דבי עשב / אזעקות / חריש / 2026

 

ויקרא Vayikra

 

וַיִּקְרָא 

 

שָׂרוֹף שֹׂרַף וְרֶקַע הֶלֶם

שׁוֹבָל בָּהִיר קָרֵב נָמוֹג 

טָרוֹף טֹרַף אָדָם בֶּן עֶלֶם

גַּלִּים שֶׁל אֲדָמָה בְּאֶרֶץ נוֹד

 

הָיֹה הָיָה וָאַיִן

וּפַעַם פַּעַם בָּרַקּוֹת הוֹלֵם

וְזַעַם זַעַם מוּל קַיָּם עֲדַיִן

וְאֵין וְאֵין מַמְשִׁיךְ פּוֹעֵם

 

וְאַב הָרַחֲמִים וְאֵם הַנְּקָמוֹת

פְּרוּשִׂים עַל פְּנֵי הַשַּׁיִשׁ יֵשׁ וָאַיִן

גַּבָּם דּוֹמֵם אֶל תְּהוֹמוֹת שָׁמַיִם

שָׁם צִפּוֹרִים חַדּוֹת חָגוֹת

 

אַט מִתְרַחֵב חוּגָן בְּמַעְגָּל

הַצֵּל אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ שְׁמוֹת דְּבָרִים

בֵּיתִי נִתַּק מִמֶּנִּי וְנָסַע מִכָּאן 

מִדְבָּר נִפְרָשׂ מִכָּאן וָהָלְאָה

 

לוּ רַק יָכֹלְתִּי וְאָבוֹא תַּחְתֶּיךָ

וּמִי יִתֵּן יָכֹלְתִּי בִּמְקוֹמְךָ לְהִטָּמֵן

בְּאֶרֶץ כְּבָר נוֹתַר רַק הַמּוֹרָד אֵלֶיךָ

כֵּיצַד מִבְּרֵאשִׁית חַיִּים?

 

Vayikra

 

Burns burning and a shock-thrum wake

A light trail nears and fades  

Devoured devoured son of the world

Waves of earth in a land of nod

 

Once was and is and naught

And pulseing pulseing at the temples beat

And rage and rage against what still exists

And void and void keeps beating   

 

And the father of Mercy and the mother of Vengeance

Upon the marble spread the Be and Naught

Their back is silent to abysses of sky  

Where birds are cyphers gyre  

 

Their ring is slowly widened

The shadow hears not the Names of things  

My home was severed, and moved away from me

A desert spread from here and on

 

If only I could come instead of thee

If only I could be buried in your stead

In ever-past land naught but descent unto you remains

How from beginning can one live?

 

 

 

 

 

 

דומוסDomus

 

דומוס

 

עִם הַצַּלָּחוֹת קַל יוֹתֵר לְהִתְיַדֵּד

הַכַּפִּיּוֹת הַרְבֵּה יוֹתֵר אָנֹכִיּוֹת, חֲתוּלִיּוֹת

הַמַּזְלְגוֹת הַנֶּאֱמָנִים מוּכָנִים לִנְעֹץ

שֵׁן תָּמִיד

הַכִּיּוֹר מַגְשִׁים אֶת הַצֶּנְטְרִיפֶּטָלִי

מִתְבּוֹנֵן בְּעֵינוֹ הַיְּחִידָה אֶל מְקוֹר הַזֶּרֶם

פִּי הַנָּחָשׁ אוֹחֵז אֶת זְנָבוֹ הַזּוֹרֵם

בַּהֲמֻלַּת הַכֵּלִים הַמְּנַחֶמֶת, בְּגִחוּךְ

הַסְּפָלִים הַגּוּצִים וְהַתַּחְתִּיּוֹת הַמְּסֻפָּקוֹת

מַפְצִיעִים מִבַּעַד לַקֶּצֶף

בּוּעָה חֲדָשָׁה, הִרְהוּר,

מַתְכּוֹן חָדָשׁ.

Domus

With the plates it is easier to befriend

The teaspoons are much more selfish, feline

The loyal forks always ready to stick a tooth

The sink fulfills the centripetal

Gazing with its single eye at the source of the flow

The snake’s mouth holds its tail flowing

In the comforting clatter of dishes, in the smirk

of the stocky cups and the contented saucers

Emerging through the foam

A new bubble, a reflection,

A new recipe.

הילדים המבוגרים

ילדים מבוגרים, ד.מ. 2026

הַיְּלָדִים הַמְּבֻגָּרִים

מוּל הַדֶּלְפֵּק בְּבֵית הַקָּפֶה

הֵם רוֹצִים מַאֲפֶה 

הֵם רוֹצִים קָפֶה חַם

הֵם רוֹצִים חִיּוּךְ 

הֵם רוֹצִים חִבּוּק

שֶׁכָּל כָּךְ חָסֵר לָהֶם

כֹּה חַם כֹּה זָהֹב

הֵם אוֹמְרִים בִּדְמָמָה

מָאמָא, מָאמָא,

אִמָּא, אִמָּא,

אִמָּא'לֶה

אֵיךְ הִשְׁאַרְתְּ אוֹתִי לְבַד

עִם קָפֶה וּמַאֲפֶה