ראש # Head # 11
מאת: שמואל שם טוב
"התמים", עם עובד, 2007
וגם "על חוף ציזל", "שבת", "כפרה", "כלבים שחורים" ועוד
בכל ספריו של איאן מקיואן קיים רגע, אירוע קצר אחד- מתומצת מזוקק ומרוכז- שבו נעשה מעשה שאין ממנו חזרה. עשרות עמודים מובילים אל הרגע הזה ויוצאים ממנו. באירוע אחד, סצנה קטנה שהיא כה מרוכזת עד שהקורא עלול שלא להבין עד כמה היא משמעותית, הורס מקיואן חיים שלמים ומשנה את מסלולי התנועה ואת מהלך החיים של גיבוריו. מרגע זה ואילך אתה אדם אחר והעולם הוא עולם אחר. מרגע זה אין כבר דרך חזרה.
האירוע המכריע שבפניו מציב מקיואן את גיבוריו, מעורר אצלנו הקוראים שורה של שאלות מוסריות ופילוסופיות ומכריח אותנו לבחון כיצד אנו היינו נוהגים. האם יש לנו יכולת בחירה או שמדובר בגורל בלתי נמנע? האם קיימת אחריות אישית? איזו עמדה מוסרית יכולנו לנקוט אילו עמדנו בסיטואציה דומה? האם התשובות שלנו קרובות לאלו של גיבורי הסיפור או להבדיל לתשובות המספר הכל-יודע, המתאר את העלילה ואינו נשאר אדיש למהלך החיים של גיבוריה?
מקיואן מרבה לשבח את חופש הדמיון וההמצאה של הסופר, ואף על פי כן חיפשתי בביוגרפיה שלו רמזים לטראומה אישית גדולה שכזו; אירוע שהסיט אותו ממסלול חייו. חשבתי שהמוטיב החוזר הזה בכל ספריו חייב לנבוע מחוויה אישית גדולה, שאתה הוא ממשיך להתמודד בכל אחד מסיפוריו. במובן מסוים נראה היה כי מקיואן, כמו בריאוני, גיבורת ספרו "כפרה", מבקש הסבר וסליחה למעשה איום שעשה.
הוא נולד זמן קצר לאחר מלחמת העולם השנייה, לאב ששרת בצבא הוד מלכותה כמפקד מחלקה במקומות שונים בעולם, ולאם חלשה וחולה. לאם היו אלו נישואים שניים. הבן נדד עם משפחתו ברחבי האימפריה עד גיל 11 ואז נשלח, כמו רוב המתבגרים האנגלים, ללימודים בפנימייה בריטית המיועדת לאנשי המעמד הבינוני. עם סיום הלימודים התרחק ממשפחתו, החל בלימודי ספרות וכתיבה, התחתן, הוליד שני ילדים, התגרש והתחתן שנית. הוא נחשב לאחד הסופרים הטובים בעולם. הביוגרפיה אינה מתארת נקודת שבר. גם לא אירוע טראומטי במיוחד.
"התמים", פורסם ב-1980, ותורגם לאחרונה לעברית לאחר הצלחת רוב ספריו של מקיואן בארץ. לכאורה ספר ריגול, פרשיה אמיתית של פעולת ביון בריטית- אמריקאית מתוחכמת שבוצעה בימי המלחמה הקרה בברלין שאחרי מלחמת העולם.
פרשת הריגול מהווה רקע לסיפור אהבה חריג בין צעיר בריטי תמים ושקט לאשה גרמניה גרושה ובודדה, שמנסה לשקם את חייה בגרמניה המתחדשת והחצויה בין מזרח למערב. הגיבורים הם אנשים רגילים: לנרד הוא ביישן חסר אישיות ונחבא אל הכלים, ומריה חושנית, יפת-מראה ומזג ויחד עם זאת רכה ועדינה.
דבר לא מכין אותנו לרגע שבו הופכים יצורי אנוש אלה למפלצות. הרגע הזה, כשהוא מתרחש, אינו מטאפורה לגרמניה הנאצית כולה אלא מבחן אישי ואנושי לכל קורא וקורא. האם יכולתי לנהוג כמוהם? האם הייתי נוהג כמוהם? איך ניתן להסביר התנהגות שכזו והאם על רשע משלמים מחיר או שנסיבות מקלות פוטרות מעונש. מקיואן מקשה בכוונה את הדילמה המוסרית, מנסה להצדיק ולהסביר כל מהלך, מוכיח כי רצח וכיעור גם הם פן של אנושיות, וכי כולנו עלולים לאבד צלם אנוש.
הדרמה מתרחשת ברגע לא צפוי, עם חזרת הזוג המאושר ממסיבת האירוסין. כרגיל אצל מקיואן - היא קצרה ומתומצתת. אירוע מכונן שיהפוך הכל. לאירוע מגיעים שני הצעירים בשיא כוחם ופריחתם- הם עומדים למבחן כפול, מבחן אמון ליחסים ביניהם ומבחן של מערכת הערכים והנורמות שלהם כלפי העולם החיצוני. בשני המבחנים הם כושלים, והם מאבדים זה את זה, ובמובן מסוים - את כל עולמם.
בספרו "כלבים שחורים" משך האירוע המכונן הוא דקות ספורות. ג'ון, הגיבורה, נתקלת בטיול בוקר בשני כלבים שחורים - כלבי ציד לוחמים, שתוקפים אותה ורק בנס היא מצליחה להבריחם. ברנרד, בעלה, נמצא כ-500 מטר בלבד ממנה, אך הוא עסוק בעולמו ואינו שם לב למתרחש. הרוע המיוצג בכלבים ורגע העימות אתם משנה את חייה של ג'ון, את כל עולמה, את מערכת אמונותיה, ואת יחסיה עם בעלה, ובעצם ממוטט את הנישואים ואת מערכת היחסים הכמעט-מושלמת שיצרו השניים.
במקרה זה הכלבים הם גורם חיצוני, החודר לחיי הזוג ולכאורה אינו נמצא בנפשם פנימה. הם יכולים להיות מטאפורה לרוע האנושי החיצוני המאיים על שלוות הנפש של כולנו. אבל הם מתחברים למשהו פנימי עמוק בתוכנו. ג'ון, הגיבורה, מתארת לפני מותה, שנים אחרי האירוע הדרמטי, את מה שארע במילים אלו: בבוקר ההוא עמדתי פנים אל פנים מול הרוע....הרוע שאני מדברת עליו חי בכולנו. הוא משתלט על האדם, על חייו הפרטיים, על המשפחה ואז הילדים הם שסובלים יותר מכולם.... בארצות שונות מתפרצת אכזריות נוראית, רשעות נגד החיים וכל אחד מופתע מעומק השנאה בתוך עצמו. ואחר כך זה שוב שוקע ומחכה. זה משהו שקיים בלבבות שלנו."
ב"שבת", ספר מאוחר בהרבה, שהתפרסם בארץ ב-2005, מתרחש האירוע המכונן בשליש הראשון של הספר. מי שמכיר את הכתיבה של מקיואן מבין עד מהרה שלתאונה הקטנה וחסרת הערך לכאורה, שבמהלכה כועס מנתח המוח הנרי פרון על באקסטר האיש שפגע במכוניתו, משמעות הרת גורל. תאונה מקרית, חלק משגרת יומנו כתושבי עיר גדולה, היא, ולא אירועים דרמטיים כמו מלחמת עיראק המתרחשת ברקע, המשבשת לחלוטין את חייו של פרון, מציבה אותו מול אלימות ורוע אולטימטיביים, ומכריחה אותו לבחון את מערכת ערכיו ויחסים עם משפחתו, חבריו והעולם שמסביבו.
בכל ספריו מתאר מקיואן, במהלכים ספרותיים מתוחכמים ומפורטים, את ההיסטוריה המשפחתית והאישית של גיבוריו. הוא משחזר ברגישות את ילדותם, קרובי משפחתם, מהלך חייהם ובעיקר את הפגישה הראשונה- "ריקוד" ההתקרבות ויצירת האינטימיות בין שני גיבורי הסיפור, לרוב גבר ואשה שעתידם לפניהם. כל הפרטים האלה יוצרים אצל הקורא אמפתיה גדולה. ההיסטוריה האישית של כל גיבור וגיבור לא תספק ניבוי לגבי התנהגותו, להפך, ככל שאנו יודעים יותר פרטים על עברו וחינוכו אנו תמהים ונבוכים יותר למראה הבחירה שעשה.
כשיעמדו הגיבורים בנקודת המפנה המכריעה יצטרכו לקבל החלטה מהירה. חלקם יתקל ברוע ויבחר ברוע. אחדים ישנו את אופיים, התנהגותם ומהלך חייהם ויצאו למלחמה ברוע. רובם יישאר ניטרלי, "תמים", חסר תגובה ובחולשתו ייכנע לרוע. בעיני מקיואן, החולשה האישית, הנטייה להשלים עם מה שקורה, היא מקור הרוע.
לנרד "התמים" ומריה ארוסתו הורגים את בעלה לשעבר של מריה. מדובר באקט ברור של הגנה עצמית, המתרחש כשהבעל השיכור תוקף את אשתו באלימות. הנסיבות והאהדה לגיבור מובילים את הקורא להבין את המעשה ואפילו להצדיקו.
רגע הבחירה של השניים מתרחש מיד לאחר המעשה. הם בוחרים ברוע. מריה בהכרה ובהבנה למעשייה ולנרד, כדרכו, בחוסר החלטיות ובהעדר כל עמדה מוסרית. בתוך שניות הופך צעיר בריטי אדיב ורגיש למכונת שחיטה, המפרקת במסור את חלקי גופו של הנרצח. בתוך דקות הוא מאבד כל אמון במריה ארוסתו, ויממה אחר כך הוא בוגד בעמו ובחבריו.
בכל רגע נתון, אמר סארטר, יש לנו אפשרות בחירה. למעשה – מוטלת עלינו החובה לבחור. לא תמיד אנו יכולים לעשות מעשה, אבל תמיד יש ביכולתנו להגיד לא. היכולת לבחור היא המטילה עלינו את האחריות למעשינו. לא גורל הביא אותנו למקום בו אנו עומדים אלא החלטה חופשית שלנו שנעשתה בהבנה שהיינו יכולים לבחור אחרת. הצמתים שבהם מציב מקיואן את גיבוריו מאלצות אותם להכריע. על פי תוצאות הבחירה שלהם הוא, הסופר, יתגמל או יעניש אותם בהמשך חייהם.
זוג צעיר ומאוהב מתחתן מגיע למלון לחגוג את ליל הנישואין. זו הפעם הראשונה שהם יכנסו למיטה ביחד. לשניהם הרגע האינטימי המתקרב הוא חזות הכל. סיכום של חייהם עד כה ופתיחת האופק לחיים חדשים ומסקרנים. בספרו האחרון, ואולי השלם ביותר, "על חוף צ'יזל" חוזר מקיואן שוב אל נקודת הארכימדס – שתניע את העולם. אלא שהפעם לא קורה שם שום אירוע חיצוני, לא מופיעים כלבים שחורים , גם לא תאונת מכונית.
האירוע הדרמטי אינו חיצוני לגיבורים. הוא מתרחש ביניהם בלבד, בנפשותיהם ובמעשיהם. דקות ספורות של מגע גופני קרוב, החלקת היד אל בין רגלי אשתו האהובה וגמירה מהירה מספיקים כדי לחולל סערה. ברגע אחד הפכו הנאהבים לאויבים בתוך כשעה נפרדו ושינו את כל מסלול חייהם.
בנקודת ההכרעה יכול היה כל אחד מהם לנהוג אחרת. ויתור קטן, עוד מאמץ סבלני, ביטוי מילולי של תחושות ורגשות. דיאלוג. שניהם ויתרו ובחרו בהסתגרות ביאוש ובתוקפנות. שניהם נכשלו במבחן וחייהם יהרסו.
מקיואן מתאר ברקע עולם של כוחות גדולים ומנוגדים. תמיד יש הבדלי מעמדות בין הגיבורים. ב"כפרה" נשלח אדם לכלא בעיקר בגלל מעמדו החברתי הנחות. ב"התמים" מתחוללת מלחמת מזרח מול מערב, קומוניזם מול קפיטליזם. ב"שבת" ניתקל זעיר בורגני בריטי טיפוסי באנשי המעמדות הנמוכים. ברקע מאבק בין המערב לאיסלאם הקיצוני. הזוגות בסיפורים מייצגים בדרך כלל מעמדות חברתיים שונים אבל גם שני קטבים- הנשים בולטות בצד האמנותי, המיסטי והרגשי. הגברים באים מעולם שכלתני ורציונאלי. בשעה שג'ון נלחמת בכלבים השחורים, מסתכל בעלה בשיירת תולעים זעירות ומנתח את שיטת פעולתן ותיפקודן.
אלא שההחלטות המכריעות הן תמיד החלטות מקומיות ו"קטנות". לא בחירה בין מזרח למערב ולא בין רציונלי לרוחני. לארועים "הגדולים" אנו יכולים להגיב בעיקר במלל ובעמדות עקרוניות. מלל אינו מעשה. בהכרעות הפרטיות והאישיות שלנו, אלו שגורמת לנו לצאת לפעולה או להמנע ממנה טמונה הגאולה או ההשחתה. המעשה הוא המבחן האמיתי והמכריע. החלטות קטנות, רגשיות ופרטיות- שמביאות למעשים- שמציבים אותנו, בסופו של דבר, בצד הטובים או בצד הרעים. בראיוני ב"כפרה" בוחרת בשקר מסיבות אגואיסטיות ונקמניות. לנרד ב"התמים" יעדיף להסתיר את תוצאות מעשיו כדי להינצל מחקירה משטרתית ולהרגיע את אהובתו.
הבחירה החופשית היא, אפוא, מהות האנושיות. היא מובילה לאחריות אישית. אנו אחראים למעשינו. כולנו יכולים להתפתות לרוע. למעשה הוא שוכן בתוכנו וקל מאוד לבחור בו. הבחירה ברוע אינה בהכרח בחירה גורלית. לעיתים קרובות היא סתמית ואולי לא חשובה ביותר. אבל מרגע שבחרנו ברוע - לא נוכל יותר לכפר. מהלך חיינו ישתנה.
מקיואן מגדיר עצמו כאתאיסט, ולכן רגע הבחירה, רגע ההחלטה, הוא הרגע החשוב בעיניו. לא השכר או העונש שבאים בעקבותיו. לא אלוהים מתערב אלא אנשים עומדים למבחן אצל עצמם ואצל הקרובים להם. אחר כך ינסו, לפעמים יצליחו ולפעמים ייכשלו, לבקש סליחה או כפרה על המעשה שעשו. ספק אם יוכלו אי פעם לחזור ולהתחיל הכל מחדש.
מקיואן, הילד שהורחק מהבית בגיל 11, יצא לחיים ככלי ריק. הוא מספר בעצמו כי לא הייתה לו כל "אמת", שום מערכת עקרונות להתייחסות. למעשה היה ספקן וניתן להשפעה מכל כיוון. בעולם של דוגמות ו"איזמים" היה פרגמטיסט מובהק. כך גם מרבית דמוית הגיבורים הצעירים שלו. ריקים מעקרונות, מתקשים להבדיל בין טוב לרע, ניתנים להשפעה וחלשים, הם מגיעם לרגע המבחן ונאלצים לבחור. לרוב אינם עוברים את המבחן.
באחד הראיונות שנערכו עמו מספר מקיואן כי אביו שהיה איש קפדן וקשה נהג להכות את אמו. הוא לא נכח באופן ישיר באירוע שכזה, אבל ידע שהדברים מתרחשים. מעולם לא בחר צד. למעשה העדיף להתעלם. הוא פחד מאביו. ברגע מסויים, בגיל מבוגר יחסית, באחת החופשות אצל הוריו ראה שאמו עברה טראומה נוספת. נסער, החליט לפעול. לפני נסיעתו כתב במכונת הכתיבה שאביו העניק לו ליום הולדתו, מכתב אזהרה מאיים לאביו. במכתב הזהיר את האב שאם ינהג שוב באלימות יאלץ הוא הבן, למרות אהבתו לאביו, לפנות למשטרה ולהתלונן. את המכתב הקריא לאמו והשאיר אותו אצלה כדי שתתן לאביו ברגע שיתקיף שוב. היא לא יכלה לסבול את הרעיון שהמכתב נמצא בבית ושרפה אותו אחרי כמה ימים. מקיואן לא דיבר עם אביו עד מותו על נושא זה.
מקיואן שלא פעל ברגע האמת ניסה אז באמצעות כתיבת מכתב לפתור בעייה שלעולם לא נפתרה. מקיואן הבוגר הפך לסופר שכל גיבוריו הסימפטיים עומדים למבחן מכריע ורובם כושלים בו. הספרות הפכה אצלו לכלי התיקון. אנו לא מופתעים כשגיבוריו הכושלים מנסים אחרי שנים לתקן את הנעשה באמצעות כתיבה. כך מריה השותפה למעשה ההריגה ב"התמים", כך גם בראיוני ב"כפרה". הם מגלים שמעשה התיקון הספרותי לא יצלח.
"אנחנו יצורים מוסריים בבסיס", אומר מקיואן "ואני חושב שמה שמגדיר מוסר הוא יכולת הדמיון שלנו..... הדמיון שלנו מאפשר לנו להבין מה פרוש להיות מישהו אחר. לא תוכלו להבין אפילו במעט מהו מוסר לפני שתהיה לכם יכולת לדמיין מה עובר על האיש שאותו אתם מכים עם מקל על הראש. מעשה אכזרי הוא בהכרח כישלון של יכולת הדמיון שלנו. ספרות", הוא מוסיף, "היא מוסרית מטבעה מכיוון שהיא מדיום מושלם המאפשר כניסה אל ראשו של האחר".
הספרות אולי לא מתקנת אבל באמצעות הספרות והדמיון מעמת מקיואן, אותנו הקוראים, ב"התמים", כמו בכל ספריו, מול מערכת השיקולים המוסרית של ה"אחר" בצומת אחת מכרעת. לרגע אנו ניצבים שם, במקום הגיבור או לצידו, נכנסים לראשו, מרגישים את המטען הגנטי שלו מתערבב בשלנו, ומקווים שאנו, באמת, באמת, בסופו של מבחן היינו בוחרים בנכון ובטוב.
Shemtov2@netvision.net.il
בכל ספריו של איאן מקיואן קיים רגע, אירוע קצר אחד- מתומצת מזוקק ומרוכז- שבו נעשה מעשה שאין ממנו חזרה. עשרות עמודים מובילים אל הרגע הזה ויוצאים ממנו. באירוע אחד, סצנה קטנה שהיא כה מרוכזת עד שהקורא עלול שלא להבין עד כמה היא משמעותית, הורס מקיואן חיים שלמים ומשנה את מסלולי התנועה ואת מהלך החיים של גיבוריו. מרגע זה ואילך אתה אדם אחר והעולם הוא עולם אחר. מרגע זה אין כבר דרך חזרה.
האירוע המכריע שבפניו מציב מקיואן את גיבוריו, מעורר אצלנו הקוראים שורה של שאלות מוסריות ופילוסופיות ומכריח אותנו לבחון כיצד אנו היינו נוהגים. האם יש לנו יכולת בחירה או שמדובר בגורל בלתי נמנע? האם קיימת אחריות אישית? איזו עמדה מוסרית יכולנו לנקוט אילו עמדנו בסיטואציה דומה? האם התשובות שלנו קרובות לאלו של גיבורי הסיפור או להבדיל לתשובות המספר הכל-יודע, המתאר את העלילה ואינו נשאר אדיש למהלך החיים של גיבוריה?
מקיואן מרבה לשבח את חופש הדמיון וההמצאה של הסופר, ואף על פי כן חיפשתי בביוגרפיה שלו רמזים לטראומה אישית גדולה שכזו; אירוע שהסיט אותו ממסלול חייו. חשבתי שהמוטיב החוזר הזה בכל ספריו חייב לנבוע מחוויה אישית גדולה, שאתה הוא ממשיך להתמודד בכל אחד מסיפוריו. במובן מסוים נראה היה כי מקיואן, כמו בריאוני, גיבורת ספרו "כפרה", מבקש הסבר וסליחה למעשה איום שעשה.
הוא נולד זמן קצר לאחר מלחמת העולם השנייה, לאב ששרת בצבא הוד מלכותה כמפקד מחלקה במקומות שונים בעולם, ולאם חלשה וחולה. לאם היו אלו נישואים שניים. הבן נדד עם משפחתו ברחבי האימפריה עד גיל 11 ואז נשלח, כמו רוב המתבגרים האנגלים, ללימודים בפנימייה בריטית המיועדת לאנשי המעמד הבינוני. עם סיום הלימודים התרחק ממשפחתו, החל בלימודי ספרות וכתיבה, התחתן, הוליד שני ילדים, התגרש והתחתן שנית. הוא נחשב לאחד הסופרים הטובים בעולם. הביוגרפיה אינה מתארת נקודת שבר. גם לא אירוע טראומטי במיוחד.
"התמים", פורסם ב-1980, ותורגם לאחרונה לעברית לאחר הצלחת רוב ספריו של מקיואן בארץ. לכאורה ספר ריגול, פרשיה אמיתית של פעולת ביון בריטית- אמריקאית מתוחכמת שבוצעה בימי המלחמה הקרה בברלין שאחרי מלחמת העולם.
פרשת הריגול מהווה רקע לסיפור אהבה חריג בין צעיר בריטי תמים ושקט לאשה גרמניה גרושה ובודדה, שמנסה לשקם את חייה בגרמניה המתחדשת והחצויה בין מזרח למערב. הגיבורים הם אנשים רגילים: לנרד הוא ביישן חסר אישיות ונחבא אל הכלים, ומריה חושנית, יפת-מראה ומזג ויחד עם זאת רכה ועדינה.
דבר לא מכין אותנו לרגע שבו הופכים יצורי אנוש אלה למפלצות. הרגע הזה, כשהוא מתרחש, אינו מטאפורה לגרמניה הנאצית כולה אלא מבחן אישי ואנושי לכל קורא וקורא. האם יכולתי לנהוג כמוהם? האם הייתי נוהג כמוהם? איך ניתן להסביר התנהגות שכזו והאם על רשע משלמים מחיר או שנסיבות מקלות פוטרות מעונש. מקיואן מקשה בכוונה את הדילמה המוסרית, מנסה להצדיק ולהסביר כל מהלך, מוכיח כי רצח וכיעור גם הם פן של אנושיות, וכי כולנו עלולים לאבד צלם אנוש.
הדרמה מתרחשת ברגע לא צפוי, עם חזרת הזוג המאושר ממסיבת האירוסין. כרגיל אצל מקיואן - היא קצרה ומתומצתת. אירוע מכונן שיהפוך הכל. לאירוע מגיעים שני הצעירים בשיא כוחם ופריחתם- הם עומדים למבחן כפול, מבחן אמון ליחסים ביניהם ומבחן של מערכת הערכים והנורמות שלהם כלפי העולם החיצוני. בשני המבחנים הם כושלים, והם מאבדים זה את זה, ובמובן מסוים - את כל עולמם.
בספרו "כלבים שחורים" משך האירוע המכונן הוא דקות ספורות. ג'ון, הגיבורה, נתקלת בטיול בוקר בשני כלבים שחורים - כלבי ציד לוחמים, שתוקפים אותה ורק בנס היא מצליחה להבריחם. ברנרד, בעלה, נמצא כ-500 מטר בלבד ממנה, אך הוא עסוק בעולמו ואינו שם לב למתרחש. הרוע המיוצג בכלבים ורגע העימות אתם משנה את חייה של ג'ון, את כל עולמה, את מערכת אמונותיה, ואת יחסיה עם בעלה, ובעצם ממוטט את הנישואים ואת מערכת היחסים הכמעט-מושלמת שיצרו השניים.
במקרה זה הכלבים הם גורם חיצוני, החודר לחיי הזוג ולכאורה אינו נמצא בנפשם פנימה. הם יכולים להיות מטאפורה לרוע האנושי החיצוני המאיים על שלוות הנפש של כולנו. אבל הם מתחברים למשהו פנימי עמוק בתוכנו. ג'ון, הגיבורה, מתארת לפני מותה, שנים אחרי האירוע הדרמטי, את מה שארע במילים אלו: בבוקר ההוא עמדתי פנים אל פנים מול הרוע....הרוע שאני מדברת עליו חי בכולנו. הוא משתלט על האדם, על חייו הפרטיים, על המשפחה ואז הילדים הם שסובלים יותר מכולם.... בארצות שונות מתפרצת אכזריות נוראית, רשעות נגד החיים וכל אחד מופתע מעומק השנאה בתוך עצמו. ואחר כך זה שוב שוקע ומחכה. זה משהו שקיים בלבבות שלנו."
ב"שבת", ספר מאוחר בהרבה, שהתפרסם בארץ ב-2005, מתרחש האירוע המכונן בשליש הראשון של הספר. מי שמכיר את הכתיבה של מקיואן מבין עד מהרה שלתאונה הקטנה וחסרת הערך לכאורה, שבמהלכה כועס מנתח המוח הנרי פרון על באקסטר האיש שפגע במכוניתו, משמעות הרת גורל. תאונה מקרית, חלק משגרת יומנו כתושבי עיר גדולה, היא, ולא אירועים דרמטיים כמו מלחמת עיראק המתרחשת ברקע, המשבשת לחלוטין את חייו של פרון, מציבה אותו מול אלימות ורוע אולטימטיביים, ומכריחה אותו לבחון את מערכת ערכיו ויחסים עם משפחתו, חבריו והעולם שמסביבו.
בכל ספריו מתאר מקיואן, במהלכים ספרותיים מתוחכמים ומפורטים, את ההיסטוריה המשפחתית והאישית של גיבוריו. הוא משחזר ברגישות את ילדותם, קרובי משפחתם, מהלך חייהם ובעיקר את הפגישה הראשונה- "ריקוד" ההתקרבות ויצירת האינטימיות בין שני גיבורי הסיפור, לרוב גבר ואשה שעתידם לפניהם. כל הפרטים האלה יוצרים אצל הקורא אמפתיה גדולה. ההיסטוריה האישית של כל גיבור וגיבור לא תספק ניבוי לגבי התנהגותו, להפך, ככל שאנו יודעים יותר פרטים על עברו וחינוכו אנו תמהים ונבוכים יותר למראה הבחירה שעשה.
כשיעמדו הגיבורים בנקודת המפנה המכריעה יצטרכו לקבל החלטה מהירה. חלקם יתקל ברוע ויבחר ברוע. אחדים ישנו את אופיים, התנהגותם ומהלך חייהם ויצאו למלחמה ברוע. רובם יישאר ניטרלי, "תמים", חסר תגובה ובחולשתו ייכנע לרוע. בעיני מקיואן, החולשה האישית, הנטייה להשלים עם מה שקורה, היא מקור הרוע.
לנרד "התמים" ומריה ארוסתו הורגים את בעלה לשעבר של מריה. מדובר באקט ברור של הגנה עצמית, המתרחש כשהבעל השיכור תוקף את אשתו באלימות. הנסיבות והאהדה לגיבור מובילים את הקורא להבין את המעשה ואפילו להצדיקו.
רגע הבחירה של השניים מתרחש מיד לאחר המעשה. הם בוחרים ברוע. מריה בהכרה ובהבנה למעשייה ולנרד, כדרכו, בחוסר החלטיות ובהעדר כל עמדה מוסרית. בתוך שניות הופך צעיר בריטי אדיב ורגיש למכונת שחיטה, המפרקת במסור את חלקי גופו של הנרצח. בתוך דקות הוא מאבד כל אמון במריה ארוסתו, ויממה אחר כך הוא בוגד בעמו ובחבריו.
בכל רגע נתון, אמר סארטר, יש לנו אפשרות בחירה. למעשה – מוטלת עלינו החובה לבחור. לא תמיד אנו יכולים לעשות מעשה, אבל תמיד יש ביכולתנו להגיד לא. היכולת לבחור היא המטילה עלינו את האחריות למעשינו. לא גורל הביא אותנו למקום בו אנו עומדים אלא החלטה חופשית שלנו שנעשתה בהבנה שהיינו יכולים לבחור אחרת. הצמתים שבהם מציב מקיואן את גיבוריו מאלצות אותם להכריע. על פי תוצאות הבחירה שלהם הוא, הסופר, יתגמל או יעניש אותם בהמשך חייהם.
זוג צעיר ומאוהב מתחתן מגיע למלון לחגוג את ליל הנישואין. זו הפעם הראשונה שהם יכנסו למיטה ביחד. לשניהם הרגע האינטימי המתקרב הוא חזות הכל. סיכום של חייהם עד כה ופתיחת האופק לחיים חדשים ומסקרנים. בספרו האחרון, ואולי השלם ביותר, "על חוף צ'יזל" חוזר מקיואן שוב אל נקודת הארכימדס – שתניע את העולם. אלא שהפעם לא קורה שם שום אירוע חיצוני, לא מופיעים כלבים שחורים , גם לא תאונת מכונית.
האירוע הדרמטי אינו חיצוני לגיבורים. הוא מתרחש ביניהם בלבד, בנפשותיהם ובמעשיהם. דקות ספורות של מגע גופני קרוב, החלקת היד אל בין רגלי אשתו האהובה וגמירה מהירה מספיקים כדי לחולל סערה. ברגע אחד הפכו הנאהבים לאויבים בתוך כשעה נפרדו ושינו את כל מסלול חייהם.
בנקודת ההכרעה יכול היה כל אחד מהם לנהוג אחרת. ויתור קטן, עוד מאמץ סבלני, ביטוי מילולי של תחושות ורגשות. דיאלוג. שניהם ויתרו ובחרו בהסתגרות ביאוש ובתוקפנות. שניהם נכשלו במבחן וחייהם יהרסו.
מקיואן מתאר ברקע עולם של כוחות גדולים ומנוגדים. תמיד יש הבדלי מעמדות בין הגיבורים. ב"כפרה" נשלח אדם לכלא בעיקר בגלל מעמדו החברתי הנחות. ב"התמים" מתחוללת מלחמת מזרח מול מערב, קומוניזם מול קפיטליזם. ב"שבת" ניתקל זעיר בורגני בריטי טיפוסי באנשי המעמדות הנמוכים. ברקע מאבק בין המערב לאיסלאם הקיצוני. הזוגות בסיפורים מייצגים בדרך כלל מעמדות חברתיים שונים אבל גם שני קטבים- הנשים בולטות בצד האמנותי, המיסטי והרגשי. הגברים באים מעולם שכלתני ורציונאלי. בשעה שג'ון נלחמת בכלבים השחורים, מסתכל בעלה בשיירת תולעים זעירות ומנתח את שיטת פעולתן ותיפקודן.
אלא שההחלטות המכריעות הן תמיד החלטות מקומיות ו"קטנות". לא בחירה בין מזרח למערב ולא בין רציונלי לרוחני. לארועים "הגדולים" אנו יכולים להגיב בעיקר במלל ובעמדות עקרוניות. מלל אינו מעשה. בהכרעות הפרטיות והאישיות שלנו, אלו שגורמת לנו לצאת לפעולה או להמנע ממנה טמונה הגאולה או ההשחתה. המעשה הוא המבחן האמיתי והמכריע. החלטות קטנות, רגשיות ופרטיות- שמביאות למעשים- שמציבים אותנו, בסופו של דבר, בצד הטובים או בצד הרעים. בראיוני ב"כפרה" בוחרת בשקר מסיבות אגואיסטיות ונקמניות. לנרד ב"התמים" יעדיף להסתיר את תוצאות מעשיו כדי להינצל מחקירה משטרתית ולהרגיע את אהובתו.
הבחירה החופשית היא, אפוא, מהות האנושיות. היא מובילה לאחריות אישית. אנו אחראים למעשינו. כולנו יכולים להתפתות לרוע. למעשה הוא שוכן בתוכנו וקל מאוד לבחור בו. הבחירה ברוע אינה בהכרח בחירה גורלית. לעיתים קרובות היא סתמית ואולי לא חשובה ביותר. אבל מרגע שבחרנו ברוע - לא נוכל יותר לכפר. מהלך חיינו ישתנה.
מקיואן מגדיר עצמו כאתאיסט, ולכן רגע הבחירה, רגע ההחלטה, הוא הרגע החשוב בעיניו. לא השכר או העונש שבאים בעקבותיו. לא אלוהים מתערב אלא אנשים עומדים למבחן אצל עצמם ואצל הקרובים להם. אחר כך ינסו, לפעמים יצליחו ולפעמים ייכשלו, לבקש סליחה או כפרה על המעשה שעשו. ספק אם יוכלו אי פעם לחזור ולהתחיל הכל מחדש.
מקיואן, הילד שהורחק מהבית בגיל 11, יצא לחיים ככלי ריק. הוא מספר בעצמו כי לא הייתה לו כל "אמת", שום מערכת עקרונות להתייחסות. למעשה היה ספקן וניתן להשפעה מכל כיוון. בעולם של דוגמות ו"איזמים" היה פרגמטיסט מובהק. כך גם מרבית דמוית הגיבורים הצעירים שלו. ריקים מעקרונות, מתקשים להבדיל בין טוב לרע, ניתנים להשפעה וחלשים, הם מגיעם לרגע המבחן ונאלצים לבחור. לרוב אינם עוברים את המבחן.
באחד הראיונות שנערכו עמו מספר מקיואן כי אביו שהיה איש קפדן וקשה נהג להכות את אמו. הוא לא נכח באופן ישיר באירוע שכזה, אבל ידע שהדברים מתרחשים. מעולם לא בחר צד. למעשה העדיף להתעלם. הוא פחד מאביו. ברגע מסויים, בגיל מבוגר יחסית, באחת החופשות אצל הוריו ראה שאמו עברה טראומה נוספת. נסער, החליט לפעול. לפני נסיעתו כתב במכונת הכתיבה שאביו העניק לו ליום הולדתו, מכתב אזהרה מאיים לאביו. במכתב הזהיר את האב שאם ינהג שוב באלימות יאלץ הוא הבן, למרות אהבתו לאביו, לפנות למשטרה ולהתלונן. את המכתב הקריא לאמו והשאיר אותו אצלה כדי שתתן לאביו ברגע שיתקיף שוב. היא לא יכלה לסבול את הרעיון שהמכתב נמצא בבית ושרפה אותו אחרי כמה ימים. מקיואן לא דיבר עם אביו עד מותו על נושא זה.
מקיואן שלא פעל ברגע האמת ניסה אז באמצעות כתיבת מכתב לפתור בעייה שלעולם לא נפתרה. מקיואן הבוגר הפך לסופר שכל גיבוריו הסימפטיים עומדים למבחן מכריע ורובם כושלים בו. הספרות הפכה אצלו לכלי התיקון. אנו לא מופתעים כשגיבוריו הכושלים מנסים אחרי שנים לתקן את הנעשה באמצעות כתיבה. כך מריה השותפה למעשה ההריגה ב"התמים", כך גם בראיוני ב"כפרה". הם מגלים שמעשה התיקון הספרותי לא יצלח.
"אנחנו יצורים מוסריים בבסיס", אומר מקיואן "ואני חושב שמה שמגדיר מוסר הוא יכולת הדמיון שלנו..... הדמיון שלנו מאפשר לנו להבין מה פרוש להיות מישהו אחר. לא תוכלו להבין אפילו במעט מהו מוסר לפני שתהיה לכם יכולת לדמיין מה עובר על האיש שאותו אתם מכים עם מקל על הראש. מעשה אכזרי הוא בהכרח כישלון של יכולת הדמיון שלנו. ספרות", הוא מוסיף, "היא מוסרית מטבעה מכיוון שהיא מדיום מושלם המאפשר כניסה אל ראשו של האחר".
הספרות אולי לא מתקנת אבל באמצעות הספרות והדמיון מעמת מקיואן, אותנו הקוראים, ב"התמים", כמו בכל ספריו, מול מערכת השיקולים המוסרית של ה"אחר" בצומת אחת מכרעת. לרגע אנו ניצבים שם, במקום הגיבור או לצידו, נכנסים לראשו, מרגישים את המטען הגנטי שלו מתערבב בשלנו, ומקווים שאנו, באמת, באמת, בסופו של מבחן היינו בוחרים בנכון ובטוב.
Shemtov2@netvision.net.il
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה