בשנות השבעים של המאה הקודמת היה לי תקליט ויניל מרוט שנקרא SUPER SESSION של הקלטה חיה ששמעתי אותו שוב ושוב על פטיפון "לנקו" שבניתי לבד מקיט. לא יודע מי היו האמנים. אבל היה שם שיר ברוח הזאת. דוד מיכאלי
אתה יודע, לפעמים, אתה נכנס לחדר מלא אנשים
ומבט של אישה שמעולם לא ראית
מכה בך כמו הבזק של שמש משתקפת
בחלון או מראה.
הנה היא, אתה אומר בפליאה.
אתה לא יודע מי היא
אבל אתה יודע שרק נפגשתם מחדש
והכל נאמר כבר מזמן ורועד וידוע
יש המון אנשים מסביב
ואתה והיא מובדלים וזרים לחלוטין לאירוע.
הכל מסביב נעלם
היכן אתה אומר ליבה בפשטות.
ואתה יודע שאם רק תיגש ותיקח את ידה
פשוט תצאו מהדלת אל עולם אחר.
היא מכירה אותך כמוך אבל עלי למשול בפיתוי
במקום אחר הייתם ביחד.
אבל כאן כבר הכה בך המבט האפל
בחדר אחר של שמש וצל
שם חצית מזמן את העולם
ועלי למשול בפיתוי.
נחלוף אחד ליד השנייה מובדלים בדממה
כאשר ילדינו חובטים על השמשות הסגורות
והגשם בוכה על החלון האחורי המתרחק.
אני האיש את האישה
אבל, עלי למשול בפיתוי
ומבט של אישה שמעולם לא ראית
מכה בך כמו הבזק של שמש משתקפת
בחלון או מראה.
הנה היא, אתה אומר בפליאה.
אתה לא יודע מי היא
אבל אתה יודע שרק נפגשתם מחדש
והכל נאמר כבר מזמן ורועד וידוע
יש המון אנשים מסביב
ואתה והיא מובדלים וזרים לחלוטין לאירוע.
הכל מסביב נעלם
היכן אתה אומר ליבה בפשטות.
ואתה יודע שאם רק תיגש ותיקח את ידה
פשוט תצאו מהדלת אל עולם אחר.
היא מכירה אותך כמוך אבל עלי למשול בפיתוי
במקום אחר הייתם ביחד.
אבל כאן כבר הכה בך המבט האפל
בחדר אחר של שמש וצל
שם חצית מזמן את העולם
ועלי למשול בפיתוי.
נחלוף אחד ליד השנייה מובדלים בדממה
כאשר ילדינו חובטים על השמשות הסגורות
והגשם בוכה על החלון האחורי המתרחק.
אני האיש את האישה
אבל, עלי למשול בפיתוי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה