יום ראשון, 15 בנובמבר 2009

ראייה / דוד מיכאלי

אנו מגיעים כיום מתוך חללים סגורים המשובצים בקונגלומרט ענק. טווחי הראייה שלנו מובנים למרחקים המוגבלים לבניינים מולנו ולמכוניות לפנינו. גבולות הגזרה שלנו מצומצמים לרוחב הרחוב. רוב הראייה שלנו מתקיימת בחללים בגודל של חדר. אנו חיים ברצפים של חללים דחוסים המכתיבים קצב והחזרי קצב משתנים, מהירים, מזוותים וקצרים. ביוצאינו מהקומפלקס העירוני, בדרך כלל אנו נמצאים בתוך קופסת הרכב, כאשר אנו נעים לאורך נתיב קווי מוגדר, ואז אנו מגיעים לחללים סגורים חדשים. כאשר אנו יוצאים מתוך המערך הזה אל שטח פתוח , ואל נתיב שאינו ברור או אינו קיים, אל אופק לא תחום, אנחנו נתקפים באופן מיידי בחרדה. אנו חשים חשופים, אנו חשים פגיעים, ואנו אכן כאלה. יהיה לנו מאד נוח בשלב ראשון אם ננסה להחיל את התפיסה המבנית שלנו על פני השטח. כך נוכל להביט בערוץ כעל רחוב או כביש, ועל מפגש בין ערוצים כעל צומת. נוכל להסיק מסקנה האם ישנה תנועה כבדה שכדאי להימנע ממנה כמו מים, שיחים צפופים, סלעים לא עבירים, או, האם אנו יכולים להשתלב בגופינו ותנועתנו הרגלית בדרך. האם יש פתחי כניסה לקירות ולגבעות בצדדים, או האם אלו הם מבנים חסומים. לאור תפיסה זאת נוכל לעשות שימוש באופן הראייה הרגיל שלנו. בהתבוננות מסוג זה אנו מוצאים תחליפים, ואם תרצו, תחליפי גמילה לתפיסת האופק, המרחב והריצוד שאנו רגילים ומכורים אליהם מהקומפלקס העירוני. אבל, בסופו של דבר, אנו יכולים להשתחרר מהפחד ולהביט באופן חופשי אל מרחב גדול, לא תחום. אנו מרחיבים את אופן הראייה שלנו. המשובים הקצרים המוטחים אלינו מהקירות הקרובים בסביבה העירונית מספקים לנו אישור בלתי פוסק על מקומנו במרחב. המשובים האלו הופכים להיות ארוכים ומועטים ביחס למה שאנו רגילים. כאן אנו יכולים לחוש יותר את יכולת העמידה שלנו בכוחות עצמנו על פני הקרקע והמרחב הפתוח. זה אפשרי וקורה לכל אחד ויותר מהר מששערנו.
בשלב ראשון המרחקים נראים אין סופיים. אנו מעדיפים לא להכיר במרחקים ועצמים שמעבר לטווחים שאנו רגילים אליהם, ואנחנו לא רואים אותם פשוטו כמשמעו. הם נותרים מחוץ לתפיסתנו. אבל בפרק זמן קצר יחסית של ימים אחדים אנו מסוגלים לקבל משוב ברור ובר שימוש ממרחקים של כמה קילומטרים, ולהשתמש במשוב זה באותה יעילות שאנו משתמשים במשובים הקצרים שבעיר. למעשה, האופק שלנו גדל. תפיסת עצמנו גדלה גם היא, ואכן, בשובנו לאחר פרק זמן ארוך בשטח, אל העיר, אנו חשים שהתקרות נמוכות יותר עלינו ולוחצות, וכנפי רוחנו נחבטות במשקופים הצרים. עלינו לקפלן, להשפיל את מבטינו ולהסתגל במהירות חזרה לתדר המהיר, לזמן המשתנה ולמרחקים הקצרים.
המדבר, הים, הקוטב, הפסגות והחלל הם המרחבים הקיצוניים בעלי ההשפעה החזקה והם שונים משטחים פתוחים רגילים הקרובים לתחומי המושב שלנו. בשטח הפתוח הקיצוני, למרות שאני מחויב לחוקים נוקשים ולא סלחניים של חום, קור אויר ותנועה, אורך הגל של המשוב מאפשר לנו להיות הרבה יותר חופשיים בקבלת ההחלטות שלנו. ביטוי הרגש שלנו יכול להגיע בנחת יחסית עד סופו, וזאת בניגוד להפגזה העירונית המחייבת אותנו לפנות, להחליט, לשלוף, ולבטא רגש חלקי מכיוון שעלינו להגיב מיד על המשוב הבא. בשטח הפתוח אנו יכולים לנוע ממצב של תגובה בלתי פוסקת ולחץ, למצב של רווחה, היענות, ויצירת מרווח זמן מספיק המאפשר עיבוד רגשי, ניסוח והבנה. אולי ניתן לומר שככל שאנו יוצאים החוצה רחוק יותר כך מתאפשר לנו להכיר את עצמנו יותר. המערכת הגופנית שלנו ניזונה ממשובים אלו ומאפסת את תדריה לפיהם. מקצבי השטח קובעים את מקצבי הגוף. אנו נוכחים לדעת זאת לפי שינוי שעות השינה המתכיילות על פי שקיעת השמש ועל פי זמני היציאות שלנו המתכיילות על פי הזריחה. מקצב נוסף בגוף המתכייל בהתאמה לשטח, הוא מקצב הריצוד של שרירי העינים. למעשה, מקצב זה הוא ממשק ראשי בינינו לבין סביבתנו ובעקבותיו מתכיילים גם יתר מקצבי הגוף כמו הנשימה, הדופק וחילוף החומרים. אנו יכולים לומר למעשה שהשטח קובע את אופן ההתבוננות שלנו, ומכאן את אופן תפיסת המציאות. ניתן לגזור מכאן השלכות תרפיות, הבנות על יחסיות של תפיסה, ובעיקר על תפקיד הסביבה בהתנהגותנו. האדם הוא תבנית נוף מולדתו, נאמר. זאת אמת.



מצד שני ניתן להפוך את כיוון המבט שלנו ולהתבונן בשטח האורבני כעל מערכת אקולוגית בעלת אפיון מדברי. מדברי? אנחנו? והרי התרבות היא היפוכו של המדבר! ובכן, מסת הסלע המיוצרת המצטברת בצורות ומשטחים של קירות בניינים, כבישים, ורחבות, מהווה אפיון מדברי. משובי קרינת חום ואור של משטחים חשופים, מהווה אפיון מדברי. נגר עילי שייך לעולם זה, וגם נישות ירוקות בקרקעית ערוצים אשר אנו מוצאים אותם בגינות בניינים ואיי תנועה. הבניינים והכבישים מייצרים חום. העיר חמה במידה משמעותית מהסביבה הפתוחה. בועת חום ואור מתקיימת מעל שטח עירוני וניתן לזהותה ממרחקים על ידי ענן האובך האופייני ביום וההילה בלילה. כמות האבק בעיר היא עצומה. פליטת מכוניות, מכונות, ותנועה, בליית קירות, מתכת, נייר וחומרים אחרים מייצרת כמות אבק הגדולה פי 200(!) מכמותו בשטחים פתוחים. אבק במשקל של מאות טונות מרחף, מונח ונע עם זרמי אוויר על פני כל קילומטר מרובע אחד בשטח העירוני. שעות החשיפה מתייצבות למקצב אחר על פי צל הבניינים, והצמחייה מתאפסת בהתאמה. נטיית לבי אומרת שדפוס מבני זה, עם ייצור החום והשפעתו על האור, וזרימת המים ואי ספיגתם, דפוס זה בגודלו הנוכחי כעיר בינונית מעצב את האקלים שלו כבועה אקולוגית בעלת גל השפעה מתפשט על המרחב שבו העיר ממוקמת. כמו אגודל הנלחץ אל משטח וקווי הלחץ מסתמנים מסביב. ככל שגדל הלחץ גדל הסימון. על פי ראייה זאת כל תוואי שטח הוא בעל השפעה על סביבתו. יצירת תוואי החורג מקני המידה האקולוגיים של סביבתו מייצרת סביבה אקולוגית שונה. ממש כמו אי הגדל והופך ליבשת. כך, שוב על פי תחושתי, סכר אסואן משנה את סביבתו במעגל הולך ומתרחב. הצללת מי הנילוס, היעלמות הסחף, האפיק המתחתר במים ההופכים להיות מהירים יותר, הרס הדלתא, הדיונות על חופי מזרח הים התיכון, הכה רחוקים מהנהר, נעלמות מחוסר חול הבא מהנהר, גשם במופע של שברי ענן ושטפונות על פני חופים אלו, פני הקרקע המשתנים בעקבות שטפונות, מאגרי מים המתמלאים אחת לתקופות ארוכות יותר, ניצול מים משתנה, אופי גידולים וצמחייה משתנה, מדד לחות אחר הן של האוויר והן של הקרקע, סערות ברקים ושינויי המטענים החשמליים באוויר. למעשה המידה קובעת את המקצב והחלל והיא אפיון הסביבה. מוזר הדבר שאנו נעים ושוהים בחללים ובריק המוגדרים על ידי הצורות, אבל מושגינו מתייחסים רק לצורות ולגופים. הרי ברור הדבר שאם נתפוס את החלל וכיווניו נוכל להבין את השפעתו של גוף או גופים בתוכו, מגמותיו, ואופיו של השינוי המגיע בעקבות נוכחותו. לעיר של היום יש אופי מצוקי. קניונים במובן התצורתי, שברים, העתקים, מעברים תלויים, נתיבי זרימה ותנועה תוקפניים, פינות מוסתרות של מזון או מים, תצורות חברתיות של נברנים, מפרקים, וציידים, האופייניות לחיים בצל שאינו של צמחייה, להקות בקנה מידה קטן, לעומת גדול בשטחים פתוחים. במבט מתרחק נוכל לומר: הו, הרי המדבר שאנו מכירים מתבלה, נשחק, מתרכך. אולי ממבט זה אפשר לצפות את מגמות השינוי של הערים בעתיד הרחוק מאוד. אבל זאת יש לדעת: התצורות האנכיות הללו אופייניות למערכות צעירות, מערכות בהתהוות. ועוד, כל תצורה אכן מתפתחת, ומתבלה.

צייד / דבי עשב

בקרן הציידים תרועה גדולה.
בעקשנות מצמררת:
הריח, משב הרוח,
המבט המתגנב - הנוקב את הערפל הסמיך.
אני יורה!
עורי השחום מַצליל, נחבא
סומר לרחש קל.
האדמה אינה דומה כלל.
זה זמן כינוס,
זה האור הגנוז באפלולית,
זהרוריות מבליחות כמעט שקופות.
הלא זאת חוכמת-המראות
עוצרת נשימה אל חוסר מטרה.
חזיזי אש נורים
וחושפים את חום הגוף
והידיים מיוזעות.

בחשיכה הזאת היקיצות הזויות
והשינה חושפת חלומות.

סמויות מן העין - גם אני, גם המטרה.

בוקר אור / דבי עשב

בוקר אור. עם אמא
אני בחיים? היא שואלת.
והתרופות יזרזו
את המוות?
שתינו צוחקות

יום ראשון, 8 בנובמבר 2009

שטחים מגוייסים / עמירם אורן / אודות הספר / תוכן / רשימת מפות


עמירם אורן



"שטחים מגויסים"
היווצרות ההגמוניה של צה"ל על מקרקעי המדינה ועל מרחביה בשנותיה הראשונות (1948 – 1956)



על הספר



בעשור האחרון מעת לעת, מובאים באמצעות התקשורת ובהקשרים שונים, ידיעות כלליות ודיווחים על היערכות ופריסה צבאיים. מדובר על נושא שניתן להגדיר אותו הממד הטריטוריאלי של הביטחון וזה כולל את נכסי המקרקעין הביטחוניים, אופן שימושם וההשלכות הנובעות מהם על המגזר האזרחי.
נכסי המקרקעין הביטחוניים הם התשתית הפיסית של צה"ל וגורמי הביטחון האחרים והם כוללים מחנות, מתקנים, שדות תעופה, נמלים וגם שטחי פעילות למיניה, הן לצרכים מבצעיים והן למטרות אימונים וניסויים. כיום, בשלהי העשור השישי, למרות שטחה הקטן של מדינת ישראל והצפיפות הגדולה בה, מערכת הביטחון, בעיקר באמצעות צה"ל, מחזיקה יותר מ-40% מהשטח בתחומי הקו הירוק. היא גם משפיעה במידות ובאופנים שונים על יותר מחצי(!) משטח המדינה ומכתיבה במידה רבה את השימושים במרחב האווירי ובחלקים נרחבים של המרחב הימי. בישראל קשה להצביע על אזור או מקום בו אין "מפגש" טריטוריאלי בין השימושים האזרחיים והביטחוניים ולכך יש השלכות בתחומי התכנון פיסי – מרחבי (קונפליקט או דו קיום בשימושי קרקע), הכלכלה והחברה, הנוף האקולוגיה ועוד.



ההגמוניה הטריטוריאלית הצבאית החלה בשנותיה הראשונות של המדינה וספר זה מתחקה אחרי שורשיה. הספר הוא עיבוד של עבודת דוקטור שנושאה "צבא ומרחב – שימושי הקרקע של צה"ל ממלחמת העצמאות ועד מבצע סיני (1948 – 1956)". העבודה נכתבה בחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה בהנחיית ד"ר ארנון גולן ואושרה בשנת 2003.



מטרת הספר להציג את היווצרות ועיצוב התשתית הצבאית, את פריסתה הגיאוגרפית ואת אופן הסדרתה החוקית והמנהלית. השאלה העומדת במרכז הדיון היא כיצד נוצרה הגמוניה הקרקעית והמרחבית הצבאית בשנותיה הראשונות של המדינה ומהן ההשלכות הנובעות ממנה? בשאלה זו מגולמות מספר שאלות משנה: מהם מרכיבי התשתית הפיסית של צה"ל? מה היו הגורמים להיקפה הנרחב? כיצד היא נפרסה ברחבי הארץ? מהו ההיבט החוקי להסדרת האחזקה והשימוש של התשתית הפיסית? ומה היה העימות בין צורכי המקרקעין למטרות צבאיות ובין צורכי המקרקעין למטרות אזרחיות?



התקופה בה עוסק הספר היא של שמונה שנים, מראשית מלחמת העצמאות לאחר החלטת החלוקה של האו"ם (29 בנובמבר 1947) ועד לאחר מבצע "קדש" (29 באוקטובר – 5 בנובמבר 1956). תקופת זמן זו הייתה מכוננת בתולדות המדינה, בראשיתה נלחם צה"ל וקבע את גבולותיה; לאחר המלחמה הוא פורק ונבנה מחדש כדי לתת מענה לאיומים ולתרחישים אפשריים ובהמשכה אף התנסה במערכה נוספת.



בחינת התשתית הביטחונית הישראלית בתקופה זו נובעת משני משתנים הקשורים זה בטבורו של האחר. האחד, פריסת מחנות הצבא הבריטי שהוקמו בתחומי ארץ ישראל בשנות הארבעים של המאה הקודמת; השני, המציאות הפיזית שהתהוותה בתחומי מדינת ישראל שתיחומה נקבע בהסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות. בדיעבד וכפי שהראתה המציאות, דגם התשתית הפיסית של צה"ל בעת זו השפיע על דמותה המרחבית של המדינה. דגם זה התקיים כמעט שני עשורי שנים, עד מלחמת ששת הימים וחלקו נשמר עד ימינו. זאת ועוד, דפוסי הסדרתה השלטונית – מנהלית והחוקית של התשתית הפיסית הצבאית נקבעו בשנים בהן מתמקד הספר ולמעשה נהוגה כך גם בהווה.



בשנים שלאחר מלחמת העצמאות השיל מעצמו הצבא חלק נכבד מהמחנות שירש מהבריטים והעביר אותם למגזר האזרחי, בעיקר למוסדות ממלכתיים וציבוריים וכן לצורכי שיכון עולים – צו השעה של שנות המדינה הראשונות. זאת ועוד, על הצבא היה לקיים פעילות ביטחון שוטף לאורך הגבולות החדשים שהיו מנוקבים ככברה. הנה כי כן בשנים אלה נקבעו המסגרות הארגוניות של הצבא, עוצבה תורת הביטחון וממנה נגזרו ההשלכות בתחומי התשתית הצבאית בשלשה חתכים: מחנות ומתקנים לאכסון הכוחות, תשתית ביטחון שוטף לאורך הגבולות וכן שטחי האימונים וניסויי נשק ואמצעי לחימה.



הדיון בתקופה בה עוסק הספר חולק לשני שערים בהתאם לשתי תקופות משנה. בכל אחת מהן ניתן להצביע על שלבים ואירועים בבניין צה"ל ומתווה פעילותו, יצירת התשתית הפיסית שלו ואופן השפעתו על המרחב. התקופה הראשונה היא התגבשות התשתית הפיסית של צה"ל במלחמת העצמאות, תוך בניית מערך השיא שלו. התקופה השנייה קביעת ומיסוד נכסי המקרקעין של צה"ל בזמן בנייתו לימי "שלום" לאחר החתימה על הסכמי שביתת הנשק ועד מחצית שנות החמישים.



הנחת היסוד של הדיון היא שלצה"ל היה סדר יום מרחבי וצרכים טריטוריאליים שהם חלק ממרכיבי עוצמתו שלרוב לא עלו בקנה אחד עם צורכי המערכת האזרחית. הטענה המרכזית של הספר היא שאת התשתית הפיסית של צה"ל בשנותיו הראשונות אין לבחון לאור מודל תיאורטי כלשהו. צה"ל כזרוע ביצוע של המדינה היה בעל מעמד ציבורי חזק וראשוני מכל מסגרת שלטונית אחרת ויכול היה לפעול כמעט ללא הגבלה. כך היה בימי מלחמת העצמאות. אולם, לאחריה השתנה המצב, צה"ל נדרש לפעול לפי סדרי השלטון והחוק. עיצוב התשתית הפיסית הביטחונית בשנים אלה הושפע על ידי מספר גורמים וביניהם "הירושה המנדטורית", המחנות, המתקנים ושדות התעופה שהותיר הצבא הבריטי לרוב עם עזיבתו את הארץ (סופית ב-30 ביוני 1948). כמו כן התשתית הפיסית נקבעה ונפרסה ברחבי הארץ לנוכח דמותה היישובית היהודית, היצע המקרקעין הזמין וכן ולאור המצבה הביטחוני והמדיני ששרר באותה עת.



במלחמת העצמאות התחום הטריטוריאלי של היישוב העברי בתחילה, ושל המדינה שזה קמה בהמשך, לא היה קבוע אלא, השתנה ובעיקר התרחב בהתאם לקווי סיום הלחימה. עם תום המלחמה, תחום המדינה נקבע על פי קווי הסכמי שביתת הנשק שנחתמו בהדרגה עם מצרים, לבנון, ירדן וסוריה בשנת 1949. מעת זו נמשך הצורך להיערך ולהגן על המדינה. החשש היה שהתרחשות מלחמתית נוספת מול מדינות ערב, מה שכונה אז "סיבוב שני", היא רק שאלה של זמן והיא תתחדש במועד קרוב. באותן שנים, עם בנייתו מחדש של הצבא גודל התשתית הפיסית נבע לא רק מהיקף הצרכים אלא גם ממצאי נכסי המקרקעין שהיה צריך להתאימו לצרכים של בניית המערך היישובי של המדינה. ההיבט המרחבי כולל הבחנה בין האזורים הבנויים בערים, בקרבתן, ובשטחים כפריים, ובין השטחים הפתוחים, כמו בין אזורי גלעין ובין הפריפריה, בין העורף לבין אזורי ספר. כמו כן הטענה היא כי היקף התשתית הפיסית של צה"ל הושפע גם מהאילוצים התקציביים בפניהם התמודד.



נקודת המבט בספר זה היא גיאוגרפית – היסטורית וגישת המחקר עליו הוא מבוסס היא אינדוקטיבית המשחזרת את תמונת המערך הביטחוני – הצבאי הפיסי על מרכיביו: סדר הכוחות, המחנות, המתקנים, שדות התעופה ושטחי האימונים.



המקורות לחיבור הם מסמכים ותעודות ארכיוניות שבחלק ניכר מהן טרם נעשה עדיין שימושי מחקרי. התיעוד על מחנות הצבא הבריטי בארץ ישראל ומתקני המשטרה ועל השימוש בהם ערב מלחמת העצמאות ובמהלכה מצוי בתיקי שירות ידיעות של ההגנה, המצויים בארכיון תולדות ה"הגנה" וגם בתיקי מחלקת עבודות ציבוריות של ממשלת המנדט ובתיקי ועדת המצב של המוסדות הלאומיים המצויים בארכיון המדינה ובארכיון הציוני המרכזי. מרבית התיעוד העוסק בתקופה שאחר קום המדינה מצוי בארכיון צה"ל ומערכת הביטחון. תיעוד זה כולל את המסמכים שעומדים לעיון הציבור הרחב ושאין עליהם חיסיון או מגבלה. מדובר במסמכים רבים ומגוונים הכוללים הערכות מצב, מסמכי מטה, תזכירים, התכתבויות, פקודות מבצע ופקודות ארגוניות, הנחיות לביצוע, סיכומי דיונים, פרטי-כל ורשום ישיבות מטכ"ל, מפות ותרשימים. תיעוד זה כולל את מסמכי מטכ"ל ההגנה וחטיבותיה כולל הפלמ"ח, לשכת רמטכ"ל, לשכת סגן רמטכ"ל ששימש ראש אגף המטה, מחלקות אגף המטה: תכנון (אג"ם/תכנון), מבצעים (אג"ם/מבצעים) והדרכה (אג"ם/מה"ד), אגפי האפסנאות (אג"א) וכוח אדם (אכ"א), גופים נוספים במטכ"ל, מפקדות מרחביות, מפקדות החיילות, משרד הביטחון ומחקרי מחלקת היסטוריה של צה"ל. בנוסף לתיקים שהיו פתוחים לעיון הציבור בארכיון צה"ל, אותרו תיקים נוספים שהיו עד כה חסויים. על פי נוהלי הארכיון כדי לאפשר את העיון בתיקים היה צורך להעביר אותם "תהליך פתיחה" וביטול רמת סיווגם.



חלק אחר של התיעוד, זה העוסק ביחסי הגומלין שבין צה"ל ובין המערכת האזרחית, מתבסס על המסמכים המצויים בארכיון המדינה ובארכיון הציוני המרכזי, וכולל התכתבויות בין משרדי הממשלה השונים והמוסדות הלאומיים (הסוכנות היהודית וקרן קיימת) ובין צה"ל וגם תזכירים, סיכומי פגישות, פרטי-כלים, מפות, תרשימים ועוד. תיעוד רלוונטי מצוי גם בסיכום החלטות ישיבות הממשלה ורישום ישיבות ועדת חוץ וביטחון של הכנסת. תיעוד נוסף נמצא גם בארכיון דוד בן גוריון במרכז למורשת בן גוריון שבשדה בוקר; בארכיון האגף החקלאי של מנהל מקרקעי ישראל: תיעוד שעניינו הקצאת קרקע לשטחי אימונים; בארכיון הציוני המרכזי בפרטי- כלי ישיבות הדירקטוריון של קק"ל ותיקי המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית תיעוד רלוונטי לעניין הספר; תיעוד מתאים, אמנם מועט מצוי גם בארכיונים ההיסטוריים של עיריות תל אביב וירושלים; בארכיון העבודה וארכיון סולל בונה. בנוסף לתיעוד הארכיוני, המחקר הסתייע בעבודות שונות שצוינו בגוף הספר מהן ניתן ללמוד על הרקע היסטורי מדיני-ביטחוני וצבאי של התקופה, כמו גם במונוגרפיות, ספרי יובל של יחידות הצבא וספרי זיכרונות אישיים.


תוכן העניינים




הקדמה 9
שער ראשון: קביעת המסד 15
פרק ראשון: הירושה המנדטורית 17
פרק שני: תשתית "ההגנה" ופריסתה בתחילת המלחמה 26
פרק שלישי: פינוי מחנות הצבא הבריטי 32
פרק רביעי: התשתית והפריסה הצבאית לקראת הקמת המדינה 41
פרק חמישי: השינויים בהיערכות ובפריסה בין ולקראת מבצעי הלחימה 49
פרק שישי: קביעת תשתית הקבע של החילות, השירותים והמטות 65
פרק שביעי: מקרקעי צה"ל במרקם היישובי האזרחי 72
פרק שמיני: התשתית והפריסה בזמן המעבר וסיום המלחמה 85
פרק תשיעי: פינוי מקרקעין צבאי והעברתו לשימוש אזרחי 101
שער שני: התרחבות והתבססות 111
פרק עשירי: דמותו החדשה של צה"ל ותפיסת הפעלתו 114
פרק אחד עשר: הרחבת תשתית המחנות והמתקנים 126
פרק שנים עשר: התחלת קביעת שטחי אימונים 137
פרק שלושה עשר: התחלת הסדרת קניין והחזקת המקרקעין הביטחוני 147
פרק ארבעה עשר: הפריסה המרחבית של מחנות והמתקנים 163
פרק חמישה עשר: תכנון מקרקעין לצרכים עתידיים והמשך הקצאתו 177
פרק שישה עשר: מעורבות צה"ל בתכנון האזרחי 193
פרק שבעה עשר: מערך ההגנה המרחבית במכלול המקרקעין הביטחוני 202
פרק שמונה עשר: הכבישים במכלול המקרקעין הביטחוני 219
פרק תשעה עשר: הניגוד בין שטחי אימונים והצרכים האזרחיים 234
פרק עשרים: המיסוד החוקי של האחזקה והשימוש בשטחי אימונים 245
פרק עשרים ואחד: הרחבת תשתית המחנות עם תחילת העצמות צה"ל 263
פרק עשרים ושניים: המשך המעורבות בתכנון האזרחי והשלכותיה 281
סיכום ומסקנות 291
אחרית דבר 301
הערות 305
קיצורים וביבליוגרפיה 373


רשימת המפות



מפה 1: מחוזות הצבא הבריטי בארץ ישראל המערבית בשלהי שנת 1947 8
מפה 2: התשתית הצבא הבריטי בארץ ישראל המערבית ערב הפינוי 13
מפה 3: ה-N ההתיישבותי בשלהי שנת 1947 14
מפה 4: מובלעת חיפה שנקבעה ב-17 מאי 1947 30
מפה 5: פריסת חטיבות "ההגנה" ערב פלישת צבאות ערב (14 מאי 1948) 32
מפה 6: ריכוזי התשתית העיקרית של "ההגנה" ערב הקמת צה"ל (מאי 1948) 35
מפה 7: הפריסה והיערכות בזמן הפוגה ראשונה (יוני 1948) 38
מפה 8: הפריסה והיערכות בראשית הפוגה שנייה (יולי 1948) 40
מפה 9: מרחבי החזיתות והמחוזות (ספטמבר 1948) 41
מפה 10: הפריסה והיערכות עם תום מבצעי ההכרעה (ינואר 1949) 48
מפה 11: התשתית הצבאית העיקרית במרחב חזית הצפון (שלהי שנת 1948) 57
מפה 12: התשתית הצבאית העיקרית במרחב חזית המזרח (שלהי שנת 1948) 59
מפה 13: התשתית הצבאית העיקרית במרחב חזית המרכז (שלהי שנת 1948) 60
מפה 14: התשתית הצבאית העיקרית במרחב חזית הדרום (שלהי שנת 1948) 65
מפה 15: ההיערכות והפריסה המבצעית בקווי חזית הצפון (ינואר 1949) 67
מפה 16: ההיערכות והפריסה המבצעית בקווי חזית המזרח (ינואר 1949) 68
מפה 17: ההיערכות והפריסה המבצעית בקווי חזית המרכז (ינואר 1949) 68
מפה 18: ההיערכות והפריסה המבצעית בקווי חזית הדרום (מרס 1949) 69
מפה 19: ההיערכות לאורך גבול הלבנון בעקבות שביתת הנשק (מרס 1949) 72
מפה 20: ההיערכות והפריסה בתחומי הפיקודים המרחביים (מאי 1949) 73
מפה 21: מחנות שנמסרו לסוכנות היהודית לצורכי קליטת עליה בשנת 1949 87
מפה 22: הפיקודים המרחביים והמחוזות (ראשית 1950) 98
מפה 23: פריסת מחנות מחסני חטיבות וגדודי מערך המילואים (שנת 1950) 104
מפה 24: פריסת גדודי הנח"ל ומחלקות משק (שנת 1950) 112
מפה 25: שטחי אימונים שנקבעו אד הוק במרחב פקוד הצפון (בשנת 1949) 117
מפה 26: שטחי האימונים והמטווחים (קיץ 1950) 121
מפה 27: פריסת מחנות ומתקנים (1950) 139
מפה 28: פריסת הקבע במרחב פקוד הצפון (1950) 140
מפה 29: פריסת הקבע במרחב פקוד המרכז (1950) 140
מפה 30: פריסת הקבע במרחב פקוד הדרום (1950) 145
מפה 31: גושי הגנה מרחבית (1953) 188
מפה 32: כבישים אסטרטגיים 202
מפה 33: שטחי אימונים שנקבעו בצו הסגירה 237
מפה 34: פריסת בסיסי הדרכה 248
מפה 35: פריסת פלוגות משמר הגבול 250
מפה 36: פריסת המחנות והמתקנים העיקריים 258
מפה 37: הצעת המטה הכללי לתכנון פריסת ההתיישבות בנגב 262

שטחים מגוייסים / עמירם אורן





לכולם שלום,
אנו שמחים להודיע כי בימים אלה יצא לאור ב"מדף" בית הוצאה לאור
ספרו השני של ד''ר עמירם אורן:

"שטחים מגוייסים"
היווצרות ההגמוניה של צה"ל על מקרקעי המדינה ועל מרחביה
בשנותיה הראשונות (1948 – 1956).

המעוניינים לקבל מידע נוסף אודות הספר יוכלו לפנות אל המחבר בדוא"ל: amiramor@smile.net.il‏
שימו לב:
הספר לא יופץ בחנויות
או
הקישו על MADAF BOOKS מצד שמאל מתחת לציור הלוויתן שצולל בספר
או
1-800-77-33-55

שטחים מגוייסים
עמירם אורן

ההגמוניה של צה"ל על מקרקעי המדינה ומרחביה החלה כבר בראשית ימיה. המציאות הביטחונית שהוכתבה ממלחמת העצמאות ותוצאותיה והיערכות לקראת העתיד בדגש על שמירת קיום המדינה חייבה את צה"ל להיפרס בכל רחבי הארץ הן בהיבט המבצעי והן בפריסת קבע. פריסה זו התבססה על מספר עצום של מחנות שירש מהצבא הבריטי וכן על שטחי אימונים רבים.

הספר המציג גישה אינדוקטיבית מהווה נדבך חשוב בדיון בסוגיית המחיר המרחבי של הביטחון בישראל וכן את הבחינה ההיסטורית של השלבים ואבני הדרך, המובילים למעשה עד ימינו, ביצירת ועיצוב מפת שימושי הקרקע של מערכת הביטחון.

המבט הרחב על נושאי המחקר מאפשר יצירה של פרספקטיבה היסטורית המסייעת להבנת הגורמים המשפיעים על בעיות דומות המעסיקות את צה"ל בהווה, ועשויות להעסיקו כבר בעתיד הקרוב, בתחום התשתית והפריסה והממשק הנרחב עם המערכת האזרחית.

באמצעות מחקר זה ניתן לבחון את הארגון המרחבי של מדינת ישראל הנובע מצורכי הקרקע הרבים של מערכת הביטחון, תוך הערכת חלקם של התהליכים והגורמים החיצוניים והפנימיים לצה"ל ומערכת הביטחון וההשלכות התכנוניות שלהם על היערכות ופריסת הקבע של צה"ל. אנו מקווים שהמידע הרב בספר זה הניח מסד להמשך הדיון והעיון בדומיננטיות של מערכת הביטחון וצה"ל במרחב הישראלי.

יום חמישי, 5 בנובמבר 2009

באה רוח / דבי עשב / 14.10.09

desertheight / david michaeli / 2000

באה רוח מן הדרום
ושמלת המלמלה מתרוממת, ממלמלת
כשאני תועה אל פתחים אחרים.
ומפת עננים משייטים
נפרשת בפניי.
היוליים הקוים, קלים, מתפוגגים.

מהו גבול ההקף
של צל גדוש יגון
החולף כבמעשה פלא
אל בין העולמות,
שם שועטים סוסי הנצח
אל ישימון המבורך בדימיון
הנותן משפע הזיותיו
הרהור אחד או שניים
שהם מנת הקוים המספקת
בניסיון לכתוב אותו שיר
שוב ושוב.

אני מאוהבת בספרים שלא אקרא,
בחלום שלא אחלום,
בתוגה היתומה
המתכרבלת, מתכסה בבדידות סהרורית,
בראם הסמוי, בגניחה.
אורבת לצעדיי החרישיים
המהלכים על שביל הירח
טועמת חלק זעיר של הרף-עין.

יום שלישי, 3 בנובמבר 2009

אלדד פריבס / זה לא רציני / הופעה / ליצן


Eldad invited you to "!זה לא רציני" במוצ"ש הקרוב"" on Saturday, November 7 at 8:30pm.

Event: !זה לא רציני" במוצ"ש הקרוב"
What: Performance
Start Time: Saturday, November 7 at 8:30pm End Time: Saturday, November 7 at 9:30pm
Where: צוותא 2, אבן גבירול 30 ת"א

To see more details and RSVP, follow the link below:
http://www.facebook.com/n/?event.php&eid=179508593120&mid=159f6a3G23c567b4G2f8d7bfG7

הגוף זוכר / יקירה לוי

afternoon blues / david michaeli / tlv 1996

השתלמות מקצועית במדבר – טיפול בתנאי קיצון
מודלים וכלים לטיפול שטח

לקראת התוכנית השנתית 2009-2010
להתמודדות עם אלימות

עמותת ענ''ב - משרד הרווחה - שרות המבחן

(ההשתלמות נערכה בחצבה בסיוע דרך לוטן)


הגוף זוכר
מאת: יקירה לוי

"את מה שהגוף רשם וזכר חולות המדבר והרוח מחקו מזמן"

מהי ה"מטוטלת הנעה בין הדגש של העולם החיצון לבין הדגש של העולם הפנימי?" (על פי מלאני קליין - 1882-1960). האם יש גבול בין הגוף שלי - המרחב הפנימי שלי, לבין המרחב החיצוני? איפה הוא עובר?
האספקט של העצמי הוא חיבור למקום פנימי המאפשר למטופלת הבנה של חוויותיה מהעבר כילדה, כשהייתה בעלת מקורות כוח מוגבלים בעולם של מבוגרים.
מי שחוותה כל חייה פגיעות מתמשכות וחוזרות, מוּבלת להרגשה של חוסר כוחות וקושי לצפות השפעה של התנהגות על האירועים. עולמה הפנימי כולל סתירות, אירועי חייה מובילים לדיכאון וחוסר תקווה, לרגשות עזים של בלבול, השפלה, בושה, חרדה, אימה וחוסר אונים, ולנטייה להאשים את עצמה. קונסטבלר (2003) אומר שחווית החיים של בנות פגועות היא התחושה שהן נשלטות ומושפלות.
ההחלמה צריכה להיות מבוססת על ידי העצמה ויצירת קשרים חדשים המאפשרים לברוא כישורים נפשיים כמו אמון בסיסי, אוטונומיה ויוזמה אשר נפגעו או עוותו בידי גורם פוגע.
הגישה הטיפולית על פי סוזי אורבך היא דיאלוג עם הגוף והרגש ומטרתה לחזק את מידת האמפתיה כלפי הגוף. דיאלוג פנימי משקם זה אמור לתפוס את מקום המונולוג הביקורתי הגורף.

מדוע נערות ולא נערים ?

נערות בסיכון נמצאות באיום גבוה יותר כשהן נמצאות בחשיפה למצבי מצוקה. בעקבות מעמדן במשפחה כילדות הוריות, חוסר גבולות ופיקוח וחשיפה לניצול מיני. זאת, יחד עם מעמדן בחברה שבה כל אישה רביעית עוברת הטרדה מינית. היותן במשבר גיל ההתבגרות מוסיף לבלבול בקשר לזהותן.

למה חשוב לעבוד עם נערות בקבוצה נפרדת ?

כשנערות נוכחות בקבוצה מעורבת עם בנים הן כמעט אינן מדברות מהסיבה ש"הוא" מדבר ציבורית ו"היא" אישית. דבורה טנן מנתחת את השיח: שיחת גברים היא במערכת יחסים היררכית. הם או למעלה או למטה ומטרות השיחה הן בדרך כלל לרכוש עמדה או לשמור על דרגת עצמאות. נשים באות לשיחה כפרטים ברשת של קשרים ומטרת השיחה ליצור קירבה, תמיכה והסכמה. בנות בקבוצת בנים עסוקות בהדיפה של תוקפנות מילולית בעלת אופי מיני המופנית כלפיהן על ידי הנערים, דבר הגורם לנערות להתכנס ולהצטמצם או לחילופין התנהגות " גברית" תוקפנית כתגובת נגד.

קבוצת נערות

יש אפשרות ליתר אינטימיות ואווירת שיח שבנים לא מאפשרים. בנים מתבגרים מפתחים תחושת "אני נפרד" המבוססת על הישגים. אינטימיות ויכולת לבנות מערכות יחסים אינה חלק מוביל ב"תוכנה". נערות מפתחות את זהותן ואת תחושת העצמי בהקשרי מערכות היחסים שהן מקיימות. במקום עצמי מופרד, בנות מפתחות עצמי מקושר. הקבוצה משמשת בתפקיד האם הטובה, האם מהפנטזיה, הקבוצה מחבקת חברה עוזרת.

יצירת מודלינג לעבודה עם נערות במרחב הפתוח

קבוצה נפרדת שמטרתה העיקרית היא פיתוח העצמי דרך פעילות פיזית. העצמת נערה מנהיגה בטוחה בעצמה ובעלת יכולת מאלצת את הקבוצה לבחון מחדש תפקידים ודימויים נשיים ואת היכולות והכוחות שלהן.
פעילות פיזית מאפשרת למטופלת פגועה ליצור קשר מרגש עם כוחותיה ועוצמותיה.
צריך לפתוח מרחב טיפול חדש, מנותק מעולם היום-יום המוכר שבו דפוסים חוזרים על עצמם, ותפקידי האישה שלי ידועים.
למדבר, לטבע, יש יכולת לשמש כרחם מכילה המאפשרת עבודה במצבים מורכבים ובעייתיים ומציאת פתרונות. היציאה למדבר מרחיבה את הגבולות שלי, מאפשרת חשיבה חיובית וחווית הצלחה. טכניקות של עיצוב התנהגות משלבות פעולה ועשייה. המדבר מאפשר יצירת אופציות התנהגותיות חדשות ומאפשר לעולם הפנימי שלי להתרחב.

הערות:
בהרצאה אציג סיפורים אישיים של נערים ונערות בטיפול במרחב הפתוח, לפני ואחרי. אתייחס לדיאלוג בין המרחב הפנימי למרחב החיצוני והיכן עובר הגבול ביניהם. אתייחס לפיזיות בגוף מול הרגש והמלל.
אציג חוויות אישיות שלי מן העבודה בשטח עם נוער בדגש על נערות ואת הסיבות לבחירה זו. וכמו כן להרחיב חלון הזדמנויות לכלי טיפולי שבו ניסיון השטח האינטואיטיבי וידע האקדמיה מתקיימים בכבוד ביחד ומעצימים את הטיפול והמטפל.

שיחת שיר או אולי שיר שיחה / שי גטריידה / גרסה ארוכה

נדמה שהשלמות מושגת,לא כשאין עוד מה להוסיף, אלא כשאין עוד מה לגרוע
(אדמת אנוש, א.דה סינט אקזופרי)

מוקדש לר.ב.ד.


תודה על החומר ששלחת, ואולם –
בהמשך לשיחתנו (ותוך כדי כיבוד הרצפות)
בשעת לילה מאוחרת (ובמקום לכתוב תכניות)
התנסחו אצלי
מר יועץ ארגוני,
פסיכולוג,
מנחה קבוצות
מספר שאלות
ואנא סייע במציאת התשובות
נדמה לי שמהמקום התיאורטי, המצטט, הממוסד, המאובטח
לא תוכל לענות בקלות
אבל אם ת(נ)צליח
צפה להתנשלות
אח, אל צריבת רעננות אמת פריכה
אל שדות משחק והרפתקה
זנק אל אגני שְגיאה
עטוי עור דק, חדש, גמיש –נרעד מכל מגע של שערה
אח, מקץ שנים
להתעורר מזִקנתו של הידוע, המוסבר, הלכאורה מובן
מוכוון המטרה

ובוא, עמוד איתי גב אל גב
האם תוכל למעשה פשוט כל כך
את גבך לתת אלי ובו בזמן להישאר קשור לאדמה
לא קורס, לא מתמוטט, אף לא משליך את עצמך
לא רועד, לא נרדם, לא מתרגש
שוקע אל תהומות רחמה ובה בעת צומח עד שַמים ילטפו כיפת גולגלתך
בוא, עמוד איתי גב אל גב
האם תוכל למעשה פשוט כל כך
לא לעשות דבר, לדמום
לנשום שם יחד זה אל זה, לעזוב אל רגע אַין
לא לרצות דבר, לא לשכוח, אף לא לזכור
האם תוכל למעשה פרוסות הלחם היומי הארוזות בנייר השעווה

כי מה קשה לִשניים
(אף פעם אין יותר מהם) -
כי מה קשה לַשניים זה עם זה יותר מנגיעה פשוטה
מה יותר קשה לשניים מלתת אמון, לסמוך
מה קשה לִשניים יותר מלנסות להיות אחד
עכשיו, לא אחר כך, לא פעם, לא מקץ מאתיים אלף שנה
תן לי שני טוראים – אולי עדיין ביכולתם
תן לי, מכל הארגונים שלך את רבי-טוראים או אף את הבכירים מהם
אין סיכוי, אינם מסוגלים, עניין אבוד
צריך יהיה לכתוש אותם היטב היטב
בטרם תיפקח אוזנם לשמוע שוב את שפת הלב

גב אל גב
פָּנים אל פנים
שְניים
עצם הזנב שמוטה
הלסת רפויה
ואל אינסוף החללים גלים שוטפת רוח עדינה
נסגר המעגל
ידי היא אִם ידךָ

האין זה הקשה מכל
האין זאת הסיבה או התירוץ לחמיקה
להסתופפות הרועָה אותנו
אל חיקם של הקבוצה והארגון,
העם, הלאום, המדינה

לָקוֹח
מי לקח דבר
נלקח דבר - מִמָה
אני נתתי או נלקחתי
אם נתתי לא נלקחתי
אם נלקחתי – לא תודָה !
אם נתתי – קח לךָ
לא קיבלת – גם אז תודה
אינך נותן – לא נורא – אנסה שוב בפעם הבאה

מוּצר
איך נוצר
מי יצר
למי כאן צר
איזה ייצר כאן נחבא

מה ערכו של השיר-שיח הזה ללקוח
במונחי שעות עבודה – תוספת של אלף שקל לאובר דראפט שלי
לכן לשם איזון עתידי בהוצאות הנני להציע שוב:
(אליל תקופה) - שיווק !
ומכיוון שההרפתקה שכאן גדולה ועצומה
דורשת אחריות רבה
ופרויד ויונג - הקצף הרוקד על אראלי הסערה
מצאתי שמתאים אותו מוּכַּר ישַן
(קבל אותו בהפתעה – ארוז באריזה החדשה)
שפת שְניים
השפה ההיא – שנשכחה.

שיר כאב ההבדלה.

ואנא התקשר לכשתצלח עליך רוח השעה -

מוקירך !

יום שני, 2 בנובמבר 2009

שיחת שיר, אולי שיר שיחה / שי גטריידה




שיחת שיר, אולי שיר שיחה / שי גטריידה

תודה על החומר ששלחת, ואולם –
בהמשך לשיחתנו (ותוך כדי כיבוד הרצפות)
בשעת לילה מאוחרת (ובמקום לכתוב תכניות)
התנסחו אצלי
מר יועץ ארגוני,
פסיכולוג,
מנחה קבוצות
מספר שאלות
ואנא סייע במציאת התשובות
נדמה לי שמהמקום התיאורטי, המצטט, הממוסד, המאובטח
לא יהיה לך כל כך קל לענות
אבל אם ת(נ)צליח
צפה להתנשלות
אח, אל צריבת רעננות אמת פריכה
מקץ שנים
להתעורר מזִקנתו של הידוע, המקובל אך השחוק
ואפשר שגם לי (לעתיד) על השדה הזה איזו טובה תנבוט

מצפה להתרה בשיחתנו הבאה
אנא התקשר לכשתצלח עליך רוח השעה
מוקירך !