בשנת 2006
פרסמתי את המאמר הזה באתר של NRG מעריב. הנה כמה
מילים על צום.
במלחמת יום
כיפור מצאנו את עצמנו בלב החיץ החקלאי של אזור איסמעיליה ללא מזון במשך ארבעה
ימים. נס קפה משקיות שנותרו ממנת קרב עם סוכר ומי ג'ריקנים מנוערים היטב במימיית
פלסטיק היה המשקה האיזוטוני שהחזיק אותנו. אחרי השירות הצבאי, בשנת הטיול הגדול
בג'ונגלים של האמזונס השאלה הקבועה היתה: ''אסטה פארה קומר?'' ובתרגום: אפשר לאכול
את זה? ככה בדקנו שורשים, פירות מוזרים, דגים מסוכנים וכל דבר שיכולנו להניח עליו
את היד או לתפוס אותו צומח, הולך, עף, זוחל או שוחה. היינו רעבים נורא כל הזמן. בהישרדות-אמת,
בימים הראשונים היעדר מזון אינו מהווה סיכון. חוסר מים כן.
רבים
מאיתנו רגילים ללוח מזון בלתי מוגבל עם כמה ארוחות מסודרות ביום, פלוס נשנושים. בלוח
המזון התעשייתי כמעט כולנו מכורים לעודפי מלח, סוכר ושומן המהווים מעגל התמכרות שמזין
את עצמו. בדאו-דה ג'ינג, בשיר מספר 12, כתוב: ''חמשת הטעמים מקהים את חיכו של
האדם''. גופנו צובר עודפים, שאריות וגרוטאות עיכול. המערכת צוברת באגים. אבל
מתישהו בהחלט מגיע הזמן לפירמוט המערכת.
רובנו חיים
בטווח ממוצע של תדרים. התדר שבו אנו חיים ניתן להרחבה, העמקה, האטה או האצה על ידי
טכניקות נלמדות ומשמעת גופנית. למשל באמצעות מזון. בתרבות השפע שלנו שלש ארוחות
ביום ויציאה יומית אחת מהווים פעימה של יממה מקובלת. אפשר לשנות את המקצב באמצעות
בניית סדר ארוחות שונה. למשל על ידי צומות קבועים מדי שני וחמישי, כפי שקיימו
רבנים וחסידים קפדנים ביהדות אירופה, או עם ארוחה מרכזית בימי שלישי ושישי, כפי
שנהוג ביהדות צפון אפריקה. כך נבנית פעימה של שלושה ימים. על ידי לוח מזון עונתי
למשל, נבנית פעימה אחרת. קצב הפעימות משפיע על יכולת ההתבוננות. הצום הוא מכשיר
תודעתי. ראשית אנחנו נוטלים ביודעין את גורלנו בידינו ואומרים לגוף: שב בשקט. לא
יקרה לך כלום. שנית, אנחנו לוקחים לזמן קצר את מושכות הזמן של ההזנה, שזהו תרגיל
עצמאות. שלישית, אנחנו שולטים בפחדינו לזמן מה. הצום הוא התנסות הגורמת הלם
לתבניות התנהגות ורגש, הרגלים והתמכרויות. סוג ההלם הזה מחליש את התבניות ותפיסתן הטוטאלית בתנאים רגילים.
בטכניקת
שאלת החלום ביהדות, האדם שמייסרת אותו שאלה או דילמה מתפלל, מתרכז על שאלתו וצם
שלושה ימים ואז בלילה הבא הוא צפוי לקבל מענה בחלום. בכל חברה אנושית מסורתית היו
מחפשים ומאמינים מבצעים צומות ארוכים על מנת להגיע לצלילות הכרתית, מציאת תשובות
וכטכניקה בעלת איכויות מיסטיות. על פי ניסיוני, מבחינה הכרתית, צלילות המחשבה
יציבה ומעמיקה בזמן צום. הניסיון מלבן ומבהיר יחסים. תחושות מתח ולחץ נרגעות
ומקבלות פרופורציות שונות, מקצבי הגוף נרגעים.
הצום שעליו
אספר הוא צום ללא מזון אך עם שתיית מים. ישנם גם צומות של מיצים, צומות חלקיים
ועוד ועוד. בראיון שנערך על ידי גלעד שר ב-1985 בדף המידע של שוטוקאן ישראל, סיפר
מר טסוטומו אושימה ראש שוטוקאן קראטה העולמי, שהיה לי הכבוד ללמוד אצלו, על טכניקת
הצום כפי שלמד ממוריו, שמשמשת אותו לניקוי הגוף ולחידוש האנרגיה. המאמר נפתח
במשפט: ''תמיד ידעתי שלצום זה מסוכן אם לא מתכוננים לכך בזהירות''. לדבריו הצום
מהווה טיפול ייעודי לבעיות של כאבי פרקים, פטריות, סוכרת, טחורים, עצירות, אבנים
בכליות ודרכי השתן ובעיות בדרכי העיכול. אדם שעשה צום פעם אחת בשנה, אומר אושימה,
יהיה הרבה יותר בריא מכל אחד אחר. המרפא הטבעי חיים ברנשטיין מתאר את הצום כגולת
הכותרת של הריפוי הטבעי. הצום הוא תהליך נפשי וגופני בעל השפעות רבות ועמוקות על
מנגנוני חילוף החומרים ופינוי פסולת שנצברה ברקמות חיבור. צום נחשב לטכניקה
המאפשרת לכוחות הריפוי הטבעיים של הגוף לבוא לידי מימוש מקסימלי לטיפול בשומן, שיפור
רגישות לאינסולין, תפקודי תאים ואף יכול להשפיע לטובה על המוח. רק האדם מסוגל
לצום, אומר ברנשטיין, החיה יכולה רק לרעוב. הוא עצמו חווה צומות של בין שמונה-עשרה
לעשרים וארבעה ימים. ישנם צמים ''מקצוענים'' היוצאים בחבורה למקום שקט מדי כמה
חודשים לצום בן כמה ימים.
הצום אסור
על אנשים חולים, מקבלי תרופות, נשים הרות, ילדים/ת ונערים/ת בתהליך גדילה. אסור גם
להתפרע עם הטכניקה הזאת ולצום מספר רב של פעמים משום שזה יכול לגרום נזק.
כאשר שמעתי
את מר אושימה מספר על הצום כטכניקה שהוא משתמש בה בקביעות, נאחזתי סקרנות עזה
להתמודד עם ניסיון כזה ואולי בפזיזות מה עשיתי את הצום לראשונה לבד בבית,
לפַּלַצוּת בני ביתי, כאשר הראיון עם מר אושימה משמש לי כמדריך לצום. למזלי עברתי
אותו בשלום ואפילו גם בישלתי לאחרים בלי בעיות ואף עבדתי. מאז הפעם הראשונה
התנסיתי בצום של חמישה או שישה ימים מלאים כפי שתיאר אותו מר אושימה, כשמונה או
תשע פעמים. בתחילה מתוך סקרנות לבדוק גבולות וגם משום שחשתי כי זהו דבר נכון
עבורי. באחת הפעמים השתמשתי בצום לפתור אירוע של כאבים במפרק הירך. בשאר המקרים
השתמשתי בצום לשיפור מצב גופני. נוזלים עודפים מתנקזים, השרירים מתמצקים, המבט
בהיר. המשקל יורד עם הנוזלים המתנקזים וחוזר חלקית עם סיום ההרפתקה. רגישות הגוף
לעצמו וגם למזון לא טוב גדלה באופן משמעותי לאחר הצום, וכמו כן גדלה הרגישות
לכמויות מזון. בחודשים לאחר מכן הופכים לבררנים באופן טבעי.
למדתי
שגופי נוטה לבצע צום מסוג זה (או להקטין את כמות המזון) החל מחציו השני של אוגוסט
ובמשך חודש ספטמבר. מבחינתי זו היתה התנסות חשובה ובעלת השפעה. בכל מקרה אין לעשות
התנסות זו אלא רק תחת הדרכה והשגחה של מומחה.
לפי דבריו
של מר אושימה, צום שהוא פחות מחמישה ימים מלאים אינו מנקה את הגוף באופן מושלם
ונחשב לחלקי. לצום נכנסים בהדרגה עם תזונה קלה מאוד ביום או יומיים לפני, מומלץ
לבצע חוקן עצמי בערב לפני, או ביציאה האחרונה בבוקר. יש לשתות מים במשך כל הצום
ללא הגבלה משום שהגוף מתייבש.
כמה נקודות
לתשומת לב: ראשית חום הגוף יורד מכיוון שכל הפעילות של חילוף החומרים מואטת.
הגפיים קרים יותר מהרגיל. בראיון אושימה מספר שאשתו הייתה מכנה אותו איש הקרח בגלל
התופעה והתלוננה שהרגליים שלו קרות. נקודה שנייה שיש לשים אליה לב היא שלחץ הדם
יורד ויש להימנע מקימות פתאומיות על מנת למנוע עילפון - ''בלקאאוט'', סחרחורת
ונפילה. לכן יש לנוע במתינות ובתשומת לב, לא להתאמן או לתרגל ולהימנע מפעולות
פתאומיות.
בכניסה
לצום עצמו יש להשגיח שהקיבה תהיה ריקה ככל האפשר על מנת למנוע כל אפשרות, קלושה
ככל שתהיה, של פיתול קיבה הדורש התערבות כירורגית. ייתכנו בהחלט כאבי ראש ביום או
ביומיים הראשונים, שהם הקשים ביותר, עקב ''גמילה'' מקפאין וסוכר ומ"שעון''
ההזנה הקבוע שנעצר. במשך הצום עצמו צריך לשתות מים ללא הגבלה בכל פעם שצמאים או
''רעבים''. אצלי תחושת הרעב נעלמה לאחר יומיים ותחושת הגוף הפכה לקלה מאוד.
תופעות
נוספות, כמו טעם או ריח של אצטון מהפה בסוף היום הרביעי או החמישי, מצביעות על
פירוק שומנים ותוצרי לוואי רעילים הנקראים קטונים המתרחש בכבד. תופעה זו נעלמת על
פי ניסיוני עם סיום הצום. כאבי פרקים או שרירים בני כמה שעות, עליות חום בנות כמה
שעות, כאבים אחרים בני כמה שעות מלמדים על פי ברנשטיין על תהליכי ניקוי בגוף
ומודלים של מחלות עתידיות.
החלק הקשה
בצום הוא היציאה ממנו. חשובה ביותר המשמעת של חזרה מדורגת לתזונה רגילה. הדבר
המסוכן ביותר הוא התנפלות בלתי מבוקרת על מזון. לפיכך אסור לעשות התנסות זאת ללא
פיקוח. כמספר ימי הצום כך זמן החזרה. ביום הראשון להפסקת הצום יש לצרוך ללא הגבלה
נוזלים של ירקות מבושלים בלבד. הטעם שלהם נהדר. יש להוסיף מלח כדי לסייע לקליטת
הנוזלים. ביום השני ניתן לעבור להסמכה הדרגתית של הירקות המבושלים, משהו כמו מרק
דליל ותוספת מתונה של יוגורט לקראת סוף היום. כל פריט מזון חדש מתקבל כחגיגה של
טעם וצריך להיזהר מאוד לא לטרוף. ביום השלישי מוסיפים תוספת קטנה של צנימים או
טוסט או ביצה רכה. ביום הרביעי או החמישי מנת דג מאודה לא גדולה ומעט אורז וכך
הלאה. הכל במנות קטנטנות. אין לאכול בשר ושומן מיד לאחר הצום בכל מקרה. חזרה
הדרגתית תאזן את רמת החומציות של הדם ותסייע לשיקום אוכלוסיית החיידקים הידידותיים
בגוף.
אפשר לחזור
לפעילות מלאה כבר ביום הראשון של החזרה מן הצום. ביום השני מר אושימה מספר
שהאנרגיה אדירה ואני מאשר את זה מניסיון אישי.
נקודה
אחרונה היא חזרה מבוקרת למאמץ וקצב פעילות. חשוב לזכור כי הגוף יצא מתבניות המתח
הרגילות שלו והוא מאוד רגוע ומשוחרר בשרירים ובפרקים. זיכרון התנועה שלנו מבוסס על
התנגדות תבניות המתח הרגילות. פעולה פשוטה כמו הרמת דלי מים או סל קניות או
התפתלות לאחור על כסא משרדי לנטילת חפץ כלשהו, יכולה לגרום לפגיעה לא צפויה בהיותה
מטילה משקל מהיר על השדרה דרך שרירים רפויים יחסית. לפיכך יש לשים לב לכל פעולה
בימים הראשונים לאחר הצום. באופן טבעי עם החזרה לאכילה נרד ממשמעת השתייה. אי
הקפדה על שתייה, או התייבשות בלתי מורגשת גורמת לסחוסי הדיסקים בשדרה לאבד נוזלים
ולהפוך לפחות גמישים ויותר פגיעים.
מי שמסיים
צום כזה חווה גאווה של הישג של התמודדות וגמילה מחומרים שונים ומהרגלים. זו יכולה
להיות הזדמנות למי שרוצה לשנות את לוח המזון שלו או לחוות מחדש את הטעמים
המקוריים. באחת הפעמים כשלושה שבועות לאחר הצום נכנסתי לשתות לראשונה אספרסו קצר
כפי שהייתי רגיל. לא יכולתי לסיים את הספלון והאספרסו היה באמת קצר. העוצמה של
הקפה היתה גדולה מדי והגוף שלי פשוט אמר מספיק. ההשפעה של טעימת הקפה הקטנה הכניסה
אותי לסחרור של פעילות למשך שעות ארוכות. היום כמובן אני שותה את כוסות הקפה
היומיות שלי כרגיל. ועכשיו, אחרי סיפורי הצומות הגדולים, צום נעים למי שרוצה
וגמר חתימה טובה לכולם.
