ענף ואנפה
באמצע הבריכה, בין צמחיי המים,הגומא , הנופר ודגיי זהב,גם צפרדעים וקרפדות ניטע גוש בטון. מתוכו מבצבץ וצומח ענף ברזל- זכר למבנה שפעם לפני עמד פה ממש. הדגים שוחים סביבו. שלדג נח, מתנדנד לו. מארח חברה קצרה לעמוד הבודד. שכן אין הוא שייך לצימחיה זו מנדה את נוכחותו. שוכחת את זכרונותיו, את מעמדו, את כוחו.
הוא מבחינתו צומח גם.קורוזיה בצבעיו המשתנים.המים המלחכים ומחליקים את הבטון הגס שממנו הוא עולה,האזוב- היחיד שמוכן לצמוח לתוכו. להעניק לו חיי רגע.
אני מתגעגע לתמוך במשהו.
שמח ענף הבטון, על ידיד ירוק אחד, על שלדג. על קירקור וצווחת עורב.
ניסיונותיו לנוע עם הרוח ולרקוד עולים בתוהו. התאמצותו להתחבר על יושביה החיים והקמלים (כולם מקנאים על השרדות אילמת וניצחית)
כושלים.
אוי לי שאינני ירוק. אוי לי שאינני משמש דבר מלבד קישוט.
אוי לי שרק כלוא, בודד בלב מים, מפל וגנן שלעולם אינו מביט לכיון.
אלא שאז, כמו מתוך חלום ענני אפור הופיעה אנפת לילה. אנפה אפורה, גדולה עם ציצית לבנה על קודקודה.
אצילית, ריחפה מעל הבריכה.באמצע איזה לילה. מחפשת מזון ומסתור, מעירה את הברזל מתוך נימנום עצל וחסר תיקווה.
כובד משקלה מנענע קלות את המתכת וזו מקיצה בהפתעה לגלות –
משהו נושם עליה מאמץ!
היא, את נוצותיה מנקה.מביטה סביב להכיר את השכונה. אולי כדאי לחשוב על דירה קבועה. אולי כאן תהייה מנוחה.
מביטה תחתיה. האור עולה לגלות-מזון-יש בשפע!
ענף מוזר אך יציב תחתיה. מסביב עצי אקליפטוס להסתיר מראיה.
טוב, טוב המקום להשתקע.
הענף מרעיד את מחשבתו, מרעיד קלות את האורחת. יציב מספיק לאחוז בעוז בגעגוע... שמא, אולי נוכל לתקשר בברזלית ובטון אל נוצות, מקור, ולב חם?
אנפת הלילה מגלה מתחת לרגליה ענף בלתי רגיל, זר אבל ידידותי ומסביר פנים.
היאח, יפה. המקום טוב. סביר. מצטנפת ושוקעת בשינה. לפנות בוקר,עוד בטרם האור מותחת היא את כנפיה. למטה ישנים הדגים. ללא הצל שלה היא מתגנבת ל...טראח, בשלוק דג אחד מפרפר במקור, ישר לגרון. זהב ואפור.
ככה טוב, טוב מאד. ענף הברזל כה יציב לדיג! להתבוננות! להתגוננות!
ובכלל. טוב טוב לי המקום מאד.
כמה שמח הברזל הקר באנפה החמה. שמחה האנפה על אפרוריותה על כתום-חום החלודה המתפשטת מתחתה וטעם של שותפות עולה במקורה.
השלדג מבקר, נשען גם הוא. שמח על תחרות הדיג שהחלה עם בואה.
האזוב עוטף את האבן. הדגים נסים לכל עבר, הצפרדעות מסתירות קרקורים.
הענף רוטט. האנפה נחה בביטחה. הענף הזה, תחתיה הוא ידידה.
חיי הבריכה בקריה נחים בתוך הספור. וריח הדשא, המים והשמים
הם עדות לידידות, ללכוד חלומות ומפלים של דימיונות.
ויש האומרים לשפוט בין רוח לחומר ואין כי אותה כמיהה קרה וחמה
כשמן להחליק ולהדליק מדורה נאה.
וגם זו לטובה.
כושלים.
אוי לי שאינני ירוק. אוי לי שאינני משמש דבר מלבד קישוט.
אוי לי שרק כלוא, בודד בלב מים, מפל וגנן שלעולם אינו מביט לכיון.
אלא שאז, כמו מתוך חלום ענני אפור הופיעה אנפת לילה. אנפה אפורה, גדולה עם ציצית לבנה על קודקודה.
אצילית, ריחפה מעל הבריכה.באמצע איזה לילה. מחפשת מזון ומסתור, מעירה את הברזל מתוך נימנום עצל וחסר תיקווה.
כובד משקלה מנענע קלות את המתכת וזו מקיצה בהפתעה לגלות –
משהו נושם עליה מאמץ!
היא, את נוצותיה מנקה.מביטה סביב להכיר את השכונה. אולי כדאי לחשוב על דירה קבועה. אולי כאן תהייה מנוחה.
מביטה תחתיה. האור עולה לגלות-מזון-יש בשפע!
ענף מוזר אך יציב תחתיה. מסביב עצי אקליפטוס להסתיר מראיה.
טוב, טוב המקום להשתקע.
הענף מרעיד את מחשבתו, מרעיד קלות את האורחת. יציב מספיק לאחוז בעוז בגעגוע... שמא, אולי נוכל לתקשר בברזלית ובטון אל נוצות, מקור, ולב חם?
אנפת הלילה מגלה מתחת לרגליה ענף בלתי רגיל, זר אבל ידידותי ומסביר פנים.
היאח, יפה. המקום טוב. סביר. מצטנפת ושוקעת בשינה. לפנות בוקר,עוד בטרם האור מותחת היא את כנפיה. למטה ישנים הדגים. ללא הצל שלה היא מתגנבת ל...טראח, בשלוק דג אחד מפרפר במקור, ישר לגרון. זהב ואפור.
ככה טוב, טוב מאד. ענף הברזל כה יציב לדיג! להתבוננות! להתגוננות!
ובכלל. טוב טוב לי המקום מאד.
כמה שמח הברזל הקר באנפה החמה. שמחה האנפה על אפרוריותה על כתום-חום החלודה המתפשטת מתחתה וטעם של שותפות עולה במקורה.
השלדג מבקר, נשען גם הוא. שמח על תחרות הדיג שהחלה עם בואה.
האזוב עוטף את האבן. הדגים נסים לכל עבר, הצפרדעות מסתירות קרקורים.
הענף רוטט. האנפה נחה בביטחה. הענף הזה, תחתיה הוא ידידה.
חיי הבריכה בקריה נחים בתוך הספור. וריח הדשא, המים והשמים
הם עדות לידידות, ללכוד חלומות ומפלים של דימיונות.
ויש האומרים לשפוט בין רוח לחומר ואין כי אותה כמיהה קרה וחמה
כשמן להחליק ולהדליק מדורה נאה.
וגם זו לטובה.
