יום ראשון, 31 במרץ 2024

נטלי גוטמן / לימונדה חייבת להיות טעימה ולא משנה מה

 

David Michaeli / Cup / 1123

נטלי גוטמן


לימונדה חייבת להיות טעימה
ולא משנה מה
בגיל עשרים קשרו את ראשי לספינה, שאבנה אותה.
אם למדת הנדסה מגוף חומרי, חברי צִי,
הדביקי אימפריה.
ואני שחתכתי לפעוטות, להשתכלל מהמילים לילדים, חיפשתי דבק לנשמה הגדלה
ולא משנה מה.
גרזן האחרים היה מונף מעלינו,
במילים ממתכת דיבר,
מאז מתקרב קבוע אלינו, לחטוף ילדים
משלנו.
אולי כי אצלם הם מתים מעצמם.
ואין אומר - בילדים היש, והוא חלום עליכם,
פסלון רך שחולם עלינו, אל תטרידוהו
בפחות מאהבה.
תאמרו לה, בואי כלה, בינה מתבגרת,
את פניקס בחול, לשווא מדממת,
ילדינו חולמים עלינו,
ואנחנו נשרוד כגדולים.
זה העבר הפולש שקיבלנו צהוב
עד זוב אנחנו הפתרון.
נשדדנו מאז,
הרי העולם סביב, איפשרנו,
לא כך הילדים, שחייבים להם חלום עלינו,
שלום עלינו.
שיניחו השוטים את הגרזן
במקום הנכון
שנפנה ממילים חולמות.

יום שישי, 22 במרץ 2024

רעם 168 / חטופים בעזה / מנהרות לילה

 רעם 168

בַּעֲלָהּ, בְּנָהּ, עַל הַשֶּׁלֶט נוֹתְרוּ רַק שְׁמוֹת עַל הַשֶּׁלֶט נוֹתְרוּ בַּעֲלָהּ וּבְנָהּ עֵינֶיהָ כְּוִיּוֹת חֹשֶׁךְ עוֹמֶדֶת בֵּין אֲנָשִׁים רַבִּים עַל הַשֶּׁלֶט בְּנָהּ וּבַעֲלָהּ בְּתוֹךְ עֵינֶיהָ חֹשֶׁךְ נָע לוֹחֵשׁ חַיַּי. חַיֵּי. הָאֶצְבָּעוֹת לְבָנוֹת הַשֶּׁלֶט שָׁחֹר עֵינֶיהָ אִישִׁי בְּ 73 בְּנִי בְּ 23 אֶצְבָּעוֹת לְבָנוֹת שֶׁלֶט הֲרוּגִים. עֵינֶיהָ לוֹחֲשׁוֹת אֵלַי חֹשֶׁךְ עֵינֶיהָ כְּוִיּוֹת חֹשֶׁךְ עַל הַשֶּׁלֶט בְּיָדֶיהָ נוֹתְרוּ רַק שְׁמוֹת בַּעֲלָהּ, בְּנָהּ אֵפֶר קַר. טוֹעֵם אֶת הַמִּלָּה אוֹיֵב. הָעֹרֶף מִתְקַשֶּׁה כָּתוּב בְּאֵפֶר הַקַּר הַמִּלָּה אוֹיֵב קוֹרֵא בְּאֵפֶר קַר אֶת הַמִּלָּה אוֹיֵב הָעֹרֶף מִתְקַשֶּׁה. עַל לָשׁוֹן יְבֵשָׁה אֲוִיר מַר. נְשִׁימַת הַתִּקְרָה. נוֹשֵׁם בִּזְהִירוּת אֶת מִשְׁקָלָהּ עַל גּוּפִי. תִּקְרָה כְּבֵדָה. נוֹשֵׁם בִּזְהִירוּת אֲוִיר מַר. צְלִיל כִּרְסוּם שִׁנַּי מִתְנוֹעֲעוֹת בַּחֲנִיכַיִם. חֲלַל בְּלִיעָה מִתְקַשַּׁת. צְלִילֵי כִּרְסוּם דַּקִּים. שִׁנַּי מִתְנוֹעֲעוֹת בַּחֲנִיכַיִם. בְּבֵית בְּלִיעָה קְשָׁתוֹת בְּבֵית הַבְּלִיעָה. צְלִילֵי כִּרְסוּם דַּקִּים. שִׁנַּי מִתְנוֹעֲעוֹת בַּחֲנִיכַיִם. צְלִיל כִּרְסוּם דַּק. שִׁנַּי מִתְנוֹעֲעוֹת בַּחֲנִיכַיִם. נְשִׁימַת לַיְלָה זְהִירָה. תִּקְרָה נְמוּכָה. שׁוֹכֶנֶת בֵּטוֹן. כְּדֵי לִחְיוֹת. יָצָאתִי לַהֲרֹג. גּוּפִי נִשְׁאַר מֻטָּל בַּתָּא. נִמְתָּחִים. יוֹשֵׁב מוּל הַקִּיר. פַּסֵּי הַגְּרִירָה שֶׁל גּוּפֵךְ עֲדַיִן נִמְתָּחִים בְּתוֹךְ רֹאשִׁי אַל תִּדְאַג אֲנִי אִתְּךָ מְנַסֶּה לִמְסֹר אֵלָיו. אֲנִי אוֹמֵר הוּא אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ הַמַּחֲשָׁבָה חוֹלֶפֶת נַעַר עוֹצֵם עֵינָיו זָקֵן נוֹתֵן לוֹ יָד מֵעַל רִצְפַּת עַנְנֵי חֹשֶׁךְ חָג אִתְּךָ עַל פְּנֵי הַיָּרֵחַ. קֶרֶן פָּנָס. נֶעֱקַר מִתּוֹךְ הַדְּמָמָה. קוּם. פִּנּוֹת. רוֹאֶה אֶת גּוּפִי מִלְּמַעְלָה. אַל תִּדְאַג אֲנִי לוֹאֵט אֵלָיו. לִפְעָמִים נֶאֱחָז בְּשַׁרְשֶׁרֶת מִלִּים עִיר צִפָּרְנַיִם שָׁרָשִׁים לוּחוֹת בֵּטוֹן אָפֹר מִתְבּוֹנְנִים בְּקִיר מִנְהָרָה רוֹצֵחַ וְגוֹוֵעַ לוּחוֹת בֵּטוֹן אָפֹר מִתְבּוֹנְנִים בְּקִיר מִנְהָרָה רוֹצֵחַ וְשָׁבוּי לוּחוֹת בֵּטוֹן אָפֹר מִתְבּוֹנְנִים בְּקִיר מִנְהָרָה רוֹצֵחַ וְנִרְצַח לוּחוֹת בֵּטוֹן אָפֹר מִתְבּוֹנְנִים בְּקִיר מִנְהָרָה חוֹטֵף וְחָטוּף לוּחוֹת בֵּטוֹן אָפֹר מִתְבּוֹנְנִים בְּקִיר מִנְהָרָה שׁוֹבֶה וְשָׁבוּי לוּחוֹת בֵּטוֹן אָפֹר מִתְבּוֹנְנִים בְּמוֹרַד מִנְהָרָה הוֹרֵג וְהָרוּג עֵינֵי הֲפוּכוֹת. מֻטָּל עַל כִּסְאִי וּבֵין הָעוֹנוֹת גֶּלֶד זְמַן מַשְׁחִיר עַל הַפֶּצַע עוֹלֶה הַגֶּלֶד. פּוֹתֵחַ אֶת הַפֶּצַע. הִנֵּה זֶה שׁוּב בְּרֹאשִׁי. הָאֶגְרוֹפִים נִקְמָצִים מֵעַצְמָם יוֹשֶׁבֶת בִּמְקוֹמִי, לֹא מַפְסִיקָה לָרוּץ כָּל הַדָּמִים קוֹרְאִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה וּמִתַּחַת לָאֲדָמָה רֶגַע לְלֹא צֶבַע הוֹלֵךְ בְּתוֹךְ רֹאשִׁי שְׁבוּיָה בְּשָׁחֹר תַּת-קַרְקַע מִתְפַּתֶּלֶת חִפּוּשׂ אֲנָשִׁים. שֹׁרֶשׁ רִבּוּעִי. כִּכַּר כָּל עִיר. פָּרַשׂ מְצַיֵּר דֶּרֶךְ דָּם עַל פְּנֵי הַצֹּמֶת מִתְבּוֹנֵן בְּצִפָּרְנַי. חוֹשֵׁב עַל גִּילִי. כּוֹסֵס אֶת צִפָּרְנַי. חוֹשֵׁב עַל יוֹמְךָ. בֵּין הָעוֹנוֹת. מֻטָּל עַל כִּסְאִי, עֵינַי הֲפוּכוֹת. הִתְגַּלְּמוּת. נֶחְטֶפֶת דְּבָרִים מַטְרִידִים. כִּכַּר הָעִיר. גּוּף נִגְרַר מְצַיֵּר דֶּרֶךְ דָּם עַל פְּנֵי הַצֹּמֶת צְרוּבִים בְּזָוִיּוֹת עֵינַי כֹּה רָחוֹק מִכָּאן דְּמֵי סְתָיו מִתְכַּסִּים בְּאָבִיב עַל קְרִיעַת הַסְּתָיו מְטַפֵּס אָבִיב עַל הַזַּעַם זְמַן גְּרִירַת גּוּפְךָ. נוֹבֵחַ שִׁעוּל. תְּמוּנַת פָּנֶיךָ. עַד דָּם אַתֶּם שֶׁהִשְׁלַכְתֶּם אוֹתִי אֶל בּוֹר הַשָּׁחֹר עַל כֻּתָּנְתִּי נִצְּחֵי דָּמִי לָבָן וָקַר מַכְתִּימִים אֶת פְּנֵיכֶם סִפּוּר לַיְלָה הֵם צָדוּ אוֹתְךָ אַתָּה בַּכְּלוּב הֵם מַרְעִיבִים אוֹתְךָ אַתָּה מֵת נְקָמָה בְּתוֹךְ הַבּוֹר דְּמֵי שָׁחֹר וְקֹר שְׁחֹרוֹת מְכַסֶּה עַל כֻּתְנָתִי זִכָּרוֹן יָחִיד. וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים מְשַׁנֵּן לְלֹא הֶרֶף גַּבִּי סָפוּג טִפּוֹת גֶּשֶׁם. כְּאֵב פָּנֶיךָ חוֹצֶה בְּעִקְּשׁוּת אֶת הַזְּמַן