גן יפני? ישראל ?
אריה קוץ
מוסמך המכון הטכנולוגי של טוקיו
יפן פתחה את שעריה לעולם החיצוני רק לפני כמאה ועשרים שנה, ומאז לא פסקה ההתפעלות מהתרבות שצמחה בארץ האיים המבודדת הזו ומכל תוצריה החברתיים והאמנותיים.
הגן היפני גם הוא עורר את דמיונם של רבים, הדיוטות ויוצרים, וההתיחסות אליו נעה בין שני קטבים - כמקור חיקוי וכמקור השראה.
חיקויים לגן היפני נולדו כבר במאה שעברה בארה"ב ובאירופה כ"גנים יפניים" ששמשו מקומות בילוי צבוריים או בגנים פרטיים כמקור גאוה לבעלי הבית העשירים.
חלקם נעשה כהעתקה של גן יפני קיים, בעזרת צוותים מקוריים, וחלקם כחיבור של אלמנטים אופיניים ליצירת גן חדש.
לגננים, אדריכלי נוף ופסלים סביבתיים הגן היפני הוא מקור שופע של רעיונות שלא פג תוקפם. תרומתו של הגן היפני לכל אלה מתחילה במישור המעשי של חומרים ואופן השימוש בהם ומגיעה עד לרעיונות אבסטרקטיים, תפיסת חלל ותאוריה של עיצוב.
סוגי גנים
הגן היפני הוא שם כללי לכמה סוגים ותפקודים שונים של גנים הנמצאים ביפן.
ה"גן הגדול" שהתגבש סופית במאה ה16- הוא המשך ישיר של הגנים היפניים מן התקופה העתיקה. זהו גן רחב היקף שבמרכזו גוף מים גדול עם שלוחות וזרמים מקצה הגן לקצהו ועם מערכת שבילים מורכבת המחברת בין החללים השונים לחוויה כוללת של טיול בנוף. גן כזה תפס את השטח החשוב של ארמון או חוילה מפוארת וביחד עם הפביליונים השונים הפזורים בגן היווה מוקד בילוי לבעלי הארמון ואורחיהם.
"גן התה" נועד להיות פרוזדור המעבר אל טקס התה הן מהבחינה הפיסית והן מבחינת ההכנה הנפשית. זהו מסלול מורכב בגן קטן יחסית של שבילים, חללים קטנים וכמה אלמנטים מן הדומם הבונים יחד אוירה קסומה וחוויה מיוחדת בדרך אל חדר התה.
הגן היפני גם הוא עורר את דמיונם של רבים, הדיוטות ויוצרים, וההתיחסות אליו נעה בין שני קטבים - כמקור חיקוי וכמקור השראה.
חיקויים לגן היפני נולדו כבר במאה שעברה בארה"ב ובאירופה כ"גנים יפניים" ששמשו מקומות בילוי צבוריים או בגנים פרטיים כמקור גאוה לבעלי הבית העשירים.
חלקם נעשה כהעתקה של גן יפני קיים, בעזרת צוותים מקוריים, וחלקם כחיבור של אלמנטים אופיניים ליצירת גן חדש.
לגננים, אדריכלי נוף ופסלים סביבתיים הגן היפני הוא מקור שופע של רעיונות שלא פג תוקפם. תרומתו של הגן היפני לכל אלה מתחילה במישור המעשי של חומרים ואופן השימוש בהם ומגיעה עד לרעיונות אבסטרקטיים, תפיסת חלל ותאוריה של עיצוב.
סוגי גנים
הגן היפני הוא שם כללי לכמה סוגים ותפקודים שונים של גנים הנמצאים ביפן.
ה"גן הגדול" שהתגבש סופית במאה ה16- הוא המשך ישיר של הגנים היפניים מן התקופה העתיקה. זהו גן רחב היקף שבמרכזו גוף מים גדול עם שלוחות וזרמים מקצה הגן לקצהו ועם מערכת שבילים מורכבת המחברת בין החללים השונים לחוויה כוללת של טיול בנוף. גן כזה תפס את השטח החשוב של ארמון או חוילה מפוארת וביחד עם הפביליונים השונים הפזורים בגן היווה מוקד בילוי לבעלי הארמון ואורחיהם.
"גן התה" נועד להיות פרוזדור המעבר אל טקס התה הן מהבחינה הפיסית והן מבחינת ההכנה הנפשית. זהו מסלול מורכב בגן קטן יחסית של שבילים, חללים קטנים וכמה אלמנטים מן הדומם הבונים יחד אוירה קסומה וחוויה מיוחדת בדרך אל חדר התה.
ה"גן היבש" שונה משני הסוגים האחרים בכך שאינו גן לטיול אלה לצפייה ובדרך כלל מזוויות מוגדרות ומתוך מבנה סמוך. סלעים מיוחדים מאורגנים במשטחי חצץ ולעתים מעט צמחיה, יוצרים את הגן היבש כפסל סביבתי אבסטרקטי המקשט את נוף המבנה הצמוד אליו.
גן יפני מיובא
הגן היפני הוא חלק בלתי נפרד ממערך תרבותי עמוק ורחב וזר באופן קיצוני כמעט לכל תרבות אחרת שמחוץ ליפן.
העתקה של גן כזה, אם זה לסן פרנציסקו או לתל אביב, יוצרת בעיה של ניתוק ישות אחת מתוך רקמה שלמה. אבל גם הבריטיש מוזיאום וגם דיסנילנד מלאים בדוגמאות דומות של ניתוק מהקונטקסט המקורי, מה שאומר שהדבר אפשרי אך בעל מחיר תרבותי מסוים.
בניגוד למוצגים מוזיאוניים, יש לזכור כי גן הוא אורגניזם חי התלוי בהספקה של חומרי צמחיה, ויותר חשוב, בתחזוקה שוטפת מאד משמעותית. הניתוק הגאוגרפי מיפן יוצר בהקשר זה קושי מסוים.
למרות הקשיים הכרוכים בכך ולמרות ה"מלאכותיות" יש חשיבות בחשיפה של אנשים לגן היפני שלא דרך תמונות. כולנו נצא נשכרים לו למשל המוזיאון לאמנות יפנית בחיפה, הנמצא כעט בתנופת התרחבות, יממש את תכניותיו למשימה כזו.
יש מקום לגנים כאלה כאקט חינוכי או אפילו כחלק מתדמית של ארגון או מוסד הקשורים ביפן.
הגן כשפה
תכנון נוף טוב פועל כשפה. חומרי הגלם של הגן הם המילים, ואופן אירגונם החללי והתכנון למימד הזמן הם התחביר הבונה את הטקסט. גן מוצלח נושא ב"טקסט" שלו מסרים, בפרוזה או בשירה, שצריכים להקלט על ידי הקהל.
כשם שאנחנו יודעים להינות מתיאטרון אורח, גם מתוך ידיעה שלו הבנו את השפה הנאתנו היתה שונה לחלוטין, או להנות הנאה אסטתית מקליגרפיה סינית, תוך הבנה שההנאה היא חלקית ללא קריאת הכתוב, כך אפשר להנות גם מגן יפני בלי להיות יפני.
כדי לחקות את הגן היפני יש לפנות למומחים או למקורות הספרותיים.
מה שיותר מרתק מבחינתי הוא נסיון התרגום של הגן היפני לקונטקסט הישראלי.
"תרגום לעברית"
הטבע היפני ותמונות נוף מפורסמות שלו היו מקור השראה חשוב ליוצרים היפניים. כמובן שאין הכוונה ליצור מיניאטורות של נוף קיים כמו בארגז החול של חדר המלחמה, אלא לנסות לתמצת מהנוף את יסודותיו היחודיים ביותר ולנצל אותם בגן. לעיתים התהליך יוצר אבסטרקציה מוחלטת אך לפעמים איזכור נוף קיים יוצר מיד קשר נפשי עם הצופה כחלק מהמסרים של הגן.
נופים יחודיים כמו הכנרת, מצוק ארבל, ראש הנקרה, הקניון האדום או מפרץ אילת, יחד עם קטעי טבע מינוריים בהרבה, צריכים ויכולים להיות מקום של התבוננות ומקור של השראה לאדריכל הנוף.
המילים הבסיסיות של "שפת הגן" הם חומרי הגלם היסודיים שלו - מים, צמחיה, סלעים ואבנים, ואלמנטים קשוטיים מעשה אדם.
מים
בלבו המסורתי של גן יפני, תשתרע בריכת מים גדולה בצורה של אגם מים טבעי. כמו בריכת מים טבעית בלבו של יער, גם גוף מים זה מוקף גדות של סלעים טבעיים, חלוקי נחל וחופי חול וחצץ. מראות נוף אותנטיים מיפן וסין הם מקור ההשראה הישיר של עיצוב בריכת המים וחופיה. לאיים בלב הבריכה יש בנוסף למקורות ההשראה מן הטבע גם זיקה לאגדות ומיתולוגיה. כמו בטבע, גם כאן לגוף המים יש מקורות נביעה כמו טבעיים והם באים לידי ביטוי בפלגים ומפלי מים הזורמים אל הבריכה.
גוף המים הוא בדרך כלל המוקד של הגן היפני. גם בגן המזערי יש שוקת אבן קטנה וקול טפטוף המים שלה הוא המוסיקה של הגן. דוקא בישראל צמאת המים חיבים לקלוע אל הרצון האנושי הבראשיתי לראות ולשמוע מים, ואפילו טפטוף או קילוח דק.
מקור ההשראה לא חייב להיות מזרקות האבן המפוארות של רומא, או "תרגום" שלהם לבטון עכשוי...
שוב יש לפנות אל הטבע כמקור השראה. אפילו בנושא המים יש אצלנו נופים ללמוד מהם כמו שמורת הדן, מפל התנור, נחל דוד ועין נטפים.
צמחיה
התמר וגם הזית ולאחרונה אפילו התפוז נכנסו מהנוף הישראלי אל הגן אך יש עדיין עצים ושיחים מהחורש הישראלי שמחכים לגילוי. גם שבעת המינים המקראיים נושאים אתם הקשר תרבותי עמוק מספיק כדי לנסות לנצל אותו בגן.
הרגישות הנפלאה של הגן היפני להשתנות השנתית של הטבע ולעונות השנה יכולה לקבל תרגום לעברית בעזרת הפריחות שאנחנו אוהבים לגלות בטבע כמו הכרכום, החצב, הנרקיס, חבצלת השרון. להם הדובדבן, ואנחנו כמעט שכחנו (בגני הנוי) את השקדיה.
דומם
לא רק ליפנים. גם לנו יש היצע רחב של סלעים החל מבבזלת של הגולן ועד לגרניט של סיני שיכולים למלא בגן את חלקם בקומפוזיציה בתוספת געגועים לנופים השונים.
בנוסף לסלעים יש בגן היפני דומם מעשה אדם, כמו פנסי האבן, כדגש עצובי וכאיזכור של הסטוריה, אנשים ומקומות. בצורה דומה, אך ללא מודעות עיצובית לפעמים, כדים ישנים, גת ואבני ריחיים כבר מככבים בהרבה גינות פרטיות בארץ.
המסורת היפנית מלאה דוגמאות מאלפות של "גנים יבשים". גנים שהם פיסול בחומר דומם - סלעים, חלוקי נחל, חצץ וחול, לעיתים עם כמות מזערית של ירק.
עם בעיות התחזוקה, חוסר המים ויוקר ההשקיה יכול הגן היבש להיות פתרון מיוחד מאד ואלמנט עצובי מענין. אפשר לנצל אותו בפינות נוי קטנות, בחצרות פנימיים, או על גגות.
מערכת השבילים
חווית הטיול בגן משולה לחוויה של האזנה למוזיקה מתקליט. שבילי הגן הם חריצי התקליט, והאדם הנע בשבילם הוא המחט המחוללת את ה"מוזיקה". השבילים לוקחים אותנו בכמה מסלולי טיול חלופיים בתוך הגן, מעבירים אותנו ממקום למקום, מחלל לחלל ונותנים לנו אפשרות לחוות את הגן מזוויות שונות ולחוות הופעות שונות של עיצוב הגן. גם השביל עצמו משתנה ומצטרף למכלול החוויות של הגן. השביל הופך לגשר. הגשר נותן לנו גם חווית תצפית מיוחדת מעל למים ונקודה מתאימה לאתנחתא. השביל הופך למשעול הרים ומוביל אותנו במעלה גבעה עם צמחיה סבוכה יותר אל סככת מנוחה ותצפית ושב ומוריד אותנו אל שפת הבריכה לצליליו של המפל הזורם מעבר לצמחיה הסבוכה. גם חומר השביל מתחלף מידי פעם- ריצוף אבן, חצץ, לוחות עץ, סלע טבעי ועוד- ומשדר לנו דרך סוליות הנעליים מידע על חומרים וטבעם.
התחביר
ביריעה קצרה ניסיתי להציע שפע של "מילים עבריות" במקום "מילים" יפניות. אך ראשית חכמה יש להמנע מגבוב מילים. האיפוק הוא יסוד מרכזי באמנות היפנית וסוד עוצמת הביטוי שלה.
בניגוד לאלמנטים הבסיסיים שלקוחים פיסית מיפן, ומאידך ה"מסרים" שפונים אל קהל יפני, ה"תחביר" - חוקי הקומפוזיציה הבסיסיים של הגן היפני הם אוניברסליים ונוגעים לתאוריה של העיצוב. כל מעצב ישראלי רגיש ופתוח יכול ללמוד גם מהמסורת היפנית קומפוזיציה, שווי משקל והרמוניה, ובעזרת חומרים ומסרים מקומיים יכול לקום גן ישראלי מקורי.
גן יפני מיובא
הגן היפני הוא חלק בלתי נפרד ממערך תרבותי עמוק ורחב וזר באופן קיצוני כמעט לכל תרבות אחרת שמחוץ ליפן.
העתקה של גן כזה, אם זה לסן פרנציסקו או לתל אביב, יוצרת בעיה של ניתוק ישות אחת מתוך רקמה שלמה. אבל גם הבריטיש מוזיאום וגם דיסנילנד מלאים בדוגמאות דומות של ניתוק מהקונטקסט המקורי, מה שאומר שהדבר אפשרי אך בעל מחיר תרבותי מסוים.
בניגוד למוצגים מוזיאוניים, יש לזכור כי גן הוא אורגניזם חי התלוי בהספקה של חומרי צמחיה, ויותר חשוב, בתחזוקה שוטפת מאד משמעותית. הניתוק הגאוגרפי מיפן יוצר בהקשר זה קושי מסוים.
למרות הקשיים הכרוכים בכך ולמרות ה"מלאכותיות" יש חשיבות בחשיפה של אנשים לגן היפני שלא דרך תמונות. כולנו נצא נשכרים לו למשל המוזיאון לאמנות יפנית בחיפה, הנמצא כעט בתנופת התרחבות, יממש את תכניותיו למשימה כזו.
יש מקום לגנים כאלה כאקט חינוכי או אפילו כחלק מתדמית של ארגון או מוסד הקשורים ביפן.
הגן כשפה
תכנון נוף טוב פועל כשפה. חומרי הגלם של הגן הם המילים, ואופן אירגונם החללי והתכנון למימד הזמן הם התחביר הבונה את הטקסט. גן מוצלח נושא ב"טקסט" שלו מסרים, בפרוזה או בשירה, שצריכים להקלט על ידי הקהל.
כשם שאנחנו יודעים להינות מתיאטרון אורח, גם מתוך ידיעה שלו הבנו את השפה הנאתנו היתה שונה לחלוטין, או להנות הנאה אסטתית מקליגרפיה סינית, תוך הבנה שההנאה היא חלקית ללא קריאת הכתוב, כך אפשר להנות גם מגן יפני בלי להיות יפני.
כדי לחקות את הגן היפני יש לפנות למומחים או למקורות הספרותיים.
מה שיותר מרתק מבחינתי הוא נסיון התרגום של הגן היפני לקונטקסט הישראלי.
"תרגום לעברית"
הטבע היפני ותמונות נוף מפורסמות שלו היו מקור השראה חשוב ליוצרים היפניים. כמובן שאין הכוונה ליצור מיניאטורות של נוף קיים כמו בארגז החול של חדר המלחמה, אלא לנסות לתמצת מהנוף את יסודותיו היחודיים ביותר ולנצל אותם בגן. לעיתים התהליך יוצר אבסטרקציה מוחלטת אך לפעמים איזכור נוף קיים יוצר מיד קשר נפשי עם הצופה כחלק מהמסרים של הגן.
נופים יחודיים כמו הכנרת, מצוק ארבל, ראש הנקרה, הקניון האדום או מפרץ אילת, יחד עם קטעי טבע מינוריים בהרבה, צריכים ויכולים להיות מקום של התבוננות ומקור של השראה לאדריכל הנוף.
המילים הבסיסיות של "שפת הגן" הם חומרי הגלם היסודיים שלו - מים, צמחיה, סלעים ואבנים, ואלמנטים קשוטיים מעשה אדם.
מים
בלבו המסורתי של גן יפני, תשתרע בריכת מים גדולה בצורה של אגם מים טבעי. כמו בריכת מים טבעית בלבו של יער, גם גוף מים זה מוקף גדות של סלעים טבעיים, חלוקי נחל וחופי חול וחצץ. מראות נוף אותנטיים מיפן וסין הם מקור ההשראה הישיר של עיצוב בריכת המים וחופיה. לאיים בלב הבריכה יש בנוסף למקורות ההשראה מן הטבע גם זיקה לאגדות ומיתולוגיה. כמו בטבע, גם כאן לגוף המים יש מקורות נביעה כמו טבעיים והם באים לידי ביטוי בפלגים ומפלי מים הזורמים אל הבריכה.
גוף המים הוא בדרך כלל המוקד של הגן היפני. גם בגן המזערי יש שוקת אבן קטנה וקול טפטוף המים שלה הוא המוסיקה של הגן. דוקא בישראל צמאת המים חיבים לקלוע אל הרצון האנושי הבראשיתי לראות ולשמוע מים, ואפילו טפטוף או קילוח דק.
מקור ההשראה לא חייב להיות מזרקות האבן המפוארות של רומא, או "תרגום" שלהם לבטון עכשוי...
שוב יש לפנות אל הטבע כמקור השראה. אפילו בנושא המים יש אצלנו נופים ללמוד מהם כמו שמורת הדן, מפל התנור, נחל דוד ועין נטפים.
צמחיה
התמר וגם הזית ולאחרונה אפילו התפוז נכנסו מהנוף הישראלי אל הגן אך יש עדיין עצים ושיחים מהחורש הישראלי שמחכים לגילוי. גם שבעת המינים המקראיים נושאים אתם הקשר תרבותי עמוק מספיק כדי לנסות לנצל אותו בגן.
הרגישות הנפלאה של הגן היפני להשתנות השנתית של הטבע ולעונות השנה יכולה לקבל תרגום לעברית בעזרת הפריחות שאנחנו אוהבים לגלות בטבע כמו הכרכום, החצב, הנרקיס, חבצלת השרון. להם הדובדבן, ואנחנו כמעט שכחנו (בגני הנוי) את השקדיה.
דומם
לא רק ליפנים. גם לנו יש היצע רחב של סלעים החל מבבזלת של הגולן ועד לגרניט של סיני שיכולים למלא בגן את חלקם בקומפוזיציה בתוספת געגועים לנופים השונים.
בנוסף לסלעים יש בגן היפני דומם מעשה אדם, כמו פנסי האבן, כדגש עצובי וכאיזכור של הסטוריה, אנשים ומקומות. בצורה דומה, אך ללא מודעות עיצובית לפעמים, כדים ישנים, גת ואבני ריחיים כבר מככבים בהרבה גינות פרטיות בארץ.
המסורת היפנית מלאה דוגמאות מאלפות של "גנים יבשים". גנים שהם פיסול בחומר דומם - סלעים, חלוקי נחל, חצץ וחול, לעיתים עם כמות מזערית של ירק.
עם בעיות התחזוקה, חוסר המים ויוקר ההשקיה יכול הגן היבש להיות פתרון מיוחד מאד ואלמנט עצובי מענין. אפשר לנצל אותו בפינות נוי קטנות, בחצרות פנימיים, או על גגות.
מערכת השבילים
חווית הטיול בגן משולה לחוויה של האזנה למוזיקה מתקליט. שבילי הגן הם חריצי התקליט, והאדם הנע בשבילם הוא המחט המחוללת את ה"מוזיקה". השבילים לוקחים אותנו בכמה מסלולי טיול חלופיים בתוך הגן, מעבירים אותנו ממקום למקום, מחלל לחלל ונותנים לנו אפשרות לחוות את הגן מזוויות שונות ולחוות הופעות שונות של עיצוב הגן. גם השביל עצמו משתנה ומצטרף למכלול החוויות של הגן. השביל הופך לגשר. הגשר נותן לנו גם חווית תצפית מיוחדת מעל למים ונקודה מתאימה לאתנחתא. השביל הופך למשעול הרים ומוביל אותנו במעלה גבעה עם צמחיה סבוכה יותר אל סככת מנוחה ותצפית ושב ומוריד אותנו אל שפת הבריכה לצליליו של המפל הזורם מעבר לצמחיה הסבוכה. גם חומר השביל מתחלף מידי פעם- ריצוף אבן, חצץ, לוחות עץ, סלע טבעי ועוד- ומשדר לנו דרך סוליות הנעליים מידע על חומרים וטבעם.
התחביר
ביריעה קצרה ניסיתי להציע שפע של "מילים עבריות" במקום "מילים" יפניות. אך ראשית חכמה יש להמנע מגבוב מילים. האיפוק הוא יסוד מרכזי באמנות היפנית וסוד עוצמת הביטוי שלה.
בניגוד לאלמנטים הבסיסיים שלקוחים פיסית מיפן, ומאידך ה"מסרים" שפונים אל קהל יפני, ה"תחביר" - חוקי הקומפוזיציה הבסיסיים של הגן היפני הם אוניברסליים ונוגעים לתאוריה של העיצוב. כל מעצב ישראלי רגיש ופתוח יכול ללמוד גם מהמסורת היפנית קומפוזיציה, שווי משקל והרמוניה, ובעזרת חומרים ומסרים מקומיים יכול לקום גן ישראלי מקורי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה