"וואבי-סאבי", "דרך התה" ויופיו של הפגום / אדריכל אריה קוץ

צללים בהירים  Bright Shadows
Bikaku Studio
גלריה פריסקופ

אוצרת: שרי פארן

"וואבי-סאבי", "דרך התה" ויופיו של הפגום

אדריכל אריה קוץ

כניסתו של הזן-בודהיזם ליפן במאה ה-12 התחילה תהליך של השפעה עמוקה על האסתטיקה היפנית שנמשך מאות שנים. שיאו של תהליך זה במהפכה האסתטית של סוף המאה ה-16 שאותו הובילה קבוצה של אינטלקטואלים מקיוטו במסגרת שהם ניסחו כ"דרך התה". קבוצת האסתטיקנים של "דרך התה" הביאו אל קדמת הסצינה התרבותית מוצרים לכאורה "פגומים" תוך התפעלות מהפגום, המעוות, ה"חלוד", גילויו מחדש של הנטוש והזנוח - לעיתים קרובות בתפקיד חדש – כל אלה במופע החזותי של האסתטיקה שגיבשו אז והידועה גם כ"וואבי-סאבי".

לאסתטיקת ה"וואבי-סאבי" נדרש יותר זמן מהסגנונות היפניים האחרים למצוא את דרכה למערב. הראשונים לגלות אותה בהתלהבות הם יוצרים מרכזיים בתנועת Arts and Crafts  הבריטים. הפער בין התוצרים ה"חלודים", "פגומים" או "מעוותים" של יפן לבין האומנות הצבעונית והקישוטית של המערב הזין את התנועה שבמרכזה חזרה אל המקורות של האומנויות והמלאכות המסורתיות ואל ה"אמת" שיש במלאכה הכפרית ה"פונקציונאלית". נוצרו קשרים ישירים בין התנועה הבריטית לבין יוצרים מרכזיים ביפן. החשוב בהם הוא הקשר האישי האמיץ בין הבריטי ברנרד ליץ' לבין אומן הקרמיקה היפני שוג'י האמאדה. משם ה"וואבי – סאבי" הולך ומוצא את מקומו במקומות רבים במאה העשרים, חלקם בקשרים משניים ושלישיים. יצירותיו של ג'קסון פולוק למשל אמורות להזכיר לנו כי זו תרבות יפן שפתחה לאומנויות את האפשרות לתת לתהליך היצירה ולשיטות העבודה להשפיע על התוצר הסופי באופן חד וברור וגם לעיתים באופן בלתי נשלט בחלקו. הרעיון הזה, הזר לאמנות המערב ההיסטורית, בא ישירות מהמהפכה של המאה ה- 16 ביפן.

בתערוכה בגלריה פריסקופ מציג סטודיו BIKAKU אינטרפרטציה אישית וישירה למורשת היפנית הייחודית הזו.

במגוון היצירות המוצג כאן תוכלו לראות את עקבות תהליך העבודה והשפעתו הישירה, בחלקה לא לגמרי נשלטת ובמכוון, על התוצר. עבודת הפרזול והנפחות, העומדת ביסוד היצירות, משאירה באורח קבע את חותם הכלים והתהליך על המוצר. לפגמיו הטבעיים של חומר הגלם נמצא ביצירות של BIKAKU מקום מרכזי. הפגמים אינם מוסתרים אלא מובילים את אופיו של המוצר. ישירות מבית היוצר של אומני "דרך התה" אנחנו רואים את החיפוש של BIKAKU אחר חומרים "טריויאליים" כמו חוטי החיזוק של טפסני בניין או מוטות פלדה של בטון מזויין. לחומרים מוענק מקום חדש, שונה מזה שאליו נוצרו מלכתחילה. ברוח דומה מוענקים חיים חדשים לברזלים מבניינים עתיקים ונטושים במסגרת היצירות העכשוויות של הסטודיו