אמילי דיקינסון / תרגום שירים לעברית / דוד מיכאלי

פתק מן השכן / בית אמילי דיקינסון / אמהרסט

טוֹעֶמֶת שִׁקּוּי לא הוּכַן מעולם / אמילי דיקינסון / 214

 

טוֹעֶמֶת שִׁקּוּי לֹא הוּכַן מֵעוֹלָם  –

מִגְּבִיעִים גָּדְשׁוּ בִּפְנִינָה –

כָּל עִנְבוֹת פְרַנְקְפוּרְט לֹא

יָפִיקוּ שָׂרָף שֶׁכָּזֶה!

 

שִׁכּוֹרָה מֵאֲוִיר – אָנֹכִי –

וְטַל הוֹלֶלֶת –

מִתְנוֹדֶדֶת – מִבַּעַד יְמֵי קַיִץ אֵינְסוֹפִי –

מִפֻּנְדְּקֵי כָּחֹל מֻתָּךְ –

 

כַּאֲשֶׁר "בַּעֲלֵי הַבַּיִת" מוֹצִיאִים הַדְּבוֹרָה הַשְּׁתוּיָה

מִפֶּתַח פֶּרַח הָאֶצְבְּעוֹנִית –

כַּאֲשֶׁר פַּרְפָּרִים – יִטְּשׁוּ "לָגְמָם" -

רַק עוֹד אֶשְׁתֶּה!

 

עַד כִּי שְׂרָפִים יָנִידוּ-נוֹד מִצְנְפוֹתֵיהֶם הַמֻּשְׁלָגוֹת –

וּקְדוֹשִׁים – לַחַלּוֹנוֹת יָרוּצוּ –

לִרְאוֹת אֶת הַסּוֹבֵאת הַקְּטַנָּה

נִשְׁעֶנֶת עַל – הַשֶּׁמֶשׁ!

I taste a liquor never brewed (214) Emily Dickinson

I taste a liquor never brewed – 
From Tankards scooped in Pearl – 
Not all the Frankfort Berries
Yield such an Alcohol!

Inebriate of air – am I – 
And Debauchee of Dew – 
Reeling – thro' endless summer days – 
From inns of molten Blue – 

When "Landlords" turn the drunken Bee
Out of the Foxglove's door – 
When Butterflies – renounce their "drams" – 
I shall but drink the more!

Till Seraphs swing their snowy Hats – 
And Saints – to windows run – 
To see the little Tippler
Leaning against the – Sun!

חשתי לוויה במוחי / אמילי דיקינסון / 340

 

חַשְׁתִּי לְוָיָה, בְּמוֹחִי,

וְאָנָה וָאָנָה אֲבֵלִים

הִמְשִׁיכוּ דְּרֹךְ - דָּרוֹךְ - עַד כִּי נִרְאָה

כִּי מַשְׁמָעוּת בָּקְעָה -

 

וְכַאֲשֶׁר כֻּלָּם יֻשְּׁבוּ,

טֶקֶס, כְּמוֹ תֹּף  -

הִמְשִׁיךְ הַכּוֹת - מַכּוֹת - עַד כִּי חָשַׁבְתִּי

שֶׁמּוֹחִי טֻמְטַם קָהָה  -

 

וְאָז אוֹתָם שָׁמַעְתִּי מְרִימִים תֵּבָה

וַחֲרִיקָה עַל נִשְׁמָתִי צָלְבָה

שׁוּב, עִם אוֹתָם מַגְּפֵי עוֹפֶרֶת,

וְאָז חָלָל - הֵחֵל צַלְצֵל,

 

כְּאִלּוּ פַּעֲמוֹן הָיוּ כָּל הַשָּׁמַיִם,

וַהֲוָיָה, אַךְ אֹזֶן,

וַאֲנִי, וְהַדְּמָמָה, מִין גֶּזַע זָר,

שָׁבוּר, בּוֹדֵד, כָּאן -

 

וְאָז בַּהִגָּיוֹן קוֹרָה, שֻׁבְּרָה,

וְהֻשְׁלַכְתִּי מַטָּה, מַטָּה -

וּבְכָל הִתְנַגְּשׁוּת, פָּגַעְתִּי בְּעוֹלַם,

וְתַּמְתִּי לָדַעַת - אָז  -

 

I felt a Funeral, in my Brain, Emily Dickinson (340)

 

I felt a Funeral, in my Brain,

And Mourners to and fro

Kept treading - treading - till it seemed

That Sense was breaking through -

 

And when they all were seated,

A Service, like a Drum -

Kept beating - beating - till I thought

My mind was going numb -

 

And then I heard them lift a Box

And creak across my Soul

With those same Boots of Lead, again,

Then Space - began to toll,

 

As all the Heavens were a Bell,

And Being, but an Ear,

And I, and Silence, some strange Race,

Wrecked, solitary, here -

 

And then a Plank in Reason, broke,

And I dropped down, and down -

And hit a World, at every plunge,

And Finished knowing - then -

 

אחד אחד - האב סופר / אמילי דיקינסון / 545

 

אֶחָד אֶחָד - הָאָב סוֹפֵר -

וְאָז מִרְוַח בֵּינַיִם

נִצָּב בִּלְתִּי סָפוּר - לְלַמֵּד הָעַיִן

אֶת עֵרֶךְ מִנְיָנָהּ -

 

עַד שֶׁהַתַּלְמִיד הָעַצְבָּנִי

מַשִּׂיג מְיֻמָּנוּת זְרִיזָה -

אָז הַסְּפָרוֹת כְּמֹהַר יַחְזְרוּ -

אֶת הַכְּלָל כֻּלּוֹ יְפָאֲרוּ -

 

זֹאת בְּעִקָּר צִפְחַת הַלּוּחַ וְהָעִפָּרוֹן  -

וְחֹשֶׁךְ עַל-פְּנֵי בֵּית הַסֵּפֶר

מַסִּיחַ דַּעַת אֶצְבְּעוֹת הַיְּלָדִים  -

דּוֹמֵם הַכְּלָל נִצְחִי

 

סוֹפֵר אֶת הַפָּחוֹת- נִסְפָּר

בְּיַחַד עִם מַנְהִיג הַחֲבוּרָה -

וְסָךְ שֶׁל כָּל יַלְדּוֹן לְבַד

עֲבוּר יָדוֹ נוֹצַר

'Tis One by One — the Father counts

545

'Tis One by One — the Father counts —
And then a Tract between
Set Cypherless — to teach the Eye
The Value of its Ten —

Until the peevish Student
Acquire the Quick of Skill —
Then Numerals are dowered back —
Adorning all the Rule —

'Tis mostly Slate and Pencil —
And Darkness on the School
Distracts the Children's fingers —
Still the Eternal Rule

Regards least Cypherer alike
With Leader of the Band —
And every separate Urchin's Sum —
Is fashioned for his hand —

 

ציפור ירדה בשביל / אמילי דיקינסון / 359

 

צִפּוֹר יָרְדָה בַּשְּׁבִיל--

כִּי רָאִיתִי לֹא יָדְעָה --

הִיא נָגְסָה חָצְתָה שַׁלְשׁוּל

אֶת הַבַּרְנָשׁ אָכְלָה הִיא, נָא.

 

וְאָז שָׁתְתָה הִיא טַל

מִכּוֹס נוֹחָה שֶׁל עֵשֶׂב --

וְאָז נִתְּרָה הַצִּדָּה אֶל הַכֹּתֶל

תֵּת מַעֲבָר לְחִפּוּשִׁית.--

 

מְהִירַת עֵינַיִם הִיא הֵצִיצָה

בָּזֶה בִּיעָף סָבִיב --

כְּמוֹ חֲרוּזִים מְבֹהָלִים נִרְאוּ, חָשַׁבְתִּי--

קְטִיפַת רֹאשָׁה סִבֵּבָה 

 

כְּמוֹ אַחַת בְּסַכָּנָה; מָתוּן,

הִצַּעְתִּי לָהּ פֵּרוּר

וְהיא אֶת נוֹצוֹתֶיהָ שִׁחְרְרָה 

כֹּה רַךְ כָּנְפָה אוֹתוֹ הַבַּיְתָה וְיוֹתֵר   --

 

מִמְּשׁוֹטִים אֲשֶׁר אוֹקְיָנוֹס יִפְלְחוּ,

כְּסוּפִים מִכְּדֵי קַו קֶמֶט,

אוֹ פַּרְפָּרִים, מִחוּץ לִגְדוֹת הַצָּהֳרַיִם,

קוֹפְצִים, אֵין-נֶתֶז, עֵת יִשְׂחוּ.

 

A Bird came down the Walk / Emily Dickinson / 359

 

A Bird came down the Walk--
He did not know I saw--
He bit an Angle-worm in halves
And ate the fellow, raw.

And then he drank a Dew
From a convenient Grass--
And then hopped sidewise to the Wall
To let a Beetle pass.--

He glanced with rapid eyes
That hurried all around—
They looked like frightened Beads, I thought--
He stirred his Velvet Head

Like one in danger; Cautious,
I offered him a Crumb
And he unrolled his feathers
And rowed him softer home--

Than oars divide the ocean,
Too silver for a seam,
Or Butterflies, off Banks of Noon,
Leap, plashless, as they swim.

 

חיי עמדו רובה טעון / אמילי דיקינסון

764

 

חַיַּי עָמְדוּ - רוֹבֶה טָעוּן -

בַּפִּנּוֹת - עַד יוֹם בּוֹ

הַבְּעָלִים עָבַר - זֹהָה -

וְאוֹתִי נָשָׂא אֶל אָן -

 

וְעַתָּה מְשׁוֹטְטִים אָנוּ בְּיַעֲרוֹת הַשְּׁלִיטָה -

וְעַתָּה צָדִים אָנוּ אֶת הַצְּבִיָּה -

וּבְכָל פַּעַם שֶׁבִּשְׁמוֹ אֲדַבֵּר

הֶהָרִים יָשָׁר עוֹנִים -

 

וּבְחַיְּכִי, אוֹר לֵב כָּזֶה

נוֹגֵהַ עַל הָעֵמֶק -

כְּמוֹ פָּנִים וֶזוּבִיּוֹת זֶה

שֶׁלְּעָנְגָּם מוֹצָא נָתְנוּ -

 

וְכַאֲשֶׁר בַּלַּיְלָה –טוּב יוֹמֵנוּ תַּם -

רֹאשׁ אֲדוֹנִי אֶשְׁמֹר -

כִּי טוֹב יוֹתֵר מֵעֹמֶק פּוּךְ כָּרִית -

לַחֲלֹק -

 

לְאוֹיְבוֹ - אֲנִי אוֹיֵב קַטְלָן -

וְלֹא שֵׁנִית יֵעוֹר -

זֶה שֶׁעָלָיו עֵינִי הַצְּהֻבָּה אַנִּיחַ -

אוֹ בֹּהֶן מַדְגִּישָׁה -

 

וְאִם אֲנִי מִמֶּנּוּ - אוּלַי יוֹתֵר אֶחְיֶה

יוֹתֵר מִמֶּנִּי הוּא - חַיָּב -

כִּי לִי רַק כּוֹחַ לַהֲרֹג,

לְלֹא - הַכּוֹחַ לָמוּת -

 

My Life had stood - a Loaded Gun / Emily Dickinson

764

 

My Life had stood - a Loaded Gun -

In Corners - till a Day

The Owner passed - identified -

And carried Me away -

 

And now We roam in Sovreign Woods -

And now We hunt the Doe -

And every time I speak for Him

The Mountains straight reply -

 

And do I smile, such cordial light

Opon the Valley glow -

It is as a Vesuvian face

Had let it’s pleasure through -

 

And when at Night - Our good Day done -

I guard My Master’s Head -

’Tis better than the Eider Duck’s

Deep Pillow - to have shared -

 

To foe of His - I’m deadly foe -

None stir the second time -

On whom I lay a Yellow Eye -

Or an emphatic Thumb -

 

Though I than He - may longer live

He longer must - than I -

For I have but the power to kill,

Without - the power to die -

 

 

אם אוכל לעצור לב אחד מלהישבר / אמילי דיקינסון

 

אִם אוּכַל לַעֲצֹר לֵב אֶחָד מִלְּהִשָּׁבֵר,

לֹא אֶחְיֶה לַשָּׁוְא;

אִם אוּכַל לְהָקֵל עַל חַיִּים שֶׁל אֶחָד 

אֶת הַכְּאֵב,

אוֹ לְהַרְגִּיעַ כְּאֵב אֶחָד,

 

אוֹ לַעֲזֹר לְאָדֹם חָזֶה אֶחָד

מִתְעַלֵּף

לָשׁוּב אֶל קִנּוֹ,

לֹא אֶחְיֶה לַשָּׁוְא.

 

If I Can Stop One Heart from Breaking

/ Emily Dickinson

 

 If I can stop one heart

 from breaking,

 I shall not live in vain;

 If I can ease one life

the aching,

Or cool one pain,

 

Or help one fainting

robin

Unto his nest again,

I shall not live in vain.

שלוה קרה בעשב תקנן / אמילי דיקינסון  

 

שַׁלְוָה קָרָה בָּעֵשֶׂב תְּקַנֵּן 

נָחָה שֶׁמֶשׁ בְּיִרְאָה -

מֵעֵבֶר אֵין כָּל עֲשִׂיָּה

בּוֹחֶנֶת אֵלּוּ הַצְּלָלִים  -

 

שֶׁבְּנֵי בְּרִיתָם שׁוּב לֹא תּוֹעִים

בִּשְׁבִיל חוֹבָה אוֹ עֶלֶז -

רַק לְכָאן כָּל הַבְּרִיּוֹת תּוּבַלְנָה

מִכָּל יָם שֶׁהוּא  -

A chilly Peace infests the Grass / Emily Dickinson

A chilly Peace infests the Grass
The Sun respectful lies -
Not any Trance of industry
These shadows scrutinize -

Whose Allies go no more astray
For service or for Glee -
But all mankind deliver here
From whatsoever sea -

 

קסם עוטה פנים  / אמילי דיקינסון

421

 

קֶסֶם עוֹטֶה פָּנִים

נִרְאוּת בִּלְתִּי מֻשְׁלֶמֶת -

עֵת הַגְּבֶרֶת לֹא תָּרִים אֶת מִצְעֲפָהּ

מִן הַחֲשָׁשׁ כִּי כָּךְ יוּסַר כִּשּׁוּף  -

 

אַךְ מֵעֵבֶר לַרִשְׁתִּית אוֹמֶדֶת  -

וְשׁוֹאֶלֶת – וְשׁוֹלֶלֶת -

פֶּן מַבָּט חוֹדֵר - יָפֵר רָצוֹן

שֶׁהַדִּמּוּי – סִפֵּק  - 

 

A Charm invests a face / Emily Dickinson

421

A Charm invests a face
Imperfectly beheld—
The Lady date not lift her Veil
For fear it be dispelled—

But peers beyond her mesh—
And wishes—and denies—
Lest Interview—annul a want
That Image—satisfies—

אכן נכון – הם בקור אותי סגרו / אמילי דיקינסון

538

 

אָכֵן נָכוֹן – הֵם בְּקֹר אוֹתִי סָגְרוּ – 

אַךְ הֵם – עַצְמָם חַמִּים הָיוּ

אֶת הַתְּחוּשָׁה הַזֹּאת הֵם לֹא יָכְלוּ לָדַעַת –

שְׁכַח זֹאת – הָאָדוֹן – שֶׁהֵם שֶׁלְּךָ

 

אַל תִּתֵּן לְעֵד עֵדִי אוֹתָם לִמְנֹעַ

בְּהַעֲרָכַת נִשְׂגָּב –

אַף עֵדֶן לֹא יוּכַל – לְהִנָּתֵן

דֶּרֶךְ אַהֲבַת אַשְׁמָה שֶׁבָּם –

 

וּפְגִיעָתָם – קְצָרָה הָיְתָה – וּמִכֵּיוָן

עַצְמִי אֲנִי – אוֹתָהּ נָשָׂאתִי – כֵּן –

סְלַח לָהֶם – יָשָׁר כְּמוֹתִי –

אַחֶרֶת – אַל תַּחֲנֹן אוֹתִי –

 

'Tis true — They shut me in the Cold

538

'Tis true — They shut me in the Cold —
But then — Themselves were warm
And could not know the feeling 'twas —
Forget it — Lord — of Them —

Let not my Witness hinder Them
In Heavenly esteem —
No Paradise could be — Conferred
Through Their beloved Blame —

The Harm They did — was short — And since
Myself — who bore it — do —
Forgive Them — Even as Myself  —
Or else — forgive not me —

 

זה היה מקל – פרפר / אמילי דיקינסון

זֶה הָיָה מֵקֵל --- פַּרְפַּר --- 

וְהִתְעַלּוּת --- דְּבוֹרָה --- 

אַךְ זֹאת אֵינֵךְ ---- 

וְגַם אֵין --- בִּיכָלְתֵּךְ 

אִם אַךְ, פְּרִיחָה, הָיִיתִי, 

הָיִיתִי מַעֲדִיפָה לִהְיוֹת 

רִגְעֵךְ 

מִן הַתָּמִיד שֶׁל הַדְּבוֹרָה ---

הָעִנְיָן שֶׁבַּהִתְפּוֹגְגוּת

דַּי בּוֹ עֲבוּרִי --- 

אֶמּוֹג אֶל הַנִּשְׂגָּב ---

וְלָמוּת --- כָּל הַחַיִּים --- 

מְלֵאוּת כָּעַיִן ---- 

זְעֵיר מִזְעָר תְּשׂוּמֶת לִבָּהּ עָלַי אוֹתִי תַּגְבִּיהַּ ---

'Twould ease — a Butterfly / Emily Dickinson

682

'Twould ease — a Butterfly —
Elate — a Bee —
Thou'rt neither —
Neither — thy capacity —

But, Blossom, were I,
I would rather be
Thy moment
Than a Bee's Eternity —

Content of fading
Is enough for me —
Fade I unto Divinity —

And Dying — Lifetime —
Ample as the Eye —
Her least attention raise on me —

המרכבה (משום שלא יכולתי לעצור למוות) / אמילי דיקינסון

 

מִשּׁוּם שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לַעֲצֹר לַמָּוֶת,

בְּטוּבוֹ עָצַר הוּא עֲבוּרִי;

הַמֶּרְכָּבָה הֵכִילָה רַק אוֹתָנוּ

עִם אַלְמָוֶת.

אַט נָסַעְנוּ, הוּא לֹא נֶחְפַּז כְּלָל,

וַאֲנִי הִשְׁעֵיתִי

אֶת עֲמָלִי, וְגַם אֶת בִּלּוּיַי,

עֲבוּר הִתְחַשְּׁבוּתוֹ.

עַל פְּנֵי בֵּית הַסֵּפֶר שֶׁבּוֹ יְלָדִים שִׂחֲקוּ חָלַפְנוּ,

שִׁעוּרֵיהֶם כִּמְעַט שֶׁלֹּא תַּמּוּ;

עַל פְּנֵי שְׂדוֹת הַתְּבוּאָה הַנִּבֶּטֶת חָלַפְנוּ,

עַל פְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת חָלַפְנוּ.

עָצַרְנוּ לִפְנֵי בַּיִת שֶׁנִּרְאָה

כְּגַל אֲדָמָה;

הַגַּג כִּמְעַט לֹא נִרְאָה,

הַכַּרְכֹּב הָיָה אַךְ גִּבְעָה.

מִנִּי אָז מֵאוֹת בַּשָּׁנִים הֵן; אַךְ כָּל אַחַת

כָּךְ הֻרְגַּשׁ, יוֹתֵר מִן הַיּוֹם קָצְרָה,

לָרִאשׁוֹנָה הִסְתַּבֵּר לִי כִּי רָאשֵׁי הַסּוּסִים

אֶל הַנֶּצַח פָּנוּ.

 

The Chariot  (Because I could not stop for Death) / Emily Dickinson

Because I could not stop for Death,
He kindly stopped for me;
The carriage held but just ourselves
And Immortality.

We slowly drove, he knew no haste,
And I had put away
My labor, and my leisure too,
For his civility.

We passed the school where children played,
Their lessons scarcely done;
We passed the fields of gazing grain,
We passed the setting sun.

We paused before a house that seemed
A swelling of the ground;
The roof was scarcely visible,
The cornice but a mound.

Since then 't is centuries; but each
Feels shorter than the day
I first surmised the horses' heads
Were toward eternity.

תקווה גדולה נפלה / אמילי דיקינסון

תִּקְוָה גְּדוֹלָה נָפְלָה

וְלֹא שָׁמַעְתָּ קוֹל

בִּפְנִים הָיָה הֶרֶס

הוֹ, שֶׁבֶר מְסֻתָּר

אֲשֶׁר לֹא סִפֵּר דָּבָר

וּלְעֵד לְהִכָּנֵס לֹא הֻתַּר

 

הַתּוֹדָעָה נִבְנְתָה לְמַשָּׂא אַדִּיר

תֻּכְנְנָה לְעֵת אֵימָה

כַּמָּה פְּעָמִים תִּטְבַּע בְּיָם

מְדֻמְיָן, עַל פְּנֵי אֲדָמָה

 

לְלֹא הוֹדוֹת בַּפֶּצַע

אֲשֶׁר כֹּה גָּדַל רָחָב

שֶׁכָּל חַיַּי בּוֹ נִכְנְסוּ

וְעוֹד חֲלַל עֲרוּץ לְיַד

 

הֲגָפַת הַמִּכְסֶה הַפָּשׁוּט

אֲשֶׁר אֶל הַשֶּׁמֶשׁ נִפְתַּח

עַד הַנַּגָּר הָרַךְ

תְּמִידִית אוֹתוֹ נָעַץ  -   

 

A great Hope fell / Emily Dickinson

A great Hope fell
You heard no noise
The Ruin was within
Oh cunning Wreck
That told no tale
And let no Witness in

The mind was built for mighty Freight
For dread occasion planned
How often foundering at Sea
Ostensibly, on Land

A not admitting of the wound
Until it grew so wide
That all my Life had entered it
And there were troughs beside -

A closing of the simple lid
That opened to the sun
Until the tender Carpenter
Perpetual nail it down -

 

נמר גווע – נאנק לשתיה / אמילי דיקינסון / 566

 

נָמֵר גּוֹוֵעַ – נֶאֱנָק לִשְׁתִיָּה –

אֶת כָּל הַחוֹלוֹת רִדַּפְתִּי -

אֶת הַטִּפְטוּף שֶׁבַּסֶּלַע אָחַזְתִּי

וְהוּא בְּתוֹךְ יָדִי קָדַח נִשָּׂא -

 

גֻּלּוֹתָיו הָאַדִּירוֹת - בַּמָּוֶת הִתְעַבּוּ –

אַךְ בְּחַפְּשִׂי – יָכֹלְתִּי רְאוֹת

עַל רִשְׁתִּית הָעַיִן חִזָּיוֹן

שֶׁל מַיִם – וְשֶׁלִּי –

 

לֹא אַשְׁמָתִי זֹאת – שֶׁנִּמְהָר לְאַט מִדַּי –

לֹא אַשְׁמָתוֹ זֹאת – הוּא שֶׁמֵּת 

וְאָז עֵת כְשֶׁאֵלָיו הִגַּעְתִּי –

אַךְ זֹאת – עֻבְדָּה הִיא כִּי הוּא מֵת הָיָה -

 

A Dying Tiger — moaned for Drink — / Emily Dickinson / 566

 

A Dying Tiger — moaned for Drink —

I hunted all the Sand —

I caught the Dripping of a Rock

And bore it in my Hand —

 

His Mighty Balls — in death were thick —

But searching — I could see

A Vision on the Retina

Of Water — and of me —

 

'Twas not my blame — who sped too slow —

'Twas not his blame — who died

While I was reaching him —

But 'twas — the fact that He was dead —

 

לילות פרא / 269 / אמילי דיקינסון

 

לֵילוֹת פֶּרֶא - לֵילוֹת פֶּרֶא!

אִתָּךְ הָיִיתִי  

לֵילוֹת פֶּרֶא עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת

הַמּוּתָרוּת שֶׁלָּנוּ!

 

חַסְרוֹת תּוֹעֶלֶת - הָרוּחוֹת -

לַלֵּב שבַּנָּמֵל -

סִיַּמְתִּי עִם הַמַּצְפֵּן -

סִיַּמְתִּי עִם הַמַּפָּה!

 

החֲתִירָה בָּעֵדֶן -

אָה - הַיָּם!

לוּ רַק אוּכַל עֲגֹן - הַלַּיְלָה -

בָּךְ!

 

 

Wild nights - Wild nights! (269)

By Emily Dickinson

 

Wild nights - Wild nights!

Were I with thee

Wild nights should be

Our luxury!

 

Futile - the winds -

To a Heart in port -

Done with the Compass -

Done with the Chart!

 

Rowing in Eden -

Ah - the Sea!

Might I but moor - tonight -

In thee!

 

 

התנ''ך הוא כרך עתיק / סונט 1545 / אמילי דיקינסון

 

הַתָּנָ"ךְ הוּא כֶּרֶךְ עַתִּיק  –

נִכְתַּב עַל יְדֵי גְּבָרִים דֵּהִים

עַל פִּי הַצָּעַת רְפָאֵי הַקֹּדֶשׁ  –

הַנּוֹשְׂאִים – בֵּית לֶחֶם –

עֵדֶן – הַחַוָּה הָעַתִּיקָה –

הַשָּׂטָן – הַקָּצִין –

יְהוּדָה – הַבּוֹגֵד הַגָּדוֹל  –

דָּוִיד – הַמְּשׁוֹרֵר הַנּוֹדֵד  –

חֵטְא – מָצוֹק מְסֻמָּן

חוֹבַת אֲחֵרִים לְהִתְנַגֵּד –

בָּנִים שֶׁ"מַאֲמִינִים" הֵם מְאוֹד בּוֹדְדִים –

בָּנִים אֲחֵרִים "אֲבוּדִים" –  

אִם אַךְ הָיָה לַהַגָּדָה מַגִּיד רוֹגֵשׁ –

כָּל הַבָּנִים הָיוּ מַגִּיעִים –

מִדְרָשׁוֹ שֶׁל אוֹרְפֵאוּס לֵב שׁוֹבֶה  –

הוּא לֹא גִּינָּה –

The Bible is an antique Volume (1545) / Emily Dickinson

 

The Bible is an antique Volume –
Written by faded Men
At the suggestion of Holy Spectres –
Subjects – Bethlehem –
Eden - the ancient Homestead –
Satan – the Brigadier –
Judas – the Great Defaulter –
David – the Troubadour –
Sin – a distinguished Precipice
Others must resist –
Boys that "believe" are very lonesome -
Other Boys are "lost" –
Had but the Tale a warbling Teller –
All the Boys would come –
Orpheus' Sermon captivated -
It did not condemn –

 

את כל האמת ספרי / 1263 / אמילי דיקינסון

 

אֶת כָּל הָאֱמֶת סַפְּרִי אַךְ מֻטֵּית –

שְׁקָרִים תֻּקַּף הַהַצְלָחָה

עֲבוּר חֻלְשַׁת תַּעֲנוּגֵינוּ בְּהִירָה מִדַּי

עָצְמַת הַהַפְתָּעָה שֶׁל הָאֱמֶת

כְּפִי שֶׁהַבָּרָק לִילָדִים יוּקַל

עִם סוּג שֶׁל הַסְבָּרָה

עַל הָאֱמֶת כָּךְ לְסַנְוֵר בְּהַדְרָגָה

אַחֶרֶת כָּל אָדָם יִהְיֶה סוּמָא -

 

 

Tell all the truth but tell it slant — (1263)

By Emily Dickinson

 

Tell all the truth but tell it slant —

Success in Circuit lies

Too bright for our infirm Delight

The Truth's superb surprise

As Lightning to the Children eased

With explanation kind

The Truth must dazzle gradually

Or every man be blind —

 

אני אף אחד! מי אתה? / אמילי דיקינסון

 

אֲנִי אַף אַחַת! מִי אַתָּה?

גַּם אַתָּה - אַף אֶחָד -?

אָז יֵשׁ זוּג מֵאִתָּנוּ!

אַל תְּסַפֵּר! הֵם הָיוּ מְפַרְסְמִים - אַתָּה יוֹדֵעַ!

 

כַּמָּה מְשַׁעֲמֵם - לִהְיוֹת - מִישֶׁהוּ!

כַּמָּה הֲמוֹנִי - כְּמוֹ צְפַרְדֵּעַ -

לוֹמַר שֵׁם שֶׁל מִישֶׁהוּ – חֹדֶשׁ יוּנִי שֶׁלֹּא נִגְמַר–

לְבִצָּה מִתְפַּעֶלֶת!

 

I’m Nobody! Who are you? (260) / Emily Dickinson

 

I’m Nobody! Who are you?
Are you – Nobody – too?
Then there’s a pair of us!
Don’t tell! they’d advertise – you know!

 

How dreary – to be – Somebody!
How public – like a Frog –
To tell one’s name – the livelong June –
To an admiring Bog!

נאמן עד כלות / אמילי דיקינסון

 

'נֶאֱמָן עַד כְּלוֹת' יִתְקֹן

מִן הַפְּסִיקָה הַשְּׁמֵימִית –

נֶאֱמָנוּת עִם תְּנָאִים

נֶאֱמָנוּת נִמְאֶסֶת  –

 

'כִּתְרֵי חַיִּים' הֵם פְּרָסֵי שֵׁירוּת

לְלֵב נֶאֱצָל,

נִתָּנִים עֲבוּר הַנְּתִינָה, לְבַדָּהּ,

לֹא כְּגֶמֶל.   

–

– 'נֶאֱמָן עַד כְּלוֹת' יִתְקֹן

מִן הַפְּסִיקָה הַשְּׁמֵימִית –

הַהַצָּעָה אָכֵן מִשְׁתַּלֶּמֶת 

אַךְ הַלֵּב נָסוֹג –

 

'אֲנִי אֶתֵּן' הַתְּנַאי הַבְּסִיסִי –

שְׁמֹר לְךָ אֶת 'כֶּתֶר הַחַיִּים' שֶׁלְּךָ –

אֵלּוּ לָהֶם יַתְאִים, הֲגוּנִים מִלַּעֲנֹד זֹאת –

עַל עַצְמְךָ נַסֵּה זֹאת –'

 

Faithful to the end / Emily Dickinson

 

'Faithful to the end' Amended

From the Heavenly Clause –

Constancy with a Proviso

 Constancy abhors –

 

 'Crowns of Life' are servile Prizes

 To the stately Heart,

Given for the Giving, solely,

No Emolument.

 

 - 'Faithful to the end' Amended

From the Heavenly clause –

 Lucrative indeed the offer

But the Heart withdraws –

 

'I will give' the base Proviso –

Spare Your 'Crown of Life' –

 Those it fits, too fair to wear it –

 Try it on Yourself -'

 

 

השיר דן באמונה מוחלטת מול אמונה עם תנאים או באהבה התלויה בדבר מול אהבה שאינה תלויה בדבר. המשוררת משתמשת במינוחים מקראיים ומשפטיים.  

הצלחה תיחשב למתוקה ביותר / אמילי דיקינסון

 

הַצְלָחָה תֵּחָשֵׁב לִמְתוּקָה בְּיוֹתֵר

אֵצֶל אֵלּוּ שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא צָלְחוּ.

כְּדֵי לְהָבִין מַשְׁקֵה אֵלִים

נִדְרָשׁ הַצֹּרֶךְ הַבּוֹעֵר בְּיוֹתֵר .

 

אַף לֹא אֶחָד מִכָּל פֻּנְדָּקָאֵי הָאַרְגָּמָן

שֶׁאֶת הַנֵּס נָשְׂאוּ הַיּוֹם

יָכוֹל לוֹמַר וּלְהַגְדִּיר

בְּהִירוּתוֹ שֶׁל נִצָּחוֹן

 

עִם נִצְחוֹנוֹ – גְּוִיעָה –

עַל אֹזֶן אֲסוּרָה שֶׁל מִי

נִדְחַק הַנִּצָּחוֹן רָחַק

וּמְיֻסָּר פָּקַע וָאַיִן!

 

Success is counted sweetest (112) / Emily Dickinson

 

Success is counted sweetest

By those who ne'er succeed.

To comprehend a nectar

Requires sorest need.

 

Not one of all the purple Host

Who took the Flag today

Can tell the definition

So clear of victory

 

As he defeated – dying –

On whose forbidden ear

The distant strains of triumph

Burst agonized and clear!

 "תקווה" זה הדבר עם נוצות / אמילי דיקינסון

 

"תִּקְוָה" זֶה הַדָּבָר עִם נוֹצוֹת -

הַמְּקַנֵּן בַּנְּשָׁמָה -

וְשָׁר אֶת הַנִּגּוּן שֶׁאֵין לוֹ מִלִּים -

וּלְעוֹלָם אֵינוֹ פּוֹסֵק - וּבִכְלָל -

 

וּמָתוֹק בְּיוֹתֵר - הוּא נִשְׁמָע - בַּסּוּפָה - 

וְהַסּוּפָה הֲרֵי בְּהֶכְרַח הִיא מָרָה  -

יְכוֹלָה לְעַרְעֵר הַצִּפּוֹר הַקְּטַנָּה

שֶׁחֻמַּם שֶׁל רַבִּים כֹּה שִׁמְּרָה  -

 

שָׁמַעְתִּי אוֹתָהּ בָּאָרֶץ הַקָּרָה בְּיוֹתֵר -

וְעַל הַיָּם הַזָּר בְּיוֹתֵר -

וַעֲדַיִן – אַף פַּעַם – בִּקְצֵה הַקָּצֶה,

פֵּרוּר לֹא בִּקְּשָׁה הִיא  - מִמֶּנִּי.

 

 

“Hope” is the thing with feathers

By Emily Dickinson

“Hope” is the thing with feathers -

That perches in the soul -

And sings the tune without the words -

And never stops - at all -

 

And sweetest - in the Gale - is heard -

And sore must be the storm -

That could abash the little Bird

That kept so many warm -

 

I’ve heard it in the chillest land -

And on the strangest Sea -

Yet - never - in Extremity,

It asked a crumb - of me.

 

לכאב יסוד עיוור / אמילי דיקינסון

לַכְּאֵב - יְסוֹד עִוֵּר -

אֵינוֹ יָכוֹל לְהִזָּכֵר

מָתַי הֵחֵל - אוֹ אִם הָיָה

יוֹם בּוֹ לֹא הָיָה -

 

אֵין לוֹ עָתִיד - זוּלַת עַצְמוֹ -

אַרְצוֹתָיו הָאֵינְסוֹפִיּוֹת מְכִילוֹת אֶת

עֲבָרוֹ, פָּתוּחַ לִתְפֹּס

עוֹנוֹת חֲדָשׁוֹת שֶׁל כְּאֵב

 

Pain Has An Element of Blank

Pain has an element of blank; 
It cannot recollect 
When it began, or if there were 
A day when it was not. 

It has no future but itself, 
Its infinite realms contain 
Its past, enlightened to perceive 
New periods of pain