יום שלישי, 31 ביולי 2018

מגילת העצמאות

מְגִלַּת הָעַצְמָאוּת
בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל קָם הָעָם הַיְּהוּדִי, בָּהּ עֻצְּבָה דְּמוּתוֹ הָרוּחָנִית, הַדָּתִית וְהַמְּדִינִית, בָּהּ חַי חַיֵּי קוֹמְמִיּוּת מַמְלַכְתִּית, בָּהּ יָצַר נִכְסֵי תַּרְבּוּת לְאֻמִּיִּים וּכְלָל-אֱנוֹשִׁיִּים וְהוֹרִישׁ לָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֶת סֵפֶר הַסְּפָרִים הַנִּצְחִי.
לְאַחַר שֶׁהֻגְלָה הָעָם מֵאַרְצוֹ בְּכֹחַ הַזְּרוֹעַ שָׁמַר לָהּ אֱמוּנִים בְּכָל אַרְצוֹת פְּזוּרָיו, וְלֹא חָדַל מִתְּפִלָּה וּמִתִּקְוָה לָשׁוּב לְאַרְצוֹ וּלְחַדֵּשׁ בְּתוֹכָהּ אֶת חֵרוּתוֹ הַמְּדִינִית.
מתּוֹךְ קֶשֶׁר הִיסְטוֹרִי וּמָסָרְתִּי זֶה חָתְרוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל דּוֹר לָשׁוּב וּלְהֵאָחֵז בְּמוֹלַדְתָּם הָעַתִּיקָה; וּבַדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים שָׁבוּ לְאַרְצָם בַּהֲמוֹנִים, וַחֲלוּצִים, מַעְפִּילִים וּמָגִנִּים הִפְרִיחוּ נְשַׁמּוֹת, הֶחֱיוּ שְׂפָתָם הָעִבְרִית, בָּנוּ כְּפָרִים וְעָרִים, וְהֵקִימוּ יִשּׁוּב גָּדֵל וְהוֹלֵךְ הַשַּׁלִּיט עַל מִשְׁקוֹ וְתַרְבּוּתוֹ, שׁוֹחֵר שָׁלוֹם וּמָגֵן עַל עַצְמוֹ, מֵבִיא בִּרְכַּת הַקִּדְמָה לְכָל תּוֹשָׁבֵי הָאָרֶץ וְנוֹשֵׂא נַפְשׁוֹ לְעַצְמָאוּת מַמְלַכְתִּית.
בִּשְׁנַת תרנ"ז (1897) נִתְכַּנֵּס הַקּוֹנְגְּרֶס הַצִּיּוֹנִי לְקוֹל קְרִיאָתוֹ שֶׁל הוֹגֶה חֲזוֹן הַמְּדִינָה הַיְּהוּדִית תֵּיאוֹדוֹר הֶרְצְל וְהִכְרִיז עַל זְכוּת הָעָם הַיְּהוּדִי לִתְקוּמָה לְאֻמִּית בְּאַרְצוֹ.
זְכוּת זוֹ הֻכְּרָה בְּהַצְהָרַת בַּלְפוּר מִיּוֹם ב' בְּנוֹבֶמְבֶּר 1917 וְאֻשְּׁרָה בַּמַּנְדָּט מִטַּעַם חֶבֶר הַלְּאֻמִּים, אֲשֶׁר נָתַן בִּמְיֻחָד תֹּקֶף בֵּין-לְאֻמִּי לַקֶּשֶׁר הַהִיסְטוֹרִי, שֶׁבֵּין הָעָם הַיְּהוּדִי לְבֵין אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְלִזְכוּת הָעָם הַיְּהוּדִי לְהָקִים מֵחָדָשׁ אֶת בֵּיתוֹ הַלְּאֻמִּי.
הַשּׁוֹאָה שֶׁנַּתְחוֹלְלַה עַל עַם יִשְׂרָאֵל בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן, בָּהּ הֻכְרְעוּ לַטֶּבַח מִילְיוֹנִים יְהוּדִים בְּאֵירוֹפָּה, הוֹכִיחָה מֵחָדָשׁ בַּעֲלִיל אֶת הַהֶכְרֵחַ בְּפִתְרוֹן בְּעָיַת הָעָם הַיְּהוּדִי מְחֻסַּר הַמּוֹלֶדֶת וְהָעַצְמָאוּת עַל-יְדֵי חִדּוּשׁ הַמְּדִינָה הַיְּהוּדִית בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר תִּפְתַּח לִרְוָחָה אֶת שַׁעֲרֵי הַמּוֹלֶדֶת לְכָל יְהוּדִי וְתַעֲנִיק לָעָם הַיְּהוּדִי מַעֲמָד שֶׁל אֻמָּה שְׁוַת-זְכֻיּוֹת בְּתוֹךְ מִשְׁפַּחַת הָעַמִּים.
שְׁאֵרִית הַפְּלֵיטָה שֶׁנִּצְּלָה מֵהַטֶּבַח הַנָּאצִי הָאָיֹם בְּאֵירוֹפָּה וִיהוּדֵי אֲרָצוֹת אֲחֵרוֹת לֹא חָדְלוּ לְהַעְפִּיל לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, עַל אַף כָּל קֹשִׁי, מְנִיעָה וְסַכָּנָה, וְלֹא פָּסְקוּ לִתְבֹּעַ אֶת זְכוּתָם לְחַיֵּי כָּבוֹד, חֵרוּת וַעֲמַל-יְשָׁרִים בְּמוֹלֶדֶת עַמָּם.
בְּמִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה תָּרַם הַיִּשּׁוּב הָעִבְרִי בָּאָרֶץ אֶת מְלוֹא-חֶלְקוֹ לְמַאֲבַק הָאֻמּוֹת הַשּׁוֹחֲרוֹת חֵרוּת וְשָׁלוֹם נֶגֶד כֹּחוֹת הָרָשָׁע הַנָּאצִי, וּבְדַם חַיָּלָיו וּבְמַאֲמַצּוֹ הַמִּלְחַמְתִּי קָנָה לוֹ אֶת הַזְּכוּת לְהִמָּנוֹת עִם הָעַמִּים מְיַסְּדֵי בְּרִית הָאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת.
בְּ-29 בְּנוֹבֶמְבֶּר 1947 קִבְּלָה עֲצֶרֶת הָאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת הַחְלָטָה הַמְּחַיֶּבֶת הֲקָמַת מְדִינָה יְהוּדִית בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל; הָעֲצֶרֶת תָּבְעָה מֵאֵת תּוֹשָׁבֵי אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל לֶאֱחֹז בְּעַצְמָם בְּכָל הַצְּעָדִים הַנִּדְרָשִׁים בְּצִדָּם הֵם לְבִצּוּעַ הַהַחְלָטָה. הַכָּרָה זוֹ שֶׁל הָאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת בִּזְכוּת הָעָם הַיְּהוּדִי לְהָקִים אֶת מְדִינָתוֹ אֵינָהּ נִתֶּנֶת לַהַפְקָעָה.
זוֹהִי זְכוּתוֹ הַטִּבְעִית שֶׁל הָעָם הַיְּהוּדִי לִהְיוֹת כְּכָל עַם וְעַם עוֹמֵד בִּרְשׁוּת עַצְמוֹ בִּמְדִינָתוֹ הָרִבּוֹנִית.
לְפִיכָךְ נִתְכַּנַּסְנוּ, אָנוּ חַבְרֵי מוֹעֶצֶת הָעָם, נְצִיגֵי הַיִּשּׁוּב הָעִבְרִי וְהַתְּנוּעָה הַצִּיּוֹנִית, בְּיוֹם סִיּוּם הַמַּנְדָּט הַבְּרִיטִי עַל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, וּבְתֹקֶף זְכוּתֵנוּ הַטִּבְעִית וְהַהִיסְטוֹרִית וְעַל יְסוֹד הַחְלָטַת עֲצֶרֶת הָאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת אָנוּ מַכְרִיזִים בָּזֹאת עַל הֲקָמַת מְדִינָה יְהוּדִית בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הִיא מְדִינַת יִשְׂרָאֵל.
אָנוּ קוֹבְעִים שֶׁהַחֵל מֵרֶגַע סִיּוּם הַמַּנְדָּט, הַלַּיְלָה, אוֹר לְיוֹם שַׁבָּת ו' אִיָּר תש"ח, 15 בְּמַאי 1948, וְעַד לַהֲקָמַת הַשִּׁלְטוֹנוֹת הַנִּבְחָרִים וְהַסְּדִירִים שֶׁל הַמְּדִינָה בְּהֶתְאֵם לַחֻקָּה שֶׁתִּקָּבַע עַל-יְדֵי הָאֲסֵפָה הַמְּכוֹנֶנֶת הַנִּבְחֶרֶת לֹא יְאֻחַר מֵ-1 בְּאוֹקְטוֹבֶּר 1948 – תִּפְעַל מוֹעֶצֶת הָעָם כְּמוֹעֶצֶת מְדִינָה זְמַנִּית וּמוֹסַד הַבִּצּוּעַ שֶׁלָּהּ, מִנְהֶלֶת-הָעָם, יְהַוֶּה אֶת הַמֶּמְשָׁלָה הַזְּמַנִּית שֶׁל הַמְּדִינָה הַיְּהוּדִית, אֲשֶׁר תִּקָּרֵא בַּשֵּׁם יִשְׂרָאֵל.
מְדִינַת יִשְׂרָאֵל תְּהֵא פְּתוּחָה לַעֲלִיָּה יְהוּדִית וּלְקִבּוּץ גָּלֻיּוֹת; תִּשְׁקֹד עַל פִּתּוּחַ הָאָרֶץ לְטוֹבַת כָּל תּוֹשָׁבֶיהָ; תְּהֵא מֻשְׁתָּתָה עַל יְסוֹדוֹת הַחֵרוּת, הַצֶּדֶק וְהַשָּׁלוֹם לְאוֹר חֲזוֹנָם שֶׁל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל; תְּקַיֵּם שִׁוְיוֹן זְכֻיּוֹת חֶבְרָתִי וּמְדִינִי גָּמוּר לְכָל אֶזְרָחֶיהָ בְּלִי הֶבְדֵּל דָּת, גֶּזַע וּמִין; תַּבְטִיחַ חֹפֶשׁ דָּת, מַצְפּוּן, לָשׁוֹן, חִנּוּךְ וְתַרְבּוּת; תִּשְׁמֹר עַל הַמְּקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל כָּל הַדָּתוֹת; וְתִהְיֶה נֶאֱמָנָה לְעֶקְרוֹנוֹתֶיהָ שֶׁל מְגִלַּת הָאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת.
מְדִינַת יִשְׂרָאֵל תְּהֵא מוּכָנָה לְשַׁתֵּף פְּעֻלָּה עִם הַמּוֹסָדוֹת וְהַנְּצִיגִים שֶׁל הָאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת בְּהַגְשָׁמַת הַחְלָטַת הָעֲצֶרֶת מִיּוֹם 29 בְּנוֹבֶמְבֶּר 1947 וְתִפְעַל לַהֲקָמַת הָאַחְדוּת הַכַּלְכָּלִית שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בִּשְׁלֵמוּתָהּ.
אָנוּ קוֹרְאִים לָאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת לָתֵת יָד לָעָם הַיְּהוּדִי בְּבִנְיַן מְדִינָתוֹ וּלְקַבֵּל אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל לְתוֹךְ מִשְׁפַּחַת הָעַמִּים.
אָנוּ קוֹרְאִים - גַּם בְּתוֹךְ הַתְקָפַת-הַדָּמִים הַנֶּעֱרֶכֶת עָלֵינוּ זֶה חֳדָשִׁים - לִבְנֵי הָעָם הָעַרְבִי תּוֹשָׁבֵי מְדִינַת יִשְׂרָאֵל לִשְׁמֹר עַל שָׁלוֹם וְלִטֹּל חֶלְקָם בְּבִנְיַן הַמְּדִינָה עַל יְסוֹד אֶזְרָחוּת מְלֵאָה וְשָׁוָה וְעַל יְסוֹד נְצִיגוּת מַתְאִימָה בְּכָל מוֹסְדוֹתֶיהָ, הַזְּמַנִּיִּים וְהַקְּבוּעִים.
אָנוּ מוֹשִׁיטִים יַד שָׁלוֹם וּשְׁכֵנוּת טוֹבָה לְכָל הַמְּדִינוֹת הַשְּׁכֵנוֹת וְעַמֵּיהֶן, וְקוֹרְאִים לָהֶם לְשִׁתּוּף פְּעֻלָּה וְעֶזְרָה הֲדָדִית עִם הָעָם הָעִבְרִי הָעַצְמָאִי בְּאַרְצוֹ. מְדִינַת יִשְׂרָאֵל מוּכָנָה לִתְרֹם חֶלְקָהּ בְּמַאֲמָץ מְשֻׁתָּף לְקִדְמַת הַמִּזְרָח הַתִּיכוֹן כֻּלּוֹ.
אָנוּ קוֹרְאִים אֶל הָעָם הַיְּהוּדִי בְּכָל הַתְּפוּצוֹת לְהִתְלַכֵּד סְבִיב הַיִּשּׁוּב בַּעֲלִיָּה וּבְבִנְיָן וְלַעֲמֹד לִימִינוֹ בַּמַּעֲרָכָה הַגְּדוֹלָה עַל הַגְשָׁמַת שְׁאִיפַת הַדּוֹרוֹת לִגְאֻלַּת יִשְׂרָאֵל.

מִתּוֹךְ בִּטָּחוֹן בְּצוּר יִשְׂרָאֵל הִנְנוּ חוֹתְמִים בַּחֲתִימַת יָדֵנוּ לְעֵדוּת עַל הַכְרָזָה זוֹ, בְּמוֹשַׁב מוֹעֶצֶת הַמְּדִינָה הַזְּמַנִּית, עַל אַדְמַת הַמּוֹלֶדֶת, בָּעִיר תֵּל-אָבִיב, הַיּוֹם הַזֶּה, עֶרֶב שַׁבָּת, ה' אִיָּר תש"ח, 14 בְּמַאי 1948.

יום רביעי, 25 ביולי 2018

פסוקי ההשתוקקות / מגילת שיר השירים / מדף הוצאה לאור



בשעה טובה יצא לאור הספר "פסוקי ההשתוקקות / מגילת שיר השירים"

סביב המילה משתרע מרחב של שתיקה. ללא המילה לא היה מרחב זה נברא. סביב הפסוק משתרע מרחב של שתיקה. ללא הפסוק לא היה מרחב זה נברא. סביב השיר משתרע מרחב של שתיקה. ללא השירה לא היה מרחב זה נברא.

כנוסים אל ביתם בספר, מקופלים ומצופפים הפסוקים והמילים למרקם מקודד המכסה מעשה חושב את פניו של מרחב אינסוף האור הבהיר שגם הוא מחולק לבתים בתים ומכורך וארוז בחלקות עור שחור. יודעי הח''ן המיומנים, המחוננים, יודעים בפתחם את דלתות הכריכה להביט ולברור את המילים ולהסיען במרחבי נפשם מאירות וחופשיות ובוערות. אז, לאחר שיכרון הטבילה בגלים בקרינה ובזוהר, נסגרות מכסות כנפי דלתות העור כמסגרת על השירה והתגים. המילים והפסוקים מוצפנים חזרה למדפים, אל עלי הדפים, הסוד הטמיר נאלם והעולם חוזר אל החול הניגר.







יום שישי, 13 ביולי 2018

אלדוס האקסלי - על טווח המבט והחוויה


אלדוס האקסלי

דלתות התודעה

עדן ושאול

נספח ה'
על טווח המבט והחוויה


ממרחק אפס, וויאַר צייר בעיקר תיאורי פְּנים, אך לפעמים גם גנים. בקומפוזיציות אחדות הוא הצליח לשלב את קסם הקרבה עם קסם הריחוק על־ידי כך שצייר פינת חדר ובה תלויה תמונת נוף, מעשה ידיו שלו או של אחר, ובה נראה נוף מרוחק של עצים, גבעות ושמים. זוהי הזמנה להפיק במבט אחד את המקסימום משני העולמות, הטלסקופי והמיקרוסקופי.

מכל שאר האמנים, אני יכול לחשוב על תקריבי נוף מעטים בלבד של אמנים אירופאים מודרניים. במטרופוליטן יש 'סבך שיחים' מוזר של ואן גוך. בטֵייט יש את 'דֵייל בפארק הלמינגהם' הנפלא של קונסטבל. יש תמונה גרועה, 'אופליה' של מילֵיי, הנראית קסומה למרות הכול, בזכות המורכבות של צמחיית הקיץ המוצגת מנקודת מבט כמעט כמו זו של עכבר המוּשק. וזכור לי ציור של דֶלָקרוּאָה, שראיתי בחטף לפני שנים בתערוכה, ובו קליפת עץ ועלים ופריחה, מהמרחק הקרוב ביותר. מן הסתם יש גם אחרים שאולי שכחתי, או שמעולם לא ראיתי. בכל מקרה, אין במערב שום דבר שניתן להשוותו לתיאורי הטבע הסיניים והיפניים שמצוירים ממרחק אפס. ענף קטן של פריחת השזיף, שמונה־עשר אינץ' של ענף במבוק ועלים, ירגזים או פרוּשׁים הנראים בין השיחים ממרחק זרוע, כל מיני סוגים של פרחים ועלווה, מיני ציפורים, דגים ויונקים קטנים. כל צורת חיים קטנה כזאת מתוארת כמרכז היקום של עצמה, התכלית, מבחינתה שלה, שלשמה נברא העולם הזה על כל המצוי בו; כל אחת מפרסמת את הצהרת עצמאותה, האישית והמיוחדת, מן האימפריאליזם האנושי; כל אחת מלגלגת על יומרותינו האבסורדיות להשליט חוקים אנושיים על התנהלותו של המשחק הקוסמי; כל אחת משננת ללא קול את המובן מאליו האלוהי: אהיה אשר אהיה (I am that I am).

הטבע ממרחק בינוני הוא מוּכר -- כה מוכר עד שאנו טועים לחשוב שאנו באמת יודעים מה פירוש כל זה. ממרחק קרוב או עצום, או מזווית לא שגרתית, המראה מוזר ומטריד, נפלא מעֵבר לכל הבנה. נופי התקריב של סין ויפן הם תיאורים של אותו מוטיב עצמו: שסַמְסארה ונירוואנה הם אחד, שהמוחלט מתגלה בכל מראה. אמיתות מטאפיזיות נעלות אך מעשיות אלו נמסרו על־ידי אמני המזרח־הרחוק הזֶניים בעוד צורה אחת. כל האובייקטים של הבחינה מטווח קרוב מאוד תוארו במצב של ניתוק מהקשר, על גבי ריקוּתם הבתולית של משי או נייר. מראות בני־חלוף אלו, בהיותם מבודדים כך, לובשים מין מהוּתיות מוּחלטת. אמנים מערביים השתמשו בכלי זה לציור דמויות קדושות, דיוקנאות, ולפעמים גם אובייקטים טבעיים במרחק. 'טחנת הרוח' של רמברנדט וה'ברושים' של ואן גוך הם דוגמאות לנופים רחוקי טווח, שבהם רכיב אחד הופך למוחלט על־ידי בידודו. את הכוח המכשף שיש לרבים מתחריטיו, רישומיו וציוריו של גוֹיה ניתן להסביר על ידי העובדה שהקומפוזיציות שלו לובשות כמעט תמיד צורה של צלליות אחדות, או אפילו צללית אחת, על רקע חלל ריק. לצורות צללית אלו יש את האיכות החזיונית של משמעות מהותית, מעצם הקיום, שהבידוד והניתוק מהקשר מגבירים ומשווים לה אינטנסיביות על־טבעית.

בטבע, כמו ביצירת האמנות, בידודו של אובייקט אחד נוטה לצקת בו מוחלטות, להעניק לו משמעות יותר מסמלית, הזהה להוויה.
אך הנה העץ – יחיד מני רבים
שדה יחיד עליו ראיתי
שניהם דוברים על מה, אשר אבד
המשהו הזה שוורדסוורת כבר אינו רואה הוא "הניצוץ החזיוני". הניצוץ הזה והמשמעות הפנימית הזאת היו תכונותיו של עץ אלון בודד שזכור לי, שאפשר היה לראותו מחלון הרכבת הנוסעת מרדינג לאוקספורד, צומח מקצהו של תל קטן, במרחב עצום של שדות חריש, משורטט על רקע שמי הצפון החיוורים.

את האפקט של בידוד בשילוב קרבה, בכל מוזרותו הקסומה, כדאי לבחון בציור יוצא דופן של אמן יפני מן המאה ה־17, שהיה גם סייף נודע ותלמיד זן. הוא מתאר ציפור היושבת ממש על קצה ענף חשוף, "ממתינה ללא מטרה, אך במצב של מתח גבוה ביותר". מתחתיה, מעליה ומכל עבריה אין כלום. הציפור מופיעה מן הרִיק, מהיעדר השם והיעדר הצורה שהם עצם מהותו של היקום החולף, המוחשי והרב־צדדי. הציפור על הענף החשוף היא קרובת משפחה של הקיכלי החורפי של הארדי. אך בעוד הקיכלי הוויקטוריאני מתעקש ללמד אותנו לקח כלשהו, הציפור מהמזרח הרחוק מסתפקת בעצם קיומה; באופן עמוק ומוחלט היא פשוט מסתפקת בלהיות.



תודה לך

תודה לך על
העונג שהיסבת
לגוף זקן 

מניפסט


מניפסט

אחרי עשר שנים                                        אחרי עשר שנים מת בשרך מתחת ידי
מת בשרך מתחת ידי                                                    תאים קמטים ותחבושות
חום גופי לא מצליח להנץ את שדייך                                נוטלים כענן את חומי
את שוכבת פשוקה ושוממת                                             אני שוכב קפוא ורועד
עינייך תלויות מחפשות לאיטן בתקרה                    עיני עצומות מחכות עייפות

המיטה הפוכה הסירים מקציפים                      סדינים מוכתמים כוסות בלי ידית
אבנים של משחק צבעוני חורקות ברגליים                ניירות קרועים צפים באוויר
סמרטוט של רצפה מרבד של כניסה                  תמונות על הקיר שלטים בכניסה
שטיח מקיר אל שני, כיסויים כיסויים            צילומים באלבום זיכרונות זיכרונות
ובחוץ נגלל לאיטו הרחוב ישר ורחוק                       והבית צונף מתכנס מתכווץ
אל האופק אפור                                                   וגולל משתעל חזרה את עצמו

והצומת שאת מחפשת כל כך                                והאופק שאני מקווה לו כל כך
החיבור הפנייה                                                   זריחה או שקיעה סיום התחלה
ושמחת הדם השוצף מחדש                                                                    חדשה   
והצומת שאת היא בפנים היא בפנים                     והאופק הוא קו דמיוני בראשי
ושמחה יש אחרי הפנייה                                          ואני מחפש לי כלי תחבורה

אחרי עשר שנים ועוד יום                                           אחרי עשר שנים ועוד יום
יכול ויפרח בשרך מתחת ידי אם תרצי                              אוכל ואקום אם תרצי
זה שליחך הקדוש המזון והיין                                 לינוק לאהוב לעבוד ולבכות
זה בית הגלימה לכנפיים                                    זהו חומר הגלם האור על המים
נשוב ונביט האחת לשני בעיניים                    נשוב ונביט האחד לשנייה בעיניים

על עקבות הנמר


על עקבות הנמר

גם אני, את אומרת,
קולך
מתפשט לאיטו
בצללים הנעים

זהיר החיוך ומאיר
הן נפגשנו אֵי-כבר והנה
נפגשים
על עקבות הנמר

רכות הזכורה לי מכבר
במפל השחור של צללי השיער
ושכחתי, נזכרתי, בריכה
וגבים במדבר

מניעים לאיטם פני המים
רשת אור על הסלע הקר
החול, המשקל נעלם
וחומק לצדדים

בודדים רגעיו של הקוורץ השקוף
גופי הצף שוקע עטוף באדוות צוננות,
רשת אור על הסלע,
הו, החול, הו, הזמן!

הזמן שקולו הנמוך הוא קולך העירום
קורא ומרעיד מיתרים
ממיס ופותח דלתות זוהרות
בעינייך, מציף,

הו, גם אני,
בזרם צללים נפתחים
מבורך ועובר
על עקבות הנמר.


יום חמישי, 12 ביולי 2018

השפע אינו מספיק - על שלילת "האישיות שמכירים בה"


בתקופת רומא נפגשו התיאטרון החוק והנצרות ויצרו תפיסה חדשה. על פי אחת הגישות התפיסות העקרוניות המגדירות אותנו ומספקות לנו את זהותנו הן התיאטרון והחוק – הדרמטית והלגאלית (בלום, 1985). התיאטרון מגדיר אותנו כבעלי יכולת ייצוג וביטוי, והחוק מגדיר אותנו כבעלי חובות וזכויות. הנצרות בימיה הראשונים המהפכניים איחדה תפיסות אלו באמצעות שיפוט מוסרי טרנסצנדנטי חוצה מעמדות, המובטח בשמיים לכל אדם באשר הוא. איחוד תפיסתי זה כונן אז את יכולת הבחירה, את הרצון, ואת "האישיות שמכירים בה", כממד קיומי נוסף למציאות הקשה. ממד זה הוא קיומי וחופשי אפילו אם הוא רעיוני או מדומיין בלבד. זו תשתית רעיונית ותרבותית שחלקנו נשען עליה גם היום. קיומנו מכיל רעיונות של הכרה בעצמי, מחשבה חופשית, זכות בחירה והבטחה. אלו מתורגמים לזכויות של חופש ביטוי, חופש בחירה, חופש תנועה ומגורים על פי בחירה, וסובלנות מינית. במקרה הפחות טוב הם מתורגמים לייצוג בלבד באמצעות סמלים וטקסים.

גם מערכות טוטאליטריות מסורתיות שהן בעצם אבטיפוס תאגידי, כמו ארגון צבאי וארגון דתי, מכילות בתוכן רעיון של אחווה ושואבות ממנו את עוצמתן (פרויד, הפסיכולוגיה של ההמון). אחווה זו מוצדקת ומתממשת באמצעות רעיון-על טרנסצנדנטי של מלכות שמיים או מלכות ארצית (מדינה) המבטאות הבטחה של מרחבי הכרה וחסד לכשיתגשמו. בנוסף, מערכות מסורתיות אלו משתמשות בתפיסת טוב ורע. הארגון התאגידי של ימינו, מעצם מהותו העסקית, אינו מכיל ואינו משתמש ברעיון של אחווה והחליף את התפיסה של טוב ורע בעלת האיכות הטרנסצנדנטית בתפיסה של נכון ולא נכון שהיא בעלת איכות הישרדותית בלבד. 

הסביבה התאגידית והמערכות הארגוניות עושות את מיטבן כדי לצמוח. כתוצאה מחד-ממדיותה העסקית, סביבה זו מייצרת פיצול בין תפיסות של ייצוג, חוק והבטחה. היא מבטלת את איחודן כשהיא מנכסת לעצמה את הממד הנוסף שהיה נחמתו והבטחתו של האדם. בזאת היא מנכסת לעצמה גם את הערכים של הכרה בעצמי, מחשבה חופשית, זכות בחירה והבטחה, שכאמור תרגומם הוא חופש ביטוי, חופש בחירה, חופש תנועה, חופש התקשרות מיני. רעיון "האדם שמכירים בו" נפגע כתוצאה משתי תפיסות הפעלה משלימות שנובעות מ"הקרקע הטכנולוגית" של תקופתנו.

האחת, היא הקבצה ל"ישויות המון" של קהלי צרכנים או משתמשים העוברים בטרמינלים ממושטרים עד טוטליטריים, בעלי אופי כנסייתי תחת חוקה וקוד דתיים - צבאיים באופיים. אנו עוברים בטריטוריות ובממדים שונים תחת אכיפה עמוקה, סמויה או גלויה כאשר היעד הוא קבלת המוצר או השירות: חטיף בסופרמרקט, ארוחה במקדונלד, טיסה מנמל תעופה, טיפול בחדר מיון, פסק דין בבית המשפט. ניתן לומר שנותקנו ממצע קבוצת ההשתייכות שלנו או מהאחווה שלנו. (הניתוק עצמו ותוצריו הם נושא לדיון אחר: מה המגמה אליה אנו מתפתחים.) בשני המקרים אנו נמצאים תחת מניפולציה ושליטה נטולת בחירה כביטוי של תרבות מערכתית שאנו המשאב שלה. עסקת החליפין היא שפע חומרי, נוחות ורווחת פרט ותמיכה מערכתית (שמהותה בלתי אישית) תמורת קיום נורמות, ביטוי הזדהות וציות מערכתי.

