עפעפיים / דבי עשב

כשהעפעפיים צונחים אט-אט והחוטים הדקיקים מתהדקים אל המרכז אני מציירת מפה חדשה ומעיפה אותה אל שמים כהים.

בין יקיצה ליקיצה המפה משתנה: זה הזמן שאוזניי קשובות - ובהיפתח השערים, צילם אוסף את כל הקווים המפריעים, את ייאוש החומות המקיפות, הרוח פורמת את המרחב ומטילה מעט ממני מעט מן המקום -

כי רק התמצית עוברת אל מקום ההתחברות והנקודות מתלכדות אל חוט השני שקשרתי לחלון.

שיוכלו המרגלים לגשש דרכם מסמטאות אפלות אליי - זונה של חזיונות אל נהרה קורנת מדמיון חסר שחר - הוא הוא השחר המקיץ השכם והערב והשכם ההודף ללכת הלאה, הלוך וצעוד, דוחף קדימה את דברי השיר עד תום.