עַל גַּבִּי טִפּוֹת שֶׁל גֶּשֶׁם כְּאֵב פָּנֶיךָ חוֹצֶה בְּעִקְּשׁוּת אֶת הַזְּמַן מוֹלִיךְ אֶת עַצְמִי חוֹצֶה בְּעִקְּשׁוּת דֶּרֶךְ הַזְּמַן אֵין פְּרָחִים כָּאן. אֵין עֵצִים כָּאן. אֵין אֱלֹהִים כָּאן. זְמַן סָגוּר. קִירוֹת זְמַן חוֹרֵט אֶת שְׁמִי שׁוּב וּמִשּׁוּם שֶׁהַיְּקוּם תְּבוּנִי וּמִשּׁוּם שֶׁאֲנִי מְאַהֲבוֹ מְאֻזָּן עַל מְאֻנָּךְ הַיְּהוּדִי חָרוּט עַל הַקִּיר שׁוּב עוֹמֵם בְּרוּחַ כְּאֵבוֹ שֶׁל הַגֶּחָל בְּסוֹף הַלַּיְלָה אֲהוּבָה, דָּמְךָ, עַל שְׁלֹשָׁה פִּצְעֵי חֹשֶׁךְ אָהוּב, דָּמְךָ, עַל אַרְבָּעָה נְקָמוֹת צְלָלִים עַל שְׁלֹשָׁה וְעַל אַרְבָּעָה פִּצְעֵי עַזָּה נוּחַ לְךָ. מַחְזִיק אוֹתְךָ הִנֵּה גַּם אַתָּה עוֹבֵר אֶל מֶמְשֶׁלֶת הַמָּוֶת זֶה הַלַּיְלָה מֵעֵבֶר לַסּוֹרָג אֱלוֹהִים בֶּגֶד כְּלוֹת גּוּפִי קִירוֹת אֶבֶן שְׁתִיָּה סוֹף חֻמִּי  כָּלֶה בֶּגֶד גּוּפִי סוֹף חֻמִּי נִסְפָּג בַּקִּיר שֵׁעֲרֵךְ שָׁחֹר הַיְּהוּדִית שֵׁיעָרְךָ לָבָן אַבְרָהָם גּוּפֵינוּ בֶּגֶד כַּלָּה קְצֵה חֻמֵּי מְחִיר יְגוֹנִי אוֹתְךָ  גְּלִישַׁת זְמַן גְּלִישַׁת קַרְקַע פְּנֵי חֹשֶׁךְ פָּנֶיךָ נִגְרָעִים אָנוּ אֶל פִּיּוֹת לַיְלָה הֶרְגֵּלֵי חֹשֶׁךְ וּמִכֵּיוָן שֶׁאֲנִי נָעוּל אֵלֵךְ בַּזְּמַן בֵּית הַחָפְשִׁית מִתְגָּרֵד בְּאֶבֶן אָטוּם. נְשִׁימָה שְׁטוּחָה. אָבָק בָּשָׂר חוֹלֵם בְּהָקִיץ מִבְרֶשֶׁת הַשִּׁנַּיִם שֶׁלְּךָ נָחָה לְיַד שֶׁלִּי זִכְרוֹנִי אֶבֶן פַּעַם הָיָה שָׂדֶה מִתַּחַת לִקְלָפֵי עוֹרִי מַשְׁחִירוֹת סְפָרוֹת נְטִילַת זְמַן. הַפְרָשַׁת זְמַן. מִתַּחַת לִקְלָפֵי עוֹרִי מַשְׁחִירוֹת סְפָרוֹת עַל קְלָפֵי הָעוֹר סְפָרוֹת שְׁחֹרוֹת מֵאֲחוֹרֵי עֵינַי שְׁבִיטִים נוֹפְלִים הֵיכָן. אַתָּה. נִרְצַחַת. שׁוּב. הַשִּׁנַּיִם מְהֻדָּקוֹת בֵּין חֲלָקַי נוֹזֶלֶת חֲשֵׁכָה צְלִיל הֵיכָן. אַתֶּם. מִשּׁוּם מָקוֹם זִכְרוֹן קוֹל הַשִּׁחְרוּר לֹא מַפְסִיקָה לָרוּץ נִשְׁאֶרֶת בַּמָּקוֹם מַחֲזוֹרִים שֶׁל דָּם. הֲרֵי אַתְּ נִרְצַחַת לִי הַזְּמַן שָׁבוּי פַּעַם בַּמִּדְשָׁאָה שָׁר הַשַּׁחֲרוּר קֹטֶב הָעַכְשָׁו נְשִׁימָה קוֹצֶבֶת אֲפֵלָה לִבִּי קוֹצֵב אֲפֵלָה, בְּכָל פְּעִימָה שְׁמִי מִתְרַחֵק מֵעָלַי שְׁבִיטִים בּוֹעֲרִים קוֹל נִמְשָׁךְ בֵּין הַכִּכָּר אֶל הַכַּר לַכִּכָּר בְּפִתְחָהּ הָאַחֵר גְּרוֹנוֹת חֲנוּקִים שָׁכוּחַ נִשְׁכַּחַת הֻשְׁכַּחְתָּ שָׁכַחְתִּי שָׁכַחְתָּ שָׁכַחְנוּ שׁוֹכְחִים שׁוֹכְחִים נִשְׁכָּחִים אוּדִים בְּתֶלֶם שָׁחֹר עֲדַיִן בַּדֶּרֶךְ מְעַיֵּן לְרֶגַע בְּצֵל פָּנֶיךָ הָעֲיֵפוֹת אֶת נָקָם קִיּוּמִי אֶקַּח. שִׁבְעָה. מוֹסֵר לְךָ אֶת זִכְרוֹנוֹתַי בִּלְחִיצַת יָד פְּנִינֵי קֹר  שַׁרְשֶׁרֶת  יָמִים נִמְשֶׁכֶת חֹשֶׁךְ קַרְקָעִית אֲפֵלָה כְּאֵב תַּחַת פָּנַי הַגֻּלְגֹּלֶת שֶׁלִּי מְחַיֶּכֶת שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם מַלְאֲכֵי הַנָּקָם לַחַץ הַיָּד זְכֹר אוֹתִי מוֹסֵר לְךָ אֶת זִכְרוֹנוֹתַי הַגֻּלְגֹּלֶת שֶׁלִּי מְחַיֶּכֶת מִבַּעַד לַאֲרֶשֶׁת פָּנַי הָרְצִינִית שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם מַלְאֲכֵי הַנָּקָם יָדַי חֲשׁוּכוֹת טְמוּנִים בַּתֶּלֶם הַשָּׁחֹר בְּתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ יָדִי מוֹשֵׁךְ חוּט שֶׁל יוֹם מִתּוֹךְ חֹשֶׁךְ אֶל חֹשֶׁךְ בְּרַקּוֹתַי הַדָּם סַהַר סוֹהֲרֵי הֶרֶס סַעַר אֵרוּסֵי אֶרֶס נְשִׁימָה דַּקָּה, בֵּין הַשָּׁמַיִם לָאָרֶץ אֲנָשִׁים צְלָלִים סֻכַּת אֲבֵלִים. מוֹסֵר אֶת זִכְרוֹנוֹתַי בִּלְחִיצַת יָד שִׁוִּיתִי, לְנֶגְדִּי, לְנֶגְדּוֹ, שַׁוְעָתִי מִתְרַחֶקֶת מִמֵּךְ מֵעָלַי בַּרְזֶל לַיְלָה מִתְכַּוֵּץ אֶל בֹּקֶר. אֵרֵב צִלְלֵי פִּנּוֹת. עַד עֶרֶב אֵפֶר, אֵפֶר, עַל מִישׁוֹרַיִךְ, עַזָּה, עָף בַּרְזֶל, בַּרְזֶל, אֶל עִירֵךָ, עַזָּה, בָּא שִׁכְחָה מַאֲפִילָה מַמְאִירָה אַדְמוּתְךָ כְּבָר מֻפְשֶׁטֶת מַחֲוִירָה לַיְלָה מִתְכַּוֵּץ. בֹּקֶר מִתְנַקֵּשׁ. צִלְלֵי פִּנּוֹת אֶרֶב עַד עֶרֶב מוֹקֵשׁ יָרֵחַ דֵּצֶמְבֶּר הַשָּׁמַיִם נוֹהֲמִים הִנֵּה אָנוּ יוֹצְאִים מִן הַדֶּלֶת כְּדֵי לָמוּת בָּרְחוֹב לַיְלָה מִתְכַּוֵּץ. בֹּקֶר. אֵרֵב צִלְלֵי פִּנּוֹת. עַד עֶרֶב לַיְלָה מִתְכַּוֵּץ. בֹּקֶר. צִלְלֵי פִּנּוֹת מַמְתִּינִים עֶרֶב חֹשֶׁךְ נָסוֹג לֶאֱרֹב בַּפִּנּוֹת קְחִי מַיִם. תּוֹדָה לוֹחֶשֶׁת. מְעַיֶּנֶת בּוֹ מְעַיֶּנֶת בְּפָנָיו קַעֲרַת מַיִם אַתָּה חַיָּב לָמוּת 

 

יום חמישי, 21 במרץ 2024

כלבי פו / Fu Dogs / Foo dogs / שומרי הסף של המטבח שלי / וגם על מסורת של הגנה, דרך ותיקון מיסטיים / וגם סין יפן חרבין אודסה

 

כלב פו מצויר על צלחת / צייר לא ידוע / דוד מיכאלי 


כלבי פו       Fu dogs  /  Foo dogs

 

כאשר משכתי את צלחת החרסינה הגדולה מתחת לצלחות האחרות והנחתי אותה על השיש ראיתי כי על הצלחת הלבנה היו ארבעה ציורי כתמים אדומים של יצורים כלשהם וביניהם כתמים ירוקים קטנים. על היקפה נשארו שרידים מחוקים של קו זהב דק. הצלחת הגיעה ממטבחה של אמי. אל מטבחה של אמי הגיעה הצלחת עם סבתי, שעלתה לארץ בתחילת שנות החמישים בעלייה היהודית האחרונה מחרבין שבסין, עם זריחת הקיסרות הקומוניסטית. סבי דוד, איש הספרים לבית משפחת מיכאילובסקי, שהיו פליטי פוגרום אודסה, שהיו רבנים וגם סוחרי פרוות על דרך המשי שבין מנג'וריה לאודסה, שהפכה לברזל, נשאר שם, בחרבין, על גדות הנהר סון-גא-רי, מגן דוד דק לשמירה חקוק על אבן קברו האפורה. כשהתבוננתי מקרוב בכתמים הענבריים שעל צלחת החרסינה ראיתי כלבי פו לוטשים עיניים ובין הכתמים טיפות ירקן.

 

בסין המסורתית "כלבי פו" (Foo Dogs) או "אריות בייג'ינג" או "כלבי אריה", הם פסלי שמירה מיסטיים להגנה על עושר משפחתי ומעמד חברתי מפני רוחות רעות. פסלונים וציורים של כלבי פו מופיעים בכלי בית, מגולפים כקמיעות שומרים באבני חן או כמקשים לדלת. בימינו כלבי פו יכולים להימצא בכניסות למבני ציבור כמו מסעדות, מלונות, בתי הימורים. כלבי פו הם בעלי רעמה ושיער שופע ומייצגים אריות מגינים.

 

מקורם של כלבי פו מיוחס לבודהיזם ההודי ולדימויי האריות של דרום אסיה שליוו את שאקיאמוני שהיה לבודהה והותמרו לשומריו המסוגננים במקדשיו. שאגת האריה מסמלת את יכולת הביטוי המדבירה של מתרגלי הדהרמה. כפת האריה מסמלת את כף ידו המוזהבת והמוארת של הבודהה. שני אלו, השאגה והכף מצאו במשך הדורות מקום בטכניקות הקרב הסודיות של בתי הטריאדות ואגדות הקונג-פו.

 

יחד עם נדידת הבודהיזם לסין הגיעה גם אדריכלות המקדשים הבודהיסטיים, במיוחד בתקופת טאנג. אתה הגיעו גם פסלי שומרי המקדשים שנקראו אריות האבן  (shíshī 石獅). זוגות של כלבי פו שגולפו מעץ, אבן, שיש, גרניט, ברונזה, הוצבו בסין המסורתית בכניסות למקדשים, ארמונות, קברים, מבני ממשל ואחוזות.

 

העיבוד הסיני העמוק שיושם על כל יבוא תרבותי, תרם, במיוחד בתקופת סונג הניאו-קונפוציאנית, לפיתוח הבינארי של הצמד המיסטי כזכר ונקבה המייצגים את היין והיאנג ואת הסדר המשפחתי, יחד עם הסיגנון הדמוני עם הפנים הפחוסות שתרם לדימויים ככלבים. אולי בדומה למחשבת ה"בונזאי" היפנית, אפשר לומר שדמות הכלב הפקינזי שופעת השיער והפנים הפחוסות היא מזעור מטופח של דמויות כלבי פו. כך גם כלבי להאסה אפסו, הצ'ואו צ'ואו, הטרייר הטיבטי.

 

כלבי פו הגיעו עם גלגולי הבודהיזם מהודו דרך סין לכל מזרח אסיה. ליפן הגיעו כלבי פו דרך "השער הסיני" של אוקינאווה כמיזוג מיתי בין כלב לאריה ונקראו "כלבי שיסה" )  ( shisa-dog シーサー. האגדה האוקינאווית מספרת כי שליח קיסרי סיני הביא פסלון של כלב פו מיסטי מתנה לשליט וכי פסלון מיסטי זה הפעיל את כוחו השמיימי והציל את הקהילה מדרקון ים מרושע. גם כיום, השיסה נפוצים באי. רישום מסוגנן של שיסה נבחר להיות הלוגו של המכון למדע וטכנולוגיה באוקינאווה.

 

ביפן, במקדשי השינטו הם מוצבים כאריות שמירה ומכונים "קומאינו"  (Komainu  狛犬 ) . בעבר השם "קומאינו" יוחד לנקבה שבצמד והזכר שבצמד נקרא "שישי". בעיצובים השונים, הזנב שלפעמים עוטר בלהבות קיבל נפח ודמיון לזנב שועל. ייתכן שזו ההשראה לגרסה של קומאינו המופיעה כזוגות של שועלים שומרים במקדשי ה"אינארי" אלהות האורז וההצלחה, נפחי החרבות והמסחר. אריות השמירה מכונים החל מתקופת אדו (1603-1868) "כלבים שומרים". לאירופה הגיעו כלבי מקדשים מסוגננים אלו באמצעות הסחר עם יפן. האנגלים כינו אותם כלבי פו. 

 

כלבי פו מופיעים בזוגות של זכר ונקבה כאשר הזכר מייצג "יאנג" המגן כלפי חוץ על הבית עצמו, והנקבה מייצגת "יין" המגן כלפי פנים, על בני הבית. הזכר מוצב מימין, והנקבה מוצבת משמאל. כפתו הקדמית של הזכר מונחת על כדור המייצג את החומר או את העולם וכפתה הקדמית של הנקבה מונחת על גור המייצג את הרוח או טבע וטיפוח. פי הזכר פתוח כדי לגרש את הרוחות הרעות ופי הנקבה סגור כדי לשמור את הרוחות הטובות בפנים. באוקינאווה יש הסוברים להיפך: פי הזכר סגור ופי הנקבה פתוח. צמד כלבי פו נהדרים מופיעים בספר "שר השדים" של רוג'ר זילאזני. לזכר צבע ירקן קיסרי ולנקבה צבע ענבר עמוק או קרניאולין.

 

כשאני מתבונן בכלבי פו שלי מקרוב אני רואה את הנחות המכחול המדויקות של הצייר העלום. העננות המשתנה בכתמי הצבע, הפיזור של הצבע וגבולותיו המתמזגים עם הרקע, עיטורי הספירלות להמחשת אדוות, התנועה החיה העולה ויורדת, מצביעים על דרך ציור דאואיסטית.

 

משמח אותי לדעת שבמטבח שלי נמצאים שומרי סף מיסטיים משפחתיים אלו. כשאני מתבונן בצלחת החרסינה עליה הם מצוירים, ומעביר אצבע על שרידי קו הזהב הדק שלה, אני נוגע בשובל הארוך של נתיבי הסחר, הפליטות וההגירה של דרך המשי האסיינית שבה חלפו, חנו וסחרו בני משפחתי. ערבות, מדבר, הרים, ים. מביצור מיכאילובסקי שליד אודסה לפורט ארתור שבמנג'וריה. מפורט ארתור לשנחאי, לטוקיו, לרומא, לניו-יורק ולתל-אביב. אני חושב על הדרך החיה שבה התפזרו העושר המשפחתי, המעמד החברתי וכלי הבית שנשאו עימם בני המשפחה.

 

כמו הצלחת היפנית עם ציור דייגים שהייתה תלויה בבית הורי, ועכשיו היא תלויה מעל שולחן העבודה שלי, ייתכן שבמקורה צלחת החרסינה עם הציורים של כלבי פו הייתה מיועדת לתלייה על הקיר להגנה. והגנה היא הרי נחוצה תמיד. מפוגרום אודסה ועד פוגרום בארי. 


במדף לידה, ליד צלחת ליל הסדר, שמורים מכל משמר ארבעה ספלי תה יפניים מחרסינה דקה ביותר, קו זהב על שפתם, ידיתם מוזהבת. על פני החרסינה שלהם דוגמאות גיאומטריות מופשטות כחולות, כהות ובהירות, בעיצוב אר-דקו וינאי. שלשה מהם ללא פגם. הספל הרביעי שכנראה נשבר לשניים בתיבה שנסעה במרחקים הגדולים של אסיה, מציג תיקון נפלא במלאכת אומנות שכוחה. שני חלקיו חוברו להם בשלמות באמצעות ארבעה בריחי ברזל קטנים כהים, שנים מימין ושנים משמאל. כשאני אוחז בזהירות בספל הדק המתוקן, מעיין דרך עלי התה הסיני המקומטים הצוללים בנוזל הענברי הרותח, בברק הסדק החוצה את הספל כולו, חש את מגע הברזל המתקן על פני חלקת החרסינה, אני יודע, שוב, שאין שלם מלב שבור. אבל זהו כבר סיפור אחר. 



אריה שמירה מאבן מקדש יונג'י בייג'ין / מקור: ויקיפדיה



ראש כלב שיסה מסוגנן, לוגו המכון המדעי טכנולוגי באוקינאווה / מקור: ויקיפדיה

שימו לב לסימטריה המושלמת של ארבעת הכיוונים 



דמון יפני "שומר האמונה" עם פנים פחוסות ודמיון רב לאריה שמירה - כלב פו - שיסה / התנוחה מזכירה את אחת מתנועות הקרב מתוך הקטה "טקי שודאן" בקרטה האוקינאווי / צילום של פסל עץ מתוך סדרת פסלים "שומרי האמונה" / צילום והדפס משי דוד מיכאלי, 1979 


שיסה עם זנב דמוי שועל / מקור: ויקיפדיה


הספל היפני השבור עם התיקון המופלא 





נועם שיזף / אם זה אדם / פרימו לוי / ביקורת ספרים הארץ

 פרימו לוי החל לכתוב את "אם זה אדם" בדצמבר 1945, מיד בשובו מאושוויץ לטורינו, מתוך "דחף מיידי ואלים". בהתחלה כתב דווקא את פרק הסיום, העוסק בעשרת הימים שבין עזיבת הנאצים להגעת הרוסים, שבהם שהה במרפאה לחולים מידבקים (ולכן לא צורף לצעדת המוות, שבה נספו או נרצחו כמעט כל האסירים האחרים). ב–11 החודשים הבאים הושלמו יתר פרקי הספר. הוצאת אינאודי, שאליה פנה, דחתה את כתב היד; הלקטורית נטליה גינצבורג בישרה ללוי שיש "יותר מדי ספרים על הלאגר" (המחנה הנאצי). הטקסט — ספרו הראשון של לוי — פורסם בהוצאה קטנה; מרבית העותקים נגנזו. לאחר עשור הוציאה אינאודי את "אם זה אדם" מחדש, והספר החל במסעו האטי והעיקש, עד שזכה, בשנות ה–80, להכרה כאחת היצירות המשמעותיות ביותר שנכתבו על השואה.

לאורך אותן שנים המשיך לוי לעבוד ככימאי, ולכתוב. ספרו השני, "ההפוגה", עסק במסעו מהמחנה הביתה; בהמשך כתב גם פרוזה ואפילו מדע בדיוני. מסה ארוכה ומעניינת של מנחם פרי, שצורפה לתרגום העברי החדש, מציעה ניתוח ספרותי של חייו ומותו של לוי מבעד לכתיבתו, שכולה קשורה, במישרין או בעקיפין, לחוויותיו באושוויץ. לוי מת באפריל 1987 כתוצאה מנפילה מהקומה השלישית בחדר המדרגות של ביתו בטורינו; השאלה אם מדובר היה בתאונה או התאבדות מעסיקה את קוראיו ופרשניו עד היום (פרי סבור שמדובר במשהו שבין השניים, מעין התאבדות ספונטנית, שסיבותיה רבות וסותרות).
במסגרת ההוצאה המחודשת, בתרגומו של מירון רפופורט, גם הושב בצדק שמו המקורי של הספר, שבמהדורה העברית מ–1988 (בתרגום יצחק גרטי, הוצאת עם עובד) שונה ל"הזהו אדם?" מלא התוכחה. "אם זה אדם" היא כותרת פתוחה יותר. היא מתייחסת לאושוויץ כאירוע שהתרחש לא ב"פלנטה אחרת" אלא במציאות האנושית שלנו, ושמעתה יש להבין את עצמנו לאורו: אם זה אדם, מהי המשמעות לעולם שבנינו ולחיים שאנו חיים כיום? ומה הטעם בעיסוק במשמעות הזאת? זו פנייה התואמת יותר את רוחו של לוי, שהסגנון המצומצם של כתיבתו מסתיר מורכבות גדולה, אניגמטיות ופתח לפרשנויות סותרות.
בזכות המורכבות הזאת לוי גם הולם כל כך את הרגע הזה, שבו דווקא נוכחותה ההולכת וגוברת של השואה בחיינו, כדימוי וכמטבע פוליטי, הופכת את העיסוק בה לסבוך, נזיל וחמקמק. "אם זה אדם" הרגיש לי רלוונטי לא במובן הצר של "לקחי השואה", אלא באופן רגשי, על רקע 7 באוקטובר והמלחמה בעזה, כשהאימה המופשטת והקונקרטית נוכחת באופן הבוטה ביותר בחיי היום־יום שלנו. הנחמה והתקווה שלוי מציע אינן שייכות לנוסח "עברנו את פרעה", אלא נובעות משילוב של התעמקות, חוש אחריות ויושר פנימי לנוכח הזוועה. גם אלה, מזכיר לנו הספר, חלק מהאדם.




יום רביעי, 6 במרץ 2024

REDISCOVERING THE MIDDLE EAST IN THE BOOK OF JONAH / ASSAF MARRON

 

David Michaeli Leviathan 1993


REDISCOVERING THE MIDDLE EAST IN THE BOOK OF JONAH

ASSAF MARRON

Pre-print.  v1. 2009; v2. March 2024 (minor editorial updates)



INTRODUCTION

   The book of Jonah  is known to contain many themes that appear in other cultures and mythologies. An excellent list of such cross-cultural parallels appears in Gildas Hamel’s article “Taking the Argo to Nineveh: Jonah and Jason in a Mediterranean context.”1 Additional references can be found in the introduction to S.L. Gordon’s exegesis of the book of Jonah2. In this article I describe some connections to other biblical texts, as well as Greek, Assyrian, and Indian mythologies, which apparently have not been documented before. For brevity, this article will not repeat the previously known references mentioned above, and will focus on the new observations. Moreover, the article is limited to pointing out these links, and leaves for future research the analysis of their origins and significance.

 

JONAH AND ION/JAVAN

   There is no question that Javan, or Yavan, grandson of Noah (Gen. 10:2-4), is the Hebrew parallel of Ion3, the founder of Ionia, and the eponym of large parts of Greek people, culture and geography. Although the Hebrew name Yona and the Greek name Ion bear striking similarity, especially in Hebrew transcription, I have not found discussion of parallels between the two.

   The name similarity appears in several cultures. In the Indian language Pali, the words "Yona"4  Yonaka5 and “Yavana”6  designate ancient Greek people. In Turkish and other languages, Greece is called Yunanistan7, and in Arabic Greece is called “[Al]-Yunan”8. These words are very similar to “Yunus”9, the Arabic name for the prophet Jonah.

   But, perhaps the most striking new connections between Jonah and Ion are the following. First, Javan (who is already accepted as a parallel Ion) is the son of Japheth (Noah’s son) and father of Tarshish (Gen. 10:2-4). In a surprising parallel, the prophet Jonah makes his journey (Jonah 1:3) from the city of Jaffa, which by tradition and mythology is called after Japheth10, to the city of Tarshish. Thus, in both stories we see the protagonist serving as a link or transition from Japheth to Tarshish. Second, the prophet Jonah is son of a person called Amitai (Jonah 1:1). The Hebrew meaning of the father’s name is either “Truth Speaker” or “God’s Truth.” The Greek Ion is the son of Apollo3, who in addition to being the God of the Sun, is also the God of Truth3. It is particularly interesting that this designation of Apollo’s is mentioned specifically in connection with the story of Ion. Hence we find parallels not only between the characters, but between their fathers’ names, as well.

 

NINEVEH: THE HOME OF THE FISH

   The sea and sea-animals obviously play a key role in the book of Jonah. A closer examination uncovers additional sea-related figures in the story. Let us first analyze the name of the main city in the book, Nineveh. It is called after the Assyrian fish goddess Ninua (https://en.wikipedia.org/wiki/Nineveh). The word is also quite readily broken into Nin (interchangeable with Nun13) and Naveh14. In Hebrew and Aramaic, these words mean a fish and a home (or abode), respectively. Perhaps it would then not be surprising to find that in Assyrian, the cuneiform word for Nineveh is a compound word, drawn (or written) as the word fish inside the word house15. This unexpected appearance of a fish invites further investigation of whether the great fish that saved Jonah and brought him to shore to restart his journey, also symbolizes the city from which the prophet was trying to escape.

 

 

DIVING BIRDS

   As Hamel pointed out1, the name Jonah (in Hebrew Yona – meaning “dove”) and its relation to doves is of great potential significance in this story. One may ask, could the name or the bird itself carry additional meanings beyond what we know of the bird today? Is there a reason why this bird, the prophet, and the Greek nation carry such similar names? I propose that the Hebrew word Yona, the Latin Columba, the English Dove, all words used for the familiar pigeon, either highlight the sea-faring role of the dove, or may even designate a different bird or different animal altogether that is much more strongly associated with water than the dove we know today.

   In ancient Greek Kolumbao means to plunge into water– to dive17. According to Lewis and Short dictionary, the Latin word Columbus – a male pigeon – is derived from the Greek word Kolumbus – a Diver18.  Once this surprising connection is noticed, it brings to mind the relation to the modern verb Dive which is well recognized in the bird-name Dove, and is acknowledged in the word’s etymology19 . One may dismiss this as a coincidence, except that in Hebrew, too, one kind of wild pigeon is called Tzotzelet (Tzitzla or Tzultzela in Aramaic).20 21 22 Though it is generally accepted that this name likely comes from the word “sound”, another meanings of the root TZ-L-L is to dive. Is this only a linguistic coincidence, or is it that the sea-going prophet who was closely acquainted with the great depths of the ocean, is named after a water dwelling, diving fowl? And could the dove mentioned in the story of Noah be that same kind of bird? Could the name of the Greek nation, which is surrounded by water and is comprised of many islands, and the name of this waterfowl come from the same root, denoting water and depths?

   To further strengthen this possible connection between water and Yona the bird, Jonah the prophet, Yavan, and Ion, I propose looking at the large number of words the main vowel of which is “o” or “u” and main consonant is “n” (and possibly also have the consonant “v” which is interchangeable with the vowel “o”) which are strongly tied to water and seas, among them the Hebrew Yaven (the mud at the depth of the sea), Nun (fish), Onia (Ship), and Noah (first person to be associated with a vessel in the Bible), the Indo European root Nau (ship), and the Greek Okeanos ( Ocean, “fast flow”, the mythological river surrounding the world). All these words are reminiscent of Yona, Yavan and Ion.

 

AN INDIAN CONNECTION

   Gordon’s exegesis points out similarity between parts of the story of Mittavindaka23 in the Buddhist Jakata Tales, and parts of the story of Jonah. Like Jonah, Mittavindaka sailed on a ship that met with great obstacles, was picked by lots to be removed from the boat, and was cast overboard fastened to a raft. The ship was then able to sail again.  Gordon does not point out, though, the similarity in the names. As the name Mitta24 is a proper name in Pali, the name Mittavindaka can be parsed “Mitta-Vindaka”. With the interchangeability of “v” and “o” as pointed above, could the name be interpreted as “Mitta-Yonaka”, which suggests a relation to “Yona [son of] Amitai”?

THE KIKAYON

   Hamel challenges the traditional interpretation and translation of the word Kikayon (Jonah. 4:6) as a fast growing gourd or ricin plant. Quoting Hamel’s words that “the Kikayon of the book of Jonah may have lost its original meaning”, I will examine several additional candidates for alternative meanings. The reader should be aware, though, that this section is more of a proposed hypothesis than substantiated findings.

   The Bible says that the great benefit that the kikayon afforded Jonah was shade and protection from the heat of the sun. However, Jonah had already built himself a booth specifically for having sufficient shade (Jonah 4:5). Hence, perhaps the “great happiness” that the kikayon has brought Jonah, was not due to protection from the sun, but due to something else. I propose that perhaps the kikayon was a flower – either a crocus or a cyclamen, and that the happiness it brought is associated either with its beauty, with something it symbolizes, with the plants medicinal powers, or perhaps more simply with its being a powerful manifestation of nature.

   Aside from certain phonetic orthographic similarities between the word Kikayon and crocus – krokos – κρόκος,25 26 and cyclamen – κυκλάμινο,27 it is not farfetched that the appearance of a beautiful flower would bring happiness to a person, and especially, to one as depressed a Jonah. As the Crocus was also associated with Greek royalty, could Jonah’s / Ion’s joy come also from this reminder of his far away home?

   Associating the kikayon with cyclamen may be supported also by this flower’s particular sensitivity to mites,28 which parallels the kikayon’s destruction by a worm. Additionally, as suggested by Hamel, perhaps the plant that saved Jonah is used for medicinal purposes. According to Pedanius Dioscorides,29, 30, 31, 32 the cyclamen has many medicinal powers, including some which could be very appropriate for Jonah, such as protection against sunburn, protection against serpent bites, and purging (also suggested by Hamel).

   Lastly we should remember that Ion’s name is already associated with a flower – the violet33. Aristophanes referred to Athens as the violet-crowned city34, referring to the king Ion and the flower of the same name. Further research may also find an interpretation of the word kikayon as a compound word with "ion" (violet) as its suffix.

 

A GLIMPSE INTO IRELAND AND SCOTLAND     
               
 The Irish abbot St. Columba, established an abbey on the Iona island in the Hebrides . The origin of the  two names is subject to debate, and they may be Latinization of names in local languages, but the correlation of prophet coming from the sea, to convert local people, and being associated with these names is intriguing35.


SUMMARY
  
We have seen above a significant list of possible links between the book of Jonah and topics in Assyrian, Hebrew and Greek traditions. While such cultural crossovers are well known, these new links are not only interesting as further proofs for such connections, but they may suggest new interpretations and insights into well known biblical themes.

 

 

INTERIM NOTES  and REFERENCES      
(To be updated and enhanced with fresh web links and direct references to original sources).

 

1. Hamel, Gildas Taking the Argo to Nineveh: Jonah and Jason in a Mediterranean context”, Judaism, Summer 1995. An updated version: https://bpb-us-e1.wpmucdn.com/sites.ucsc.edu/dist/9/20/files/2015/06/Jonah.pdf

2. Gordon, S.L. Exegesis and Comments on the Bible, Book of Jonah, Massada Publishers,
Tel Aviv, 1952 .

3. Hamilton, Edith, “Mythology”, Chapter “Creusa and Ion” (New York: Little, Brown and Company, 1942), pp. 401-407 in 1998 paperback edition).

4. WIkipedia Yona (Pali word) https://en.wikipedia.org/wiki/Yona 
5. Malalasekera, G.P., “Dictionary of Pali Proper Names”. 1937, Motilal Banarsidass publishers, 2006.   http://www.palikanon.com/english/pali_names/y/yonaa.htm   

6. Encyclopedia Britannica, Yona Pali.

7. English-Turkish dictionary, Ectaco Corp. 2006, http://www.ectaco.co.uk/English-Turkish-Dictionary

8. Hebrew Arabic Dictionary – for Spoken Arabic in Israel, H. Dahan and S. Alon, (Jerusalem: Kiriat Sefer, 1979).

9. Qu’ran Chapter on Nabi Yunus  http://www.sacred-texts.com/isl/htq/index.htm  

10.Wikipedia, Jaffa. And references therein.  See also https://www.jewishvirtuallibrary.org/jaffa

13. See Aramaic dictionary http://cal1.cn.huc.edu/cgi-bin/test1.cgi

14. See Hebrew English Dictionary online: http://www.milon.co.il/dictionary/english-to-hebrew.php?term=%D7%A0%D7%95%D7%95%D7%94

15. Encyclopedia Mikrait (Biblical Encyclopedia),  Bialik Institute, Moshe David Kassuto, Editor. 1968, Vol 5, p. 831;

17.http://www.htmlbible.com/sacrednamebiblecom/kjvstrongs/STRGRK28.htm    

18.http://www.perseus.tufts.edu/cgi-bin/ptext?layout.reflang=la;layout.reflookup=Columbus;doc=Perseus%3Atext%3A1999.04.0059%3Aentry%3D%239194  
19. See Dictionary.com Entry for Dove
http://dictionary.reference.com/browse/dove

20.  Babylonian Talmud, Tractate Bava Batra 75a

21. Babylonian Talmud, Tractate Sanhedrin 100a.

22. Even-Shoshan Hebrew Dictionary, Entry Tzotzelet.

23.http://www.palikanon.com/english/pali_names/l/losaka_jat_041.htm 
24.
http://www.palikanon.com/english/pali_names/me_mu/mitta.htm

25.http://www.uni-graz.at/~katzer/engl/Croc_sat.html

26.Shttp://concise.britannica.com/ebc/article-9361906/crocus

27.http://www.websters-online-dictionary.org/definition/cyclamen

28.http://www.uky.edu/Ag/Entomology/entfacts/trees/ef422.htm

29.http://www.bnnonline.it/biblvir/dioscoride/pages/72_XLVII.htm

30.http://israel1234.wordpress.com/2006/09/11/cyclamen-1/

31.http://www.healthsystem.virginia.edu/internet/library/historical/rare_books/herbalism/vienna.cfm

32.http://www.cyclamen.org/medicine_set.html

33.See Webster dictionary http://www.m-w.com/cgi-bin/netdict?iodine

34.Aristofanes, Equites, 1323 and 1329; and Acharnians, 637. Confirm on-line at  http://www.infoplease.com/dictionary/brewers/city-violet-crown.html

35. Wikipedia  https://en.wikipedia.org/wiki/Columba



Assaf Marron is a researcher in computer science at the Weizmann Institute of Science in Israel. His areas of interest include software engineering, languages, and models of natural and artificial complex systems. He earned his Ph.D. degree in Computer Science from the University of Houston, and studied history and philosophy of science as well as linguistics at Tel Aviv University.