על היריקה בפניו של הנשגב ברחובות עזה

על היריקה בפניו של הנשגב ברחובות עזה

חֲסַר הַצּוּרָה בַּעַל כָּל הַצּוּרוֹת,

מַהִי רוּחַ הַיֹּפִי?

יַלְדָּה וָאֵם, הַקְשִׁיבִי:

בִּהְיוֹתֵךְ הַיֹּפִי הַמֻּשְׁלָם

בַּעֲלָת כֹּחַ מֻשְׁלָם שֶׁל שְׁלֵמוּת

הִזָּהֲרִי לְבַל תִּפָּגְעִי מִנּוֹאָשׁוּת הַמִּשְׁתּוֹקֵק

לְהִתָּקֵן בְּעַצְמוֹ.

תשעת נקבי הפנינה, א,17.

בעתות רעש גדול, כמו עתה, עלי לסדר את התופעות בראשי, כדי שאוכל לבחון אותן, וכדי שאוכל להמשיך מבעד לערפל הבושה והזעם; בושה, על הפרת ההבטחה שלי להיות מסוגל באמצעות השותפות החברתית להגן על משפחתי. הפרת "לעולם לא עוד". זעם, על המעשה האנושי של ההשחטה וההשחתה וזעם על בגידת המדינה בשותפות הגורל החברתית.

התופעות נבחרות ומוצגות על פי תפיסתי וכמובן שאתה מוזמן לסדר או לפרש אותן כרצונך. אם כן, מדובר על יום שבת, השביעי לחודש העשירי בשנה העשרים ושלוש מתחילת האלף השני. מדובר על פשיטה אלימה של צבא עירוני אל תוך יישובים כפריים ועירוניים בארץ של תרבות מערבית עם אוכלוסייה יהודית. מדובר ברצח המוני מתוכנן ומצולם. מדובר בחטיפות, באונס, בהתעללות, מדובר בהרג. של אלף וארבע-מאות איש, אישה וילד. כאן, באמצעות הספירה הקשה הזאת, אעבור למקרה אחד בודד. היא האישה, היהודייה, הלבנה, החטופה, המוכה, הנאנסת, ההרוגה, שהופקעה מתוך בועת זמנה הנוכחי והוטלה מאות לאחור, או אולי קדימה. 

לאחר שנלכדה, הוכתה. לאחר שהוכתה, נאנסה. לאחר שנאנסה, הוכתה. לאחר שהוכתה, נגררה אל הרכב. לאחר שנגררה אל הרכב, נזרקה אל רצפתו בין רגלי חוטפיה. לאחר שנזרקה אל רצפת הרכב בין רגלי חוטפיה, הובלה גופתה העירומה והוצגה ברחובות עזה. כשהובלה גופתה העירומה והוצגה ברחובות עזה, ירק ההמון על גופה הלבן המוצג והמצולם. 

היא הייתה אישה. היא הייתה לבנה. היא הייתה יהודייה, לפחות עבור חוטפיה וההמון ברחוב הראשי. ואולי הסדר הוא אחר: יהודייה, לבנה, אישה. חוטפיה, אונסיה, הורגיה, היורקים עליה היו גברים. היו לא-לבנים, ההמון ברחוב הראשי. שם, בתוך הקריעה הרותחת, בוחנות אותי עיניו הקרות של השד המשחק בהמון. לפיכך, מול השד, במאבק האינסופי בין מהויות הרוע והטוב, אני רוצה להידרש לפעולת היריקה על הנגררת בדרך הייסורים של רחובות עזה. מהי יריקה זו?

לפני שנים רבות הייתה מוטלת לפנינו גווייה של דורבן. היינו בסיור על קו הגבול. הבחור הדרוזי רץ אחריו והיכה בראשו בקת הנשק וגרר אותו אלינו. היום נאכל דורבן חייך עם שיניים לבנות. הדרוזי פתח את הגווייה ופשט בזריזות את הפרווה הקוצנית. הריח שעלה מן החיה המבותרת היה קשה ופראי, אדמה, דם וצמחייה. ללא קוציו, ניגש אל הדורבן הגשש הבדואי, במקורו רועה שלא דיבר והצטיין בחושים והופעה חייתיים. הוא חצב עם סכינו את איבר הרבייה של הדורבן עד שעקר אותו, ואז צמצם את עיניו בריכוז ורקק עליו. לאחר מכן זרק אותו לאדמה ודרך עליו מועך אותו ימינה ושמאלה וימינה. אז נשא אלי את עיניו בחיוך. שיניו היו חסרות ושחורות. אחרי כן נלקח הדורבן אל האש. אחרי כן המשכנו בסיור.  

בזמן אחר הייתי בגן החיות של ניו-דלהי. הגן נפרש על מרחב גדול מאוד וההליכה בו הייתה ארוכה מאוד. הגעתי למתחם בגודל של מגרש כדורגל מוקף בגדר רשת בגובה רב. עמדתי שם לבדי מצידה מערבי של הגדר. המתחם היה מכוסה עשב גבוה מאוד, ובחלקו הצפוני היה חפיר עמוק. מעבר לחפיר ניצבה הגדר הצפונית ומאחוריה דרך. בתוך המתחם רבץ זוג טיגריסים. על הדרך הצפונית הופיעה עגלה עמוסת חציר רתומה לתאו. העגלון נהג אותה באיטיות לאורך הגדר מערבה. אחד משני הטיגריסים נדרך, השתופף, התרומם והחליק בתוך העשב אל תוך החפיר, נעלם בתוכו ועלה מיד בדממה על צידו השני נע בשפיפה לאורך הגדר עוקב בריכוז אחר התאו שנתבהל. העגלון אחז במושכות ועבר את המקום הלאה. כשנעלמו, הפנה הטיגריס את כיוונו, צנח ונעלם מטה אל תוך החפיר. שני בחורים הודים הגיעו ועמדו בסמוך לי. אלא שאז, מיידית, הופיעה מעל שפת החפיר כנף גדולה מפוספסת שחור כתום שדאתה לעברי מעל העשב הגבוה, חוצה כחמישים מטרים פחות מהרף עין, בעיני ההלומות הזמן קפא ללא יכולת לזוז, והנה הוא לצדי, נמר! נמר! או, טיגריס! טיגריס! גדול לבלי הכיל, בינינו רק גדר רשת דקה ונשימתי אבדה. עיניו חלפו נקבו אותי ועזבו, הוא נותר על מקומו, פרוותו היבשה נוגעת בגדר הרשת בטווח מגע כף ידי. הבחורים נרתעו במהירות לאחור החליפו כמה מילים כועסות במהירות ואחר כך צחקו. הם התקרבו חזרה לגדר. אחד מהם התקרב, התבונן, אסף רוק, חישב, וירק על הטיגריס. הרוק פגע בצדו של הטיגריס קרוב לגב ונזל לאיטו. היורק הביט בחיה הגדולה בעיני שונא קרות, בטוח במקומו המוגן אחרי הגדר. הטיגריס לא התייחס אליהם וכאשר הפנה את ראשו, עיניו הכתומות עיינו דרכם. הפעולה, הרוק, קול היריקה, הפרווה הקרובה, ותנועת הרוק האיטית הנוזל מטה על הפרווה החיה, קיבלו כולם בהירות יוצאת דופן. ניצבנו שם, שניים ואחד, שלושתנו. חשתי עלבון עמוק שלא יכולתי להסבירו. הם פנו והלכו דרומה. רחוק בעשב הגבוה התרוממה לפתע זוגת הטיגריס ולאחר שהות של כלום הוא נעלם כלפיה באותה אבחת דממה חסרת זמן.  

ובאמצעות הספרות הקשה הזאת, שומה עלי להיכנס אל תוך ליבת הפחד. שם בליבת הפחד מופיעה פעולת היריקה על הנגררת בדרך הייסורים של רחובות עזה על שום שהיא, המעונה, היא היופי. ופעולת היריקה על הדורבן על שום שהוא היופי. ופעולת היריקה על הטיגריס, משום שהוא היופי. והם כולם הנשגב. הם האדמה, הצמחייה, והפיריון, והתנועה המושלמת, והחופש להיות, והתום. ומשום שכל נשגב איום הוא, לפיכך, אי-ידיעתם של היורקים היא פחד.

כי מהו פחד זה, ואבי, אי-ידיעתם אינה גוררת סליחה, זהו פחד מיופי. ומהו יופי זה? האם הוא אישה? יהודייה? לבנה? או בכל סדר אחר? או כל הגדרה לבדה? התשובה היא כן. כל הגדרה לבדה וכולן כאחת. ומדוע זאת? משום שיופי הוא רצון חופשי שאינו כפוי. ואישה זו, לבנה זו, יהודייה זו, מייצגת ערך זה. וכמובן תשאל, ומה עם אישה שחורה? חומה? צהובה? אדומה? כחולה? או מי שלא תהיה? ובכן, כאן ברחובות עזה גרר ההמון וירק וצילם אישה לבנה. לבנה ולא שחורה, לא חומה, לא אדומה, לא צהובה או כחולה. אך, ברגע שמי מהן מייצגת ערך זה של רצון חופשי הריהן כולן שנואות ולבנות בעיני ההמון והשד המשחק בו: הריהן המכשפה, המחוללת, כוח הטבע, כוח המחשבה ולפיכך חסד, כוח היופי, הנשגב, שפרצו מן הגדר ולפיכך גם דמן מותר ללהקה. כי על כן, היופי הוא איום על ההתלהקות העיוורת המשאירה אחריה ישימון. כי יופי מציג למתבונן בו את הבחירה להכיר בו. וכי בחירה כזאת בתוכך משמעה עצמאות שמשמעה להטיל ספק, ובכך לפרוש מן הלהקה. ואם מדובר בתרבות שלמה של רצון חופשי הרי דמה של תרבות זו מותר.

ומכיוון שבסימטריה הנוראה של הקיום, נדון המתעלל לגיהינום שבתוכו מבלי שהוא יודע זאת, הנה הנדון המסומם מחשיבה קבוצתית, מסדר יום דתי, ומתרבות תקופתית, מבצע את הישרדותו הקבוצתית, הדתית והתרבותית, חסרת התום, המורעבת קשר, כאשר בו-בזמן, הנואשות האנושית לנשגב דוחפת את ידו לגעת, לפחות פעם אחת, ביופי, במושלם, בחופשי, כדי להיתקן בעצמו. כדי לדעת. ובו-זמנית ידו זו מורתעת על ידי הדין שבו הוא לכוד, ונרתעת מפחד הנשגב המגולם בבשר ובתנועה. ולכן, כל זמן שהוא אינו יכול לעשות זאת, לבחור זאת, כי הוא פוחד לדעת, כי אז היופי נשגב ממנו, לכן, לעולם יהיה נחות ממנו, ובכך הוא מכיר בו מבלי דעת. לכן הוא יורק בפניו של הנשגב לאחר שפגע בו. אי-ידיעתם אינה סליחה. 

מעולם לא נחלק כבוד רב מזה כמו ליופי המוטל במרכבת המתים שברחובות עזה. 

 

 

 

נטלי גוטמן / חולשה לא מושיעה, ילדים לא נשברים

 נטלי גוטמן

חולשה לא מושיעה, ילדים לא נשברים

ממציאים גדולים של ענווה, אתם פרש לוחש לסוס: תכניס אוויר, ונר דלוק בין הכלובים עם ילדים מכונפים.

והם זוכרים ברכה על כוח סוס מחזיק הורים שלמים,

מיטה ליד מיטה, וראש בראש, שלא תיפול השיערה מהממציאים הגדולים מפתחי הסיבה

לכישרון האהבה, נחמת חזקים

שתמיד באים, וילדים לא נשברים

מול קליע חלש באהבה, מאיים לנקום על כך

שיש סיבה לאהבה, והיא לבדה

מול החלשים הנוקמים על כך

שהם אונסים אותה בגוף, שורפים במחשבה,

לא משיגים קרקעית נשית מוכנה

להתיישבות האיבר בלי ראש.

אין ישועה מחולשה.

והיא שלבדה מולם,

אימא לתינוקות שכולנו שלה

חיים או מתים

נחמה

אנחנו לה.

ישראל מצפן העולם Israel the global compass

 

הקשת הכפולה של הסמוראית כחולת העין

הקשת הכפולה של הסמוראית כחולת העין 

סדרת אנימה מאת מייקל גרין ואמבר נויזומי, במאית: ג'יין וו  

8 פרקים בנטפליקס

הסמוראית כחולת העין הוא סיפור נהדר על אמנות על רקע מרהיב של יפן של תקופת אדו במאה ה 17

אם אנו מכירים את תופעת הקשת הכפולה בענן, כאן חרב היוצרים, מייקל גרין ואמבר נויזומי, מתווה קשת כפולה של מאבק איתנים בין בת לאביה. הקשת הראשית היא הגיבורה מיזו. מיזו היא בת תערובת של אם יפנית שנרצחה ושל אב סוחר נשק ואופיום בריטי. ביפן היא נחשבת למפלצת ומסתירה את עיניה הכחולות. רדיפתה וסבלה הופכים אותה לנוקמת הפוסעת מתרגול נחוש ועד לעיוורון של זעם, אונריו. היעד שלה הם ארבעה גברים לבנים שכל אחד מהם יכול היה להיות אביה הביולוגי מאונס. במסע הגיבור שלה היא פוגשת מורה, חבר, תלמיד. היא יורדת לתהום ויוצרת את דרכה החוצה. הד הקשת המלווה הוא גיבורת המשנה אקמי, נסיכה יפנית הנאבקת באביה ובתכתיבים של תרבותה. הקשת מוכפלת שוב ביחסי הגיבורה עם הגברים של חייה: קשת מוסתרת של משיכה שנאה מול האב הנוטש וגם מול הילד המתעלל שגדל ליריב מאהב. לכל אחת מהגיבורות יש חונך משלה עם לקחים יקרי ערך לנו לצופים: למיזו זהו מחשל החרבות. לאקמי זהו הסמוראי שגידל אותה. לשתי הגיבורות יש מפגש עם מורה לחיים, מאדאם קאג'י, עם לקחים יקרי ערך, וגם לנו, לצופים. העלילה מקסימה, הקרבות נהדרים, הטכניקה מעולה. אבל, הגיבורה הראשית המופשטת היא האמנות. לאן דוחף אותך השד? איזה צורה הוא לובש? מהי גדולה? מהי חברות? מהי זהות? מהי נוכחות? עד כמה אתה צריך להכיר את עצמך ולקבל את עצמך כדי שאמנותך תהיה שלמה? מהי האמנות ומהו השד? אם לא תקבל את אמנותך על כל צדדיה כולל המבישים, השד שהפעיל אותך ישב על שני הכיסאות אומר חרש החרבות המזכיר במעט את מתיך הכפתורים מפר-גינט. נפחות - וחישול החרב, אטריות - והקערית המושלמת, מין - עד חלומה של אשת הדייג - ציור של הוקוסאי המצוטט באחת הסצנות, ומוות - החל מחתימת הצייר בדם על השלג ועד למקום שבו הרצון חותך את הגזע, או מתנקשים, או גורם לאב מתנכר לזהות את דמו. אלו הם כולם פניה של אמנות. סוטרת הלב הלוא היא כתובה על גופינו העירום, בין האין ליש, לקום כל בוקר ולהדליק את האש.    

אֱלוֹהִים אֶחָד אָמַר לֹא תִּרְצַח

אֱלוֹהִים אֶחָד אָמַר לֹא תִּרְצַח

גְּדָל בְּנִי גְּדָל

אֱלוֹהִים יִשְׁמֹר עָלֶיךָ

אֱלוֹהִים אַחֵר אָמַר כֵּן תִּרְצַח

גְּדַל בְּנִי גְּדַל

אֱלוֹהִים יִשְׁמֹר עָלֶיךָ

 

הֵיכָן אֱלוֹהִים גָּר?

אֱלוֹהִים הֵיכָן אַתָּה גָּר?

הֵיכָן אַתָּה גָּר, אֱלוֹהִים?

 

قال الله واحد لا تقتل

كبر يا ابني كبر

الله سوف يراقبك

وقال إله آخر نعم اقتل

كبروا يا أبنائي كبروا

الله سوف يراقبك

 

أين يعيش الله؟

يا إلهي أين تعيش؟

أين تعيش يا الله؟

One God said you shall not kill

Grow up, my son, grow up

God will watch over you

Another God said yes kill

Grow up, my sons, grow up

God will watch over you

 

Where does God live?

God, where do you live?

Where do you live, God?

 

פרפרי ברזל / דוד מיכאלי / 1993

 David Michaeli iron butterflies sepia 1993

‏הטבח השיב את היהודים לראשית הציונות / מחמוד אבו רג'ב, עורך העיתון 'אל אחבאר' היוצא לאור בנצרת.

 ‏המלצת קריאה שהופצה בוואטסאפ: 

מאמר שכתב מחמוד אבו רג'ב, עורך העיתון 'אל אחבאר' היוצא לאור בנצרת.

‏לפעמים מבט עלינו מבחוץ, בוודאי מבט כה קרוב, מבהיר לנו את מה שאנחנו מתקשים לראות על עצמנו בעצמנו.

‏הטבח השיב את היהודים לראשית הציונות

‏"כשהחלו היהודים ללכת שבי אחרי חיי תפנוקים ומותרות בא פוגרום שהעירם משנתם ומדמיונות השווא של שלום עם החמאס. לפני שהגיעו לשלב שבו העיוורון יסנוור את עיניהם, בא מי שהעיר אותם מתרדמתם העמוקה והחזירם אל קרקע המציאות. אז אל תיראו ואל תחתו

‏שוגה מי שסבור שהאסון שפקד את מדינת ישראל הוא תחילת הקץ שלה. האסון הזה מסמן, לדעתי, את ראשיתה של התחלה חדשה והוא מחזק ביתר שאת את ביטחוני בכך שמדינת היהודים לא תחדל לשגשג.

‏הפוגרום הזה החזיר את ישראל (את היהודים) לנקודת ההתחלה, לראשית הופעתה של הציונות. הסיבה נעוצה בכך שהוא הזכיר להם את מעשי הטבח והפרעות שהיו מנת חלקם בכל קצוות תבל ובכלל זה בפלסטין לפני קום המדינה.

‏היהודים, שהיו עד לראשית העת החדשה נטועים בעולם מסורתי של אמונה ושמירת מצוות, מצאו עצמם בעבר מובלים כצאן לטבח במקומות מושבותיהם. הם נהגו להרכין ראש, להיכנע למציאות, ולהודות לאל על הטובה ועל הרעה. בפורענויות המתרגשות עליהם ראו גזירת אלוה ממעל.

‏ומובן שלא עלה על דעתו של יהודי מאמין להרהר אחרי גזירת הבורא. מציאות זו של שפלוּת ומסכנוּת הייתה גורלם עד שקמה התנועה הציונית, שביקשה לחלץ אותם מנרפוּתם ומחוסר האונים שאפיינו אותם ולשחררם משעבוד לדת ולהלכה, וזאת באמצעות המרת רוח ההשפלה וחוסר האונים ברוח של התנגדות והתקוממות, רוח של עמידה איתנה בפני אתגרים, התעמתות עם אויבים והגנה עצמית בעוז ובגבורה.

‏***

‏הציונות הצליחה לנטוע את הרוח הזאת ביהודים בכל מקום שבו חיו. בהשראתה הם החלו לעזוב את הארצות שבהן חיו ולעלות לארץ ישראל.

‏רוח גבורה פיעמה בקרבם והם היטיבו לעמוד בכל האסונות שניחתו עליהם והאתגרים הקשים שניצבו בפניהם. הסיסמא שנישאה בפיהם מכאן ואילך הייתה "לא עוד", כלומר - לא עוד מעשי טבח מהיום והלאה.

‏חלפו הלכו להם הימים שבהם יהודים נטבחו כצאן, ונעשו בהם פרעות נוראיות ובכללן מעשי הרג של גברים, אונס נשים ושחיטה של כל מי שלא עלה בידיו לנוס על נפשו ולהתחבא, ממש כפי שעשה ארגון חמאס ב-7 באוקטובר 2023.

‏בעיצומו של חג הפסח של שנת תרס"ג (1903), בוצע פוגרום ביהודי העיירה האוקראינית קישינב שהייתה אז חלק מהאימפריה הרוסית. נרצחו בו עשרות יהודים ומאות נפצעו, ויותר מ-700 בתים ומקומות עבודה הוחרבו. בתים ועסקים נבזזו ונשים נאנסו. שרד רק מי שהסתתר במחילות או ברח.

‏זה היה הפוגרום שהניע את הרצל להגות את הרעיון להקים מדינה יהודית באוגנדה. לזאב ז'בוטינסקי, לעומת זאת, היו פרעות קישינב מקור השראה לרעיון ההגנה העצמית ומאבק המלוא העוז נגד אויבים ומתנכלים.

‏לאחר סיום הפוגרום, שנמשך שלושה ימים, שבמהלכם התייסרו היהודים בעינויים לסוגיהם ובכלל זה מעשי התעללות, שלח הוועד היהודי באודסה את המשורר חיים נחמן ביאליק לקישינב כדי לרומם את רוחם. בביקורו שם היה עד להשפלה, לחולשה ולדלות שבהן היו היהודים שרויים.

‏השורדים את התופת חשו לבתי כנסת להודות לאל על הנס שאירע להם. תפילת ההודיה שנשאו הקרויה "אב הרחמים" חוברה לאחר הפרעות שעשו הצלבנים ביהודים בשנת 1096, שבה החלו מסעי הצלב ובמהלכם נרצחו עשרות אלפי יהודים. ואין צריך להזכיר את הפרעות השונות שפרעו ערבים ביהודי הארץ: פרעות תרפ"ט (1929), שבהן נרצחו 133 יהודים; הטבח בכפר עציון ב-1948 שבמהלכו נרצחו מאה יהודים והיישוב במקום הוחרב כליל.

‏עתה, בחלוף 75 שנה מאז הוקמה מדינת ישראל, ולאחר שהגיעה לרמה גבוהה של תחכום, אנושיות וציוויליזציה מפותחת, ביצעו רוצחי חמאס את הטבח הזה.

‏***

‏כמה מדורשי רעתה של המדינה, המתנבאים ללא הרף על חורבנה והיעלמותה הקרובה, ראו בכך את תחילת קיצה של המדינה. זו היא לדעתם העת שבה יתממשו נבואות ההבל שלהם על אודות האבן והעץ שיפתחו את פיהם בהתקרב יום הדין ויאמרו: "הוי מוסלם, הנה יהודי מתחבא מאחורי, בוא שמחט אותו ושתה את דמו!".

‏אולם האמת שונה לחלוטין. העם הישראלי, בפרט היהודים שבו, למגדול ועד קטן, התעורר כאיש אחד כשבקרבו מפעמת מחדש רוח של קוממיות והתנגדות, רוח גבורה ועמידה איתנה בפני האויב בעוצמה רבה יותר מאשר ב-1948 והמלחמות שבאו אחריה.

‏אף אם יהודי הארץ החלו ללכת שבי אחרי חיי תפנוקים ומותרות, בא הפוגרום הזה והעירם משנתם ומדמיונות השווא של שלום עם החמאס.

‏הם שבים עתה אל רוח ההתנגדות והעמידה האיתנה שנטעו בהם ז'בוטינסקי ואחרים. רוח הציונות הזאת החלה מפעמת בהם מחדש לאחר שרבים מן היהודים שכחו אותה, והיא עצמה החלה גוססת ופינתה מקומה לרוחות חדשות של "פוסט-ציונות".

‏מן המאפיינים המובהקים לכך שמדינת היהודים מצויה בעלייה ובשגשוג הוא עוצמתה של השפה העברית, שלא חדלה להתפתח ולשגשג בפיהם של צעירים ומבוגרים, מקרב בניה ואף מי שאינם בניה. בניגוד לשפה הערבית, שמידרדרת והולכת. על אודות יהודי זמנו אמר אל-חַסַן בִּן חַ'אקַאן לפני כ-1,200 שנה את בתי השיר:

‏יהודֵי הזמן הזה

‏הִגיעו לתכלית תקוותיהם ונעשו מלכים.

‏העוז בידיהם ואף הקניין.

‏מתוכם באו יועצים ומלכים.

‏בני מצרים, יעצתי לכם: התגיירו!

‏שהרי אפילו כוכבי רקיע כבר התגיירו.

‏הרי יהודֵי זמננו טרם הגיעו למעלה הזאת, אך הם בדרך אליה. ולפני שישכחו את הרוח שנשבה בהם כשהקימו את המדינה, ולפני שיגיעו לשלב שבו העיוורון יסנוור את עיניהם, בא מי שהעיר אותם מתרדמתם העמוקה והחזיר אותם אל קרקע המציאות. אז אל תיראו ואל תחתו."

טיוטת הקדמה - חלק א חמש הערות על הספר אמנות המלחמה מאת סאן-דזה / דוד מיכאלי / מדף הוצאה לאור, 2023

שומר אמונה  / הדפס משי / דוד מיכאלי / 1979

טיוטת הקדמה  - חלק א: חמש הערות על הספר אמנות המלחמה מאת סאן-דזה / דוד מיכאלי / מדף הוצאה לאור, 2023 

  

1

הספר הקטן "אמנות המלחמה" מאת סאן-דזה נחשב לחיבור הקצר הטוב ביותר על ניהול המלחמה ומקור השראה לאנשי צבא רבים. הספר מכיל שלשה-עשר פרקי נושא של פסקאות הוראתיות לניהול מלחמה המלוות לרוב בפרשנויות. הספר זכה למספר רב של תרגומים מעורפלים יותר ומעורפלים פחות, מפורשים יותר ומפורשים פחות, אך היהלום הקר של ניהול מלחמה מצליח לזרוח מבעד לכולם. גם בימינו אלה הספר משפיע על החשיבה הצבאית באסיה בצבאות סין, רוסיה, אירן.

2

סוגת השירה ההוראתית מוכרת לקורא העברי מספרי משלי וקוהלת כפסוקים של לימוד והדרכה. סוגת השירה ההוראתית הסינית היא ארוכת יומין ופסקאות הוראתיות נמצאות בתחומים רבים כמו של ניבוי, שירה, ציור, גננות, טקסים וכמובן קרב ומערכה.

הספר אמנות המלחמה מיוחס לזמן שלפני האיחוד הקיסרי של שושלת צ'ין בשנת 221 לפניה''ס. אנו יודעים כי בתקופה זו לא היה נהוג לכתוב את שם הכותב. ההיסטוריון סה-מא-צ'יין מן המאה השנייה לספירה מציין ב"רשומות ההיסטוריון" המפורסמות שלו כי סאן-דזה חי וכתב את הספר לקראת תום המאה הששית לפני הספירה, בתקופה הקדומה שכונתה "האביב והסתיו" ונמשכה משנת 770 לפניה''ס ועד 476 לפניה''ס עם איחודה של סין על ידי שושלת צ'ין.

3

המתרגם הבריטי ליונל ג'יילס, (בנו של הדיפלומט והסינולוג הרברט ג'יילס) שיער כי הספר חובר על ידי מספר כותבים. המתרגם האמריקאי גריפית' סובר כי הספר נכתב במאה הרביעית לפניה''ס ומשייך אותו בזאת לתקופת המדינות הלוחמות שנמשכה משנת 475 לפניה''ס ועד לשנת 221 לפניה''ס.

בשנת 1972 נמצא בקבר במחוז שאנדונג כשליש מן הטקסט בחריטה על כפיסי במבוק שתוארכו למאה השנייה לפניה''ס. הטקסט שנמצא תאם לאותו חלק בטקסט המוכר כיום בספר. 

4

בדרך כלל הטקסט מוצג עם פרשנויות של כותבים נוספים. הפרשן החשוב הידוע מבין הכותבים הוא המצביא צאו-צאו ובשמו האחר מנג-דה שהיה אחד ממושלי שושלת חאן במאה השנייה לספירה. ייתכן מאוד שהוא העורך והכותב שהעניק לטקסט את צורתו המוכרת יחד עם הייחוס לדמות האב המעורפלת של סאן-דזה.  

במאה האחת-עשרה, בתקופת שושלת סונג, הספר שולב כטקסט ראשון מבין כמה טקסטים צבאיים באוגדן שנקרא "שבע כתבי מופת צבאיים", אשר קציני צבא נדרשו ללמוד אותו. לא ידוע אם ג'ינגיז-חאן (1162-1227) הכיר את הספר, אך ניהולו הצבאי מימש עקרונות רבים של אמנות המלחמה וניהול מאפייניה: מהירות, הפתעה, שינוי, תקשורת, לוגיסטיקה, לכידת מבצרים, תקציבאות והתשה. במאה השש-עשרה בתקופת מינג הספר כנראה היווה השראה לפסקאות ההדרכה הצבאיות של המצביא צ'י-ג'י גואנג ומצביאים נוספים.

במאה השמונה-עשרה הספר נערך ועודכן על ידי מלומד בשם סונג הסינג-ין וזהו גם הספר המוכר לנו כיום. ראוי לציין כי תקופה זו נחשבה לתור זהב מינהלי ותרבותי. בתקופה זו, בהוראתו של הקיסר צ'יאנג-לונג (1736-1795) משושלת צ'ינג, שגם כתב וערך בעצמו, נאספו וגם נערכו כל העבודות החשובות של התרבות הסינית, כתבים שיוחסו לכותבים קדומים מסוגים שונים וגם מן הספרות העממית. הכתבים קובצו וקוטלגו לספרייה בת ארבעה סיווגים: כתבי מופת (ג'ינג), היסטוריות, חכמים (דזה) ואוספים. הספר "אמנות המלחמה" מסווג למחלקת ה"חכמים". הסימניה 子 כאשר היא צמודה לשמו של המחבר מקבלת משמעות של "חכם" או "מורה (מאסטר)" ויכולה להיות מבוטאת באופנים שונים כמו "דזה" על פי שיטת פין-יין המבוססת על ההגיה הנהוגה במנדרינית תקנית, או "צה" או "זי" או "טסו", על פי הניב, המקום, התקופה ומלומדיה.

5

המערב שמע לראשונה על סאן-דזה מפיו של מיסיונר ישועי, האב אמיו (Amiot) שפירסם את גרסתו בצרפתית ל''אמנות המלחמה'' עם שובו מפקין לפריז בשנת 1772 (תקופת צ'יאנג-לונג). ייתכן מאוד כי נפוליאון רב-אמן של מלחמה, נחשף לטקסט זה. בשנת 1905 הספר תורגם לראשונה לאנגלית ע''י קצין בריטי בשם אוורארד פרגוסון קלתרופ בעת ששהה ביפן. בשנת 1910 פרסם ליונל ג'יילס הבריטי תרגום מבואר שכלל את הטקסט הסיני. בשנת 1944 גרסה זו נערכה מחדש ויצאה לאור בארה''ב. בשנת 1963 פרסם הקצין האמריקאי סמואל ב. גריפית גרסה מחודשת. בשנת 1950 אפרים ברוידא תרגם לעברית את גרסתו של ג'יילס.   

תִּינוֹקִי הָפַךְ לְרֶוַח מֶמְשַׁלְתִּי

 

Photo: David michaeli

חָזְרוּ כַּלְבֵי הַשְּׁמָד

כַּלְבֵי הַשְּׁמָד חָזְרוּ

 

תִּינוֹקִי הָפַךְ לִכְאֵב

תִּינוֹקִי הָפַךְ לְפֶחָם

תִּינוֹקִי הָפַךְ לְמִסְפָּר

תִּינוֹקִי הָפַךְ לְרֶוַח מֶמְשַׁלְתִּי

 

יַלְדָּתִי הָפְכָה לִכְאֵב

יַלְדָּתִי הָפְכָה לְדָם

יַלְדָּתִי הָפְכָה לְמִסְפָּר

יַלְדָּתִי הָפְכָה לְרֶוַח מֶמְשַׁלְתִּי

 

חָזְרוּ כַּלְבֵי הַשְּׁמָד

כַּלְבֵי הַשְּׁמָד חָזְרוּ

 

אִמִּי הָפְכָה לִכְאֵב

אִמִּי הָפְכָה לְבָשָׂר

אִמִּי הָפְכָה לְמִסְפָּר

אִמִּי הָפְכָה לְרֶוַח מֶמְשַׁלְתִּי

 

אֲנִי הָפַכְתִּי לִכְאֵב

אֲנִי הָפַכְתִּי לְנָקָם

אֲנִי הָפַכְתִּי לְמִסְפָּר

אֲנִי הָפַכְתִּי לְרֶוַח מֶמְשַׁלְתִּי

חָזְרוּ כַּלְבֵי הַשְּׁמָד

כַּלְבֵי הַשְּׁמָד חָזְרוּ

אונריו / רוח זועמת / דוד מיכאלי

David Michaeli / 1993

 

אונריו   onryou  怨霊  

או גוריו   goryou  御霊   

רוחות זועמות אשר נוקמות בבני האדם

בגלל שנגרם להן עוול בחייהן

 

יגאל זורע / בוץ / אוסף אמנון גרוף / 2023

 

דבי עשב / רעמים ברקים גשם מתוק

דבי עשב / סופסוף שוחה בין רעמים ברקים בגשם מתוק .....

המחזור היומי 191123 / דוד מיכאלי

המחזור היומי 191123

 

גּוּפְךָ הַקָּטָן חַי אֶת מַסַּע הַשֶּׁמֶשׁ

אַךְ בְּכָל יְמָמָה זֶה הָאוֹר מִתְרַחֵק, מִתְרַחֵק

וְגוּפִי הוּא גּוּפְךָ הַקָּטָן מִתְכּוֹנֵן

מִתְכַּנֵּס בְּמַחֲזוֹר הָאָבְדָן הַיּוֹמִי

הִנֵּה יוֹם שׁוּב מַפְנֶה אֶת פָּנָיו

הִנֵּה עֶרֶב נִפְצַע מִבְּשַׂר לַיְלָה

הִנֵּה בָּאָה אֲפֵלַת דָּם לַיְלָה

הִנֵּה לַיְלָה אֵין-אוֹר-אֲפֵלָה

הִנֵּה לַיְלָה אֵין-אוֹר-אֵין-זְמַן

חָלָב שָׁחֹר בְּמוֹרַד מִנְהָרוֹת לַיְלָה   

וְגוּפְךָ וְגוּפִי מֻטָּלִים מוּגָפִים, מוּגָפִים 

זֶה הַזְּמַן שֶׁנָּפַל מֵאוֹת לְאָחוֹר, בַּשָּׁנִים

שְׁבָר אֱנוֹשׁוּת הוּא בְּשַׂר אֲנוּשִׁים

זֶה הַלַּיְלָה הָאַרְבָּעִים וְאַרְבָּעָה

גֶּשֶׁם יוֹרֵד וְיוֹרֵד וְיוֹרֵד אֲהוּבִי, אֲהוּבִי

זֶה הַלַּיְלָה הָאַרְבָּעִים וְאַרְבָּעָה

ומכיוון / דוד מיכאלי / David Michaeli / And because

 וּמִכֵּיוָן

 

וּמִכֵּיוָן שֶׁכָּל מַבָּט צוֹרֵב

וּמִכֵּיוָן שֶׁכָּל מִלָּה שׂוֹרֶפֶת

וּמִכֵּיוָן שֶׁהַדְּבָרִים כָּלִים

וּמִכֵּיוָן שֶׁכָּל מֶחְוָה כּוֹאֶבֶת,

 

וּמִכֵּיוָן שֶׁנֶּאֱמַר בְּאֵין מַחֲזִיר

וּמִכֵּיוָן שֶׁאֵין שׁוּם רַעַם

וּמִכֵּיוָן שֶׁהַשְּׂרָפִים בּוֹכִים

וּמִכֵּיוָן שֶׁשֶּׁקֶט עַד עוֹלָם...

 

וּמִכֵּיוָן שֶׁמִּתְכַּוְּצִים מוּבָן

וּמִכֵּיוָן שֶׁכָּל טַבַּעַת הִיא כְּאֵב

וּמִכֵּיוָן שֶׁאֵין בָּרָק אוֹכֵל

וּמִכֵּיוָן שֶׁדֶּמַע נֶאֱצָר מוּצָף בַּלֵּב,

 

וּמִכֵּיוָן שֶׁכָּךְ וְאַף עַל פִּי

וּמִכֵּיוָן שֶׁכָּךְ לַמְרוֹת

וּמִכֵּיוָן שֶׁאֵין שׁוּם זְמַן אַחַר

הַמְשֵׁךְ לָלֶכֶת, לֶאֱהֹב, לִחְיוֹת...

 

And because

 

And because every look scorches

And because every word burns

And because things end

And since every gesture hurts,

 

And since what was said is irrevocable

And since there is no thunder

And because the Seraphim are crying

And since there’s always stillness down under…

 

And since we wince, of course, 

And since every pain is ringing

And since there is no vengeful lightning

And since heart-kept tears are flooding

 

And because of that and so despite

And since that is and even though

And since there is no other time

Thus walk, thus love, thus live...

תודה לאגור שיף ולנינה רימון-דיויס על עזרתם בתרגום השיר לאנגלית  

Thanks to Agur Schiff and to Nina Rimon Davis for their help in translating the poem into English

לצפייה בהקראה: 

 

אמנון גרוף / אפלה / 2023-2024

חושך אפלה עלטה

שנפלה עליי ב -7.10.2023 אל תוך הודעות מסנג'ר וְואטס אפ לחברה בקיבוץ כפר עזה. לחברה בקיבוץ בארי. מהבוקר. מהצהריים, מהערב, מהלילה, מאיפה הצבא ולמה לא מגיעים ומה קורה בקיבוץ ואני שומעת צעקות בערבית. ואני שומעת יריות. עוד יריות.  ואחר כך שקט וכל הזמן אפלה. כי הממ"ד סגור והחשמל נפל או הופל ולא רואים כלום. אבל שומעים. אבל מריחים. לפעמים מתים. לא כולם. לפעמים נחטפים. אבל לא כולם. ומתחילים להגיע תצלומים. של חברים. של תלמידים. אנשים שחורים כי שרופים. במכוניות. לא במכוניות. ואפלה. ואין צבא. ואין ממשלה. ואחר כך סיוטים וחלומות וסיוטים וריכזתי את כל השבת לנקודה אחת כי קל יותר להתמודד עם נקודה. שחורה. והנקודה הזו איתי בכל יום מאז. גם בכל לילה. גם כשאוכל. גם כששותה. ובאפלה שבמנהרה מה הם אוכלים? מה הם שותים? ומה רואה בחורה בת 18 או 19 כשהיא עוצמת עיניים, הכי חזק היא עוצמת כדי לא לראות את ההוא הגוהר או לא גוהר. ואפלה. וחושך. ועלטה.

אני מצלם בחושך או כמעט בחושך או מכהה אם צילמתי בפחות. חפצים שנמצאים בבית. ברז או בקבוק או אגרטל או צמח. מכיר אותם באור. עכשיו עושה אִתם היכרות חדשה. באפלה. אני מתמצא באפלה שאצלי. הנה תראו - איילה

אמנון גרוף / אפלה 258 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 257 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 256 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 255 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 254 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 253 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 252 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 251 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 250 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 249 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 248 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 247 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 246 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 245 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 244 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 243 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 242 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 241 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 240 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 239 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 238 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 237 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 236 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 235 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 234 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 233 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 232 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 231 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 230 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 229 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 228 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 227 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 226 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 225 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 224 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 223 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 222 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 221 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 220 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 219 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 218 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 217 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 216 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 215 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 214 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 213 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 212 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 211 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 210 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 209 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 208 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 207 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 206 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 205 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 204 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 203 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 202 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 201 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 200 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 199 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 198 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 197 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 196 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 195 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 194 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 193 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 192 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 191 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 190 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 189 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 188 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 187 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 186 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 185 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 184 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 183 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 182 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 181 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 180 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 179 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 178 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 177 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 176 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 175 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 174 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 173 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 172 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 171 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 170 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 169 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 168 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 167 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 166 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 165 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 164 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 163 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 162 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 161 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 160 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 159 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 158 / 2024  /  צילום של צילום של תמיר להב-רדלמסר ז''ל

אמנון גרוף / אפלה 157 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 156 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 155 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 154 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 153 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 152 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 151 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 150 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 149 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 148 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 147 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 146 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 145 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 144 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 143 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 142 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 141 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 140 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 139 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 138 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 137 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 136 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 135 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 134 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 133 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 132 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 131 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 130 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 129 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 128 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 127 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 126 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 125 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 124 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 123 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 122 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 121 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 120 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 119 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 118 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 117 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 116 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 115 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 114 / 2024

אמנון גרוף / אפלה 113 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 112 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 111 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 110 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 109 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 108 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 107 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 106 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 105 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 104 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 103 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 102 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 101 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 100 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 99 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 98 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 97 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 96 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 95 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 94 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 93 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 92 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 91 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 90 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 89 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 88 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 87 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 86 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 85 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 84 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 83 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 82 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 81 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 80 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 79 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 78 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 77 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 76 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 75 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 74 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 73 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 72 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 71 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 70 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 69 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 68 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 67 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 66 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 65 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 64 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 63 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 62 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 61 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 60 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 59 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 58 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 57 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 56 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 55 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 54 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 53 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 52 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 51 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 50 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 49 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 48 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 47 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 46 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 45 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 44 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 43 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 42 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 41 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 40 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 39 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 38 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 37 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 36 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 35/ 2023

אמנון גרוף / אפלה 34/ 2023

אמנון גרוף / אפלה 33/ 2023

אמנון גרוף / אפלה 32/ 2023

אמנון גרוף / אפלה 31/ 2023

אמנון גרוף / אפלה 30/ 2023

אמנון גרוף / אפלה 29/ 2023

אמנון גרוף / אפלה 28/ 2023

אמנון גרוף / אפלה 27/ 2023

אמנון גרוף / אפלה 26/ 2023

אמנון גרוף / אפלה 25/ 2023

אמנון גרוף / אפלה 24/ 2023

אמנון גרוף / אפלה 23/ 2023

אמנון גרוף / אפלה 22/ 2023

אמנון גרוף / אפלה 21/ 2023

אמנון גרוף / אפלה 20 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 19 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 18 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 17 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 16 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 15 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 14 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 13 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 12 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 11 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 10 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 9 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 8 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 7 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 6 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 5 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 4 / 2023

אמנון גרוף / אפלה 3 / 2023

 

אמנון גרוף / אפלה 2 / 2023

 אמנון גרוף / אפלה 1 / 2023