אֵל חַנּוּן / קדיה מולודובסקי / מיידיש: אמיר שומרוני / הקיבוץ המאוחד ספריית פועלים

אֵל חַנּוּן

קדיה מולודובסקי

מיידיש: אמיר שומרוני

מתוך 'לילות חשון' הנפלא - כשבעים תרגומי שיריה של קדיה מולודובסקי, כמעט מכל תקופות יצירתה.

אֵל חַנוּן,

מְצָא לְךָ עַם אַחֵר,

בְּחַר לְךָ.

עֲיֵפִים אֲנַחְנוּ מִלָמוּת וּמִמֵּתִים,

אֵין לָנוּ תְפִלּוֹת עוֹד.

מְצָא לְךָ עַם אַחֵר,

בְּחַר לְךָ.

אֵין לָנוּ דָּם עוֹד

כְּדֵי לְהְיוֹת קָרְבַּן־שְׁלָמִים.

מִדְבָּר נִהְיָה בֵּיתֵנוּ ,

הָאֲדָמָה צָרָה מִהְיוֹת לָנוּ קְבָרִים,

וְלֹא נוֹתְרוּ קִינוֹת עוֹד לָנוּ

וְלֹא שִיר מִסְפֵּד

בַּסְפָרִים הָעַתִּיקִים.

אֵל חַנוּן,

אֶּרֶץ אַחֶרֶת קַדֵּש לְךָ ,

הַר אַחֵר בַּקֵּש לְךָ .

אֶּת כָּל הַשָדוֹת וְכָל אֶבֶן כְבָר

חָפִינוּ בְּאֵפֶר קְדוֹשֶּיךָ .

בִּזְקֵנִים,

וּבִצְעִירִים,

וּבְעוֹלָלִים שִׁלַמְנוּ

עַל כָּל אוֹת שֶבַּעֲשֶרֶת דִּבְּרוֹתֶיךָ.

אֵל חַנוּן,

שָא גַּבַּת עֵינְךָ הַלוֹהֶבֶת

וּרְאֵה אֶּת כָּל עַמֵי הַחֶלֶד —

לָהֶם תֵּן אֶת הַיָּמִים הַנוֹרָאִים וְאֶת הַנְבוּאוֹת .

בְּכָל לָשוֹן מְמַלְמְלִים הֵם מִלָתֶךָ —

אוֹתָם לַמֵּד אֶּת הַמַּעֲשִים,

אֶת נְתִיבֵי הַנִסְיוֹנוֹת.

אֵל חַנוּן,

תֵּן לָנוּ בְּגָדִים פְּשׁוּטִים,

שֶׁל רוֹעֵי הַצאֹן ,

שֶל נַפָּחִים בְפַטִּישָׁם ,

שֶּל כּוֹבְסִים, שֶּל בֻּרְסְקִים,

וְשֶּל פְּחוּתִים מֵאֵלֶּה שִפְלֵּי דַלּוּת.

וְעוֹד חֶסֶד אֶחָד עֲשֵה עִמָּנוּ:

אֵל חַנוּן,

קַח מֵאִתָּנוּ אֶּת הַשְׁכִינָה שֶׁל גְּאוֹנוּת.

רק לחצות את סף הפחד / 2 שירים 2 ציורים / עינב לוי

מלחמה, פחם על נייר, עינב לוי 2023

1.

רַק לַחֲצוֹת אֶת סַף הַפַּחַד

כְּבָר אִי אֶפְשָׁר הָיָה לִנְשֹׁם

חִפַּשְׂנוּ סִימָנִים בַּשָּׁמַיִם, בַּפְּסוּקִים

בַּמִּקְרֶה

וּבְכָל מִקְרֶה

וְנִדְמֶה הָיָה כִּי קָם הוּא וְנִשָּׂא

וְיֵשׁ תָּוֶךְ

וְנוֹשְׁמִים גַּם לְאַחֲרָיו

אֵין שָׁם עֵינַיִם פְּקוּחוֹת, לֹא עַד תֻּמָּן

וּלְהַחְזִיק וְלֶאֱחֹז בַּלְּבַד הַפִּתְאוֹמִי הַזֶּה,

וְהוּא יִתְנוֹסֵס מֵעַל וּמָה כְּבָר נַעֲשָׂה אֲנַחְנוּ

רַק בַּתָּוֶךְ

וּבֵינוֹת

בְּסִמְטְאוֹתָיו, וּמַרְתְּפָיו, וְגַגּוֹתָיו, חֲרָכִים מְבוֹאוֹת סְדָקִים

2.

הוֹלֵךְ וְלוֹקֵחַ אוֹתוֹ

לוֹקֵחַ אוֹתִי וּבָא

אִתִּי אֵלַי מִמֶּנּוּ

וּלְאָן וּמִנַּיִן

וְאוּלַי יֵשׁ לְהִשָּׁאֵר כָּאן

אֲחוּזִים בִּלְבַד

רַק מְעַט וְנִתְבּוֹסֵס

עֲצוּמִים, סוּמִים דּוֹמְמִים

מלחמה, פחם על נייר, עינב לוי 2023

טיוטת הקדמה - חלק ב עשר הערות על הספר אמנות המלחמה מאת סאן-דזה / על גישת ניהול הכוח / וגם על ישראל הנצורה / דוד מיכאלי / מדף הוצאה לאור, 2023

David Michaeli The Great Game 1993-2002

 

טיוטת הקדמה - חלק ב / עשר הערות על הספר אמנות המלחמה מאת סאן-דזה / על גישת ניהול הכוח / וגם על ישראל הנצורה / דוד מיכאלי / מדף הוצאה לאור, 2023 

1

סאן-דזה אמר כי ''האמנות העילאית של המלחמה היא להשתלט על האויב ללא קרב.'' האסטרטג הטוב צריך להיות מסוגל להכניע את צבא האויב בלי להתעמת אתו, לכבוש את עריו בלי להטיל עליהן מצור, ולכלות את כוחו הצבאי ללא שפיכות דמים.

סאן-דזה ראה את המוסר, התכנון והנסיבות של המלחמה, כגורמים חשובים יותר מן הממדים הפיזיים, והזהיר שליטים ומפקדים שלא להסתמך רק על כוח צבאי צרוף. הוא לא תפס את המלחמה במושגים של נקמה, טבח והרס; האסטרטגיה הנכונה היא לכבוש את הכל שלם, או פגוע בצורה מינימאלית.

מבחינתו לחימה אינה רק התנגשות של גברים חמושים. ''לכמויות בלבד, אין יתרון'' אמר. פרויקט החגורה והדרך הסיני תואם חשיבה זו. ותוכנית ביצוע ארוכת טווח במשך דורות אינה דבר חדש בסין.

2

הסְפַר המונגולי עם גבולה של סין – ''הארץ התיכונה'' היווה דלקת מדממת של מאות שנים שבהן התנגשה התרבות הנוודית באלימות עם התרבות העירונית והחקלאית. לכן נבנתה החומה הסינית הגדולה. מיכאל פראוודין בספרו על ההיסטוריה המונגולית מספר כי בשנת 1570 התקבלה מדיניות חדשה בקיסרות הסינית ונפתח מבצע מדהים ומתוכנן לכמה דורות ומעבר לטווח של תקופת ממשל רגילה, של המרת דת לשבטים הלוחמניים של הערבות משאמניזם לבודהיזם פציפיסטי באמצעות מורים בודהיסטיים מטיבט שייסדו מנזרים והפכו את האמונה הבודהיסטית הלמאית לדת מדינה.

במשך כמה דורות ספורים השתנתה האוריינטציה ממלחמה לפציפיזם והגבול שקט לראשונה מזה מאות שנים. פראוודין מוסיף וכותב: ''זוהי אולי דוגמה יחידה לשימוש בדת להשכנת נטיית שלום בקרב שכן תוקפני ולדיכוי תאוות קרב אצל עם, על ידי החדרה של תורה פציפיסטית תיאטרלית ומוחצנת. קדושים, מפלצות ושדים שיבשו את דמיונו. זו דוגמה לבלימת תרבות מלחמתית על ידי חינוך של לוחמים פוטנציאלים להיות נזירים ופרושים מנשים.'' בסימטריה מרתקת פעלו הסובייטים בתקופת מלחמת רוסיה-יפן כאשר פעלו להפוך מחדש את אותם הפציפיסטים ללוחמניים. ייתכן מאוד כי התפיסות הפציפיסטיות של הניו-אייג' המודרני יכולות להיות כלי אפשרי לעיצוב מדיני ופתרון לטרור וקנאות.

3

עם זאת, סאן-דזה אמר, "על כוח צבאי לפעול כשיטפון. כפי שמים זורמים מן ההר הגבוה אל המישור הנמוך, כך פנה מן המקום החזק כדי להכות במקום החלש. כפי שמים זורמים על פי ערוצי השטח, כך ישיג הצבא את יעדיו על פי מצב האויב לפניו".

אומר סאן-דזה: במלחמה, הגורם היחיד הקבוע הוא השינוי המתמיד. והוא מוסיף: מי שאינו יוזם לרוב מפסיד, ומי שיוזם לרוב מנצח.

מאו-דזה-דונג הוליך את צבא היחפנים שלו כאשר אמונה בוערת בליבם והביס את הצבאות העדיפים של היפנים ושל אדוני המלחמה וההון שלא הצליחו להבין מה קורה להם. חייליו של מאו היו משליכים אליהם בזלזול מעבר לקווים את הספרון הקטן של מאו שהכיל אמרות מ''אמנות המלחמה''.

כמצביא סיני, מאו יישם אינטואיטיבית את דבריו של סאן-דזה. מטרתו היחידה הייתה כיבוש המדינה, מבלי לעסוק בשאלות של התקפה או הגנה. בדומה לסאן-דזה, ועם תחושת בטן של אדם מאזור ספר, הוא ידע כי אין דרך לנצח במלחמה באמצעות גישה סטטית. את המצדדים בעמדה זאת כינה ''שוטים''. האסטרטגיה והטקטיקה שהצליחו במלחמה נגד היפנים, הדגישו את הצורך בתנועה מתמדת על פי ארבע סיסמאות קליטות לשינון וביצוע:

1. כאשר האויב מתקדם, אנחנו נסוגים!
2. כאשר האויב עוצר, אנחנו מטרידים אותו!
3. כאשר האויב מנסה לחמוק מקרב, אנחנו תוקפים!
4. כאשר האויב נסוג – אנחנו רודפים אחריו!

מפקד בשם לי-צ'ינג אמר לאנשיו דברים אלה: ''המהירות היא הדבר החשוב ביותר במלחמה. אסור להחמיץ שום הזדמנות... נופיע באורח בלתי צפוי לגמרי מתחת לחומות עיר בירתו. כפי שנאמר, "כאשר הרעם רועם, אין זמן לכסות את האוזניים". גם אם יגלה אותנו, לא יוכל להמציא בן רגע תוכנית מבצעית נגדנו, ואין ספק כי נוכל לגבור עליו.''

4

הוא ידע להעריך את השפעת המלחמה על הכלכלה והיה כנראה הראשון שהעיר שעליית מחירים ונזק כלכלי הם תוצאת לוואי בלתי נמנעת של כל מערכה צבאית. ''מעולם לא הייתה מלחמה ממושכת שהביאה תועלת לארץ כלשהי,'' כתב.

הוא הצביע על ההשפעה המכרעת של האספקה על הצד המבצעי.

5

הוא דן ביחסים שבין השליט ובין המפקד מטעמו; בתכונות המוסריות, הרגשית והאינטלקטואליות הרצויות של הגנרל הטוב; ארגון, יכולת תמרון, שליטה, שטח ומזג אוויר. אין שום אפשרות להתחמק מהתמודדות עם סוגיות אלו.

בפרק 3, תכנון תקיפה, אומר סאן דזה: שר הצבא הוא חומת המגן של המדינה. אם החומה תמימה ושלמה, המדינה חזקה. אם החומה פגומה, המדינה חלשה. והוא מפרט כי יש שלוש דרכים שבהן שליט יכול לפגוע בצבאו: כאשר ללא קשר למצב הצבאי הוא פוקד להתקדם כשאסור להתקדם, או לסגת כשאסור לסגת. זה נקרא קשירת ידי הצבא. כאשר הוא מתעלם מהסמכות הצבאית ומנהל את הצבא באופן פוליטי, הדבר גורם לתסכול אצל הקצינים. כאשר אינו פועל בהתאמה לנסיבות ומכתיב משימות לא מותאמות, הדבר מעורר חשדנות אצל הלוחמים ומערער ביטחון בצבא. וכך, הוא מוסיף, אם הצבא חשדן עם ביטחון מעורער, שליטים שכנים יגרמו בעיות. ומוסיף אמרה, ''צבא מבולבל מאבד את יכולתו לנצח''.

6

סאן-דזה רואה בתכנון מדוקדק, המבוסס על מידע בדוק על האויב, את הכלי הראשי להכרעה צבאית. הצבא החמוש הוא הכלי הסופי להנחתת מכת המחץ על אויב שהוחלש זמן רב לפני כן באופן יזום ומתוכנן באמצעות הפצת מידע מטעה לניתוק האויב מבני בריתו. שיחוד והשחתת בעלי תפקידים, יצירת בלבול וחוסר אמון באמצעות הסתה ופלגנות, גיוס מרגלים בכל מקום אפשרי לקבלת מידע מפורט על כל רמות האויב ושימוש במידע זה לתכנון התקפה. ס.ב. גריפית שתרגם את הספר לאנגלית מספר במבוא המעולה שכתב כי פיקוד הצבא האדום דגל בדעה כי לפני הניצחון ''יש לעשות הכנות מתאימות במחנה האויב כך שהתוצאה תוכרע מראש''. ובפרפראזה על סאן-דזה, ''הצבא המנצח תוקף ארץ מובסת הסובלת מדה-מוראליזציה.''

7

מבחינה זאת בית הספר של המיליטריזם האיסלאמי הנוכחי מאמץ מסרים ודרכי פעולה רבות מדרך חשיבה זו ורואה את עצמו כנציגה האותנטי של אסיה הגדולה במאבק נגד המערב השבע, האדיש והמפולג לדעתו. מאחורי פלוגות המחץ של השיעים, ומאחורי טהראן הרואה עתה את עצמה כשליטת המחוז המערבי העולה של מרחבי אסיה, נחבאות בין הקלעים דמויות ורוחות הענק של סין ורוסיה ופרשנותן לגלובליזציה כאשר הן רואות באסיה את המתווים של האימפריה המונגולית לשעבר: הארץ התיכונה – סין ובנותיה כמרכז העולם, מחנה הזהב – כל תחום השליטה הרוסי, וקיסרות האילחאנים – כל מערב אסיה עד לים.

8

מלחמת 2023 היא מערכה אחת מתוך מצב מלחמה מתמשך של האסלאם הקיצוני כדת פוליטית ומבצעית מול העולם שאינו אסלאמי. היערכות הכוחות הגלובלית דומה במידה מסוימת לימים טרום מלחמת העולם השנייה. זהו משחק גו עולמי שבו המזרח והמערב בודקים את חלוקת העולם. כמו תמיד, אינטרסים מסחריים רוכבים על גב דרקון ג'יהדיסטי זה ומהמרים על מקורות ונתיבי אנרגיה.

הגורם שלא היה קיים בתקופת מלחמת העולם השנייה, הוא קיומה של מדינת ישראל.

