Flower 3. Israel. Photo by Steven Moore כדי לקרוא את המאמר מתחילתו יש לגלול לאחור אל הפוסט הראשון של המאמר
על החומר של הנפש: הבסיס המטפיסי של העצמי המורחב (המשך 3)
איירין בלום
על החומר של הנפש: הבסיס המטפיסי של העצמי המורחב (המשך 3)
איירין בלום
Bloom, Irene, "On the Matter of the Mind: The Metaphysical Basis of the Expanded Self."
מאנגלית: גדי ישי
מאנגלית: גדי ישי
הקדמה – המשך (3)
העובדה שבמסגרת הסדר הקונפוציאני אינדיבידואלים מיוצגים כחלק ממערכת יחסים קובעת במידה ניכרת את מבנה תפיסת האחריות המוסרית. התגובה של קונפוציוס לשאלת הדוכס צ'ינג מ- צ'י בנוגע לממשל הראוי, באומרו, "השליט הוא שליט, השר הוא שר, אב הוא אב, ובן הוא בן," בפני עצמה מלמדת הן שהייתה הסכמה רחבה ביחס לתפקידים אלו ולהשלכותיהם המוסריות וההתנהגותיות, והן שהמחשבה האתית נטתה להתמקד בדרכים בהן מבינים ומבצעים בפועל את היחסים האנושיים היסודיים. לאור מה שידוע לנו על אורחות החיים בזמנו של קונפוציוס, האכזבות שככל הנראה היו מנת חלקו, והסטנדרטים השונים (295) שאסכולות מתחרות אימצו, הרי זה אכן יוצא מן הכלל עד כמה עמומים רמזים כלשהם בנוגע לדו-משמעות מוסרית במאמרות. בהירותו ונחישותו של קונפוציוס כלפי בעיות מוסר, ביטחונו בנוגע לנושאים העומדים על הפרק וכיצד לכוון אותם, חבה בוודאי רבות לעובדה שהוא יכול היה למצוא דרגת יציבות גבוהה ביחס למצבי יחסים ספציפיים ולזהויות הנובעות מאותם יחסים אנושיים.
נשווה את אפלטון וקונפוציוס ביחס למקרים קרובים. דומה כי בשלב מסוים בהתפתחות מסורת האתיקה הסינית, כמו היוונית, בוודאי הייתה אמביוולנטיות באשר למשקל שיש לייחס לטיעונים מתחרים במצבים כואבים העולים כאשר מסירות להורים מתנגשת באחריות ציבורית. הדילמה האנושית קרוב לוודאי יסודית מכדי שניתן יהיה לפתור אותה באופן מכריע בחברה כלשהי, אך בכל זאת ניתן ליחס משמעות לאופן בו הבעיה מנוסחת בקונטקסט פילוסופי וספרותי. הדיאלוג ב- Euthyphro של אפלטון נפתח כאשר יוסיפרו, הנתון בתוך ומחוץ למסגרת יחסי בן לאב, מתכונן לרדוף את אביו על רצח. סוקראטס מביע פליאה לנוכח עוצמת נחישותו של יוסיפרו, ולוחץ עליו לנמק את טענתו כי יש בסיס לידיעתו את הקדוש והלא קדוש, המהנה והבלתי מהנה לאלים. הגנתו של יוסיפרו מתגלה כלקויה וסוקראטס נותר עם הספק. מקרה זה עוסק בנושא רחב יותר: הצדק והיחס בינו לבין הקדושה, שאלה אשר בסוף הדיאלוג נותרת באופן משמעותי בלתי-פתורה, פתוחה לדיונים נוספים.
אין כל דו-משמעות בתשובת קונפוציוס לדוכס מ- She בנוגע לאדם שהדוכס שיבח כ- "קונג הישר" (upright Kung), שהעיד נגד אביו לאחר שהאב גנב כבשה: "בחבל הארץ שלנו האנשים הישרים נוהגים אחרת. האב מחפה על בנו והבן מחפה על אביו. היושר מתגלה בכך." העובדה שחילופי דברים אלו מופיעים במאמרות מלמדת כי אחריות מוסרית של בן כלפי אביו הייתה ככל הנראה שאלה פתוחה בזמנו של קונפוציוס. בהתחשב בעוצמת הלגליזם במאות הבאות, כנראה עוד נותרה נושא לדיון זמן רב מאוחר יותר. אולם שלא כמו סוקראטס של אפלטון, אשר לא מגיע למסקנות ברורות כלשהן בנוגע להתנהגות הראויה לבן שאביו ביצע פשע, קונפוציוס מצדו, לא מהסס לחזור אל היחסים הראשוניים בין אב לבן. בקונטקסט קונפוציאני מאוחר יותר יחסים אלו יהיו תמיד ראשוניים, ובדרך כלל קובעים במוסר הקונבנציונאלי. מגמה מאפיינת זו, יתכן כי הופיעה מאות שנים בטרם התגבשה תפיסת צדק יותר מופשטת. לא פחות חשוב, במשך הזמן, היחסים עצמם, שימשו פחות כרשת לשליטה על החובות והמחויבויות הנתונים במגעים האנושיים הנובעים מהיחסים, ולמעשה חדרו לזהות האדם עד כדי כך שהגדרות אלטרנטיביות נראו מופרכות ובלתי טבעיות.
ההמשך מחר (4): רעיון האדם כסוכן בחירה
העובדה שבמסגרת הסדר הקונפוציאני אינדיבידואלים מיוצגים כחלק ממערכת יחסים קובעת במידה ניכרת את מבנה תפיסת האחריות המוסרית. התגובה של קונפוציוס לשאלת הדוכס צ'ינג מ- צ'י בנוגע לממשל הראוי, באומרו, "השליט הוא שליט, השר הוא שר, אב הוא אב, ובן הוא בן," בפני עצמה מלמדת הן שהייתה הסכמה רחבה ביחס לתפקידים אלו ולהשלכותיהם המוסריות וההתנהגותיות, והן שהמחשבה האתית נטתה להתמקד בדרכים בהן מבינים ומבצעים בפועל את היחסים האנושיים היסודיים. לאור מה שידוע לנו על אורחות החיים בזמנו של קונפוציוס, האכזבות שככל הנראה היו מנת חלקו, והסטנדרטים השונים (295) שאסכולות מתחרות אימצו, הרי זה אכן יוצא מן הכלל עד כמה עמומים רמזים כלשהם בנוגע לדו-משמעות מוסרית במאמרות. בהירותו ונחישותו של קונפוציוס כלפי בעיות מוסר, ביטחונו בנוגע לנושאים העומדים על הפרק וכיצד לכוון אותם, חבה בוודאי רבות לעובדה שהוא יכול היה למצוא דרגת יציבות גבוהה ביחס למצבי יחסים ספציפיים ולזהויות הנובעות מאותם יחסים אנושיים.
נשווה את אפלטון וקונפוציוס ביחס למקרים קרובים. דומה כי בשלב מסוים בהתפתחות מסורת האתיקה הסינית, כמו היוונית, בוודאי הייתה אמביוולנטיות באשר למשקל שיש לייחס לטיעונים מתחרים במצבים כואבים העולים כאשר מסירות להורים מתנגשת באחריות ציבורית. הדילמה האנושית קרוב לוודאי יסודית מכדי שניתן יהיה לפתור אותה באופן מכריע בחברה כלשהי, אך בכל זאת ניתן ליחס משמעות לאופן בו הבעיה מנוסחת בקונטקסט פילוסופי וספרותי. הדיאלוג ב- Euthyphro של אפלטון נפתח כאשר יוסיפרו, הנתון בתוך ומחוץ למסגרת יחסי בן לאב, מתכונן לרדוף את אביו על רצח. סוקראטס מביע פליאה לנוכח עוצמת נחישותו של יוסיפרו, ולוחץ עליו לנמק את טענתו כי יש בסיס לידיעתו את הקדוש והלא קדוש, המהנה והבלתי מהנה לאלים. הגנתו של יוסיפרו מתגלה כלקויה וסוקראטס נותר עם הספק. מקרה זה עוסק בנושא רחב יותר: הצדק והיחס בינו לבין הקדושה, שאלה אשר בסוף הדיאלוג נותרת באופן משמעותי בלתי-פתורה, פתוחה לדיונים נוספים.
אין כל דו-משמעות בתשובת קונפוציוס לדוכס מ- She בנוגע לאדם שהדוכס שיבח כ- "קונג הישר" (upright Kung), שהעיד נגד אביו לאחר שהאב גנב כבשה: "בחבל הארץ שלנו האנשים הישרים נוהגים אחרת. האב מחפה על בנו והבן מחפה על אביו. היושר מתגלה בכך." העובדה שחילופי דברים אלו מופיעים במאמרות מלמדת כי אחריות מוסרית של בן כלפי אביו הייתה ככל הנראה שאלה פתוחה בזמנו של קונפוציוס. בהתחשב בעוצמת הלגליזם במאות הבאות, כנראה עוד נותרה נושא לדיון זמן רב מאוחר יותר. אולם שלא כמו סוקראטס של אפלטון, אשר לא מגיע למסקנות ברורות כלשהן בנוגע להתנהגות הראויה לבן שאביו ביצע פשע, קונפוציוס מצדו, לא מהסס לחזור אל היחסים הראשוניים בין אב לבן. בקונטקסט קונפוציאני מאוחר יותר יחסים אלו יהיו תמיד ראשוניים, ובדרך כלל קובעים במוסר הקונבנציונאלי. מגמה מאפיינת זו, יתכן כי הופיעה מאות שנים בטרם התגבשה תפיסת צדק יותר מופשטת. לא פחות חשוב, במשך הזמן, היחסים עצמם, שימשו פחות כרשת לשליטה על החובות והמחויבויות הנתונים במגעים האנושיים הנובעים מהיחסים, ולמעשה חדרו לזהות האדם עד כדי כך שהגדרות אלטרנטיביות נראו מופרכות ובלתי טבעיות.
ההמשך מחר (4): רעיון האדם כסוכן בחירה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה