Flower 13. Israel. Photo by Steven Moore
איירין בלום, על החומר של הנפש: הבסיס המטפיסי של העצמי המורחב
Bloom, Irene, "On the Matter of the Mind: The Metaphysical Basis of the Expanded Self."
מאנגלית: גדי ישי
Bloom, Irene, "On the Matter of the Mind: The Metaphysical Basis of the Expanded Self."
מאנגלית: גדי ישי
השגות על מושג הנפש באסכולת צ'נג-ג'ו בתקופת סונג – המשך (18)
על פי צ'נג-ג'ו, התפקוד המיועד לנפש הוא להכיר ולהפנים את היחסים המטפיסיים והמוסריים בין היחיד והקיום בכלל. עצם קיום היחיד כאינדיבידואל למעשה לא מוצג כבעיה. מכאן חוסר הדחיפות לוודא את הקיום המציאותי של האישיות. במשך התפתחות המחשבה הניאו-קונפוציאנית, הן ה- cogito ergo sum (אני חושב משמע אני קיים) הקרטזיאני והן הבעיה האפיסטמולוגית והמטפיסית שהזמינה פתרון זה, לא היו רלוונטיים עבור הניאו-קונפוציאנים (באופן שיהיה ראוי כאן לציון). אותו דבר ניתן לומר על דימוי המראה ((mirror של בעיה זו ב- Vendanta of Samskara – התפיסה המהופכת על פיה ככל ש"על סמך הייצוג (האינטואיטיבי) המיידי שלו ידוע היטב כי העצמי הפנימי קיים" אין להטיל ספק בעצמי הספקן. הניאו-קונפוציאנים של סונג לא העלו בדעתם, לא את הספק בקיום האדם ולא את שאלת תוקפו של ספק זה. הבעיות המעורבות בתפיסת הנפש בסונג ניאו-קונפוציאניזם לעומת זאת, אינן אלו אשר באופייניות מקושרות עם העמדה ההופכת את הנפש לבסיס האינדיבידואליות או עם העמדה ההופכת את הנפש לתשתית האחדות. אדרבא, הבעיות קשורות להערכות ביחס ליכולות התקשורת האינטואיטיבית המולדות של הנפש והדרישות לפיתוחן המלא. לאור הקרבה הבסיסית הנתונה (להערכתם) בין בני האדם, המבוססת על תפיסת טבע האדם המשותף, נשאלת השאלה, כיצד נפשות, הנובעות מאותו מקור, שותפות לאותה מהות ולאותן נטיות, ואשר מתפתחות באופן אנלוגי, בכל זאת שונות – כלומר, פחות או יותר מסוגלות להפנים את היחסים בין היחיד והכלל הרחב יותר. לאור העובדה שמבחינת מהותה הנפש נתונה ביחסים (relational), איזה הסבר מטפיסי יצדיק את העובדה שלא תמיד היא ממלאת באופן מושלם את תפקידיה?
כאן ראוי לציין כי תפיסות הנפש בסונג נאו-קונפוציאניזם הוגדרו שוב ושוב במסגרת תגובות חושבים בני מאות 11-12 לאתגר הבודהיסטי ביחס לתפיסת האדם הקונפוציאנית. המתיחות בין הבודהיזם לבין (306) ערכי ואמונות המסורת הסינית התמקדה במיוחד בשאלות ביחס לבסיס מעמדו המטפיסי של האדם. הבודהיזם ההודי החל בערעור ישיר הן ביחס לתפיסות פילוסופיות ודתיות מוקדמות יותר והן ביחס לידע המקובל ביחס לאישיות. יחד עם זאת, ככל שהודגשו הבדלים בין הפרספקטיבה הבודהיסטית וההשקפות הברהמיניות המוקדמות, כן התגברה אי ההתאמה בין הרעיונות הבודהיסטיים והקונפוציאניזם הקלאסי.
ההמשך: את המחשבה הקונפוציאני ביחס לאדם מאפיינת באופן מובהק
על פי צ'נג-ג'ו, התפקוד המיועד לנפש הוא להכיר ולהפנים את היחסים המטפיסיים והמוסריים בין היחיד והקיום בכלל. עצם קיום היחיד כאינדיבידואל למעשה לא מוצג כבעיה. מכאן חוסר הדחיפות לוודא את הקיום המציאותי של האישיות. במשך התפתחות המחשבה הניאו-קונפוציאנית, הן ה- cogito ergo sum (אני חושב משמע אני קיים) הקרטזיאני והן הבעיה האפיסטמולוגית והמטפיסית שהזמינה פתרון זה, לא היו רלוונטיים עבור הניאו-קונפוציאנים (באופן שיהיה ראוי כאן לציון). אותו דבר ניתן לומר על דימוי המראה ((mirror של בעיה זו ב- Vendanta of Samskara – התפיסה המהופכת על פיה ככל ש"על סמך הייצוג (האינטואיטיבי) המיידי שלו ידוע היטב כי העצמי הפנימי קיים" אין להטיל ספק בעצמי הספקן. הניאו-קונפוציאנים של סונג לא העלו בדעתם, לא את הספק בקיום האדם ולא את שאלת תוקפו של ספק זה. הבעיות המעורבות בתפיסת הנפש בסונג ניאו-קונפוציאניזם לעומת זאת, אינן אלו אשר באופייניות מקושרות עם העמדה ההופכת את הנפש לבסיס האינדיבידואליות או עם העמדה ההופכת את הנפש לתשתית האחדות. אדרבא, הבעיות קשורות להערכות ביחס ליכולות התקשורת האינטואיטיבית המולדות של הנפש והדרישות לפיתוחן המלא. לאור הקרבה הבסיסית הנתונה (להערכתם) בין בני האדם, המבוססת על תפיסת טבע האדם המשותף, נשאלת השאלה, כיצד נפשות, הנובעות מאותו מקור, שותפות לאותה מהות ולאותן נטיות, ואשר מתפתחות באופן אנלוגי, בכל זאת שונות – כלומר, פחות או יותר מסוגלות להפנים את היחסים בין היחיד והכלל הרחב יותר. לאור העובדה שמבחינת מהותה הנפש נתונה ביחסים (relational), איזה הסבר מטפיסי יצדיק את העובדה שלא תמיד היא ממלאת באופן מושלם את תפקידיה?
כאן ראוי לציין כי תפיסות הנפש בסונג נאו-קונפוציאניזם הוגדרו שוב ושוב במסגרת תגובות חושבים בני מאות 11-12 לאתגר הבודהיסטי ביחס לתפיסת האדם הקונפוציאנית. המתיחות בין הבודהיזם לבין (306) ערכי ואמונות המסורת הסינית התמקדה במיוחד בשאלות ביחס לבסיס מעמדו המטפיסי של האדם. הבודהיזם ההודי החל בערעור ישיר הן ביחס לתפיסות פילוסופיות ודתיות מוקדמות יותר והן ביחס לידע המקובל ביחס לאישיות. יחד עם זאת, ככל שהודגשו הבדלים בין הפרספקטיבה הבודהיסטית וההשקפות הברהמיניות המוקדמות, כן התגברה אי ההתאמה בין הרעיונות הבודהיסטיים והקונפוציאניזם הקלאסי.
ההמשך: את המחשבה הקונפוציאני ביחס לאדם מאפיינת באופן מובהק
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה