צייד / דבי עשב

בקרן הציידים תרועה גדולה.
בעקשנות מצמררת:
הריח, משב הרוח,
המבט המתגנב - הנוקב את הערפל הסמיך.
אני יורה!
עורי השחום מַצליל, נחבא
סומר לרחש קל.
האדמה אינה דומה כלל.
זה זמן כינוס,
זה האור הגנוז באפלולית,
זהרוריות מבליחות כמעט שקופות.
הלא זאת חוכמת-המראות
עוצרת נשימה אל חוסר מטרה.
חזיזי אש נורים
וחושפים את חום הגוף
והידיים מיוזעות.

בחשיכה הזאת היקיצות הזויות
והשינה חושפת חלומות.

סמויות מן העין - גם אני, גם המטרה.