גורם נוסף שלא היה קיים בתקופת מלחמת העולם השנייה, הוא אסטרטגיית הכנה שיטתית וארוכה של השפעה על האוכלוסייה המערבית באמצעות אידיאולוגיה, השגת דומיננטיות בארגונים בינלאומיים, מימון אוניברסיטאות, שימוש בפליטים, המשגה באמצעות רשתות חברתיות, וסוכני טרור פעילים במערב.  

עבור האסלאם הקיצוני, היהודים הם יעד להשמדה דתית, ובמערך הגלובלי הם נציגי המערב שיש לדחוק אותו. בנוסף, ערבים רבים תושבי ישראל הפכו בפועל לישראלים עם הערכים ההומניסטיים והמערכתיים של מדינת ישראל ומתוכם גם יש רבים שהחליטו על שותפות גורל עם המדינה. המשמעות היא סוג של המרה תרבותית לערכי הקידמה הנתפסת כבגידה באסלאם הקיצוני.

עבור המערב מדינת ישראל היא עוגן הומניסטי ומערכתי, חלק מסימון הגבול העולמי בין המערב למזרח ומעוז השומר על אינטרסים מערביים במזרח ובים התיכון.

מבחינה טקטית, מעצם תחילת קיומה כמדינה בשנת 1948, מדינת ישראל היא עיר נצורה המנהלת מלחמת הגנה סטטית ורציפה במערכי מצור מקומיים וגיאופוליטיים בעצימות משתנה.

9

קבלת החלטות בשטח, ניהול אילוצים ועמידות בפני הטיות של מצבים חברתיים וגופניים, מחייבת תכונות של מוסר, שכל ישר, ניקיון רגשי, יצירתיות רציפה, יוזמה, תעוזה, יכולת הימור ותחושת בטן של "הנכון". סאן-דזה מפגין את כל התכונות האלו בדבריו. מנהל טוב הוא אמן. ועל פי פתגם זן, אמן טוב אינו משאיר עקבות. ועל פי סאן-דזה, כאן בפרק 13, הייה מתוחכם, הייה לא מורגש.

10

בסופו של דבר החרב חותכת את הקו המפריד בין חיים. בשטח ובאמנות המלחמה אנו פוסעים על קו זה. לחימה היא עניין גורלי למדינה, מקום של מוות וחיים, הדרך לקיום או אבדן, חובה להשגיח עליה. סאן-דזה, פרק 1, משפט ראשון.

 

טיוטת הקדמה - חלק ב עשר הערות על הספר אמנות המלחמה מאת סאן-דזה / דוד מיכאלי / מדף הוצאה לאור, 2023

 

 

דבי עשב / ממאדים

מִמַּאְדִּים זֶה נִרְאֶה כְּמוֹ מִלְחֶמֶת נְמָלִים.

מִפְּלוּטוֹ לֹא רוֹאִים דָּבָר.

לוּחַ טֶקְטוֹנִי שֶׁל פַּנְגֵּיאָה נִפְרַד שׁוּב. וְשׁוּב.

רָאִיתִי רַקָּפוֹת וְנַרְקִיס רוֹקֵד בָּרוּחַ. שׁוּעַלְתָּן רָעֵב.

זַאֲטוּטִים רָצִים בַּשְּׁבִיל.

בָּאָה לְחַיֵּךְ אוֹתָם.

דוד מיכאלי / תשעים ימים תשעים לילות: שבעה ימים הקפה של הבוקר צרח / עוד עשרים ואחד ימים הקפה הוא עם טעם של דם / אחרי כן זה רק שחור עם טעם של עשן / הספל שבור

 השלושים והתשעים 

 

שִׁבְעָה יָמִים הַקָּפֶה שֶׁל הַבֹּקֶר צָרַח

עוֹד עֶשְׂרִים וְאֶחָד יָמִים הַקָּפֶה הוּא עִם טַעַם שֶׁל דָּם

אַחֲרֵי כֵן זֶה רַק שָׁחֹר עִם טַעַם שֶׁל עָשָׁן

הַסֵּפֶל שָׁבוּר. 

Seven days the morning coffee was screaming

For twenty-one more days the coffee tasted like blood

After that it is just taste black and smoke

The cup is broken.