Almost Fall
He had not seen a hydrangea of late
Floating freely as flowers often do
When autumn closes dark on time and fate
And not one mate to play the peekaboo
Blazing leaves announce the odour of gloom
And streetlights are oblivious to his grief
Rushing to the red light in his darkroom
To breed some images to high relief
Autumn looms to walk among tall timbers
For him to style a mighty zealous stroke
Concocting trees and clouds and embers
From clay and fear, from postwar city smoke
Yet, unlooked-for, hydrangea leaves were
rife
While he was brooding over death and life
[Raz, fall 2015]
סתיו
יעקב רז
מאנגלית: דוד מיכאלי
לָאַחֲרוֹנָה, הוּא לֹא רָאָה הִדְרַנְגֵּ'אה
צָפָה מְנֻתֶּקֶת כְּמוֹ שֶׁפְּרָחִים
נוֹהֲגִים בְּדֶרֶךְ כְּלָל
כְּשֶׁסְּתָו מַאֲפִיל עַל זְמַן
וְגוֹרַל
וְאֵין עוֹד שֻׁתָּף לְמִשְׂחַק
הַיַּלְדוּת שֶׁל הֶסְתֵּר וְגִלּוּי
עָלִים לוֹהֲבִים הוֹדָעוֹת בּוֹשְׂמֵי
עֶצֶב
אַךְ תְּאוּרַת הָרְחוֹב לַצַּעַר
אֲדִישָׁה
כָּךְ נָרוּץ אֶל הָאוֹר הָאָדֹם
בְּלִשְׁכָּתוֹ הָאֲפֵלָה
לְיַלֵּד מִינֵי תְּמוּנוֹת וּפֻרְקָן
בֵּין הַגְּזָעִים הַגְּבוֹהִים
סְתָו אוֹרֵג פְּסִיעוֹתָיו
עֲבוּרוֹ, כֹּה קַנַּאי וְכַבִּיר,
הוּא אֵרוּעַ מוֹחִי מְעֻצָּב
רוֹקֵחַ עֵצִים, עֲנָנִים, גֶּחָלִים
מֵחֹמֶר וּפַחַד, מֵעֲשָׁנָהּ שֶׁל
הָעִיר שֶׁלְּאַחַר קְּרָב
וַעֲדַיִן, לֹא צְפוּיָה, שִׁפְעַת
הֶעָלִים, הִדְרַנְגֵּ'אה
בְּעֵת הִרְהוּרוֹ עַל הַמָּוֶת,
חַיִּים.
לחץ להצטרפות לקבלת עדכונים של כתוב בוואטספ
https://chat.whatsapp.com/D8EYQfWJX45IRZWTtm9OEZ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה