פורסם במדור הספרות של עיתון הארץ
כאשר משכתי את צלחת החרסינה הגדולה מתחת לצלחות האחרות והנחתי אותה
על השיש ראיתי כי על הצלחת הלבנה היו ארבעה ציורי כתמים אדומים של יצורים כלשהם
וביניהם כתמים ירוקים קטנים. על היקפה נשארו שרידים מחוקים של קו זהב דק. הצלחת
הגיעה ממטבחה של אמי. אל מטבחה של אמי הגיעה הצלחת עם סבתי, שעלתה לארץ בתחילת
שנות החמישים בעלייה היהודית האחרונה מחרבין שבסין, עם זריחת הקיסרות הקומוניסטית.
סבי דוד, איש הספרים לבית משפחת מיכאילובסקי, שהיו פליטי פוגרום אודסה, שהיו רבנים
וגם סוחרי פרוות על דרך המשי שבין מנג'וריה לאודסה, שהפכה לברזל, נשאר שם, בחרבין,
על גדות הנהר סון-גא-רי, מגן דוד דק לשמירה חקוק על אבן קברו האפורה. כשהתבוננתי מקרוב
בכתמים הענבריים שעל צלחת החרסינה ראיתי כלבי פו לוטשים עיניים ובין הכתמים טיפות
ירקן.
בסין המסורתית "כלבי פו" (Foo Dogs) או "אריות בייג'ינג" או
"כלבי אריה", הם פסלי שמירה מיסטיים להגנה על עושר משפחתי ומעמד חברתי
מפני רוחות רעות. פסלונים וציורים של כלבי פו מופיעים בכלי בית, מגולפים כקמיעות
שומרים באבני חן או כמקשים לדלת. בימינו כלבי פו יכולים להימצא בכניסות למבני
ציבור כמו מסעדות, מלונות, בתי הימורים. כלבי פו הם בעלי רעמה ושיער שופע ומייצגים
אריות מגינים.
מקורם של כלבי פו מיוחס לבודהיזם ההודי ולדימויי האריות של דרום
אסיה שליוו את שאקיאמוני שהיה לבודהה והותמרו לשומריו המסוגננים במקדשיו. שאגת
האריה מסמלת את יכולת הביטוי המדבירה של מתרגלי הדהרמה. כפת האריה מסמלת את כף ידו
המוזהבת והמוארת של הבודהה. שני אלו, השאגה והכף מצאו במשך הדורות מקום בטכניקות הקרב
הסודיות של בתי הטריאדות ואגדות הקונג-פו.
יחד עם נדידת הבודהיזם לסין הגיעה גם אדריכלות המקדשים הבודהיסטיים,
במיוחד בתקופת טאנג. אתה הגיעו גם פסלי שומרי המקדשים שנקראו אריות האבן (shíshī 石獅). זוגות של כלבי פו שגולפו מעץ, אבן, שיש, גרניט, ברונזה, הוצבו
בסין המסורתית בכניסות למקדשים, ארמונות, קברים, מבני ממשל ואחוזות.
העיבוד הסיני העמוק שיושם על כל יבוא תרבותי, תרם, במיוחד
בתקופת סונג הניאו-קונפוציאנית, לפיתוח הבינארי של הצמד המיסטי כזכר ונקבה
המייצגים את היין והיאנג ואת הסדר המשפחתי, יחד עם הסיגנון הדמוני עם הפנים
הפחוסות שתרם לדימויים ככלבים. אולי בדומה למחשבת ה"בונזאי" היפנית, אפשר
לומר שדמות הכלב הפקינזי שופעת השיער והפנים הפחוסות היא מזעור מטופח של דמויות
כלבי פו. כך גם כלבי להאסה אפסו, הצ'ואו
צ'ואו, הטרייר הטיבטי.
כלבי פו הגיעו עם גלגולי הבודהיזם מהודו דרך סין לכל מזרח אסיה.
ליפן הגיעו כלבי פו דרך "השער הסיני" של אוקינאווה כמיזוג מיתי בין כלב
לאריה ונקראו "כלבי שיסה" ) ( shisa-dog シーサー. האגדה האוקינאווית מספרת כי שליח
קיסרי סיני הביא פסלון של כלב פו מיסטי מתנה לשליט וכי פסלון מיסטי זה הפעיל את
כוחו השמיימי והציל את הקהילה מדרקון ים מרושע. גם כיום, השיסה נפוצים באי. רישום
מסוגנן של שיסה נבחר להיות הלוגו של המכון למדע וטכנולוגיה באוקינאווה.
ביפן, במקדשי השינטו הם מוצבים כאריות שמירה ומכונים
"קומאינו" (Komainu 狛犬 ) . בעבר השם "קומאינו" יוחד לנקבה שבצמד והזכר שבצמד נקרא
"שישי". בעיצובים השונים, הזנב שלפעמים עוטר בלהבות קיבל נפח ודמיון
לזנב שועל. ייתכן שזו ההשראה לגרסה של קומאינו המופיעה כזוגות של שועלים שומרים
במקדשי ה"אינארי" אלהות האורז וההצלחה, נפחי החרבות והמסחר. אריות
השמירה מכונים החל מתקופת אדו (1603-1868) "כלבים שומרים". לאירופה הגיעו כלבי מקדשים מסוגננים אלו באמצעות הסחר עם
יפן. האנגלים כינו אותם כלבי פו.
כלבי פו מופיעים בזוגות של זכר ונקבה כאשר הזכר מייצג
"יאנג" המגן כלפי חוץ על הבית עצמו, והנקבה מייצגת "יין" המגן
כלפי פנים, על בני הבית. הזכר מוצב מימין, והנקבה מוצבת משמאל. כפתו הקדמית של הזכר
מונחת על כדור המייצג את החומר או את העולם וכפתה הקדמית של הנקבה מונחת על גור
המייצג את הרוח או טבע וטיפוח. פי הזכר פתוח כדי לגרש את הרוחות הרעות ופי הנקבה
סגור כדי לשמור את הרוחות הטובות בפנים. באוקינאווה יש הסוברים להיפך: פי הזכר
סגור ופי הנקבה פתוח. צמד כלבי פו נהדרים מופיעים בספר "שר השדים" של
רוג'ר זילאזני. לזכר צבע ירקן קיסרי ולנקבה צבע ענבר עמוק או קרניאולין.
כשאני מתבונן בכלבי פו שלי מקרוב אני רואה את הנחות המכחול
המדויקות של הצייר העלום. העננות המשתנה בכתמי הצבע, הפיזור של הצבע וגבולותיו המתמזגים
עם הרקע, עיטורי הספירלות להמחשת אדוות, התנועה החיה העולה ויורדת, מצביעים על דרך
ציור דאואיסטית.
משמח אותי לדעת שבמטבח שלי נמצאים שומרי סף מיסטיים משפחתיים אלו.
כשאני מתבונן בצלחת החרסינה עליה הם מצוירים, ומעביר אצבע על שרידי קו הזהב הדק
שלה, אני נוגע בשובל הארוך של נתיבי הסחר, הפליטות וההגירה של דרך המשי האסיינית שבה
חלפו, חנו וסחרו בני משפחתי. ערבות, מדבר, הרים, ים. מביצור מיכאילובסקי שליד
אודסה לפורט ארתור שבמנג'וריה. מפורט ארתור לשנחאי, לטוקיו, לרומא, לניו-יורק ולתל-אביב.
אני חושב על הדרך החיה שבה התפזרו העושר המשפחתי, המעמד החברתי וכלי הבית שנשאו עימם בני המשפחה.
כמו הצלחת היפנית עם ציור דייגים שהייתה תלויה בבית הורי, ועכשיו היא תלויה מעל שולחן העבודה שלי, ייתכן שבמקורה צלחת החרסינה עם הציורים של כלבי פו הייתה מיועדת לתלייה על הקיר להגנה. והגנה היא הרי נחוצה תמיד. מפוגרום אודסה ועד פוגרום בארי.
במדף לידה, ליד צלחת ליל הסדר, שמורים מכל משמר ארבעה ספלי תה יפניים מחרסינה דקה ביותר, קו זהב על שפתם, ידיתם מוזהבת. על פני החרסינה שלהם דוגמאות
גיאומטריות מופשטות כחולות, כהות ובהירות, בעיצוב אר-דקו וינאי. שלשה מהם ללא פגם.
הספל הרביעי שכנראה נשבר לשניים בתיבה שנסעה במרחקים הגדולים של אסיה, מציג תיקון נפלא
במלאכת אומנות שכוחה. שני חלקיו חוברו להם בשלמות באמצעות ארבעה בריחי ברזל קטנים כהים, שנים מימין ושנים משמאל. כשאני אוחז בזהירות בספל הדק המתוקן, מעיין דרך עלי התה הסיני המקומטים הצוללים
בנוזל הענברי הרותח, בברק הסדק החוצה את הספל כולו, חש את מגע הברזל המתקן על פני
חלקת החרסינה, אני יודע, שוב, שאין שלם מלב שבור. אבל זהו כבר סיפור אחר.
אריה שמירה מאבן מקדש יונג'י בייג'ין / מקור: ויקיפדיה
ראש כלב שיסה מסוגנן, לוגו המכון המדעי טכנולוגי באוקינאווה / מקור: ויקיפדיה
שימו לב לסימטריה המושלמת של ארבעת הכיוונים
דמון יפני "שומר האמונה" עם פנים פחוסות ודמיון רב לאריה שמירה - כלב פו - שיסה / התנוחה מזכירה את אחת מתנועות הקרב מתוך הקטה "טקי שודאן" בקרטה האוקינאווי / צילום של פסל עץ מתוך סדרת פסלים "שומרי האמונה" / צילום והדפס משי דוד מיכאלי, 1979
שיסה עם זנב דמוי שועל / מקור: ויקיפדיה
הספל היפני השבור עם התיקון המופלא
Foo Dogs / From the Odessa pogrom to the Be'eri pogrom
By David Michaeli
When I pulled the large
porcelain plate from under the other dishes and placed it on the counter, I saw
that upon the white surface were four painted reddish-brown patches depicting
certain creatures, with small green patches scattered between them. Around the
plate’s perimeter remained the traces of a fine gold line. The plate had come
from my mother's kitchen. To my mother’s kitchen, it had arrived with my
grandmother, who immigrated to Israel in the early 1950s—the final Jewish
departure from Harbin, China, during the rise of the Communist Empire.
My grandfather David—a man
of books from the Mikhailovsky family, refugees of the Odessa pogrom who were
rabbis as well as fur traders on the Silk Road between Manchuria and
Odessa—stayed behind there, in Harbin, on the banks of the Songhua River; a
slender Star of David engraved for protection upon his grey tombstone. As I
looked closely at the amber-colored patches on the porcelain plate, I saw Foo
Dogs glaring back at me, with drops of jade dispersed between the patches.
In traditional China,
"Foo Dogs" (or "Beijing Lions", "Lion Dogs") are
mystical guardian statues meant to protect family wealth and social standing
from evil spirits. Statuettes and paintings of Foo Dogs appear on household vessels,
carved as protective amulets in gemstones, or crafted as door knockers.
Nowadays, Foo Dogs can be found at the entrances of public establishments such
as restaurants, hotels, and casinos. Covered in lush manes and thick fur, Foo
Dogs represent guardian lions.
The origin of Foo Dogs is
attributed to Indian Buddhism and the imagery of South Asian lions that
accompanied Shakyamuni before he became the Buddha, later transformed into his
stylized temple guardians. The lion's roar symbolizes the conquering power of
expression wielded by Dharma practitioners. The lion's paw symbolizes the
golden, enlightened hand of the Buddha. Over the generations, both of these—the
roar and the paw—found their place within the secret combat techniques of the
Triad societies and the legends of Kung Fu.
Along with the migration of
Buddhism to China came Buddhist temple architecture, particularly during the
Tang Dynasty. With it arrived the statues of temple guardians known as stone
lions (shíshī 石獅). Pairs of Foo Dogs carved
from wood, stone, marble, granite, or bronze were placed in traditional China
at the entrances to temples, palaces, tombs, government buildings, and estates.
The deep Chinese adaptation
applied to every imported cultural element contributed—especially during the
Neo-Confucian Song Dynasty—to the binary development of the mystical pair as
male and female representing Yin and Yang and the family order, alongside the
demonic styling with flattened faces that led to their canine imagery. Perhaps,
akin to the Japanese concept of "Bonsai," one could say that the
flat-faced, long-haired Pekingese dog is a cultivated miniaturization of the
Foo Dog figures. The same holds true for the Lhasa Apso, the Chow Chow, and the
Tibetan Terrier.
Foo Dogs traveled with the
reincarnations of Buddhism from India through China to all of East Asia. They
reached Japan via Okinawa's "Chinese Gate" as a mythical fusion of
dog and lion, known as "Shisa dogs" (shīsa-dog シーサー). Okinawan legend tells of a Chinese imperial
envoy who brought a statuette of a mystical Foo Dog as a gift to the ruler, and
that this mystical statuette exerted its heavenly power to save the community
from an evil sea dragon. To this day, Shisa are ubiquitous across the island. A
stylized drawing of a Shisa was even chosen as the logo for the Okinawa
Institute of Science and Technology.
In Japan, at Shinto
shrines, they are placed as guardian lions and referred to as
"Komainu" (Komainu 狛犬). In the past, the name
"Komainu" was reserved exclusively for the female of the pair, while
the male was called "Shishi." In various designs, the tail—sometimes
adorned with flames—gained volume and
resemblance to a fox's tail. This may have served as the inspiration for the
version of Komainu appearing as pairs of guardian foxes in the shrines of
Inari, the deity of rice, success, blacksmiths, and commerce. Since the Edo
period (1603–1868), these guardian lions
have been called "guardian dogs." These stylized temple dogs reached
Europe through trade with Japan, where the English dubbed them "Foo
Dogs."
Foo Dogs appear in male and
female pairs, where the male represents "Yang," protecting the
household externally, and the female represents "Yin," protecting the
family members internally. The male is positioned on the right, and the female
on the left. The male's front paw rests upon a sphere representing matter or
the world, while the female's front paw rests upon a cub representing spirit or
nature and nurture. The male's mouth is open to expel evil spirits, while the
female's mouth is closed to keep good spirits within. In Okinawa, some believe
the reverse: the male's mouth is closed and the female's is open. A magnificent
pair of Foo Dogs appears in Roger Zelazny's book Lord of Light—the male
of imperial jade color, and the female of deep amber or carnelian.
When I look closely at my
Foo Dogs, I see the precise brushstrokes of the anonymous painter. The shifting
haziness within the color patches, the dispersion of pigment and its boundaries
merging with the background, the spiral ornaments illustrating ripples, the
lively rising and falling movement—all point to a Daoist way of painting.
It brings me joy to know
that these mystical family threshold guardians reside in my kitchen. As I gaze
at the porcelain plate upon which they are painted, passing my finger over the
remnants of its fine gold line, I touch the long wake of trade routes, refuge,
and migration along the Asian Silk Road through which my family passed,
encamped, and traded. Steppes, deserts, mountains, seas. From Mikhailovsky
Manor near Odessa to Port Arthur in Manchuria. From Port Arthur to Shanghai,
Tokyo, Rome, New York, and Tel Aviv. I think of the living path along which the
family's wealth, social standing, and household items carried by my kin were
scattered.
Much like the Japanese
plate with the painting of fishermen that hung in my parents' home, and now
hangs above my workbench, it is possible that the porcelain plate with the Foo
Dog paintings was originally intended to be hung on a wall for protection. And
protection, after all, is always needed. From the Odessa pogrom to the Be'eri
pogrom. On a shelf beside it, near the Passover Seder plate, four Japanese
teacups made of the thinnest porcelain are preserved with utmost care—a gold
line on their rim, their handles gilded. Across their porcelain surface are
abstract geometric patterns in dark and light blue, in Viennese Art Deco style.
Three of them are flawless. The fourth cup—which apparently broke in two inside
a chest traveling across the vast expanses of Asia—displays a marvelous repair
done through a forgotten craft. Its two halves were rejoined seamlessly by four
tiny, dark iron staples, two on the right and two on the left. As I carefully
hold the thin, repaired cup, peering through the crumpled Chinese tea leaves
sinking into the boiling amber liquid, looking at the luster of the crack
traversing the entire cup, feeling the touch of the repairing iron against the
smooth porcelain, I know, once again, that there is no heart as whole as a
broken heart. But that is already another story.
Givatayim 2024
