כתוב . Catuv: יולי 2023

יום שני, 31 ביולי 2023

הזעקה אל הרבנים

הִנֵּה הַגְּאֻלָּה חוֹלֶפֶת עַל פְּנֵיכֶם רַבָּנִים,

אַךְ אַתֶּם כּוֹעֲסִים

הִנֵּה יְרוּשָׁלַיִם בְּנוּיָה שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים

אַךְ פְּנֵיכֶם, רַבָּנִים, זוֹעֲמִים מִתָּמִיד

מְבַקְּשִׁים אֶת הַנֶּצַח עַל פְּנֵי הַחַיִּים

מְבַקְּשִׁים מָשִׁיחַ בֵּינוֹת נִגְאָלִים

דּוֹחֲקִים קֵץ שֶׁחָלַף

מְקִימִים חֵילוֹת לַשֵּׁם

מְחַפְּשִׂים קָרְבָּנוֹת לַשֵּׁם

גּוֹזְרִים דְּמֵי אַחִים הַשָּׁבִים לְצִיּוֹן

מְחַכִּים לְשֶׁטֶף דָּמִים בְּנַחַל קִדְרוֹן

הִנֵּה הַגְּאֻלָּה חוֹלֶפֶת, חוֹלֶפֶת

עַל פְּנֵיכֶם יְשֵׁנִים

וְכַאֲשֶׁר תִּתְיַצְּבוּ לִפְנֵי מַלְאֲכֵי אֲדֹנָי לַדִּין

מָה בְּפִיכֶם לוֹמַר יִהְיֶה בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת:

חַיִל גָּדוֹל הֵקַמְנוּ, כֻּלּוֹ יְשֵׁנִים

וּכְשֶׁיִּשְׁאַל אֶתְכֶם הֲרַמְבָּ''ם

הַנִּשְׁמַרְתָּם שֶׁלֹּא לְחַשֵּׁב אֶת הַקִּצִּין?

מָה תֹּאמְרוּ?

חִשַּׁבְנוּ, עִרְעַרְנוּ, אֲבָנִים קִדַּשְׁנוּ, עַל פְּנֵי הַחַיִּים

וּכְשֶׁיִּשְׁאַל אֶתְכֶם הָאֲרִ''י הַקָּדוֹשׁ

הַאִם תִּקַּנְתֶּם אוֹ הַאִם קִצַּצְתֶּם בַּנְּטִיעוֹת?

מָה תֹּאמְרוּ?

לְשׁוֹן הָרַע וְעֵדוּת שֶׁקֶר נָתְנוּ, עַל פְּנֵי הָאַחִים

וּכְשֶׁיִּשְׁאַל אוֹתְכֶם רַבִּי נַחְמָן הַבְּרֶסְלָבִי

מָה נִגּוּנְכֶם?

מָה תֹּאמְרוּ?

שִׂנְאָה, פִּלּוּג וְנָקָם לִמַּדְנוּ,

וּכְשֶׁיִּשְׁאַל אֶתְכֶם הָרַב קוּ''ק

הַאִם קִבַּלְתֶּם אֶת כְּפִירַת הָאֱמוּנָה הַטְּהוֹרָה?

הַצְּנוּעִים הֱיִיתֶם? הַהֲיִיתֶם טוֹבִים לְכָל?

מָה תֹּאמְרוּ?

בַּדִּמְיוֹן תָּעִינוּ, גַּאֲוָה מְעַוֶּרֶת לִמַּדְנוּ

וּכְשֶׁיִּשְׁאַל אֶתְכֶם הַלּוּבָּבִיצֵ'ר

מָה פְּעַלְתֶּם לְאַחְדוּת הָעָם וְהָאָרֶץ?

מָה תֹּאמְרוּ?

אֶת הָעָם וְאֶת הָאָרֶץ חָצִינוּ

הִנֵּה הַגְּאֻלָּה חוֹלֶפֶת עַל פְּנֵיכֶם רַבָּנִים,

שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים

אב 2023

יום שבת, 29 ביולי 2023

דבי עשב / הצורך שבצורך משפיל

צילום: דבי עשב

הַצֹּרֶךְ שֶׁבְּצֹרֶךְ מַשְׁפִּיל.

טִיַּלְתִּי בְּאִירְלַנְד בַּשֶּׁלֶג.

קָנִיתִי בַּיִת בִּקְרוֹאַטְיָה וְדֶלֶת תְּכֵלֶת עִם קַרְנַיִם אָדֹם עַז.

לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר הַנָּכוֹן.

לְעוֹדֵד מְחָאָה

לְעוֹדֵד אַהֲבָה

לִשְׁכֹּחַ. לְהִשָּׁכֵחַ.

טָעִים הָיָה הֶעָנָן. צָעִיף עֲרָפֶל שֶׁל סֻכָּר נָמֵס.

בְּתוֹךְ הָאַרְגָּזִית שָׁכְבוּ חַיַּי. כֶּתֶר. גְּאֻלָּה.

שׁוּב עוֹבֶרֶת דִּירָה לְדִירָה לְדִירָה.

מְעַט מִשָּׁרָשַׁי הִתְלַבְּשׁוּ

נִתְלְשׁוּ.

קָפֶה שֶׁל בֹּקֶר עִם חָבֵר.

דְּפִיקָה בְּדֶלֶת שֶׁל דַּיָּר אַחֵר.

הַצֹּרֶךְ שֶׁבְּצֹרֶךְ לִשְׁמֹעַ מִלָּה טוֹבָה

בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר נַחַתְתִּי עַל פְּנֵי יָרֵחַ

וּפָנַי אָסְפוּ דִּמְעָהּ שֶׁל כּוֹכָב

בְּאוֹפֵּרָה שֶׁל פּוּ'צִינִי

יום שישי, 28 ביולי 2023

נטלי גוטמן / דרך לשמים

Chronicles / David Michaeli / 1993

נטלי גוטמן / דרך לשמים

יש לנו דרך לשמיים וחזרה

יש קפיץ, ומי שלא רוצה לעשות דברים משונים,

לא חושש מביטול האכזריות.

עוד לא נולד

"נבל

ברשות

התורה" (הרמב"ן),

ולא רופא מטפל בדיבוק,

רק חבר לסיפור טרגי של מסע איתך,

שנפצע מאי-סבירות של פעולות סכיניך,

מהמתים יספר, ופניו כשל מאוהב,

שאתה חברי עכשיו

בוודאי תוכל לחיות עם זה

מבפנים:

" פגיעתן הרעה של הסכינים לא היתה אלא הקדמה לניתוח אכזרי לאחר המוות שהראה לו הכומר אמאגור חובה לעשותו... החזירו לנו גוף שונה. מחצית הגולגולת רוסקה בקידוח, ופני המאהב, שהשתמרו לאחר המוות, איבדו את זהותן. כוהן הדת גם עקר את קרביו, אבל לבסוף לא ידע מה לעשות בהם, בירך אותם ברכה נזעמת וזרק אל דלי אשפה." (גבריאל גרסיה מארקס, "כרוניקה של המוות ידוע מראש" ).

יום חמישי, 27 ביולי 2023

הם מילאו את בורות המים בבטון / דוד מיכאלי

הם מילאו את בורות המים בבטון

הֵם מִלְּאוּ אֶת בּוֹרוֹת הַמַּיִם בְּבֵטוֹן

אֲנַחְנוּ מִלֵּאנוּ אֶת בּוֹרוֹת הַמַּיִם בְּבֵטוֹן

הֵם מִלְּאוּ בְּבֵטוֹן אֶת בּוֹרוֹת הַמַּיִם

אֲנַחְנוּ מִלֵּאנוּ בְּבֵטוֹן אֶת בּוֹרוֹת הַמַּיִם

לכל הילדים האלה יש אמהות? הייתי שואל את עצמי בתימהון, ילד מתבונן בחבורת הרחוב הפרועה והאלימה בגן העירוני. כן, הייתי עונה לעצמי לאחר הרהור. כנראה שכן. מוכרחות להיות להם אמהות. אבל היכן הן?

יום שלישי, 25 ביולי 2023

גזענות / דוד מיכאלי

צֶבַע הָעוֹר שֶׁלִּי הוּא אַהֲבָה

זֶה מַרְגִּיז אוֹתְךָ גִּזְעָן שֶׁלִּי

צֶבַע הָעוֹר שֶׁלִּי הוּא יְצִירָה

זֶה מַפְרִיעַ לְךָ גִּזְעָן שֶׁלִּי

צֶבַע הָעוֹר שֶׁלִּי הוּא חֶמְלָה

אַתָּה בָּז לָזֶה גִּזְעָן שֶׁלִּי

צֶבַע הָעוֹר שֶׁלִּי הוּא חֻלְשָׁה

אַתָּה רוֹצֶה לִתְקֹף אוֹתִי גִּזְעָן שֶׁלִּי

צֶבַע הָעוֹר שֶׁלִּי הוּא לִמּוּד

אַתָּה נֶעֱלָב מִזֶּה גִּזְעָן שֶׁלִּי

צֶבַע הָעוֹר שֶׁלִּי הוּא סַקְרָנוּת

אַתָּה קוֹרֵא לִי בַּעַל זְכוּיוֹת גִּזְעָן שֶׁלִּי

צֶבַע הָעוֹר שֶׁלִּי הוּא רַכּוּת

אַתָּה פּוֹחֵד מִזֶּה גִּזְעָן שֶׁלִּי

צֶבַע הָעוֹר שֶׁלִּי הוּא שְׁאֵלַת שְׁאֵלוֹת

אַתָּה רוֹצֶה שֶׁאֶשְׁתֹּק גִּזְעָן שֶׁלִּי

צֶבַע הָעוֹר שֶׁלִּי הוּא דְּמָעוֹת

אַתָּה קוֹרֵא לִי מִתְנַשֵּׂא גִּזְעָן שֶׁלִּי

צֶבַע הָעוֹר שֶׁלִּי הוּא מִינִיּוּת

אַתָּה קוֹרֵא לִי סוֹטֶה גִּזְעָן שֶׁלִּי

צֶבַע הָעוֹר שֶׁלִּי הוּא עַקְשָׁנוּת

אַתָּה פּוֹגֵעַ בִּי שׁוּב וָשׁוּב גִּזְעָן שֶׁלִּי

צֶבַע הָעוֹר שֶׁלִּי הוּא לֹא לִהְיוֹת קָרְבָּן

אַתָּה קוֹרֵא לִי בּוֹגֵד, גִּזְעָן שֶׁלִּי

צֶבַע הָעוֹר שֶׁלִּי הוּא אַהֲבָה

הָאַהֲבָה הִיא אַכְזָרִית כִּי הִיא בּוֹחֶרֶת

הַרְחֵק מֵעֵבֶר לַתַּחֲנַת הָאֶגְרוֹף שֶׁלְּךָ

יֵשׁ דֶּרֶךְ בָּהּ אַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת, גִּזְעָן שֶׁלִּי.

נטלי גוטמן / רכבת עוצרת

3 מבטים / דוד מיכאלי / 1993

נטלי גוטמן / רכבת עוצרת

רכבת עוצרת, ענקים לא יורדים

הם נוסעים הביתה.

נכון, ארוך מדי, כל חיי

שבלשונכם הזרה שוטף שמי, הזוכרים אותי?

אני הפחדים שלכם, האיום המוחשי.

איך שהגעתי בשנות התשעים,

לפני רבין עליתי לדרגת המאיימת,

אהובה עד כלות ברחוב ז'סי כהן אימא לתינוקות,

עם יופיי, עם זונות טובות הלב שלרמון הזקן אימץ ככל חי, את ילדיי, צברים ועולים, נכים של המדינה,

שנהיה למשפחה בערבים, של לרמון הזקן.

ואנחנו רכבת הזיכרון. והאיום עליכם

מוחשי מדי איך שפרחתי מעוניי,

מנקה כלובים, מלצרית לילית רעבה, נכנסת ללמידה, לשנים, להיות מורה, ששירה תציל מפגיעה ממושכת מדי באלוהים אחרי השואה.

וגיניתם, כיניתם את שכלי את ליבי

במילת גנאי.

אליטה.

ואיבדתי זכויות לעיניים.

פסחו עליי רבים, חלשים מול סבלי, גורלי, אהבתי.

לא, אתם לא בחרתם לאהוב, באותה אהבה

סביב מדורת התרבות השקטה כאבותיי.

הזכרתם אותה כדי לפסוח עליי.

שילדותי נעלמה בארצות האל החי בין הפוסחים עליי,

והנה מוחות הבית שוטפים במטלית תלתליי רצפת זפת, להיפטר מראשי, ולהמית סופית בדור ילדינו הלא מנוצחים, אליטה של מגן דוד אדום מאבי

ומלרמון הזקן מחולון שהאכיל אותם

בדייסות השגחה

וזונות טובות הלב שהתחלקו איתי בבגדי ילדים.

ועלה היום, ואלוהים.

הנסוג מכם.

לספרה של נטלי גוטמן "תסביך האהבה", בהוצאת בין סגול ובין תכלת, 2021.

לדף הפייסבוק של נטלי גוטמן

יום שני, 24 ביולי 2023

Sergio Waksman / It ain't over till the fat lady sings

It ain't over till the fat lady sings

(Are you familiar with the American sports quote?…The 1976 use of the phrase was discovered by Fred R. Shapiro, who published it in The Yale Book of Quotations. It had previously been attributed to sportswriter and broadcaster Dan Cook, who used the phrase after the first basketball game between the San Antonio Spurs and the Washington Bullets (now the Washington Wizards) during the 1978 NBA Playoffs. Cook used the line to illustrate that while the Spurs had won once, the series was not over yet.^[5] Shapiro called this a notable example of misattribution.

יום שבת, 22 ביולי 2023

בין 1973 ל 2023 / סוכות | סיני | מלחמת יום כיפור / אמנון גרוף כותב על אחיו אילן גרוף ז''ל

אילן גרוף / חרוב / סיני / מלחמת יום כיפור 1973 / יואל שרון

בסוכות

היו אחי

וכל חבריו

שאיתו

בין המתפללים

ובין החיים.

אחרי שמחת תורה

היו אחי

ורוב חבריו

שאיתו

כבר לא.

---

יום שישי, 21 ביולי 2023

באב אל-וואד בדרך אל העיר / מאבק זה הוא מאבק עולמי.

באב אל-וואד בדרך אל העיר. מכוניות חונות לכל אורך הכביש. הפקק האדיר של מכוניות עם דגלים שזחל לאט היה אותו הפקק בסיני לפני חציית התעלה. כאן ההפגזה היא חוקתית... נכנסנו לתוך הלילה. אחרי רכס שורש נפרש הוודסטוק הישראלי. כל ישראל היפה, היפה. כל המניינים החילוניים: קבוצות האופניים, הריצה, הטיפוס, ההליכה, הניווט, הג'יפאים, המידברן, הריינבואו, קבוצות הריטריטים ועוד ועוד, הן התרגול והביטוי של האחדות והנדיבות הישראלית. ענן של אנשים פרש ללא תכנון מוקדם עשרות או מאות שולחנות ארוכים, עמוסים, מזון בשפע ממשפחות או עסקים, תוצרת חקלאית מחולקת חינם הבייתה. לוגיסטיקה מאולתרת בהיקף של אוגדה לוחמת לפחות. הדגל הוא אהבה. מעגלי שירה, החיפושיות, All you need is love עם דגלים מתנופפים לאט, Imagin. אלוהים. יעשה שלום... אם רציתם לדעת איך ייראה מצב חירום בארץ - אלו האנשים והקבוצות - ליבת המדינה שתתמודד ותיתן מענה וניצחון. אנחנו האנשים.

מאבק זה הוא מאבק עולמי. הצבת ערכי מוסר מול תאגידיות ומשיחיות. ניצחון המוסר כאן בארץ ישפיע ויקבע את פניו של העולם במאות הבאות. האמינו. הילחמו.

