התכנית הבינתחומית לטיפול שטח / גלות, מסע, בחירה - להיות או לא להיות / הרצאת פתיחה של דוד מיכאלי למחזורים ג-ד לשנה''ל תשע''ד

שלום לכולם וכולן אני שמח מאוד ומתרגש מאוד לראות אתכם כאן, בוגרים, מחזור ג ומחזור ד החדש.

כל מי שיושב כאן בחדר שותף לתחושה כלשהי של הרפתקה ויש לזה סיבה מצוינת כי לכל אחת ואחד מכם - מאיתנו יש תחושת גלות עמומה או חזקה, או שהוא מחפש ממד נוסף כלשהו לחייו וגם רוצה לקחת חלק במסע, או להיות במסע, או לעצב מסע.

תחושת הגלות היא תחושה אנושית מעניינת מאוד שכולנו חולקים אותה מעצם היותנו בעלי יכולת התבוננות. אנחנו לפעמים מרגישים זרים, שזה לא בדיוק המקום שלנו ואנחנו לפעמים מרגישים שישנה איזו שהיא ארץ מובטחת ממש כאן ליד ואנחנו תוהים הרבה פעמים לגבי הזיכרונות שלנו. כנראה כל מי שמקדיש זמן למחשבה או מודע לרגשותיו מרגיש כך, בסוג של גלות, וזה כנראה קשור יותר ליכולת שלנו להתבונן על התופעות והנסיבות ולא לתופעות ולנסיבות עצמן.

לכל תקופה יש את מגבלותיה שלה. אנחנו יודעים שהעידן המודרני נתן לחלק מן העולם יכולות בלתי רגילות לחיות בבועה מוגנת ולצרוך בצורה קלה ולהתבונן ללא עלות כמעט בכל דבר. זה יכול להיות מממכר ולכן משתק או מגביל או מעוור. אבל זה נותן לנו גם כוח בלתי רגיל כי זה נותן לנו פנאי לחשוב, ולהרהר ולפעמים להגיע למסקנות מעניינות ואפילו להחלטות על פעולה.

בתורה המבצעית של ניהול שטח זה שייך ליכולת אסטרטגית. המילה אסטרטגיה מגיעה מן המושג היווני – סטרטה – שכבה או פשוט שטח (כמו סטרטו-ספירה)  והאסטרטג נמצא בנקודת התבוננות גבוהה מספיק שממנה הוא יכול להבין את מבנה השטח ומה הוא מכתיב.

אבל בהמשך לתפיסה האסטרטגית, באופן מעניין ביותר ספר עתיק על אמנות המלחמה טוען כי בין חמשת המרכיבים היסודיים ליציאה למלחמה או לניהול שטח המרכיב החשוב ביותר הוא המוסר. רק לאחריו באים התנאים הפיזיים.

הפסקה הראשונה בספר אמנות המלחמה המיוחס לסאן דזה:

"מלחמה היא בעלת משמעות חיונית למדינה; עניין של חיים ומוות; דרך להישרדות או להרס. הכרחי ללמוד אותה לעומק. לכן יש לבחון אותה לאור חמישה גורמי יסוד...

הראשון הוא ההשפעה על המוסר; השני, מזג האוויר; השלישי, תנאי השטח; הרביעי, פיקוד; והחמישי, תורת הלחימה.

בהשפעה על המוסר כוונתי לדבר שגורם לבני אנוש לפעול בתואם עם המנהיגים, כך שילכו אחריהם בחיים ובמוות בלא להירתע משום איום. (עשיית הנכון)"

מה שאנחנו כמורים יכולים לומר הוא שהחלטה ורצון לעזור לאחרים מוציאים אותנו מן הבועה, וגם עוזרים לנו ושומרים עלינו. אז הטיפול הוא בעצם דו סטרי. והמטרה של הצוות הנפלא שנמצא כאן היא לספק לכם מרחב גם מושגי וגם פיזי שבו מי שירצה יוכל לנסות להחליט וגם לממש את החלטותיו.

אנחנו רוצים שתרגישו שאתם יכולים וחופשיים לחשוב, ליזום, לעצב ולהציע פתרונות או תמיכה או שיתוף במבט הגדול ביותר או במבט הזעיר, המקומי האישי ביותר. במשמעות הטיפולית זו תהיה עדיין עזרה מעצם הנכונות שלכם להיות שם עבור מישהו או מישיהם. נוכחותכם המלאה בתוך זמנו של האחר היא הדבר עצמו והיא גם הטיפול.

בסופו של דבר אנו עצמנו מעצבים את מגבלותינו. השטח לפנינו הוא הדלת וגם החידה שאותה אנו רוצים לפתור.

אני רוצה לחוד לכם כמה חידות ואנחנו באמת מאמינים ומצפים שתתנו לעצמכם ולנו תשובות. מתי שהוא.   אז הינה החידות:

איפה הצפון?

איך ייראה העולם בעוד חמישים שנים?

איך תיראה ישראל בעוד חמישים שנים?

איך אעזור לתינוק בוכה?

מה אעשה כשלא אוכל לעזור?

איך אדבר עם רוצח?

מה אעשה בלי תשובות?

החידות האלו שייכות לדיון פילוסופי על זרות ועולם. המרחב שבין שני המושגים צופן את נוכחותנו. נוכחותנו היא הטיפול.

כך שבין התיישבות חדשה על המאדים לבין תוקפנותו או תסכולו של נער עם אינטליגנציה גבולית במעון ישנו קו מחבר. וכך גם בינינו לעולם. החידה הגדולה מכולם עבורכם היא כיצד לראות את הקו המחבר הזה, כיצד להיות הקו המחבר הזה. את זה נשאף לקדם מעט באמצעות חשיפה לדרכי ראייה שונות.

ברור שמדובר במסע גדול ואנחנו באמת מלמדים את המסע ככלי עקרוני. בנוסף, איננו רואים הבדל בין המסע הגיאוגרפי למסע התודעתי ואולי זאת מהות הלימוד בתכנית. בסופו של דבר "ניסיונותינו להגיע אל האופק הם הדרך אל האחר. הם המשמעות לקיומינו, הסיבה, הדרך וההמשך. ניסיונותינו להגיע למעלה לשמיים או למטה לתהום הם הדרך אל עצמנו. אלו פנים של אותו מטבע. בלי שניגע בעצמנו לא נשלים את דרכנו אל האחר ודרכנו אל האחר כרוכה בגילוי עצמי".

אנחנו רואים בכם בכולכם אמנים של פעולה וטיפול. מנהיגות טיפולית ויזמית. ברוח זו ניתן לכם את עצמנו תמיד.

אני רוצה לסיים במילותיה של אמנית מיצג גדולה – מרינה אברמוביץ:

לכו אחרי תחושת הבטן שלכם

עשו מה שאתם מדמיינים

תהיו תמיד נוכחים ברגע הזה

ודבר נוסף:

אמן גדול צריך להיות מוכן תמיד לנפילה

בהצלחה לכולנו ושנה נפלאה