הדייג מאיסלנד מאת פייר לוטי / מדף בית הוצאה לאור / מביא לדפוס ועורך: נועם שיזף

 

ערפל בחוף תל-אביב / צילום: נועם שיזף 

תרגום: אהרן אברהם קבק  עורך: אשר ברש   הוצאת מצפה 1926   כל הזכויות לתרגום מצויות בנחלת הכלל. הספר והקדמת עורך המהדורה העברית מובאים בנוסחם המקורי, כפי שהוקלד והועלה לרשת במסגרת פרויקט בן יהודה. https://benyehuda.org/   שחזור עותק מספרייה משפחתית

ציור כריכה קדמית: William Turner, c / Stormy Sea / 1830

הַמְחַבֵּר וְסִפְרוֹ / הקדמה מאת אשר ברש

פְּיֶר לוֹטִי (ז’וּלְיַן וִיוֹ) נולד ברושְפור אשר בצרפת בשנת 1850, בן למשפחת פרוטסטנטים ותיקים. בשנת 1867 נכנס לשרת בצִי המלחמה והשתתף בכמה קרָבות ביַפַן, בסֶנֶגַל, בטונְקִין ועוד. בשנות שֵרוּתוֹ הראשונות בַצִי היה בישן ונחבא אל הכלים ועל־כן כִנוהו חבריו האופיצירים "לוטִי", על שם פרח הודי קטן, שדרכו להסתתר בצניעות מעין רואים. כנוי זה נעשה אחר־כך לשמו הספרותי של המספר הנודע. בשנת 1899 נתמנה קבַרניט באנית־מלחמה וכעבור שנה נשלח עם הצי למזרח הרחוק לרגל המהומות בסין. בשנת 1894 בקר את ארץ ישראל וכתב עליה שני ספרים. אחרי מלחמת העולם, בשנת 1923, מת בפריס. משנת 1891 היה חבר האקדמיה הצרפתית.

פרסומו הספרותי מתחיל עם צאת ספורו "אַזִיאַדֶה" בשנת 1879. מאז הוציא בזה אחר זה רומנים רבים, רובם מתארים חיים אֶכְּסוטִיִים: של יורדי־הים או של עמי המזרח. הנודעים בספריו: "נִשוּאֵי לוטִי" (1882), "הדיג מאיסלנד" (1886), "המַלָח" (1893), "ירושלים", "הגליל" (1894), "הימים האחרונים של פקין" (1902), "הודו בלא האנגלים" (1903), "הנִכְזָבות" (מחיי ההמון בקושטא, 1906). בספריו האחרונים שולטת מגמה פוליטית, ובאחדים מהם הטיף גם למעשה לשיטות מדיניות ידועות ביחס לעמי המזרח.

האמן לוטִי שיָך לאימפרֶסיוניסטים. הנתוח הפסיכולוגי והתאור האֶפִי השָלֵו והמבליט – אינם מענינו. העלילה בספוריו היא נוזלת ומפעפעת תדיר. הטפוסים, עם היותם ברובם אנשים אלמנטריים, ילְדֵי העם, ספוגים תמיד אישיותו הפיוטית והרגשנית של המחבר. זעזועים, מצבי־רוח, נדנודי אורות וצללים, אמונה מסתורית, צחוק הגורל – כל אלה ממלאים את נפש גבוריו. זכרונות העבר ותמימות המסורת זורמים בכח קסם אל ההווה הנסער, מצטרפים אל יגון החיים, מתלכדים עם תקוה, מלחמה ואימה טמירה, כדי לקרב את הקץ, את המות ההכרחי.

"הדיג מאיסלנד" הוא אחד ממבחר רומניו. הכל עובר כאן כמו בערפל, ששמש גדולה ווְרוּדה תלויה מעליו והתהום פעורה והומה תחתיו. יש אשר הערפל יתפזר לרגעים ולימים, ואז יצחקו פני הים, ונפש האנשים הנִשָאִים עליו גלויה ומחַיֶכֶת ומשתעשעת כבטוחה באָשְרָה, אך הנה התעַבָּה הערפל שנית, המצולה תֶחֱמַר ותשאג, הנפשות מתמלאות חרדה ומרי־קרב, ואחרית כל סערה: קרבן.

המסורת הבְרֵיטַנית בכפר הדיָגים רוויה דמעות־אסון וחרדת־תמיד לקראת הבאות. המשפחות קשורות והדוקות זו לזו, אך האסון מרגיז לפעמים מרִבצן את הקנאה והשנאה. הגאוה והגבורה מעבירות את בְחִיר הבחורים, את יַן, על רגשותיו עד כדי אכזריות קשה. גוֹד נושאת את גורלה בזהירות ובפחד ככלי־יקר שנִסְדַק. סילבסטר הרך והענוג מת מות חַיָלִים מלא אוֹר בשדות האורז, והזקנה, ששורש־חייה האחרון נִתַּק, ממשיכה לחיות בתוך טירוף ענוג נוגע עד הלב. נִדְרוֹ־הלצתו של יַן לחוג את חתונתו עם התהום, ירבץ עליו כגורל. רק לזמן קצר מתפזר הערפל. האושר בא לשכון בבית גוד כשמש־סתיו מאחרת. אך הנה באים בעוז רוחות הקרה, יַן יוצא שנית אל הערפל, לקראת גורלו, לקראת קִיוּם הנֵדֶר, שאין לו הַתָּרָה.

נפש הקורא תתעַלה ותזדַכך בעולם הרגשות והסֵבֶל שבספר זה.

א. ב.

נטלי גוטמן - תמונת מצב / שועי רז - קטע / שושנה קרבסי - את לא כותבת שיר

David Michaeli 1990

 

נטלי גוטמן

תמונות מצב, לא על רגל אחת

אם זה מדכא, אל תהיו כל כך רציניים.

בני הקטן היה בן 35 אומר: אמא, זה מדכא! תהיי רצינית.

ואהיה - תחת כולם אשכב, שיוכלו לצחוק, אוי אימא,

אל תגידי שאת לא רואה את עצמך כעוף מבוזבז,

ורק אנחנו לך מציאות!

כן, רואה משוררת, עם חותם של אמא מהתקרה

של אמבטיית ערב לילדים.

כל הטרגדיות גרות אצלי,

בקופסה הסופגת - קרקעית.

בני, חזרותיו על חייו, חיוכו עמימות, איפוק.

במציאות הלא מובנת, מובן.

Shoey Raz

יש יהודים מזרחים שרואים בי אדם פריבילגי ומדכא, ויש יהודים אשכנזים שמעקמים את פניהם בכל פעם שאני מזכיר טקסט ערבי או טקסט יהודי מפאס או מג'רבה כאילו קיללתי אותם, ויש יהודים דתיים שרואים בי שמאלן קיצוני וכופר, ויש יהודים חילונים שרואים אותי כיהודי קנאי, וכל פעם שאני מזכיר בשיחה טקסט יהודי הם מתנהגים כאילו תפסו אותי על חם (כאילו הזכרתי משהו שלא מדברים עליו בסביבה נאורה).

ואני יותר מכל אלו, בן אדם. ואין סיבה שאקח על עצמי את כל חטאיו של מחנה, קהל או מגזר. המצב מדכא. מדכא שבעתיים לחשוב שכל כך הרבה אנשים רואים בי מדכא.

זה לגמרי לא מובן.

(קטע, 16.03.16)

 

Shoshana Karbasi / אָתְּ לֹא כּוֹתֶבֶת שִׁיר

אִם אָתְּ לֹא כּוֹתֶבֶת שִׁיר

אִישׁ בִּתְפִלָּתוֹ יִכְתֹּב אוֹתוֹ,

יֶלֶד בְּעֵת מִשְׂחָקו יִכְתֹּב אוֹתוֹ,

אֲפִילוּ צִפּוֹר זְעִירָה

תִּכְתֹּב שִׁיר בִּמְקוֹמֵךְ.

הֶמְיָת הָרוּחַ תִּנְהֶה שׁוּרוֹת

עָלִים נוֹשְׁרִים יִכְתְּבוּ עַל עֲזִיבָה,

בִּכְיוֹ שֶׁל תִּינוֹק

יִכְתֹּב אָבְדַן זְמַנִּי

בְּדִידוּת שְׁקֵטָה שֶׁל מִישֶׁהוּ

תְּחַפֵּשׂ לָהּ בַּיִת

בַּשִּׁיר.

אֲבָל לֹא אָתְּ!

אָתְּ לֹא כּוֹתֶבֶת שִׁיר,

כְּמוֹ עֵץ נִבְקַע

אַחֲרֵי הָרַעַשׁ הַגָדוֹל

כְּבָר לֹא כּוֹתֵב דָּבָר מִתּוֹךְ גדמיו.

זֶה הפיכחון שֶׁלָּךְ!

הַפכחון שָׁלַךְ שֶּׁאוֹמֵר לָךְ

כִּי עַל עֵץ בָּקוּעַ בּוֹכִים הָאֱזוֹבִים

אֲבָל עַל מְשׁוֹרֵר קָרוּעַ

אֵין בּוֹכִים הָעֲזוּבִים

מִשִּׁירָתוֹ.

19.03.17

דף הפייסבוק של נטלי גוטמן

https://www.facebook.com/tlviking

דריה באיטליה / הבלשית מזי מוריס מאת דריה שועלי – עכשיו בתרגום לאיטלקית

דריה באיטליה

הבלשית מזי מוריס מאת דריה שועלי – עכשיו בתרגום לאיטלקית

דריה שועלי:

וגם זה קורה: מזי מוריס באיטלקית. מרגישה שזה מתאים לה במיוחד. תודה אינסופית לרפאלה סקרדי שבזכותה זה קרה ושתירגמה ביסודיות שהגשימה את הפנטזיה שלי על תהליך התרגום,לנועה מנהיים העורכת השמיימית, ולזיו לואיס שבלעדיו שום דבר לא קורה.

אריה קוץ / רקפות / גן של סלע אחד ופקעת אחת - Arie Kutz / One rock one Cyclamen tuber

 

אריה קוץ / רקפות / גן של סלע אחד ופקעת אחת 

 Arie Kutz / one rock one cyclamen tuber

רובין פנטופרו / זכוכית

 

רובין פנטופרו / זכוכית / 2024

דבי עשב / כלניות / אקוורל

 דבי עשב / כלניות / אקוורל / חריש / 2024

פאול צלאן / פוגת מוות / פרג וזיכרון / סורג שפה

פאול צלאן (פסח אנטשל) (1970-1920) נולד בעיר צ'רנוביץ ברומניה. במלחמת העולם השנייה הוריו נרצחו והוא היה עובד כפייה. "פוגת-מוות" המפורסם בשיריו נכתב בסוף 1944 או תחילת 1945 – סוף מלחמת העולם השנייה. פוגה היא יצירה למספר קולות. השיר נדפס ב-1952 בספרו הראשון "פרג וזיכרון". שמעון זנדבנק תרגם את שירי צלאן לעברית והם יצאו לאור בספר "סורג שפה" בהוצאת הספרייה החדשה לשירה 1994. רכשתי מיד את הספר. "מי שעומד על הראש, השמיים הם התהום שלו" אמר צלאן, שמעולם לא הפסיק לדמם בתנועתו התמידית על פני המרידיאן שנמתח אל עבר הזמן שלפני המלחמה ומעולם לא נמצא שוב. צלאן התאבד בקפיצה לנהר הסן בפריז.

 

פוגת-מוות

פאול צלאן

מגרמנית: שמעון זנדבנק

חָלָב שָׁחֹר שֶׁל שַׁחַר אֲנַחְנוּ שׁוֹתִים עִם עֶרֶב

שׁוֹתִים צָהֳרַיִם וָבֹקֶר שׁוֹתִים עִם לַיְלָה

שׁוֹתִים וְשׁוֹתִים

כּוֹרִים בּוֹר קֶבֶר בָּרוּחַ שָׁם שׁוֹכְבִים לֹא צָפוּף

אִישׁ גָּר בַּבַּיִת וְהוּא מְנַגֵּן בִּנְחָשִׁים הוּא כּוֹתֵב

כּוֹתֵב לְגֶרְמַנְיָה בִּשְׁעַת דִּמְדּוּמִים זְהַב שְׂעָרֵךְ מַרְגָּרִיטָה

כּוֹתֵב וְיוֹצֵא אֶת הַבַּיִת רוֹשְׁפִים כּוֹכָבִים הוּא שׁוֹרֵק לִכְלָבָיו שֶׁיָּבוֹאוּ

שׁוֹרֵק לִיהוּדָיו שֶׁיֵּצְאוּ וְיִכְרוּ בֶּעָפָר בּוֹר קֶבֶר

פּוֹקֵד עָלֵינוּ פִּצְּחוּ בִּנְגִינוֹת לַמָּחוֹל

 

חָלָב שָׁחֹר שֶׁל שַׁחַר אֲנַחְנוּ שׁוֹתִים אוֹתְךָ לַיְלָה

שׁוֹתִים צָהֳרַיִם וָבֹקֶר שׁוֹתִים עִם עֶרֶב

שׁוֹתִים וְשׁוֹתִים

אִישׁ גָּר בַּבַּיִת וְהוּא מְנַגֵּן בִּנְחָשִׁים הוּא כּוֹתֵב

כּוֹתֵב לְגֶרְמַנְיָה בִּשְׁעַת דִּמְדּוּמִים זְהַב שְׂעָרֵךְ מַרְגָּרִיטָה

אֵפֶר שְׂעָרֵךְ שׁוּלַמִּית אֲנַחְנוּ כּוֹרִים בּוֹר קֶבֶר בָּרוּחַ שָׁם שׁוֹכְבִים לֹא צָפוּף

 

הוּא קוֹרֵא הַעֲמִיקוּ לִדְקֹר בְּמַלְכוּת הֶעָפָר אַתֶּם וְאַתֶּם שָׁם וְשִׁירוּ נַגְּנוּ

הוּא שׁוֹלֵחַ יָדוֹ לַבַּרְזֶל בַּחֲגוֹר וּמֵנִיף בְּיָדוֹ וְעֵינָיו תְּכֻלּוֹת

הַעֲמִיקוּ לִדְקֹר בָּאֵתִים אַתֶּם וְאַתֶּם שָׁם הַמְשִׁיכוּ נַגְּנוּ לַמָּחוֹל

 

חָלָב שָׁחֹר שֶׁל שַׁחַר אֲנַחְנוּ שׁוֹתִים אוֹתְךָ לַיְלָה

שׁוֹתִים צָהֳרַיִם  וָבֹקֶר שׁוֹתִים עִם עֶרֶב

שׁוֹתִים וְשׁוֹתִים

אִישׁ גָּר בַּבַּיִת זְהַב שְׂעָרֵךְ מַרְגָּרִיטָה

אֵפֶר שְׂעָרֵךְ שׁוּלַמִּית וְהוּא מְנַגֵּן בִּנְחָשִׁים

הוּא קוֹרֵא הַמְתִּיקוּ יוֹתֵר לְנַגֵּן אֶת הַמָּוֶת הַמָּוֶת אָמָּן מִגֶּרְמַנְיָה

הוּא קוֹרֵא הַאֲפִילוּ יוֹתֵר לִפְרֹט עַל כִּנּוֹר וְאַחַר תַּעֲלוּ כֶּעָשָׁן בַּאֲוִיר

וּבוֹר קֶבֶר לָכֶם בֶּעָנָן שָׁם שׁוֹכְבִים לֹא צָפוּף

 

חָלָב שָׁחֹר שֶׁל שַׁחַר אֲנַחְנוּ שׁוֹתִים אוֹתְךָ לַיְלָה

שׁוֹתִים צָהֳרַיִם הַמָּוֶת אָמָּן מִגֶּרְמַנְיָה

שׁוֹתִים אוֹתְךָ עֶרֶב וָבֹקֶר שׁוֹתִים וְשׁוֹתִים

הַמָּוֶת אָמָּן מִגֶּרְמַנְיָה עֵינָיו תְּכֻלּוֹת

הוּא קוֹלֵעַ בְּךָ כַּדּוּר שֶׁל עוֹפֶרֶת הוּא קוֹלֵעַ בְּךָ בִּמְדֻיַּק

אִישׁ גָּר בַּבַּיִת זְהַב שְׂעָרֵךְ מַרְגָּרִיטָה

הוּא מְשַׁלֵּחַ בָּנוּ כְּלָבָיו נוֹתֵן לָנוּ קֶבֶר בָּרוּחַ

מְנַגֵּן בִּנְחָשִׁים וְחוֹלֵם הַמָּוֶת אָמָּן מִגֶּרְמַנְיָה

 

זְהַב שְׂעָרֵךְ מַרְגָּרִיטָה

אֵפֶר שְׂעָרֵךְ שׁוּלַמִּית

 

אורה איתן / מאורעות

אורה איתן: אמביציה ואג׳נדה מפחידות את הארנבת, והיא מיד נעלמת

דוד מיכאלי מדבר / השקת הספר מנהרות לילה / ציור: אמנון גרוף / 2024

דוד מיכאלי מדבר / השקת הספר מנהרות לילה / ציור: אמנון גרוף / 2024