התפיסה השנייה והמשלימה היא השטחה והצפה של מרכיב הבחירה עד כדי איון והתמרת הגמול הרוחני לחומר. ערך "היכולת לבחור" נפגע משום שיכולתנו לבחור מצטמצמת לבחירה צרכנית חומרית ב"סופרמרקט" נתון. ניתן לומר ש"נותקנו" ממצע גידול המזון הפיזי והנפשי ומהיכולות והכלים שלנו. אנו מעוצבים ל"אישיות צרכנית" שההבטחה הקיומית שהיא נושאת איתה היא מוצר או שירות. זו החלפה של מרכיב הדבקות האמוני במופשט במרכיב ההתמכרות הצרכני בחומרי.

המערכת עושה את מיטבה כדי לצמוח ועם זאת היא עיוורת. גישה זו יכולה לאפשר לנו להבין מניעים של מקבלי החלטות במערכת אך גם מניעים של פוגענות יחידים במערכת עקב שלילת אישיותם. כל צמיחה היא על חשבון סביבתה ויחסי הגומלין מעצבים מערכת איזונים.

האקולוגיה האורבאנית ומשאבי הזמן המוגן והפנוי שהיא מכילה הם קרקע נוחה לביטוי אישי המוצא את מקומו באמירה חברתית או אמנותית בונה או הרסנית. שלילת "האישיות שמכירים בה" באמצעות כלי התרבות התאגידית גורמת למאבק חברתי על תפיסת הרצון ועל יכולת הבחירה. המאבק החברתי על תפיסת "האישיות שמכירים בה" לבין הממשלים התאגידיים הוא המשחק הגדול של תקופתנו לעיצוב פני החברה הבאים.

יום שלישי, 10 ביולי 2018

על מדף בית הוצאה לאור

הוצאת מדף קיימת 15 שנים. 
קצב הוצאת הספרים שלנו הוא בערך 1-2 כותרים לשנה. 
יש לנו 22 כותרים. 
רוב הספרים שלנו הם בעלי חיי מדף ארוכים בעיקר בתחומים של הגות ועיון.

המפיץ שלנו הוא ליאור שרף. ההפצה היא לכל החנויות. אפשר למצוא אותנו במדפים. אם לא דברו עם המוכרים/ות להזמנה.
עיקר המכירות שלנו הן למחפשים/ות את הספרים מתוך ידיעה קודמת או המלצות. 
דרישה בחנויות מסייעת לספרים להופיע.
פראג הוצאה לאור בפרדס חנה כרכור מוכרת את הספרים שלנו. 
אפשר להזמין דרך חנות "פראג" 1800773355
בדרך כלל אנחנו לא משקיעים ביחסי הציבור 

הספרים שלנו:
דלתות התודעה - אלדוס האקסלי, יש חדש במערב - אורי לוטן (מהדורה 2), אני הוא זה - ניסרגדתה מהאראג' (מהדורה 2), טכנומיסטיקה - עידו הרטוגזון, תשע - ססיל בלמונד, שטחים מגוייסים - עמירם אורן, עננים - דבי עשב, נמר בהיר דרקון אפל - אמנויות לחימה סיניות בראי התרבות - אבי מוריה.

ספריו של דוד מיכאלי: הערות זמניות על תנועה (מהדורה 2), זמן המדבר  (מהדורה 4), גלות מסע בחירה (מהדורה 3), כתבי המופת של הטאי-ג'י צ'ואן (מהדורה 2), סיפורים על גבריות וזיכרון, מכת חום, תשעת נקבי הפנינה, צעדים ומרחבים, פסוקי ההשתוקקות - מגילת שיר השירים.

ניצן מיכאלי עורך ומתרגם סדרת ספרים של בארי לונג. (רובם מהדורה 2, ולקראת מהדורה 4). בסדרה: רק הפחד מת, מעשה האהבה, על גידול ילדים, מדיטציה קורס בסיסי, הרשו לי לדבר אתכם על מוות. ספר חדש בעריכה "המקור לאדם מול היקום" לקראת הוצאה לאור.

כתובת הסדרה של בארי לונג ברשת: http://www.barrylong.co.il/

כתובת הבלוג לספרות ואמנות של מדף: http://catuv.blogspot.com/













































יום שני, 9 ביולי 2018

רותי פנטופרו - אמנית ירושלים



























הילחמו על העוגיות!


הִילָחֲמוּ עַל קָפֶה וּמַאֲפֶה, עַל קָצָר וְאָרֹךְ וְהָפוּךְ
וְעַל שְׁקֵדִים וְקִנָּמוֹן וְתַפּוּחִים וְעוּגוֹת פֶּרֶג,
עַל פְּרִיחַת הַסִיגָלוֹן, נְעָרוֹת עַל אוֹפַנַּיִם,
שְׁדֵּרוֹת מוּצַלּוֹת, בָּתִּים לְבָנִים, אוֹטוֹבּוּסִים, שְׁוָקִים
הִילָחֲמוּ עַל גְּבִינוֹת וְעַל שׁוֹקוֹלָד וְעַל יַיִן וְעַל עַגְבָנִיּוֹת
הִילָחֲמוּ עַל דּוּכָנִים וְקַבְּצָנִים, וְחוּמוּס יוֹם שִׁשִּׁי
וְעָרַק אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם. עַל כְּלָבִים וְעַל חֲתוּלִים,
עַל פִּנּוֹת שְׁתִיָּה לַצִּפֳּרִים וְחֲבַצָלוֹת מַיִם
עַל קְשִׁישִׁים אוֹחֲזֵי יָדַיִם, עַל רוֹכְבֵי אוֹפַנַּיִם
הִילָחֲמוּ עַל חוֹל הַיָּם, הַגַּלִּים וְהַגַּלְשָׁנִים
עַל מַטְקוֹת וְעַל קְרֶם הַהֲגַנָּה וְשֵׂעָר מְפֻזָּר
עַל סִיגַרְיוֹת וּנְשִׁיקוֹת שַׁחַר בַּחוֹף הַיָּם, עַל רָצִים וְרָצוֹת
הִילָחֲמוּ עַל הַבִּירָה בָּעֶרֶב וְנָשִׂים עַל קַטְנוֹעִים
וְעַל דּוֹחוֹת הַחֲנִיָיה, עַל הַפִּיצוּצִיוֹת וְעַל הַמְּסִבּוֹת
עַל הַהַפְגָּנוֹת וְעַל הַמְחָאוֹת, עַל שֶׁקֶט סוֹף שָׁבוּעַ בַּסְּתָו
עַל נֵרוֹת בַּחַלּוֹנוֹת בַּחֹרֶף, עַל בְּחִירָה וְעַל מְהִירוּת מֻפְרֶזֶת
עַל כְּבִישִׁים רְטֻבִּים, מְכוֹנִיּוֹת נוֹסְעוֹת לְאַט וּלְחַיִּים קָרוֹת בַּגֶּשֶׁם
וְעַל הַחַמְסִין הָרִאשׁוֹן וְיְפִי הַגּוּף, וְהַבֶּגֶד הַקַּל
עַל הַמַּבָּט, עַל הַצְּחוֹק הַגָּבוֹהַּ וְהַשִּׂיחָה הָרָמָה
עַל הַהִשְתּוֹקְקּוּת, עַל הַמַּגָּע, עַל פְּרִיחַת הַמְּכֻנָּף וְהַצֶאֱלוֹן
הִילָחֲמוּ עַל הַשִקְמִים שֶׁנּוֹתְרוּ, רֵיחוֹת חָרוּבִים וְעַל חִבּוּקֵי הַבֹּקֶר
עַל הַחֻצְפָּה וְעַל הָאַהֲבָה, עַל הַסִּפְרוּת וְעַל הַשִּׁירָה
הִילָחֲמוּ עַל פִּרְחֵי הָרֹעַ, עַל עָלֵי עֵשֶׂב, עַל לִוְייָתַן לָבָן
עַל סַפְסָלִי רְחוֹב, רֵיחוֹת שֶׁל פָלָאפֶל וַחֲנֻיּוֹת פְּרָחִים
הִילָחֲמוּ עַל הַמּוּזִיקָה הַקְּלָסִית וְעַל הַרוֹקְנְ'רוֹל, וְעַל גַּנֵּי הַיְּלָדִים
עַל עַרְבֵי שִׁירָה וּפְתִיחוּת שֶׁל תַּעֲרוּכוֹת, עַל צַיָּרִים וְעַל פַּסָּלִים בָּרְחוֹבוֹת
הִילָחֲמוּ עַל פְּרִיחַת הַשְּׁקֵדִיָּה וְעַל גְּלִידָה שֶׁל אֱגוֹזִים
עַל כּוֹס תֵּה בְּחָמֵשׁ אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם וְעַל חֲנֻיּוֹת הַסְּפָרִים הַקְּטַנּוֹת
וְעַל חֲנֻיּוֹת הַמַּעֲדַנִּים, עַל הָאַחִים מַרְקְס, עַל הַשִּׂמְחָה לְדַבֵּר שְׁטֻיּוֹת
הִילָחֲמוּ עַל מִסְעָדוֹת, וְעַל אִפּוּר, נַעֲלַיִם וּבְגָדִים יָפִים
עַל מֶרִי פּוֹפִּינְס, עַל הָארִי פּוֹטֶר וְעַל מִלְחֶמֶת הַכּוֹכָבִים
הִילָחֲמוּ עַל הָעוּגִיּוֹת!