עווית / תערוכת עבודות / דוד מיכאלי / 1993

עווית / עבודות / דוד מיכאלי / 1993

צילום עבודות: קובי קלמנוביץ

יום ראשון, 16 ביולי 2023

ג'יין בירקין הלכה לעולמה / תודה על יופייך, על האומץ שלך, על האמנות והאהבה

תודה על יופייך, על האומץ שלך, על האמנות והאהבה

Je t’aime, oh oui Je t’aime

אני אוהבת אותךָ אני אוהבת אותךָ הו כן, אני אוהבת אותךָ Je t’aime, Je t’aime, oh oui Je t’aime
-גם אני לא Moi non plus
-הו אהובי oh mon amour
– כמו הגַל, מפקפק comme la vague, irrésolu
אני בא והולךְ Je vais, Je vais et Je viens
בין ירכייךְ, בתוכךְ, entre tes reins
ואני מתאפק. et Je me retiens
-אני אוהבת אותךָ אני אוהבת אותךָ הו כן, אני אוהבת אותךָ Je t’aime, Je t’aime, oh oui Je t’aime
-גם אני לא Moi non plus
-הו אהובי, אתה הגַּל, אני האי החשוף oh mon amour, Tu est la vague, moi l’île nue
אתה בא והולך מעליי Tu va, tu va et tu viens
בחיקי, בין ירכיי entre mes reins
ואני מצטרפת בקצב הגוף. et Je te rejoins
אני אוהבת אותךָ אני אוהבת אותךָ, הו כן אני אוהבת אותךָ Je t’aime, Je t’aime, oh oui Je t’aime
-גם אני לא Moi non plus
-הו אהובי oh mon amour
-האהבה הגופנית לא מולידה מָזוֹר L’amour physique est sans issue
אני בא והולךְ Je vais, Je vais et Je viens
בין ירכייך, בתוכךְ entre tes reins
אני בא והולךְ Je vais et Je viens
בין ירכייך, בתוכךְ entre tes reins
-לא, עכשיו גמוֹר! non, maintenant viens !

תרגום מיכל ברקאי -

באתר פרנקופילים אנונימיים (לחץ כאן לכניסה)

בדף: סרז' גינסבורג - תרגומים עבריים לשירים הכי יפים

לדף הפייסבוק של המתרגמת מיכל ברקאי

Poetic Outlaws

"I'd rather live on my own

than live with a face

that looks at me with

the wrong eyes."

~ Jane Birkin, RIP

My mother was right: When you've got nothing left, all you can do is get into silk underwear and start reading Proust." - Jane Birkin

יום שבת, 15 ביולי 2023

כמו הקרחונים הנמסים

כמו הקרחונים המצטמצמים ונעלמים מול התחממות הפלנטה, הולכת המדינה ומצטמצמת, מתפרקת מנכסיה ותחומי אחריותה מול התפתחותו של מושג הפרט ושחרורו מן המסגרת המסורתית של לאום לטובת הרפתקת הרשת הגדולה של אזרח העולם. ימי הביניים של שידוד המערכות הזה מנוצלים כסדק בידי פיראטיות מודרנית שדפוסי חשיבתם של מוביליה חגים במטריצות הילדותיות של חמדנות, ראווה ופחד. תקיפים חמדנים אלו נתפסים כמודל חיקוי ויוצרים במדינה פסיכוזה בירוקראטית קנאית המעתיקה ומיישמת את אותם דפוסים.

כאשר מדינה מוותרת על נפשות אזרחיה היא מבצעת תהליך התאבדותי ומוותרת על נפשה שלה. כאשר מדינה פורצת או פורטת את ביטויי ריבונותה כמו גבול ומוסדות היא מבצעת תהליך התאבדותי.

מדינה אינה יכולה לוותר על אחריותה. מדינה אינה יכולה לחשוב כאדם פרטי וכתאגיד בעל אינטרסים פרטיים אחרת היא הופכת לארגון פשע ושליחיה החיילים, השוטרים, הסוהרים, השופטים הופכים לפושעים בשליחותה. מדינה צריכה להיות צודקת משום שזו הגנתה הטובה ביותר. מדינה שמוותרת על ערכים מוסריים לטובת עסקיים הופכת למדינה מנמקת מדוע היא עושה את מה שהיא עושה. זהו נמק ממאיר ומתפשט שכל אדם חש אותו גם אם אין לו מילים משלו לביטוי.

המדינה מייצגת מוסר, ערכים, אתיקה, סולידאריות ורוח. אסור לוותר על החוק המוסרי שמסמלת המדינה ואת זה עושה ההפרטה שיצאה מכלל שליטה בהטלת ספק, בנפנוף של רווחיות ובפיתוי של מישהו-אחר-יעשה-את-העבודה-המלוכלכת וחלק ממהות ערפדית זללנית של הון הניזונה מבני אדם ורואה בהם ובמדינה רק משאבים לניצול.

המדינה היא מעשה אמנות אנושי-ארגוני ואמנות אמיתית איננה יכולה להיות עסקה.