אמנות המלחמה 3 / תרגום: דוד מיכאלי / מדף הוצאה לאור

 

אמנות המלחמה

תרגום: דוד מיכאלי מדף הוצאה לאור 

3

תכנון תקיפה

 

דברי סאן דזה:

 

ככלל, המדיניות הטובה ביותר היא לכבוש מדינה בשלמות ללא פגיעה. הרס מדינה הוא דרך גרועה.

עדיף לשבות צבא שלם של אויב ולא להשמידו; כך עדיף לשבות חטיבה, גדוד, פלוגה או מחלקה על פני חיסולם.

השלמות העילאית אינה השגת מאה ניצחונות מתוך מאה קרבות. השלמות העילאית היא חיסול ההתנגדות של צבא האויב ללא קרב.

העיקרון הראשי במלחמה הוא תקיפת התכנון והתוכניות של האויב.

העיקרון השני הוא פגיעה בקשרי האויב עם בני בריתו.

רק לאחר מכן, יש לתקוף את צבאו בשדה.

 

תקיפת ערים היא המדיניות הגרועה ביותר. תקוף ערים רק כאשר אין כל ברירה אחרת.

יש צורך לפחות בשלושה חודשים להתקין עגלות ממוגנות, להכין כלי נשק וציוד הדרושים למצור. יהיה צורך בשלושה חודשים נוספים לבנית סוללות עפר מול החומות.

אם המפקד אינו יכול לשלוט ברגשותיו ופוקד על הסתערות המונית על החומה כנמלים, שליש מהם ייהרגו, העיר לא תיכבש וזה סופו המר של המצור.

לכן, שליט שקדן יכניע את צבא האויב בלי להילחם, יכבוש את עריו ללא מצור וישתלט על הממלכה ללא מלחמה מתמשכת.

שאף להשיג את ''כל הנמצא תחת לשמיים'' בשלמות. כך תרוויח את שלמות חילותיך.

זאת היא האמנות של תכנון ההתקפה.

 

זאת דרך השימוש בכוחות:

כשיש לך יתרון של עשרה נגד אחד על האויב, הקף אותו.

כשהכוח שלך גדול מכוחו פי חמישה, תקוף אותו.

אם הכוח שלך כפול מכוחו, חלק את כוחך לשניים.

אם יחסי הכוחות שלכם שווים, תוכל להתקיל אותו.

אם הכוח שלך פחות מכוחו, הימנע מהתנגשות ישירה.

אם הכוח שלו גדול משלך בכל המובנים, התחמק ממנו בכל דרך.

יש לזכור כי גם כוח קטן ועיקש בסופו של דבר יידרס על ידי הצבא הגדול ממנו.

 

שר הצבא הוא חומת המגן של המדינה. אם החומה תמימה ושלמה, המדינה חזקה. אם החומה פגומה, המדינה חלשה.

יש שלוש דרכים שבהן שליט יכול לפגוע בצבא:

כאשר ללא קשר למצב הצבאי הוא פוקד להתקדם כשאסור להתקדם, או לסגת כשאסור לסגת. זה נקרא קשירת ידי הצבא.

כאשר הוא מתעלם מהסמכות הצבאית ומנהל את הצבא באופן פוליטי, הדבר גורם למבוכה וספק של הקצינים.

כאשר אינו פועל בהתאמה לנסיבות ומכתיב משימות לא מותאמות, הדבר מעורר חשדנות ומערער ביטחון בצבא.

אם הצבא חשדן עם ביטחון מעורער, שליטים שכנים יגרמו בעיות. זאת כוונת האמרה, ''צבא מבולבל לא יכול לנצח''.

 

יש חמישה מקרים בהם אתה יכול לצפות לניצחון:

ינצח המפקד היודע מתי אפשרי להילחם ומתי לא אפשרי להילחם.

ינצח המפקד המבין כיצד יש להשתמש בכוחות גדולים ובכוחות קטנים.

ינצח המפקד שכוחותיו מאוחדים באותה רוח ודבקות למטרה.

ינצח מי שזהיר ואורב כדי ליפול על אויב לא מוכן.

ינצח הצד המאומן והמיומן כאשר השליט אינו מתערב בהחלטות המבצעיות.

בחמישה מקרים אלו הדרך לניצחון ברורה.

על כן נאמר, דע את האויב ודע את עצמך ותוכל לעבור מאה קרבות ללא חשש.

אם אינך מכיר את האויב אבל אתה מכיר את עצמך סיכוייך לנצח או להפסיד שווים.

אם אינך מכיר את האויב ולא את עצמך, אתה בסיכון גדול לתבוסה בכל קרב.  

(לי צ'יאן: אנשים מסוג זה מכונים פושעים מטורפים. ניתן לצפות מהם רק לתבוסה).  

 

 

האם לא ישאג המחוקק מהרי העברים אל אבות העולם הישנים אל חרמש האיסלם? / אורי צבי גרינברג / משורר האסון והיגון / שירים מחולצים מתוך "נגוהות" קטלוג התערוכה

אורי צבי גרינברג / דיוקן עצמי

בשנת 2002 פרסמתי ציור קולאז' בתערוכה קבוצתית שערך בית מורשת אצ"ג. נסעתי לירושלים כדי למסור את העבודה. לפני כן שתיתי קפה עם אמי ויקי אליעזר מיכאלי שלפני הקמת המדינה ישבה בכלא בית לחם עם חברותיה ממחתרות הלח''י והאצ''ל. אחת מהן הייתה גאולה כהן שהקימה וניהלה את בית מורשת אצ"ג. את רוצה שאמסור דרישת שלום? אין צורך, היא פסקה. כשמסרתי את היצירה לגאולה כהן היא התבוננה בי. אני מכירה אותך? לא. עניתי בחיוך, זוכר את עיני אימי. נפרדנו.

המנסה לחפש יצירות של אצ''ג ברשת נתקל בקושי גדול. מה שהיה צריך להיות מונגש כנכס צאן ברזל של השירה העברית במיוחד בתקופה קשה זו הינו מקוטע, מוגבל, חסום. משורר דגול זה נקבר תחת שומריו ומאבטחיו ויצירתו הנבואית - כלואה ונשכחת. 

בהמשך לפוסט הקודם, מצורפים קטעים מתוך קטלוג התערוכה "נגוהות". קטעי השירים מתוך הכתבים שיצאו לאור בהוצאת מוסד ביאליק. נערכו בידי דן מירון ועליזה גרינברג טור-מלכא. 

היצירה מהתערוכה מופיעה בסוף הכתבה. 

לחצו על התמונות לקריאה מלאה. 

נועם שיזף / ב-7 באוקטובר הופר החוזה בין מדינת ישראל לאזרחים שלה בצורה הכי יסודית שיש. בכל יום שהחטופים בעזה ההפרה הזו נמשכת. / מתוך פייסבוק

All reactions:

88

2 comments

Like

Comment

Share

Noam Sheizaf

2h

 

 · 

התמונה המנוילנת הזו נמצאת בכמה עותקים על השולחן בשבעה של לילך קיפניס, אחותו של אביב הברון. אביב היא העורך שלי במדור הספורט של מעריב ובסופשבוע והאדם שלמדתי ממנו מה זו עיתונות יומית רצינית ותחרותית ואיך נראית ידיעה. עכשיו אביב לא יכול ממש להתאבל על אחותו כי הוא עסוק בלנסות להציל עוד שבעה (!!!) מבני המשפחה הקרובה שלו - שלושה מהם ילדים - שנחטפו לעזה. זו היתה השבעה הראשונה שביקרתי שבה דיברו על החיים הרבה יותר מעל המתים, שבה חוסר האונים והחרדה לעתיד לא השאירו כמעט מקום לעצב.

ב-7 באוקטובר הופר החוזה בין מדינת ישראל לאזרחים שלה בצורה הכי יסודית שיש. בכל יום שהחטופים בעזה ההפרה הזו נמשכת. מתחילה פה איזו מחשבה מסוכנת שגורל החטופים או חלקם נחרץ ומי שישוחרר במבצע צבאי אז יופי, ומי שישרוד אולי ישוחרר אחרי המלחמה. מעבר לחוסר האנושיות, לעוול העצום כלפי מאות משפחות, זה פשוט חוסר הבנה של מה שקרה, ושל מה שעוד יקרה לנו. של המשימה שלנו ברגע הזה.

איך אפשר בכלל יהיה לדבר על חוסן לאומי ושיקום אם ניתן לאזרחים למות בשבי חמאס? איך בכלל אפשר יהיה לדבר על סולידאריות וערבות הדדית? במה כל הקריאות האלו לאחדות ו״ביחד ננצח״ מתבטאות, אם לא בהתגייסות למען מי שעוד חיים עכשיו? ל״יחד״ הזה חייבת להיות משמעות עמוקה יותר מאשר חבילות לחיילים והקלה בתשלומי המשכנתה. החטופים זה היחד. המשמעות של היחד הזה היא נכונות לכל עסקה או הסדר שישחרר כמה שיותר מהם, מיד.

נכון שכל עסקה היא ניצחון לחמאס. אז מה. הניצחון הישראלי שבהחזרתם הוא גדול הרבה יותר. ברור שחמאס משתמש בחטופים כקלף. אז מה? כל תועלת שחמאס יקבל מהפסקת אש עכשיו מתבטלת בשישים מול הידיעה שלא מוותרים פה על חיים של 200 איש בשם היעד הצבאי. החזרת החטופים הכרחית לאפשרות שלנו לחיות פה.

יותר מכל הודעה על חיסול ראש חטיבה בחמאס, החזרת החטופים תהיה תחילת הריפוי לכל מי שבחרדה או אבל מה-7 באוקטובר. החזרת החוב שלנו לתושבי העוטף או למי שהופקרו במסיבה היא קודם כל, מעל לכל, בהחזרת מי שעוד חיים. לא הפקרה נוספת שלהם בשם איזו המשכיות בלחימה או חישוב אסטרטגי. כל יעד מבצעי ברצועה חשוב כרגע פחות. מול חמאס אפשר יהיה להמשיך להילחם אחר כך. אבל החיים של החטופים לא יחזרו, והחרפה שבהפקרתם תטיל צל ענק מעלינו לשנים ועשורים. למזלנו, אנחנו עוד לא שם. האנשים בתמונה ככל הנראה חיים.

הקריאה להחזרת החטופים לא יכולה להצטמצם באיזה קמפיין הסברה עולמי או באמירה כללית. כן, העולם חשוב. אבל זה לפני הכל לחץ על הממשלה, שמטרתו לשים אותם בראש סדרי העדיפויות של המבצע לפני שיקום ההרתעה או החיסולים. זה לא להיכנע לאיזה ציניות ולוותר על החיים שלהם. משפחות החטופים צריכים אותנו בלחץ הזה איתם. בצעדות, בתרומות, בעצומות. זה קורה עכשיו. בואו.

s

מאיה ליפקין גולדברג - פוסטר חמאס-דעאש - 7.10.23

מאיה ליפקין גולדברג - פוסטר חמאס-דעאש - 7.10.23

 

אורי צבי גרינברג / משורר האש והדם / שירים מחולצים

 שירים מחולצים 

יצירתו רחבת הכנפיים של אורי צבי גרינברג אינה מונגשת לציבור. היצירה כלואה על ידי בעלי זכויות, חנוונים וקמעונאים המסרבים לשחרר את המלים הכתובות. מתפרנסים על יצירות אלו עשרות ומאות כותבי מאמרים שמרוויחים נקודות זיכוי אקדמיות ונוכחות ברשת. אבל עפר ואפר אלו אינם יכולים לבוא במקום היצירות. המנסה לחפש יצירות של אצ''ג ברשת נתקל בקושי גדול. מה שהיה צריך להיות מונגש כנכס צאן ברזל של השירה העברית במיוחד בתקופה קשה זו הינו מקוטע, מוגבל, חסום, עם תו מחיר. משורר דגול זה נקבר תחת שומריו ומאבטחיו ויצירתו - כלואה ונשכחת. כמובן שראוי לקנות את הספרים, אך מי יודע עליהם? ואיך ידעו עליהם אם לא יוצגו כראוי בפני הציבור במדיות השונות של המרשתת? במסעותיי ברשת חילצתי כמה שירים. טקסט וצילומים. הריהם לפניכם. 

אצ''ג

 

הספרנים

https://blog.nli.org.il/tfila/

 

במוצאי תפילה

אורי צבי הכיר היטב את אימת המוות. בשיר תפילה אחר, הנקרא: "במוצאי תפילה" הוא חוזר לרגעי אימת המוות אותם חווה:

 

…רָאִיתִי הַמָּוֶת קָרֵב בִּדְמוּת נֶשֶׁר פְּלָדָה לְטָרְפֵנִי

שָׁכַבְתִּי (מחוק: יְהוּדִי) אָדָם בַּשָּׂדֶה. הוּא רָאָנִי שׁוֹכֵב

וְיָדַעְתִּי מֵאַיִן הוּא בָּא, מִי שֹׁולְחוֹ..

וֵאלֹהִים הֶעֱבִירוּהוּ בְּמַשָּׁק כְּנָפָיו מֵעָלַי

וַיִתְפֹּשׂ כַּדּוּרוֹ הַנּוֹפֵל וַיַטֵּהוּ הָצִדָה

רַק אַרְבָּע אַמּוֹת מִיְמִינִי וַיַכֵּהוּ בַּתֶּלֶם…

וְזִנֵּק הֶעָפָר וַיְכַסֵּנִי

אָדָם יְחִידִי בַּשָׂדֶה הַפָּרוּעַ—

וְהַמָּוֶת עָבַר… דֻּמִּיַּת בֵּין עַרְבָּיִם

 

 

תפילה אחרונה

שיר תפילה אחר – ידוע יותר – הוא השיר "תפילה אחרונה":

 

הַרְכִּינֵנוּ, אִם רְצוֹנְךָ בְּכָךְ, כַּאֲשֶׁר תָּכֹף אִילָנוֹת

בְּכֹבֶד הַבְּרָכָה הַמְּתוּקָה מִתַּמּוּז עַד תִּשְׁרֵי,

כִּי גַּם אָנוּ עֵצֶיךָ עִם יְבוּל הַיְגוֹנִים הַכָּבֵד;

אַךְ אַל נָא תְעַקְּרֵנוּ מִשֹּׁרֶשׁ זוֹ הָאֲדָמָה,

כִּי בָחַרְנוּ לִהְיוֹת בָּהּ כְּמוֹ שֶׁשָּׁתַלְתָּ אוֹתָנוּ

בְּעִגּוּל הַיָּמִים וְהַלֵּילוֹת.

 

אִם גְּזַר הוּא מִפִּיךָ: בַּל יִגַּע מִצְחֵנוּ בַּגַּבְהוּת

וְלֹא נַעְפִּיל עַל שְׁלַבִּים בְּסֻלַּם הַזָּהָב בֶּחָזוֹן –

תְּנֵנוּ וְנִכְרֶה בְּרִית עִם אַדְמָתְךָ הַחַיָּה

בְּעֵמֶק-הָאָדָם הַיָּפֶה,

וּבְלוּחַ חַיֵּינוּ מְחֵה שָׁלוֹש אוֹתִיּוֹת: מָוֶת.

 

 

שירים גנוזים של אורי צבי גרינברג | הַשֶּׁמֶשׁ עוֹמֶדֶת דֹּם עַל כֻּלָּם

חמישה שירים מן העיזבון של אורי צבי גרינברג

3.12.2019 הארץ

https://www.haaretz.co.il/literature/poetry/2019-12-03/ty-article/.premium/0000017f-e39a-d568-ad7f-f3fb08510000?lts=1698412204779

 

חותמת מקדשי השם

קָרָאנוּ בְחֶשְׁכוֹת הַנֵּכָר

בְּחֶשְׁכַת הַמַּרְאוֹת בַּחֲדָרִים

לַחַמָּה מִמִּזְרַח הֶהָרִים,

רְאִינוּהָ בְדִמְדּוּם בִּנְהָרוֹת

עַד שֶׁמָּלְאוּ כּוֹכָבִים,

וְעַד שֶׁהֶחְשִׁיכוּ גַם הֵם..

וּכְטָבְעוּ לָנוּ בָם עוּגָבִים

הָיִינוּ מְאֹד נִכְאָבִים --

עָבַרְנוּ יַמִּים לִקְרָאתָהּ

וְעָלִינוּ אֵלֶיהָ פְסָגוֹת,

בֵּין עֲנָנִים נִגְבָּבִים,

וְכִסּוּף מִכִּסּוּף יֶאֱמָץ

וְשִׁירֵנוּ גוֹבֵר עַד־עוּגָב

וְשַׁעַר בְּשַׁעַר מוּגָף --

בְּקַרְנֵי הַחַמָּה הַלֵּזֹאת

תְּלוּיִים הַכְּתָרִים הַקְּדוֹשִׁים

שֶׁגִּזְעֵנוּ עִטֵּר לִבְחִירָיו:

מִמֶּנָּהּ בָא זֶה הַזָּהָב.

יָדַעְנוּ: בְּנֵי חֲלֹף הַגּוּפִים

נוֹשְׂאֵי הַכְּתָרִים, וְאוּלָם

הַכְּתָרִים נִצְחִיִּים קַיָּמִים

כָּל עוֹד הַחַמָּה בַּקִּיּוּם

וְאֵשׁ דָּת נְצוּרָה בַדָּמִים..

עוֹדֵנוּ עוֹלִים פְּסָגוֹת

וְחוּטֵי שִׁדְרָה נִכְפָּפִים

וּבַדֶּרֶךְ אֵלֶיהָ מֵתִים

מֵתֵי מַלְכוּת נִכְסָפִים:

מוֹת הַכִּסּוּף בְּחוֹתַם

עִגּוּל הַחַמָּה בְּפִיהֶם:

חוֹתֶמֶת מְקַדְּשֵׁי הַשֵׁם --.

 

אביהם ואמם לא סגדו לחמה

אֲבִיהֶם וְאִמָּם לֹא סָגְדוּ לַחַמָּה

אֲבָל בְּנַפְשָׁם חָג עִגּוּל הַנְּגֹהוֹת

אוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים שֶׁל עִגּוּל הַחַמָּה

שֶׁהוּא פְנֵי אֱלֹהוּת

בְּיוֹם חַג וּמוֹעֵד בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ

בְּעוֹדוֹ בְהִלּוֹ עַל הִלּוֹ.

מֵחֵיק אֵלּוּ עָלוּ הַבָּנִים הַבְּחִירִים

וְגָדְלוּ וְגָדְלוּ עַד אֶל עֵץ הַתְּלִיָּה

שֶׁהֵקִים הָאוֹיֵב לַחֲזוֹנָם הַיּוֹקֵד

בְּהִשָּׁבֵר מַפְרַקְתָּם וְנָפְחוּ חִיּוּת גֵּו

וְהָיוּ תְלוּיִים בְּרָאשִׁים עֲקֻמִּים..

נִקְלְעוּ לַמָּקוֹם בְּהִלַּת יְרֵחִים

עֲשָׂרָה הֲרוּגֵי מַלְכוּת הַקְּדוּמִים

לְקַדֵּם אֶת פְּנֵי הַלְּבוּשִׁים אֲדֻמִּים..

וְהוֹבִילוּם לַיַּרְדֵּן לִטְבִילָה, וְשָׁם

הִלְבִּישׁוּם צְחוֹרִין רַכְרֹכִין מֵעָנָן

וְקַרְנַיִם מִשֶּׁמֶשׁ שַׁחֲרִית בְּהַר מוֹר

מִיּוֹם אַבְרָהָם וְיִצְחָק הַנֶּעֱקָד

שָׂמוּ לְהִלּוֹת עַל רָאשֵׁי הַבְּחִירִים

וְאִתָם נִכְנְסוּ לַהֵיכָל הָעֶלְיוֹן

דֶּרֶךְ עִגּוּל הַנְּגֹהוֹת בַּחַמָּה --

 

החמה בראשי ההרים הקדושים

הַחַמָּה בְּרָאשֵׁי הֶהָרִים הַקְּדוֹשִׁים

זָרְחָה חַמַּת פֶּה.. אָז נִתְלוּ הַבְּחִירִים

וַיִּישַׁן אָז עַמָּם עַל מִשְׁכְּבוֹתָיו

בְּבָתָּיו בָּעוֹלָם.

לֹא כְכָל עַם --

לְמַעֲנוֹ נִתְלוּ וְהוּא בָם לֹא הִרְגִּישׁ

וְאֵין הוּא זוֹכְרָם זֵכֶר בְּחִירִים

שֶׁעָלוּ לִתְלִיָּה כָעוֹלִים לַחַמָּה

לְמַעַן הָבֵא פֹה עֲטֶרֶת מַלכוּת

מִקַּרְנֵי הַחַמָּה לְקָדְקֹד עַמָּם

בְּרָאשֵׁי הֶהָרִים הַקְּדוֹשִׁים מְשׁוֹטְטִים

שְׁנֵים־עָשָׂר הַבְּחִירִים

שְׁבוּרֵי מַפְרַקְתָּם

וְחַמָּה מְצֻנֶּנֶת בְּעֹרֶף כָּל בְּחִיר

רֶטֶט נִימִים־נוֹגְנוֹת בַּאֲוִיר..

וְשׁוּלֵי גְלִימוֹתָם מְכַסִּים עִקְבוֹתָם

כַּגַּלִּים הַשּׁוֹטְפִים --

יֵשׁ יוֹם וְגַם הוּא כְּחַרְבֵּנוּ בִנְדָן

בּוֹ יִרְאוּם צוֹעֲדִים בְּתוֹךְ עַמּוּד אֵשׁ

הַהוֹלֵךְ לִפְנֵי הַדּוֹרְכִים לִגְבוּרוֹת

אֶל חוֹמַת הָעִיר וְאֶל גִבְעַת הַמּוֹר

מְלֻבְלְבֵי דְגָלִים ונוֹצְצֵי נִסִּים

וְהַשֶּׁמֶשׁ עוֹמֶדֶת דֹּם עַל כֻּלָּם

מִמֶּנָּה תֵּרֵד עֲטָרָה לְעַמָּם.

 

הם השאירו יבול

הֵם הִשְׁאִירוּ יְבוּל בַּמֶּרְחָב אַחֲרֵיהֶם

אֲשֶׁר מִשֶּׁמֶּשׁ זַעְמָם הִבְשִׁיל

הֵם שָׂבְעוּ מְרוֹרוֹת הֵם אָכְלוּ גַחֲלֵי אֵשׁ

אֲבָל הַפֵּרוֹת לְעַמָּם מְתוּקִים

הֵם הִשְׁאִירוּ מֶרְחָב גַּיְא מִישׁוֹר וּפְסָגוֹת

הֵם הָלְכוּ לַצִּינוֹק לְבַעֲבוּר הַמֶּרְחָב

הַקָּדוֹשׁ שֶׁכָּבַשׁ הָאוֹיֵב וּסְגָרוֹ

בְּחֵיל חוּטָיו וְרֶכֶב חֵילוֹ

שֶׁזֶּה הַמֶּרְחָב יְהִי לְעַמָּם

לִנְשֹׁם בְּרַחֲבוֹת

הֵם הִשְׁאִירוּ מֶרְחָב לְהֶשֵׂג מַאֲוַיִּים

וְהֵם בֶּעָפָר

דַּם עֲלוּמִים לַשָּׁמַיִם זוֹעֵק

אֵין שׁוֹמֵעַ הָעָם אֶת הַקּוֹל הַזּוֹעֵק מֵעָפָר

אֲפִלוּ בַחֲלוֹם

יְרוּשָׁלַיִם וּשְׁכֶם בֵּית לֶחֶם וְחֶבְרוֹן

כָּל פַּאֲתֵי מוֹאָב הַגִּלְעָד וּבָשָׁן

סִינַי וּנְבוֹ זוֹעֲקִים לֵאלֹהִים

אֵין שׁוֹמֵע הָעָם גַּם לָהֶם בְּזָעֳקָם

עַד יִתְאַבְּכוּ הַנּוֹפִים בֶּעָשָׁן --

 

בעלי שמש בלב

בַּעֲלֵי שֶׁמֶשׁ בַּלֵּב.. וְלֹא הָלְכוּ בַעֲרוּגוֹת

הַבֹּשֶׂם לְעֵת שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם

וְחֻמַּת הַשֶּׁמֶשׁ נוֹדֶפֶת מֵהֶם

וְצִנַּת סַפִּירֵי שָׁמַיִם בַּטַּל

בַּעֲלֵי אַהַב וְכֹסֶף עוּגָבִיִּים בְּדָמָם

וְלֹא הוּבְלוּ בְּזִמְרַת מֵרֵעִים חוֹגְגִים

לְחֻפּוֹת כְּלוּלוֹת כִּי הוּבְלוּ לְמַאֲסָר

כִּי עָלוּ לִתְליּוֹת

בְּאִבָּם בְּזַרְעָם בָּם חָתוּם וְנָעוּל

הוּבְאו לְעָפָר שִׁכְחַת עַם עַל קִבְרָם

אֲבָל הַמְשׁוֹרֵר שָׂם נִבְלוֹ עַל קִבְרָם

וְעוֹרֵךְ מֵיתָרִים לְנִגוּן נִצְחָם

סֶלָה אָמֵן

* * *

בעזבונו של אורי צבי גרינברג (1981-1896) שבספרייה הלאומית בירושלים, נמצאים שירים שלא העבירם לדפוס אי־פעם. כאשר חפץ להדפיס שירים נוהג היה לבדוק את כתבי־היד ומחליט מה להדפיס. במחזור שירים זה ניכר שהם הוכנו לדפוס — מנוקדים, מפוסקים, עם תוספות ותיקונים, כאשר נוהג היה, בעת מסירתם לבית הדפוס.

 

גזרי עיתונים מארכיונים:

 

הספריה החדשה הקיבוץ המאוחד: