גלוי, נסתר, ומה שביניהם
מאת: דוד מיכאלי
דאו דה ג'ינג, או ספר הדאו, הוא כנראה הספר הסיני
המפורסם ביותר. זהו חיבור פילוסופי עתיק יומין המורכב מ-81 פסקאות קצרות שנהוג
להציגן בתבנית שירה. יש המשייכים אותו למאה השישית לפני הספירה ויש המקדימים אותו
למאות הרביעית והשלישית לפני הספירה. הדאו דה ג'ינג נחשב לאחד החיבורים המוקדמים
ביותר בהגות הדאואיסטית ומוערך ככתב מופת קנוני שהקרין על הפילוסופיה הסינית בכללה
ומעבר לה. כתיבתו מיוחסת לאישיות סינית בשם לאו דזה (או כפי שנהוג היה להגות
בגרסאות עבר לאו-טסה או לאו-טסו ומילולית: לאו החכם). לאו דזה היה על פי המסופר
ארכיבר הארכיון הקיסרי בזמן שושלת ג'ואו ויצא לגלות בגיל שמונים המופלג, עייף
ומאוכזב מן ההתנהלות האנושית וצביעות השלטון. בהגיעו לגבול המערבי, מספרת האגדה,
עצר אותו משגיח הגבול ולא נתן לו להמשיך בדרכו עד אשר יכתוב את הידע שלו, והספר
הקטן הזה הוא התוצאה. ישנן כמובן מחלוקות רבות ובלתי נגמרות האם זהו טקסט של אדם
אחד או לקט שהצטבר לאורך הדורות, האם הפרשנים הוסיפו משלהם, האם העורכים השמיטו או
הוסיפו, או שינו, כך או כך התקבעו שמונים ואחת פסקאות לקובץ אחד קטן המספק אינספור
פרשנויות, תרגומים, דיונים ועבודות מחקר בכל העולם. קלאסי.
הפסקאות מקפלות בתוכן תמונות עולם, הבנות, דרכי
פעולה, עקרונות התייחסות ושכל ישר וחותך שלעתים על פניו נראים כהפוכים להיגיון
מדיני ואפילו כחסרי לב. אפשר למצוא שם המלצות להרמוניה עם הטבע ואמירות עוינות
תרבות שקל להנגיד אותן לקונפוציאניזם המדגיש תמונת עולם מערכתית והיררכית ואת
הלימוד והתרבות כערכים. האמרה "בקונפוציאניזם צריך לזכור, בדאואיזם -
לשכוח" מדגימה זאת יפה.
אם הקונפוציאניזם נחשב לאונה השמאלית והרציונאלית
במוח הסיני הרי שהדאואיזם תופס בכבוד את מקומה של האונה הימנית היצירתית
וההוליסטית. שתי התפיסות הללוו עיצבו יחדיו את המסורת והחיים בסין וכפי שאנו
יודעים, אנחנו זקוקים בדרך כלל למוח כולו.
ראוי לזכור כי הכתיבה מיוחסת לאדם בן 80, שבע ימים
ואכזבות, מפוקח ובעל ראייה מקפת. מזכיר אצלנו אולי את קוהלת... האמירות הן פסקניות,
אם כי זו איכות השורה על כל השירה ההוראתית הסינית, הן בלתי מובנות, ועמומות
ועדיין, או דוקא בגלל זאת, השפעתן רבה.
המלצותיי: ראשית, כדאי לקרוא את כל 81 הפסקאות כמכלול
ולא להפריד בין השירים. שנית, אל תנסו לקרוא אותן לוגית. תנו להן לחלוף דרככם. הניסיון
לקרוא שירה באופן שכלתני יכול להוביל לאסונות במיוחד אצל קנאים בעלי כוח. ע''ע פול
פוט בקמבודיה.
טאו/דאו משמעו הדרך או הנתיב. טֶה/דה משמעו
מעלה, תכונה נעלה, סגולה, איכות. צ'ינג/ג'ינג משמעו כתב מופת, ספר. דן דאור ויואב
אריאל בתרגומם המצוין משנת 1981 בהוצאת מפעלים אוניברסיטאיים כתבו: ספר הדרך
והסגולה. בעיני הוא עדיף על כל התרגומים האחרים.
כדרכי, מצאתי לנכון להתערב בתרגום. יש גלוי ויש נסתר.
את המושג שתורגם בשיר 10 כאפל החלפתי כאן בנסתר. בשיר 33 את המושג מואר החלפתי בנאור.
כמובן שאפשר לדון על כך אינסופית.
10
הנפש הרוחנית והנפש החומרית חובקות את האחד,
התוכל לא לעזבו?
הנשימה מרכזת והרכות בשיאה,
התוכל להיות תינוק?
מרק וצחצח את הראי הנסתר,
התוכל להתירו בלי רבב?
אוהב את העם ומושל במדינה,
התוכל להיות באין-ידיעה?
שערי השמיים נפתחים ונסגרים,
התוכל להיות נקבה?
אור בהיר נוגה בכל.
התוכל להיות באין-עשייה?
מוליד אותם,
מטפח אותם,
מולידם ואינו עושם קניינו,
עושה למענם ואינו בא בתביעות,
מקיימם ואינו רואה עצמו שליט עליהם:
לזאת יקרא סגולת הנסתר.
11
שלשים חישורים חוברים לטבור הגלגל;
בהתאמת האין שבו – כוחו של הגלגל.
לוש חומר כדי לעשות ממנו כלי;
בהתאמת האין שבו – כוחו של הכלי.
קרע חלון ודלת כדי לעשות חדר;
בהתאמת האין שבו – כוחו של החדר.
לכן:
ביש של הדברים – עקצם;
באין – כוחם.
החלפתי את המילה מתמשך במילה נמשך ואת המילה למשול
במילה לנהוג
14
הבט בו ולא יראה,
שמו "הנעלם".
הקשה לו ולא ישמע,
שמו "החרישי".
נסה לגעת בו ולא יושג,
שמו "הזעיר".
שלושת אלה, לא תוכל לרדת לחקרם.
לכן:
נתערבבו והיו לאחד.
האחד:
לא בהיר ממעל,
לא אפל מלמטה.
נמשך לאין קץ,
אי אפשר לתת לו שם.
שב אל לא-דבר,
לזאת יקרא:
הצורה באין-צורה,
הדמות של לא-דבר.
לזאת יקרא:
עמום, מעורפל.
שא אליו עיניך:
לא תראה את ראשו!
לך בעקבותיו:
לא תראה את אחוריו!
החזק בדרך ההווה,
כדי לנהוג ביש של ההווה
ותדע את ראשית העבר.
לזאת יקרא חוק הדרך.
16
בא עד קצה הריקות
מחזיק בלב הדממה,
כל הדברים נוצרים יחד
באמצעות שתי אלה אצפה בשובם.
רבים כעשב הארץ,
וכל אחד שב אל שרשו.
לשוב אל השורש, זו הדממה,
לזאת יקרא "לשוב אל הגורל"
לשוב אל הגורל, זה הקבוע.
לדעת את הקבוע, זו ההארה;
לא לדעת את הקבוע, וליצור בשרירות –אסון!
היודע את הקבוע מצוי בכל,
מצוי בכל, ועל כן חסר פניות,
חסר פניות, ועל כן מלך,
מלך, ועל כן שמים
שמים, ועל כן הדרך
הדרך, ועל כן יאריך ימים –
עד כלות ימיו לא יאונה לו רע.
33
היודע את זולתו – חכם,
היודע את עצמו – נאור:
הגובר על זולתו – בעל כוח
הגובר על עצמו – חזק.
היודע מתי די – עשיר.
המתמיד בדרכו – בעל רצון.
מי שאינו מאבד את מקומו – מתמיד בקיומו.
מי שאינו מת טרם זמנו – מאריך ימים.
ולגבי השורות של אתמול הנה שיר 81 בשלמותו.
החלפתי את המילה מאדיר במילה מעצים.
81
מילים אמיתיות אינן יפות
מילים יפות אינן אמיתיות.
הטובים אינם חדי שכל
חדי השכל אינם טובים.
היודעים אינם משכילים
המשכילים אינם יודעים.
החכם אינו צובר:
בעשותו למען אחרים
הוא עצמו יוצא נשכר:
בתיתו לאחרים
הוא מעצים את עצמו.
דרך השמיים:
לא להזיק בהועילם:
ככלל, יש אינסוף פרשנויות למשפטים הללו, והשפה
הסינית היא בעלת אופי פתגמי. ועל כך בפעם אחרת.
וזה תרגום שלי מסינית:
80
מְדִינָה קְטַנָּה עִם מְעַט אֲנָשִׁים.
אִם כִּי יֵשׁ נֶשֶׁק יִמְעַט הַצֹּרֶךְ
לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ
שֶׁהָאֲנָשִׁים יִהְיוּ הַחֲשׁוּבִים וְלֹא
יִשָּׁלְחוּ לָמוּת בְּמֶרְחַקִּים
אִם כִּי יֵשׁ כְּלֵי שַׁיִט וּכְלֵי מַשָּׂא, לֹא
יִהְיֶה יַעַד לְשִׁגּוּרָם
אִם כִּי יֵשׁ צָבָא, הוּא לֹא יֻצַּג לְרַאֲוָה
תֵּן לָאֶזְרָחִים לְשַׁקֵּם אֶת הַקְּשָׁרִים
בֵּינֵיהֶם
שֶׁיֵּהָנוּ מִמְּזוֹנָם, שֶׁיֵּהָנוּ מִבִּגְדֵיהֶם,
שֶׁיִּחְיוּ בִּרְוָחָה, שֶׁיִּהְיוּ מְרֻצִּים מֵאֹרַח חַיֵּיהֶם.
מְדִינוֹת שְׁכֵנוֹת יִרְאוּ אַחַת אֶת הַשְּׁנִיָּה,
יִשְׁמְעוּ אֶת הַתַּרְנְגוֹלִים וְהַכְּלָבִים אֶחָד שֶׁל הַשֵּׁנִי
וְלֹא יִתְעַסְּקוּ אֶחָד עִם הַשֵּׁנִי עַד סוֹף
חַיֵּיהֶם.
ככה נראית הפסקה בסינית:
小國寡民。使有什伯之器而不用。使民重死而不遠徙。雖有舟輿無所乘之。雖有甲兵無所陳之。使民復結繩而用之。甘其食、美其服、安其居、樂其俗。鄰國相望，雞犬之聲相聞。民至老死不相往來。
ספר הדאו תורגם לראשונה לעברית בשנת 1973 על ידי יורי גראוזה וחנוך
קלעי, ונדפס בהוצאת מוסד ביאליק. התרגום של דן דאור ויואב אריאל יצא לאור
בשנת 1981 במפעילים אוניברסיטאיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה