אורי צבי גרינברג / דיוקן עצמי
בשנת 2002 פרסמתי ציור קולאז' בתערוכה קבוצתית שערך בית מורשת אצ"ג. נסעתי לירושלים כדי למסור את העבודה. לפני כן שתיתי קפה עם אמי ויקי אליעזר מיכאלי שלפני הקמת המדינה ישבה בכלא בית לחם עם חברותיה ממחתרות הלח''י והאצ''ל. אחת מהן הייתה גאולה כהן שהקימה וניהלה את בית מורשת אצ"ג. את רוצה שאמסור דרישת שלום? אין צורך, היא פסקה. כשמסרתי את היצירה לגאולה כהן היא התבוננה בי. אני מכירה אותך? לא. עניתי בחיוך, זוכר את עיני אימי. נפרדנו.
המנסה לחפש יצירות של אצ''ג ברשת נתקל בקושי גדול. מה שהיה צריך להיות מונגש כנכס צאן ברזל של השירה העברית במיוחד בתקופה קשה זו הינו מקוטע, מוגבל, חסום. משורר דגול זה נקבר תחת שומריו ומאבטחיו ויצירתו הנבואית - כלואה ונשכחת.
בהמשך לפוסט הקודם, מצורפים קטעים מתוך קטלוג התערוכה "נגוהות". קטעי השירים מתוך הכתבים שיצאו לאור בהוצאת מוסד ביאליק. נערכו בידי דן מירון ועליזה גרינברג טור-מלכא.
היצירה מהתערוכה מופיעה בסוף הכתבה.
לחצו על התמונות לקריאה מלאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה