בין סדין / מורן בצר

בין סדין

מחליפים מצעים לקראת שבת. מצעים משומשים מתקלפים נדחקים. מכונת כביסה מערבלת מעשים ישנים, שוטפת חלומות מיובשים. בזוית עין רואה שרירי זרועותיך מרימים את המזרן ללא מאמץ. מרוכז במשימה, משביע רצוני בלי שאומר מילה. מגרת ארון נפתחת. ניחוח טרי רוקד באוויר. איזה מצב רוח ער בי במה אבחר להתעטף לישון. בוחרת סדין בצבע ים עמוק. גם אשליה של מים מרעננת. דוחפת את האף עמוק לתוך הכחול, נעימות שנאגרה בין קפלי מצעים נקיים נפרשת, קרירה, מלאת הבטחות. כיסוי שמיכה בפסי תכלת מתנער, יש לצפות את השמיכה, אשר בתורה תצפה אותנו. ביטחון שהיה אגוּר בשמיכת פוך זוגית מתפזר, תרופה נגד פחדי הלילה כולם. עכשיו שתי כריות. זו שלי זו שלך. אתה צוחק עלי שאני מבדילה ביניהן גם בחושך גמור. כשיש לך מצב רוח של ליצן אתה מחליף ביניהן ומחכה לראות את קימוט האף שמסמן כי הרגשתי בהבדל. מותחת היטב סדין, מיישרת קצות שמיכה. חדרנית מצטיינת הייתי מקבלת, אתה מחייך קורץ, מטיח את הכריות אחת בשנייה, מעורר אותן לקראת הלילה המתקרב. הכל מִתְכַוֵן לקראת שבת. הבית, הגוף, הלב. רבי נחמן אומר שמצווה גדולה להיות בשמחה. השמחה שלי היא הצעה של מיטה.

ניתוח יום ששי

אהובתי,
היום נהיה צנועים
נכיר בגורלנו במבט קריר.
דג סול צונן נקי מתשוקה
מזבח השיש הוא משכנו הטבעי
פרוש פתוח טהור סביל
אור מגיה מעל
נופל על עור לבן, שקוף, סומר, נטול שיער.
נניח אותו בתרדמת קרה
על סדין שומר ירוק בהיר.
נחבר אותו לשום.
המשפחה פוכרת ידיים
ליד השולחן.
עוד שמן!
עוד חמאה!
פלפל שחור!
סגור את האש!
שעון השום תם.
גבישים זהובים
סדין שוּמָר גלי.
מתאושש על הצלחת
שפתי נוגעות בעורו הרך
של מטופלי.