על עיוורון תאגידי והצורך בחזון לעוד 50 שנה / הערות מטא-גיאוגרפיות / דוד מיכאלי / מתוך דיונים של קבוצת הדיון "מרחב הביטחון" בניהולו של עמירם אורן 11/4/2010 / הקבוצה נוהלה במוסד ואן ליר בירושלים בשנים 2008-2010

רואים שיש כאן רצון לפתור את הבעיות (הנושא עיר הבה''דים). אבל אני חושב שאנחנו מתעסקים בסוג של עיוורון: צבא הוא גוף גדול, תאגיד לצורך העניין, אולי המשמעותי ביותר בארץ. והעניין של הגוף הזה הוא, מטבע מהותו, יעילות ותוצאות על חשבון מרחב ופרטים. זאת לא ביקורת אלא ניסיון להבין את הקושי לשנות כיוון של מערכות גדולות, יחד עם הכרה בסכנות של שינוי גורף.

המרחב המצומצם שלנו בארץ כמשאב הוא מוגבל, ולא רק שהוא מוגבל, הוא גם אחד הצפופים ביותר בעולם. עד עכשיו השתמשנו במשאב המרחב בצורה שלא מתייחסת למוגבלות שלו, וכל גוף גדול כמו צבא, רש''ט, רשות מקומית, גופי מים ואנרגיה, גופי תעשייה, שואף למקסם את השימוש במרחב ואת נפח המרחב. הוא עושה את מיטבו. ללא חלופות של צורות שימוש אחרות אנחנו ממשיכים עם מה שאנחנו יודעים.

הדבר הכי אקוטי שאנחנו צריכים להתייחס אליו הוא לא הבעיות הנוכחיות, אלא פתרון הבעיות בעוד 50 שנה. בגלל הלחץ של הפרטים ושל הנוחות של היום, גם בפתרון בעיות ברמה תאגידית, אנחנו פותרים בעיה ענקית כמו עיר הבה"דים ורמת חובב, ופותרים בעיה אחרת במקום אחר כפתרונות לוקליים. גם אם הם בהיקף גדול.

אבל לפתרונות לוקליים יש גם זמן לוקלי והבעיות הבאות יהיו כבר גדולות וקשות יותר כי המרחב הצטמצם. כמו טטריס. בגלל מוגבלות המשאב אנחנו חייבים כנראה להתייחס או לחשוב על המרחב כולו. אם לא נצליח לבנות תכנית, או לפחות אמות מידה, להתייחסות למרחב בראייה לעוד 50 שנה, אנחנו ניכשל – גם בהקשר האזרחי וגם בהקשר הצבאי. דרך התייחסות כזאת יכולה להופיע באמצעות ראייה הדדית של אינטרסים של גופים עמיתים ופיתוח ערוצים לתקשורת בין גופית.

השיח שלנו כאן, הוא שיח של "מכורי מערכת": קשה לנו לפתור את הבעיות מחוץ למערכת. אדם, טבע ודין עושים עבודה קדושה, אבל עדיין בתוך המערכת ומשתמשים רק בכלים משפטיים. כלים נוספים של עיון וחשיבה יסייעו להציג חלופות מעשיות.

אנחנו בזבזנים לגבי המרחב, כי אנחנו לא רואים את המרחב של הארץ, ויש לנו את המפלט של הקניון, שהוא תחליף למרחב. זה מאפשר להיות עיוור כלפי "המסת המרחב הגדולה" (כמו המסת הקרחונים) וכך אנחנו ממשיכים לכלות את מה שנשאר מסביב, וצריך לתת לזה את הדעת, למשל על ידי חינוך או על ידי שינוי בתרבות הארגונית או על ידי קביעת מדיניות. חקיקה אינה צריכה להגיב על מצב אלא לתת ממשות לחזון ולפיכך עליה לתת מענה לטווח ארוך.

ד"ר נדב דוידוביץ' (מרחב הביטחון 11 אפריל 10) אמר שיש צורך לפתוח את הדיון של המומחים לאנשים שמגיעים ממקומות אחרים, בעיקר מהמדעים ההומאניים. יש חשיבות גדולה ליכולת להעביר דיון דרך כמה שדות מושגיים ואפידמיולוגיה היא שדה מושגי מצוין להבנת מגמות, מרחב והיסטוריה. 

 http://eco-encounter.blogspot.co.il/