מילים וחלומות / דוד מיכאלי

גירסה חלקית בשם ''מעצבי המציאות'' הופיעה בניו-אייג' NRG ב-  15/9/2005

פורסם כאפילוג העורך בספר "יש חדש במערב" של אורי לוטן

בסביבות המאה השש עשרה קרה דבר בעולם. תודעת הפרט שהיתה שייכת למיעוט כמו שליטים, כוהנים ומטורפים ונחשבה לסגולה אלוהית החלה להשתכפל. הנחות ואמונות פילוסופיות המתינו רדומות בסבלנות מאות שנים לטכנולוגיות מתקדמות של שכפול וכאשר הופיעו אלה כמכונות דפוס, נייר ותעבורה, לבשה הרוח המנוסחת גוף ששכפל את עצמו במהירות. מדיות חדשות יצרו תובנות ותובנות חדשות יצרו מדיות חדשות. התודעה המתעוררת פתחה ערוץ דו-סטרי בינה לבין העולם.

באירופה הורם מבט אל מחוץ לדוֹגמה הדתית ובעקבותיו נפל באנגליה תפוח הידע של הכבידה והרעיד את העולם, בסין הוגש תפוח היין והיאנג לתרגול אישי ופרטי, בצפת שבארץ ישראל נוסח תפקידו של הפרט כבעל אחריות לתיקון עולם, באמריקה נוסח והוכר עיקרון החופש של הפרט ופעולתו במרחב פרוע שאוקיינוס שלם הפריד בינו לבין העולם הישן.

המקדשים והמסדרים הלכו ונפתחו לציבור עם צמיחתה של התקשורת. אחד החכמים האירופאים שהתרשם עמוקות מיכולת ההכרה שלנו להתבונן ולהיות שותפה לייצור המציאות הכריז כי אלוהים מת.

הזמן נלכד וחולק לשנתות וקצב והמכונה הייתה למשיח. נבטו מושגים חדשים כמו אנרגיה, תודעה, מציאות. המושגים האלו קשרו יחדיו תופעות שלפני כן לא נראה כל קשר ישיר ביניהן כמו אקלים, חברה וטכנולוגיה. האנרגיה הפכה מאבן חכמים דמיונית להלך חוקי שמטבעותיו חומריים ולא חומריים בו זמנית.

דוֹגמה ואקסיומה החלו לאבד את מוצקותן והתחלפו לפרדיגמות כנקודות אחיזה זמניות לצורך פיתוח ניסוח. המוסר זועזע, הופרט ונמסר לאחריותו של היחיד כאשר נמצאו מניעים להתנהגות, הרצון הוחלף בדחפים  והאינסטלציה הסניטארית יצרה את האדם הנקי העליון.

הסרגלים הניוטוניים הנוחים הוחלפו בתורם ביחסות האיינשטיינית. מוזיקת היחסות הזורמת פורשה אצל ההדיוטות כיחסיות גרידא. ''הכל יחסי'' היה לטיעונו של השטן העסקי להצדיק רוע והתפרקות במסכות של מימוש עצמי, לאומני וכלכלי כחלק ממחזה התרבות העולמי.

האמנים תיעדו באומץ את התהליך: תמונת העולם הישן איבדה את מוצקותה והפכה לשקופה ומוארת בידי האימפרסיוניסטים ולאחר מכן רוסקה בידי הקוביסטים והפוטוריסטים. ההתפרקות המהירה של פיגומי המציאות פינתה מקום לשיטפון אלים של מלחמות כתקשורת מתוסכלת והתמכרות לדימוי כפיצוי.

שאנגרי-לה הקסומה הוקמה מחדש בחורשה הקדושה של עיר המלאכים על שפת האוקיינוס השקט וממנה נמכרה בשוק החופשי הבשורה של האושר  כשהיא משוכפלת על מגילות של צלולוייד לפלנטה כולה. איקונות ואלים קמו לחיים, לתנועה ולקול וצליל והפכו למודלים לחיקוי והתנהגות. מגרסת הדימויים כילתה חיש קל את הנשמה וההיסטוריה. מפעילי המכונה המתרוקנת וקהל המאמינים המכור החלו לרקוח דימויים מוקצנים יותר ויותר. חלומות וסיוטים משנים את העולם. בעוד מאות שנים נתבונן בהם כפי שאנו מתבוננים היום בציוריו של הירונימוס בוש.

מתוך מהומת גיל ההתבגרות של האנושות ותנועת המטוטלת האנושית בת ארבעת אלפים השנים המוּכרות שבין המזרח למערב, צמח מילון מושגים חדש, ניזון מן הטכנולוגיה המתפתחת ומן הצפנים הפנימיים של חבורות הסוד והחניכה השונות בבית הספר הפלנטרי. עגה, נבטי שפה, ניבים חדשים הופיעו על הבמה במשחק הגדול של עיצוב וניסוח המציאות.

בחלון ההזדמנויות הזה שבו היא מתחילה להתבונן בעצמה, נבחנת כנראה האנושות, שהתייתמה מאלוהיה והפכה לאלוהיה שלה עצמה, האם תצליח לצלוח את גיל ההתבגרות המחריד שלה עם נהיגת העולם הפרועה, ההתנסויות הבזבזניות, ההתמכרויות ובדיקת הגבולות של הקיום.

בסימטריה המפליאה של הקיום והיקום, ניתוק הקשר של היחיד והקהילה מן השמים מביא בעקבותיו את הטוטאליטאריות של מבחן התוצאה, היעילות וההפרטה. זהו ויכוח פומבי ישן נושן בין התפיסה של ''יש מאין'' מול ''יש מיש בלבד'', בין הנצחי לבין זמן מחולק.

נפילת המטאפיזיקה או במילים אחרות אבדן הנשמה מביאה עימה  הונאה עצמית, יגון ויאוש שקט כתקופת דגירה ואז, בהכרח בעקבותיהם, סימטרית, את סאון כוחות היצירה גם בפן ההרסני של הפשע, המרד והטרור (הן האינטרוברטי כדיכאון והתאבדות והן האקסטרוברטי כפגיעה בחברה), וגם בפן הבונה של החמלה. תקשורת, דמוקראטיה, הון, טרור וניו אייג' הם פני  הריק והמלא, האין והיש, השימור וההרס הגלובליים של האלף השלישי. איכותם האמיתית היא היכולת ליצור מילים חדשות והסמלה חדשה.

רעיונות השיתוף והחמלה נובעים פעמים רבות מבועות הרווחה האמידה והבורגנית כמו גוטאמה בודהא שגדל בחצר המלוכה של אביו עם כפית זהב ממשית בפיו. יש לנו זמן ומשאבים להתבונן ללא חרדה קיומית, לבטא את עצמנו ולהתייחס לאחר. יש לנו פריבילגיה ללמוד וללמד. לחפש את עצמנו.

הרצון להתבונן ולחפש יבשות חדשות מעבר לקווי האופק משותף לכולנו והדרך אל האופק היא גם הדרך אל העצמי. כאשר מתכלה הגיאוגרפיה החיצונית כפי שקורה ממש עתה בעולמנו זה, מתחילה הגיאוגרפיה הפנימית  בתוך ליבנו. ייתכן שרק היא השער לשמיים.

ספינת החלל אנטרפרייז המהבהבת על מסך ה''מאיה'', עולם האשליה, היא  זרע רעיוני הטס בחלל ריק הנמצא בתסריט, בתמונה ובמוחינו כאחד אל תוך ביצית פלנטת הדימוי. האלים מהלכים עלי אדמות! האלים מהלכים עלי אדמות! שואג דאגלס אדאמס בדמותו של דירק ג'נטלי בפקק תנועה במעלה דרך יוסטון בלונדון. כתבי יד אינם נשרפים! הצהיר בולגאקוב בדמותו של וולאנד השטן במוסקווה באוזני מרגריט. רעיונותינו ואמונותינו אינם כלים או הולכים לאיבוד. אלו הם ענני האבק הקוסמי שמהם נוצרות סביבות ממשיות.

ואצ'י, האלה הנעלמת של השפה, מהפנתיאון ההודי, פרשה רשת מנצנצת שקשריה בינאריים וגישרה בין היבשות השונות באמצעות פסים מתפתלים שצידם האחד חיובי והשני שלילי, יש ואין, אור ואין-אור, כן ולא, שמש וחור שחור, העולם והנעלם. העולם יצר אותי, אמרה התודעה בסוף המילניום השני במילים פשוטות וחילוניות, בהכרתי אני יוצרת אותו. הפיצו זאת.