ויליאם בלייק / שירי ניסיון / 1794
הלכתי אל גן האהבה
הָלַכְתִּי אֶל גַּן הָאַהֲבָה,
וְרָאִיתִי מָה שֶׁלֹּא רָאִיתִי אֵי פַּעַם:
בַּיִת לִתְפִלָּה נִבְנָה בַּמֶּרְכָּז בֵּינוֹתָיו
הֵיכָן שֶׁשִּׁחַקְתִּי עִל יְרַק עֲדָנָיוְ.
וְשַׁעֲרֵי הַבַּיִת הַזֶּה סְגוּרִים הָיוּ
וְ"אָסוּר לָכֶם". עַל הַדֶּלֶת נֶחֱרַט;
אָז פָּנִיתִי אֶל גַּן הָאַהֲבָה
שֶׁפְּרָחִים מְתּוּקִים כֹּה רַבִּים נָשָׂא
וְרָאִיתִי כִּי נִמְלָא בִּקְבָרִים
וּמַצֵּבוֹת שָׁם בִּמְקוֹם הַפְּרָחִים
וְאַנְשֵׁי דָּת גְּלוּמִים בְּשָׁחֹר הוֹלְכִים וְחַגִּים
אוֹחָזִים שִׂמְחוֹתַי תְּשׁוּקוֹתַי בְּחָחִים.
I went
to the Garden of Love,
And saw
what I never had seen:
A
Chapel was built in the midst,
Where I
used to play on the green.
And the
gates of this Chapel were shut,
And
Thou shalt not. writ over the door;
So I
turn'd to the Garden of Love,
That so
many sweet flowers bore.
And I
saw it was filled with graves,
And
tomb-stones where flowers should be:
And
Priests in black gowns, were walking their rounds,
And
binding with briars, my joys & desires.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה