נועם שיזף / ב-7 באוקטובר הופר החוזה בין מדינת ישראל לאזרחים שלה בצורה הכי יסודית שיש. בכל יום שהחטופים בעזה ההפרה הזו נמשכת. / מתוך פייסבוק

All reactions:

88

2 comments

Like

Comment

Share

Noam Sheizaf

2h

 

 · 

התמונה המנוילנת הזו נמצאת בכמה עותקים על השולחן בשבעה של לילך קיפניס, אחותו של אביב הברון. אביב היא העורך שלי במדור הספורט של מעריב ובסופשבוע והאדם שלמדתי ממנו מה זו עיתונות יומית רצינית ותחרותית ואיך נראית ידיעה. עכשיו אביב לא יכול ממש להתאבל על אחותו כי הוא עסוק בלנסות להציל עוד שבעה (!!!) מבני המשפחה הקרובה שלו - שלושה מהם ילדים - שנחטפו לעזה. זו היתה השבעה הראשונה שביקרתי שבה דיברו על החיים הרבה יותר מעל המתים, שבה חוסר האונים והחרדה לעתיד לא השאירו כמעט מקום לעצב.

ב-7 באוקטובר הופר החוזה בין מדינת ישראל לאזרחים שלה בצורה הכי יסודית שיש. בכל יום שהחטופים בעזה ההפרה הזו נמשכת. מתחילה פה איזו מחשבה מסוכנת שגורל החטופים או חלקם נחרץ ומי שישוחרר במבצע צבאי אז יופי, ומי שישרוד אולי ישוחרר אחרי המלחמה. מעבר לחוסר האנושיות, לעוול העצום כלפי מאות משפחות, זה פשוט חוסר הבנה של מה שקרה, ושל מה שעוד יקרה לנו. של המשימה שלנו ברגע הזה.

איך אפשר בכלל יהיה לדבר על חוסן לאומי ושיקום אם ניתן לאזרחים למות בשבי חמאס? איך בכלל אפשר יהיה לדבר על סולידאריות וערבות הדדית? במה כל הקריאות האלו לאחדות ו״ביחד ננצח״ מתבטאות, אם לא בהתגייסות למען מי שעוד חיים עכשיו? ל״יחד״ הזה חייבת להיות משמעות עמוקה יותר מאשר חבילות לחיילים והקלה בתשלומי המשכנתה. החטופים זה היחד. המשמעות של היחד הזה היא נכונות לכל עסקה או הסדר שישחרר כמה שיותר מהם, מיד.

נכון שכל עסקה היא ניצחון לחמאס. אז מה. הניצחון הישראלי שבהחזרתם הוא גדול הרבה יותר. ברור שחמאס משתמש בחטופים כקלף. אז מה? כל תועלת שחמאס יקבל מהפסקת אש עכשיו מתבטלת בשישים מול הידיעה שלא מוותרים פה על חיים של 200 איש בשם היעד הצבאי. החזרת החטופים הכרחית לאפשרות שלנו לחיות פה.

יותר מכל הודעה על חיסול ראש חטיבה בחמאס, החזרת החטופים תהיה תחילת הריפוי לכל מי שבחרדה או אבל מה-7 באוקטובר. החזרת החוב שלנו לתושבי העוטף או למי שהופקרו במסיבה היא קודם כל, מעל לכל, בהחזרת מי שעוד חיים. לא הפקרה נוספת שלהם בשם איזו המשכיות בלחימה או חישוב אסטרטגי. כל יעד מבצעי ברצועה חשוב כרגע פחות. מול חמאס אפשר יהיה להמשיך להילחם אחר כך. אבל החיים של החטופים לא יחזרו, והחרפה שבהפקרתם תטיל צל ענק מעלינו לשנים ועשורים. למזלנו, אנחנו עוד לא שם. האנשים בתמונה ככל הנראה חיים.

הקריאה להחזרת החטופים לא יכולה להצטמצם באיזה קמפיין הסברה עולמי או באמירה כללית. כן, העולם חשוב. אבל זה לפני הכל לחץ על הממשלה, שמטרתו לשים אותם בראש סדרי העדיפויות של המבצע לפני שיקום ההרתעה או החיסולים. זה לא להיכנע לאיזה ציניות ולוותר על החיים שלהם. משפחות החטופים צריכים אותנו בלחץ הזה איתם. בצעדות, בתרומות, בעצומות. זה קורה עכשיו. בואו.

s