מבוא לספר נמר בהיר דרקון אפל - אמנויות לחימה סיניות בראי התרבות
אֶגרוֹף סיני, גוֹנְג-פוּ
ומונחים אחרים
אמנויות לחימה סיניות הן ערוץ ביטוי נכבד
בתרבות סין. על המתרגלים השואפים להבנת הטכניקות והרוח, הצורה והכוונה, לשאוף גם להבנת
הרקע ההיסטורי והתרבותי. התרבות הסינית העתיקה הדגישה ערכי מוסר ואלה באו לידי
ביטוי גם באמנויות הלחימה המצהירות על זיקתן לזמנים קדומים.
הרפואה המסורתית[1] היא חלק מאותו אוצר תרבותי. תורת ערוצי האנרגיה, הגִ'ינְג-לוּאוֹ[2] שהם המרידיאנים, ודְזַאנג-פוּ
שהיא תורת האיברים[3], הן חלק אורגני ממאגר
הידע של אמנויות הלחימה.
נקודת ההשקפה על פי המסורת הסינית הינה
התרחקות מתור הזהב, שבו חיו האבות הקדמונים לפני למעלה מארבעת אלפים שנה. לתקופה האוטופית
ההיא מיוחסים סודות החיים הנכונים, הבריאות והאושר, וכל הדברים הנכונים והטובים, גם
בהקשר של אמנויות הלחימה.
המונח הרווח לאמנויות הלחימה הוא "ווּ-שוּ[4]",בתרגומו המילולי
"אמנות הלחימה" (או "אמנות צבאית"), מונח עתיק הכולל את כל
סוגי הלחימה. הסימנית
מייצגת לוחם, צבא, או לחימה. הסימנית ווּ 武 מורכבת צורנית מצירוף של אחת הסימניות לכף רגל
止 יחד
עם נשק בשם גֵה 戈[5],
היכולים להתפרש כלוחם או שומר. הסימנית שוּ 術מורכבת
מסימנית פנימית בשם "שוּ" 术
המתארת גידול זרעים, יחד עם סימנית נוספת העוטפת אותה בשם "שִׂינְג" 行, שפירושה מעבר או צומת היכולים להתפרש כ"ללכת",
"זרימה" ו"העזה". סיכום הצירוף כולו בסימנית שוּ הוא אמנות,
מיומנות, קסם. בסין המודרנית (החל
מסוף שנות ה-40) הוא משמש כשם מייחד לאמנויות הלחימה הסיניות.
השיטות השונות מכוונות להתפתחות אישית
ואמנותית, לקידום של בריאות הפרט והציבור, לחינוך גופני ולהופעות תיאטרליות בפני
קהל.
מונח נוסף, רווח במיוחד בטאיוואן, המתייחס לצורות
האמנות ולסגנונות השונים הוא "גוּאוֹ-שוּ[6]" "אמנות האומה".
משתמע ממנו ש"ווּ-שוּ" נכלל בו.
בעקבות סרטיו של ברוס לי[7] נפוץ המונח " גוֹנְג-פוּ[8]", המתאר כיום את
אמנויות הלחימה. לעוסק באמנות הלחימה יש אכן גוֹנְג-פוּ, אך כך גם לצייר ולאופה או לכל אמן מיומן.
חלקה השמאלי של
הסימנית גוֹנְג 功 מייצג סרגל זווית של נגר או כלי לתיחוח אדמה. חציה השני הימני הוא
"כוח" ואמור לייצג את הגיד המחבר את שריר הזרוע לעצם, או, איש עובד עם
את חפירה. וביחד: מידה, עיבוד, ביצוע, ראוי לשבח, עבודה טובה. בצירוף הסימנית
"אדם" 夫 מימין, נקבל משמעות של "אדם פועל"
וממנה "מיומנות".
מונח נפוץ נוסף הוא "צ'וּאַן[9]",
מילולית אֶגרוֹף, כאשר הכוונה היא שיטה או סגנון לחימה. במשמעותו זאת המונח
נכנס
לשימוש בתקופה מאוחרת יחסית, אחרי המאה השש-עשרה.
התפיסות העתיקות של הקוסמולוגיה הסינית כמו
יִין-יָאנְג[10],
בָּא-גוּאָה[11],
חמשת המעברים[12]
ותפיסת הטָאי-גִ'י[13], היו מקור
השראה והשפיעו על שמות סגנונות כטָאי-גִ'י צ'וּאַן[14] או בָּא-גוּאָה
גַ'אנְג[15].
לא היה זה יוצא דופן שכותבים סינים יציגו את
עבודתם כטקסט אנונימי שנכתב קודם לזמנם, או כטקסט פרי מכחולו של איש מעלה קדום ובעל שם. לעתים תכופות לא נשאה
יצירה שם או תאריך, היתה נטולת פיסוק, ועמוסה במינוח מקצועי או סימבולי קשה להבנה.
כתבי אמנויות הלחימה לא יצאו מכלל זה והם מיוחסות הרחק אל העבר לכתבים
כמו ה"אִי-גִ'ינְג" הוא ספר התמורות[16],
ו"בִּינְג פָא" הלא הוא אמנות המלחמה של סוּן דְזְה[17] .
שיטת התעתיק הנקוטה
בספר מבוססת על שיטת התעתוק של צלילי השפה הסינית לאותיות לטיניות הנהוגה בסין
העממית והידועה בשם "פִּין יִין" (pinyin). לשיטה זו יש שיטת
תיעתוק מקובלת לעברית. כאשר חרגתי מתעתיק זה בד"כ מצויינת הסיבה. סימניות
הכתב המוצגות הן סימניות מסורתיות, כמקובל בטאיוואן.
אמנות הלחימה הסינית ממשיכה להתפתח בהתמדה גם
היום. אין זה דבר פשוט להתחקות על מקורותיה משום שהיא נסמכת על אגדות וסיפורים. ההיסטוריה
של אדם אחד היא האגדה של האחר שלרוב הועברה מפה לאוזן, מאב לבן וממורה לתלמיד.
אמנויות הלחימה בזמננו הן שגריר תרבותי ומסורת
שחצתה את גבולות היבשת המסוגרים לעולם והשתנתה כפי שכל אמנות מתעשרת במגע עם תרבות
זרה. הכרת הקרקע העובדתית והמיתית ממנה צמחו והתפתחו אמנויות הלחימה תעזור לנו
להבין אותן בבחינת "ללמוד את הישן הוא להבין את החדש". כיום כוללות אמנויות
הלחימה מפגש גופני, שורש דתי בּוּדְהוֹ-דאואיסטי, טיפוח בריאותי, פיתוח אישי ואמנות
מיצג מפותחת.
[1] zhongyi 中醫
[2] 經絡 Jingluo
[3] תורת האיברים 臟腑 zangfu מתארת את תפקוד האיברים והיחסים בין האיברים. דְזַאנג מתייחס לאיברי היִין – לב, כבד,
טחול, ריאות, כליות ומעטפת הלב, פוּ מתייחס לאיברי יָאנְג – מעי דק, מעי גס, כיס מרה,
שלפוחית השתן, קיבה.
[4] 武術 wushu
[5] 戈 ge, פִּגְיוֹן-גרזן, שהיה בשימוש החל מתקופת שושלת שַאנְג ועד לתקופת
שושלת חַאן . הנשק מורכב מלהב בצורת פִּגְיוֹן המורכב על גבי מוט אנכי.
[6] guoshu 國術
[7] ברוס
לי גֶ'ן-פַאן李振藩1940-1973
Li Zhenfan אמריקאי ממוצא סיני, נחשב לאמן הלחימה המפורסם ביותר של המאה העשרים.
בהיותו כבן שלוש שנים עבר עם הוריו להונג-קונג, שם למד מהמורה יִיפּ מַאן葉問 .Yip
Man כאיש
צעיר ברוס שב לארה"ב, שם החל בלימודי פילוסופיה באוניברסיטת וושִׂינְגטון
שבסיאטל. הוא החל לפתח אמנות לחימה שפרצה את המסורת המקובלת. שיטה זו נקראה תחילה
על שמו: גֶ'ן פַאן גוֹנְג-פוּ, ובהמשך קיבלה את השם גִ'יט קוּן דוֹ; דרך האגרוף
המיירט 截拳道 Jeet
Kune Do.
ברוס
הפך לאליל קולנוע ברחבי העולם. סרטו האחרון היה "הכניסה לדרקון", בשנת 1973.
גלולה נגד כאב ראש שנטל גרמה, כפי הנראה, לתגובה אלרגית ולמפרצת במוח. הוא נפטר בדרכו לבית החולים. ברוס
לי נקבר בסיאטל, כעשרים שנה מאוחר יותר, נקבר לצידו בנו ברנדון לי (1965-1993), שאף הוא נהרג בנסיבות
מוזרות בצילומי הסרט "העורב" כאשר במקום כדור דמה פגע בו כדור אמיתי.
[8] 功夫 gongfu (בצורה הפופולרית שהשתרשה
במערב: קוּנְג-פוּ).
[9] quan 拳
[10] 陰陽 yin- yang
[11] 八卦 bagua
[12] 五行 wuxing
[13] 太极 taiji הציר
העילאי.
[14] Taiji Quan 太極拳 (בצורה הפופולרית שהשתרשה
במערב: טָאי-צִ'י).
[15] Bagua Zhang 八卦掌
[16] 易經 Yijing, ספר
ניבוי המיוחס במסורת לשנת 1200 לפנה''ס.
[17] בספרות
המופת הסינית שמור מקום כבוד לספר המיוחס למאה הרביעית לפנה''ס, "אמנות
המלחמה" לסוּן דְזְה, 孫子兵法 Sunzi Bingfa שתורגם
לעשרות שפות וזכה לפרשנויות רבות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה