיירותי של האזור. הקמת חוות גז ותעשיות נלוות הכוללת ארובה בגובה
של כ- 50 מטר אינה עולה בקנה אחד עם פיתוח תיירותי ותפגע בפרנסת הישובים באזור.ירידת ערך הנכסים באזור – הפחד מפני זיהום ודליפת גז, פעילותם המאסיבית של המתקנים, הרעש והפגיעה בנוף יובילו לבריחת תושבים מהאזור ולירידת ערך הנכסים.
מרחב ביוספרי – שטח לשימור - חוף הכרמל בכללו ואזור חוף דור במיוחד הינו חלק ממרחב ביוספרי המוגדר כשטח לשימור בתכניות מתאר ארציות ומחוזיות שמדינת ישראל עצמה קידמה ונתנה להן תוקף. מוגדר עפ"י תמ"א 35 "בעל רגישות נופית וסביבתית גבוהה".
חופים ללא פיתוח – רצועת החוף בין עתלית לקיסריה היא אחת היפות ועתירות המשאבים בארץ. באזור זה קיימות ערי חוף עתיקות, נמלים עתיקים, מצודות ומבצרים צלבניים, וכפרים פרהיסטוריים מוצפים. החיבור הנפלא של פארק הכרמל, מישור החוף וחוף הים, עם המפרצים היפיפיים מקנים לאזור קסם מיוחד. לא יעלה על הדעת להקים קומפלקס של תעשייה פטרוכימית מזהמת בלב איזור ייחודי זה.
קביעת החלופות ובדיקתם נעשתה ללא שקיפות- ללא שיתוף הציבור, ולמרבה האבסורד – נערכה על ידי היזם עצמו. אפילו ראשי רשויות באזור לא שותפו בהליך קביעת מיקום חוות הגז. קיימות חלופות אחרות שהוצעו, אך המדינה מסרבת לשקול אותן ברצינות. לא נסכים שהיזם יחסוך בעלויות על חשבון בריאות ופרנסת תושבי האזור!
בשבוע האחרון החליטה מועצת אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב להצטרף אף היא למאבק. הגז הטבעי טוב ויעיל למדינת ישראל. תהליך הקמת מפעל הגז בחוף הכרמל לא. יצחק תשובה יעמוד בהוצאה של עוד מספר שקלים מכיסו, הרי המגזין פורבס העריך את הונו בכ-4 מיליארד דולר בשנת 2007. בעקבות המשבר הכלכלי, חברת דלק שבבעלותו קרסה, והשאירה לו רק כ-1.3 מיליארד דולר מהונו.

כאשר התגלו מצבורי הגז הטבעיים בינואר 2009 אמר תשובה בראיון לרדיו: "אין לי ספק שזהו חג גדול למדינת ישראל. כעת לא נהיה מדינה תלותית בכל הקשור לגז, ואף נייצא החוצה. מדובר בכמויות אדירות שלא ניתן להסבירן, וכעת למדינת ישראל יש פתרון לדורות הבאים". מילים כדרבנות. השאלה הנשאלת היא, האם זהו אכן יום חג למדינת ישראל, או שמא זה יום חג ליצחק תשובה? התשובה ברורה. כל עוד מפעל הגז המפלצתי הזה מתוכנן להיות מוקם בלב אוכלוסייה אזרחית באחד מחופינו היפים ביותר, זהו לא יום חג של מדינת ישראל. המסר של מטה המאבק רם וברור- מפעל גז? רק בים!

לפרטים נוספים ולאתר המאבק

לקבוצה בפייסבוק

נילי לנדסמן / בטוב וברע / ספר חדש / חרגול – עם עובד

נילי לנדסמן / בטוב וברע / ספר חדש / חרגול – עם עובד

קראתי את הספר מבלי להפסיק. היה לי קשה בהתחלה אבל אחרי כן זה זרם. הספר פגש אותי, כי תמיד הייתי סקרן לשמוע את מצב הרוח של הנערה שאהבתי ותמיד הייתי במצב של מנחש להוט מדי וגם שוגה לעתים כל כך קרובות. הספר עוזר בזה. כך גם לגבי כל הטריפים והסרטים של אולי האופציה האחרת תהיה טובה יותר. טוב, כולנו כנראה ממש מומחים בזה. בכאב הדמוקרטי. הבוחר. לחיות זה כואב. הזדהיתי עם כל מיני מצבים: הפרנץ' טוסט, ההליכה בים, התבגרותה של הזוגיות לאחר 25 או 30 שנה. הנערה מתקרבת לחמישים. האנשים האלה הם אנחנו? כנראה שיש בזה משהו. כן.

דוד מיכאלי

איציק פטיש / כפר מנחם / צילומים

איציק פטיש צילומים

ירוק חומוס
צהוב חיטה

הבאר בתל א ספי-צפית

פרשת ענת קם / נועם שיזף / מגזין אחר

נכתב ע''י נועם שיזף עבור מגזין אחר בעריכת רון מייברג

http://theothermag.com/

ענת קם, גיבורת הפרשה, גרה בקצה הרחוב שלי. ביום חמישי, עם הסרת צו איסור הפרסום והכותרות הראשונות על ה"חיילת-מרגלת", התגודדו כמה אנשים לפני דלת הכניסה לבית שלה (כתובתה נחשפה וצולמה במהדרות החדשות), וצלצלו בטירוף באינטרקום, ככל הנראה כדי ללמד את הבוגדת לקח. אלא שלבית המדובר יש שתי כניסות, כך שהקורבן של הזמזומים ההיסטריים הייתה משפחה תל אביבית תמימה. אלו הם פניו של הפטריוט הישראלי כיום: אידיוט וולגרי.
באווירה הרעילה הזאת, דיון רציני בנושאים כמו חופש דיבור, חסיון עיתונאי ודמוקרטיה הוא סחורה ללא קונים. אלפי מלים כבר נשפכו בנושא, אבל שום דבר לא שיחק לטובתה של ענת קם כמו הופעתו של אביה, נכה צה"ל, אצל יאיר לפיד ביום שישי בערב. אפילו רוני דניאל היה נרגש; "להפיל על הילדה ריגול? מישהו בפרקליטות איבד פרופורציות", הוא אמר. דניאל צודק כמובן, אבל רק הפרקליטות חתומה רק על חלקה הקטן של התסבוכת הזאת. הכתובת האמיתית היא הרמטכ"ל גבי אשכנזי וראש השב"כ יובל דיסקין, ואיתם קשה מאוד להתעסק.
צריך לומר דברים במפורש: היה כאן ניסיון לעצור, לחקור ולשפוט אזרח ישראלי על אחת העבירות החמורות ביותר בחוק העונשין, בדלתיים סגורות ותחת צו איסור פרסום דרקוני במיוחד. יש היגיון מסוים בצווי איסור פרסום שמוטלים בזמן חקירות, כדי לאפשר למשטרה לבצע את עבודתה; איסור פרסום על קיומו של משפט הוא אופרה אחרת לגמרי: זה תרגיל מהספר של משטרים שמעלימים אנשים באמצע הלילה. אם הדברים היו תלויים בדיסקין, גם היום לא היינו יודעים מי זו ענת קם ואיפה אורי בלאו. ההתנהלות של השב"כ בפרשה הזו גרמה אפילו לשפרד סמית' מפוקס ניוז להשוות את ישראל לקובה; וכשפוקס ניוז יורדים על מצב זכויות האדם שלנו, אנחנו בצרות.
שירותי הביטחון הכללי של מדינת ישראל אף לא היססו לפרוץ לביתו של כתב עיתון הארץ ולגנוב את מחשבו האישי; זוהי פרקטיקה מוכרת למדי כשמדובר בפעילי שמאל, אולם עד כה היא לא הופעלה ביחס לתקשורת. כפי שחגי מטר העיר בצדק, לשב"כ לא היתה שום בעיה להשיג צו חיפוש או החרמה למחשבו של אורי בלאו – אותה שופטת שחתמה על איסור הפרסום היתה מוציאה בכיף גם צו חיפוש סטנדרטי – אלא שככל הידוע, בקשה שכזו כלל לא הוגשה. הפריצות לבתים ובזיזת המחשבים נועדו ללמד את הדיסידנטים – ובמקרה שלנו, את כלי התקשורת – את חוקי המשחק האמיתיים. למרבה הצער, אזרחי ישראל בוחרים להריע בימים אלו דווקא למי שמנסים לגזול את חירותם, מה שמוכיח שוב ששיעורים היסטוריים נלמדים באופן אישי בלבד.
בין חמשת המועמדים לסרט התעודה הטוב ביותר בטקס האוסקר האחרון היה גם "האיש המסוכן ביותר באמריקה: דניאל אלסברג ומסמכי הפנטגון". אם הייתי ממונה על לוח השידורים בערוץ 2, הייתי מקרין את הסרט הזה מדי ערב. אלסברג היה פקיד במכון מחקר של משרד ההגנה האמריקאי, שהדליף ב-1971 לניו יורק טיימס דו"ח סודי ביותר, בן 7,000 עמודים, על המלחמה בווייטנאם. בין השאר נחשף שם כיצד שיקרו מנהיגי ארצות הברית לציבור אודות תוכניות המלחמה שלהם, עד כמה הם זלזלו בחיי אדם – במיוחד של הווייטנאמים – וכמה ציני היה יחסם למלחמה.
כמו דיסקין, שאמר ש"האויב היה שמח לשים את ידו על המסמכים שהודלפו", קבע הנשיא ניקסון ש"אלסברג העניק תמיכה וסיוע מוראלי לאויב", והטיל צו איסור פרסום תקדימי על המסמכים. אלא ש-16 עיתונים נוספים התייצבו לצידו של הניו יורק טיימס ופרסמו קטעים מהדו"ח, ובסופו של דבר בית המשפט העליון ביטל את הצו, במה שנודע כפסיקת חופש הביטוי החשובה ביותר בהיסטוריה האמריקאית.
אלסברג היה מתומכיה של מלחמת וייטנאם בתחילת דרכה, והסרט ממחיש היטב את תהליך ההתפכחות שהוא עבר, עד להכרה שאין דרך לנצח, ושאין סיבה להישאר שם. הנקודה המעניינת היא שהוא לא היחיד שחשב כך: למעשה, הרבה מאוד אנשים בצמרת הבינו שטוב כבר לא יצמח מווייטנאם; אלסברג היה היחיד שדיבר. חכמים גדולים שיודעים לזהות בזמן שהספינה שטה לכיוון הקרחון אף פעם אינם חסרים; הבעיה היא במציאת אלו שיהיו מוכנים להשליך את גורלם מנגד ולהסתער על ההגה.
אפילו באווירה הפרנואידית והמוטרפת של ארצות הברית בתחילת שנות השבעים, עדיין עמדו לגיבורי פרשת מסמכי הפנטגון כמה מההגנות שהדמוקרטיה האמריקאית העניקה לאזרחיה. ניקסון לא העז לשלוח את האף.בי.איי לחטט בתיקים הרפואיים של דניאל אלסברג ובטח לא לרדוף אחרי כתבי הניו יורק טיימס; לשם כך הוא הקים את "צוות השרברבים" של הבית הלבן, שמאוחר יותר נתפס בפריצה השלומיאלית לווטרגייט והביא על הנשיא את סופו. כשהעניין נחשף, מהלכיו האפלים של ניקסון גם הביאו לזיכוים של אלסברג ושותפיו.
פרשת "מסמכי פיקוד מרכז" שלנו תופסת כיוון אחר, ולא רק בגלל ההבדל בין אישיותו של דניאל אלסברג, שהיה מוכן ללכת לכלא לכל החיים בשביל לעצור את המלחמה, לזו של ענת קם. כשהמסמכים נחשפו בארצות הברית, הם גרמו לציבור לחשוב מחדש על וייטנאם; סיפור ההדלפה היה הדרמה המשנית. בישראל הדברים הפוכים: פקידה שהדליפה דיסק לעיתון הופכת למרכז הפרשה, ואילו הרמטכ"ל והאלופים ששיקרו לבג"צ על חוליות החיסול ששלחו הם לא יותר מתפאורה. הס מלהזכיר את שלטון החוק; בית המשפט אינו תובע את כבודו שחולל בידי הגנרלים, וכך גם שרידיו המהוססים והמבולבלים של השמאל, הנמצאים במגננה מתמדת, שרויים תחת הפוסט טראומה של קריסת הסכמי אוסלו והאימה שמה יצטיירו שוב כלא-פטריוטים. המרחב הציבורי הישראלי מתנהל כשטח מוכה-אסון, וכך מוסט הדיון מהרמה העקרונית לשלב הטיעונים לעונש: האם ענת קם היא טלי פחימה חדשה או קורבן לטעות בשיקול דעת?
כמו עם אלסברג בשעתו, גם על מניעיה של ענת קם רוחשות שמועות. אומרים שהיא רצתה לקבל עבודה בקבוצת הארץ, ובאותה נשימה מאשימים שהיא פעלה "ממניעים אידיאולוגיים", כאילו מדובר בסוג של מגיפה. בחשבון ההיסטורי כל זה נטול חשיבות. בדיעבד, אין זה משנה מדוע טרומפלדור נלחם בתל חי והאם יגאל עמיר רצח את רבין כדי לסכל את הסכמי השלום או בשביל להרשים את מרגלית הר-שפי. מעשיהם של אנשים הם הקובעים.
באחד הרגעים היפים בסרט על מסמכי הפנטגון, נזכר עורך דינם של אלסברג ושותפיו בהתייעצות שקיים עם פסיכולוג לקראת תהליך בחירת המושבעים למשפט. אותו פסיכולוג ייעץ לצוות ההגנה לנסות שיהיו כמה שפחות גברים בגיל העמידה בחבר המושבעים. אנשים בגיל העמידה, בעלי משפחות וקריירות, נאלצו בחייהם להתפשר עם מצפונם לעתים על מנת להתקדם ולהצליח. אותם גברים למדו לחיות עם ההכרעות הללו, הסביר הפסיכולוג, והם יתעבו בכל לבם את הנאשמים הצעירים שבחרו לפעול אחרת. אלו האנשים שירצו לראות את אלסברג נרקב בכלא עד יומו האחרון.
מדינת ישראל מנוהלת על ידי גברים בגיל העמידה שיודעים שהמצב הנוכחי לא יכול להימשך, אבל עושים הכל כדי להימנע מההכרעות המתבקשות. מדובר בחדשות רעות מאוד עבור צעירים אידיאליסטים.