פגשתי את הרוקי מורקמי לפני חמישים וארבע שנים
שמה היה נעמי והיה לה שיער בלונד שהגיע עד לכתפיים
אחיה היה טייס שהתרסק
הרחוב היה חול, חתול ששדרתו נשברה גסס שם.
עיניו היו מראות מסך ירוקות משוגעות לגמרי מזווית מסוימת
נוראות קדימה,
דרך מי שהעז להביט לשנייה לפני שהסתלק מהר
לא היו מכוניות, כמעט. היא סיפרה את הסיפור האיום
על האיש הצעיר שנדבק, נדבק, הו,
כדור מחלה אדום יצא ממצחו, מתנפח, הו, גם הוא!
זווית בטון המקלט!
אלוהים, הקשיבו לה
בוסר נשים דרוך בשותפות נבדלת
אחיה שקפץ מעל מעקה המרפסת בדרכו לשחק כדורגל
חול וסולת
בדופן בארות הזמן יכולת לשמוע
תקתוק חום של ערצב
שרב וחול שמש מחוץ לאפלה
ריח צונן לרגע
היא קלעה את קולה בשמש בצמה עצלה, בהירה
חונקת
איני זוכר את הירח, כדור מחלה אדום
