נטלי גוטמן
תמונות מצב, לא על רגל אחת
אם זה מדכא, אל תהיו כל כך רציניים.
בני הקטן היה בן 35 אומר: אמא, זה מדכא! תהיי רצינית.
ואהיה - תחת כולם אשכב, שיוכלו לצחוק, אוי אימא,
ורק אנחנו לך מציאות!
כן, רואה משוררת, עם חותם של אמא מהתקרה
של אמבטיית ערב לילדים.
כל הטרגדיות גרות אצלי,
בקופסה הסופגת - קרקעית.
בני, חזרותיו על חייו, חיוכו עמימות, איפוק.
במציאות הלא מובנת, מובן.
יש יהודים מזרחים שרואים בי אדם פריבילגי ומדכא, ויש יהודים אשכנזים שמעקמים את פניהם בכל פעם שאני מזכיר טקסט ערבי או טקסט יהודי מפאס או מג'רבה כאילו קיללתי אותם, ויש יהודים דתיים שרואים בי שמאלן קיצוני וכופר, ויש יהודים חילונים שרואים אותי כיהודי קנאי, וכל פעם שאני מזכיר בשיחה טקסט יהודי הם מתנהגים כאילו תפסו אותי על חם (כאילו הזכרתי משהו שלא מדברים עליו בסביבה נאורה).
ואני יותר מכל אלו, בן אדם. ואין סיבה שאקח על עצמי את כל חטאיו של מחנה, קהל או מגזר. המצב מדכא. מדכא שבעתיים לחשוב שכל כך הרבה אנשים רואים בי מדכא.
זה לגמרי לא מובן.
(קטע, 16.03.16)
אִם אָתְּ לֹא כּוֹתֶבֶת שִׁיר
אִישׁ בִּתְפִלָּתוֹ יִכְתֹּב אוֹתוֹ,
יֶלֶד בְּעֵת מִשְׂחָקו יִכְתֹּב אוֹתוֹ,
אֲפִילוּ צִפּוֹר זְעִירָה
תִּכְתֹּב שִׁיר בִּמְקוֹמֵךְ.
הֶמְיָת הָרוּחַ תִּנְהֶה שׁוּרוֹת
עָלִים נוֹשְׁרִים יִכְתְּבוּ עַל עֲזִיבָה,
בִּכְיוֹ שֶׁל תִּינוֹק
יִכְתֹּב אָבְדַן זְמַנִּי
בְּדִידוּת שְׁקֵטָה שֶׁל מִישֶׁהוּ
תְּחַפֵּשׂ לָהּ בַּיִת
בַּשִּׁיר.
אֲבָל לֹא אָתְּ!
אָתְּ לֹא כּוֹתֶבֶת שִׁיר,
כְּמוֹ עֵץ נִבְקַע
אַחֲרֵי הָרַעַשׁ הַגָדוֹל
כְּבָר לֹא כּוֹתֵב דָּבָר מִתּוֹךְ גדמיו.
זֶה הפיכחון שֶׁלָּךְ!
הַפכחון שָׁלַךְ שֶּׁאוֹמֵר לָךְ
כִּי עַל עֵץ בָּקוּעַ בּוֹכִים הָאֱזוֹבִים
אֲבָל עַל מְשׁוֹרֵר קָרוּעַ
אֵין בּוֹכִים הָעֲזוּבִים
מִשִּׁירָתוֹ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה