כריכת הספר "החור הכחול" מאת יהודה (ג'ד) דינר
יהודה הוא חבר נעורים משנות הששים של המאה הקודמת. היינו בצופים. הלכנו
ביחד במדבר יהודה ובנגב. הוא צמחוני. אני לא. צחקנו יחד. חיווינו דעה על העולם
ותופעותיו. החלפנו התרשמויות של מתבגרים על ספריו של אליסטיר מק'לין וספריו של הרולד
רובינס. התבגרנו. התגייסנו. נורינו למסלולי חיים בטריטוריות נפרדות. בשנת 2003 יהודה
הגיע לשבעה של אבי משה מיכאלי. שם שמעתי על דרכו הארוכה כגיאולוג ואיש מסעות.
זיכרונות הצופים שלנו קירבו את דרכינו מחדש.
יהודה כתב ספר סיפורים שנקרא על שם הסיפור הראשון "החור
הכחול". הוא כתב את הסיפורים לפני כשלושים שנה כאשר ישב בברקלי בקליפורניה. הסיפורים
אינם פשוטים. הם מערבים בשפה מורכבת סוגיות אקזיסטנציאליסטיות יחד עם התמודדות קשה
עם סביבה ומצבים. זה מתבקש, אם, נאמר, אתה באבל, או אם אתה נושא זיכרונות מלחמה, זה
מתבקש שרוחות העבר ורוחות העולם ינשבו בתוך ראשך כאשר אתה יושב עם בדידותך בבקיע
של קרחון או בטריטוריה קיצונית אחרת. האם אני מרגיש? האם אני בכלל רוצה להרגיש?
למה אני צריך להרגיש?
הסיפורים טובים משום שמבעד למתמודד המקצועי ומבעד למדען המקצועי צפה
הזדהות שהיא חור התולעת שדרכו אנו מתחברים לתופעות היקום המוזר הנורא והנפלא שבו
אנו נמצאים. המפגש עם מודעותו של הכותב יוצר דיאלוג עם הקורא. זה לא שכיח ולפיכך
שווה קריאה.
הסיפור שבחרתי להציג הוא סיפור על "סוזי" קופת ניסוי במעבדת
מחקר. סיפור על כלים שבורים של קיום, פעולה ותפקוד בתווך נתון ומחירם, אנושיות וקשר
בין יצורים, בחירות של כאב. ראו בפוסט.
החור הכחול. יהודה (ג'ד) דינר.
יהודה (ג'ד) דינר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה